הגניזה החרסונית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
 
(138 גרסאות ביניים של 37 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה|}}
[[קובץ:הגניזה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מסמך נדיר מהבעש"ט, והוא אגרת קודש אשר שלח לבתו מ' אדל בשנת תקי"ג. כתב היד הוא העתק מכתב יד קודשו של הבעש"ט מכיוון שהגניזה החרסונית כוללת העתקים מהמכתבים ולא את הכתבי יד קודש עצמם.]]
[[קובץ:הגניזה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מסמך נדיר מהבעש"ט, והוא אגרת קודש אשר שלח לבתו מ' אדל בשנת תקי"ג.]]
'''הגניזה החרסונית''' היא אוסף מכתבי וחלק מחפצי [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, שנתגלה בזמן [[אדמו"ר הרש"ב]] בעיר [[חרסון]]. האוסף נשלח אליו כתשורה ואושר על ידו כאמין ונכון. אמינות ומקור הכתבים עוררו פולמוס רב בעולם היהודי, שזכה להתייחסות רבה מ[[נשיאי חב"ד]].
'''הגניזה החרסונית''' היא אוסף מכתבי [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, שנתגלה בזמן [[אדמו"ר הרש"ב]]. האוסף נשלח אליו כתשורה ואושר על ידו כאמין ונכון. אמינות ומקור הכתבים עוררו פולמוס רב בעולם היהודי, שזכה להתייחסות רבה מ[[נשיאי חב"ד]].


== הגניזה ==
האוסף היה אצל [[אדמו"ר הרש"ב]], [[אדמו"ר הריי"צ]], ו[[הרבי]]{{הערה|הרבי כתב שראה 300 מכתבים מתוכה.}}, שעיינו בו, ושלושתם מאוד התפעלו מתוכנו.  לא ידוע על איש מלבדם שראה את האוסף.


בשנת [[תרע"ח]] בתקופת המהפיכה הקומוניסטית, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ב[[רוסיה]], וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממזריטש]], ועוד.
אדמו"רי חב"ד הביעו דעתם שאף שהמכתבים הם העתק משובש, ולא מקוריים, אך תוכן רובם הוא אמת.


בקיץ [[תרע"ח]] החלה המכירה באודסה. בתחילה היו טענות שונות על זיוף עקב חשדות על המוכרים, אך רבים מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת של הממשלה שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי [[ישראל מרוז'ין]], בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו והוחרמו ממנו. הרב [[שמואל גוראריה]] קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם ל[[אדמו"ר הרש"ב]] - כתשורה.
מעט מכתבים מהאוסף התפרסמו בקובץ [[התמים]]. כיום נמצאת הגניזה ב[[ספרית אגודת חסידי חב"ד]]{{הערה|מפי הרב [[שלום דובער לוין]] מנהל הספריה, וראה [https://drive.google.com/drive/folders/1zzTOgdeFXk_JKSxWooDZ5l8DpOC6SMIb [[הערות וביאורים]] גיליון תשע"א] - מפי הרב [[יוסף יצחק קעלער]]}}.


'''הגניזה כוללת''':
==הגניזה{{הערה|באריכות עם כל הפרטים, ראה בהקדמה ל"גניזה החרסונית" באגרות אדמו"ר הזקן, נכתב על ידי ר' [[שלום דובער לוין]] הספר הראשי ב[[ספריית ליובאוויטש]].}}==


'''א'''' - כתבי יד הכוללים: ענייני קבלה, ביאורים במקרא ואמרות חז"ל, סיפורים ומכתבים [מ[[הבעש"ט]] ותלמידיו -[[המגיד ממעזריטש]] ו[[אדה"ז]] ועוד].
בשנת{{הערה|על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ בקובץ [[התמים]] א' עמ' ח (10).}} [[תרע"ח]] בתקופת המהפיכה הקומוניסטית, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ב[[רוסיה]], וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממזריטש]], ועוד.


'''ב'''' - ספרים מודפסים.
בקיץ [[תרע"ח]] החלה המכירה באודסה. בתחילה היו טענות שונות על זיוף עקב חשדות על המוכרים, אך רבים{{הבהרה|מי?}} מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת של הממשלה שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי [[ישראל מרוז'ין]], בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו והוחרמו ממנו. הרב [[שמואל גוראריה]] קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם ל[[אדמו"ר הרש"ב]] - כתשורה.


'''ג'''' - קלף משורטט ומוכן לכתיבה.
'''הגניזה כוללת''':
 
*כתבי יד הכוללים: ענייני קבלה, ביאורים במקרא ואמרות חז"ל, סיפורים ומכתבים [מ[[הבעש"ט]] ותלמידיו -[[המגיד ממעזריטש]] ו[[אדמו"ר הזקן]] ועוד].
'''ד'''' - חותם של [[הבעל שם טוב]]
*ספרים מודפסים.
 
*קלף משורטט ומוכן לכתיבה.
'''ה'''' - כלי כסף בשביל בשמים של  [[הבעל שם טוב]] ( כלי כסף בצורת דג, כלי כסף בצורת מגדל וכלי כסף בתמונת עץ).
*חותם של [[הבעל שם טוב]]
 
*כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בשביל [[בשמים]] של [[הבעל שם טוב]] (כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בצורת [[דג]], כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בצורת [[מגדל]] וכלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בתמונת [[עץ]]).
אוצר כתבי היד הינו מתקופה של כמאה וחמש עשרה שנה ומתחלק לארבעה חלקים, א - דורו של רבי [[אדם בעל שם]] והצדיקים הנסתרים שבזמנו [מ[[תנ"ח]] עד [[תצ"ד]]. ב - דורו של [[הבעל שם טוב]] והצדיקים הנסתרים והגלוים שבזמנו [מ[[תצ"ד]] עד [[תק"כ]]. ג - דורו של [[המגיד ממעזריטש]] ותלמידיו החבריא קדישא [מ[[תק"כ]] עד [[תקל"ג]]. ד - דורם של תלמידי [[המגיד ממעזריטש]] [מ[[תקל"ג]] עד הסתלקות [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תקע"ג]]] .
 
בחודש [[מר חשון]] [[תרע"ט]] החל [[אדמו"ר הרש"ב]] - בהיותו ב[[רוסטוב]], לבקר את הכתבים, ע"פ מכתב [[אדמו"ר הריי"צ]] הוא ישב על הכתבים כשלש-ארבע שעות ביום. הוא סיים את העיון בחורף [[תר"פ]] והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים מקוריים כי - אם העתקה - ושגיאות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא טעויות המעתיקים.
 
== פרסום הגניזה לראשונה ==
 
פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר [[חכמי ישראל בעש"ט]] מאת הרב [[דוד שיפרין]], שיצא לאור בשנת [[תרפ"ד]] בארצות הברית. כידוע, [[אדמו"ר הריי"צ]] התנגד הוצאת הספר לאור, יש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר, אך הספר הודפס לפני שמכתבו של [[אדמו"ר הריי"צ]] בנוגע להתנגדותו הספיק להגיע ל[[אמריקה]].
 
== יחס אדמו"ר הריי"צ ==
 
הכתבים של הגניזה עברו בירושה ל[[אדמו"ר הריי"צ]], וחלק מהם יצא עימו מ[[ברית המועצות]]. בשנת [[תרצ"ה]] הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות [[התמים]], והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.
 
את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמים" סידר לדפוס הרב [[פנחס משה כ"ץ]] יחד עם [[דובער יודביץ]].
 
== יחס הרבי ==
===המכתב הראשון===
מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות החסידות, הביאו לרבי את טענות מר הילמן וחבריו הסוברים שאוסף זה מזויף ומקורו אינו מהבעל שם טוב או תלמידיו, ועל כך ענה להם הרבי במכתב מחודש [[אדר]] - ראשון [[תשי"ד]]:
 
הרבי הקדים את התשובה באמירה כי הוא עצמו, שראה כשלוש מאות מכתבים אלו אצל [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]] (אלא שחלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), אין לו ספק שהמכתבים אמיתיים, הרבי ביאר בקצרה כמה מנימוקיו:
 
*ידועים לכל אלה שהיו בזמן הופעת מכתבי הגניזה בדרום [[רוסיה|רוסיא]], היינו בסמיכות לאדעסא וחערסאן, האנשים בעלי שם ובפרט אלו שהיתה להם ידיעה בתולדות החסידות ותורתה, וביניהם לא היה אף אחד שמוכשר היה וגם יכול היה לכתוב מכתבים כאלו מצוצים מאצבעו.
 
*להשיג בזמן ההוא, בלבול המדינות הגדול ושעת חירום בקישור בין מדינה לחברתה, קלף כזה שעליו נכתבו המכתבים, היה כמעט דבר בלתי אפשרי.
 
*רוב קושיות אלו המפקפקים באמיתת המכתבים יסודם בזה שמצאו בהם כמה סתירות בתאריכי המכתבים וכו'. היינו בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה{{הערת שוליים|לדאבוני ידוע לי זה על ידי שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו (הרבי).}} הרי גם במעתיק טוב - לכל הפחות 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שניה ושלישית. וכנ"ל - זהו במעתיק היותר טוב.
 
מצד שני - מזייף שרוצה לזייף ולמכור אחר כך את המכתבים לאחד מבתי ה[[אדמו"ר]]ים, היינו לאלו שיש להם ידיעה בקורות ימי ה[[חסידות]] ו[[תורת החסידות|תורתה]] הרי בוודאי ידייק ויגיה כמה פעמים, כיון שיחשוש שאם ימצאו טעויות כאלו יגלה קלונו ברבים ויפסיד את כל העסק שלו. ולכן מציאות הטעויות הנ"ל, לאחר שננכה מהם הטעיות שנתוספו על ידי מדפיס קובצי "התמים", אדרבה '''הן ההוכחה''' שהמכתבים '''לא''' נכתבו על ידי מזייף שרצה למוכרם אחר כך בכסף מלא למבינים במקצוע זה ובמילא דרושה היתה לו זהירות יתירה ביותר, כי אם אדרבה שנכתבו על ידי מעתיק בשביל אנשים כאלו שאין להם ידיעה אלא בחיצוניות המכתבים בלבד. וזוהי הוכחה נוספת למסקנת אדמו"ר הריי"צ, אשר כנראה שמעה מפי [[אדמו"ר הרש"ב]], אשר: א) ללא ספק התוכן הוא אותנתי. ב) ונעתק מכתב ידם של אלו שיד ושם להם וידיעה עמוקה ב[[תורת החסידות]] וגם [[תורת הקבלה|הקבלה]].
 
*נקודה נוספת, עליה אמר הרבי כי היא כככל הנראה גם הבסיס עליו הסתמך אדמו"ר הריי"צ, שמי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת - שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ [[ליובאוויטש]] - לא היה מקום כלל לדיעה שזהו גוף כתי"ק, כיון שבכולם הכתב וכן הקלף היה דומה בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול היה לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.
 
*בנוסף: הנה בחלק המכתבים שלא נתפרסמו היו קמיעות, אותיות עם תגין ונקודות שונות - וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נמצא בהם וכן גם בהמכתבים שנתפרסמו ענינים שלא נודעו ברבים כ"א באו במסורה רבי מפי רבי מ[[אדמו"ר הזקן]] עד ל[[אדמו"ר הרש"ב|אדמו"ר]] אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
 
בסיום המכתב כתב הרבי: {{ציטוטון|לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר: דבר ברור, אשר [[ישראל מרוז'ין|האדמו"ר מרוזין]] היה אסור{{הערת שוליים|לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר [[הבעש"ט]] - לא הי' ולא נברא (הרבי).}}, במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים שנמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל אדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב - אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלויה אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוף כתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד.}}
===המכתב השני===
בי"ג [[אייר]] [[תשי"ד]] כתב הרבי מכתב המשך, בו הוא עונה על טענות נוספות:
 
*רובם המכריע של מכתבי וכ"י הגניזה נכתב על קלף ולא על נייר. וכוונתי ב"רובם המכריע" אינו לקצת יותר מחצי אלא להרבה יותר משלשה רביעים.


*המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", הנה מובן שלהמסדר בדפוס (הזעצער) לא נתנו מכתבי הגניזה עצמם אלא העתקתם. והיתה מוכנת מלפני כמה שנים, והעתקה זו נעשתה ע"י אברך ד.י. ([[דובער יודביץ]]) הי"ד בריגא, אשר הי' ירא שמים בל לא דייקן, ובפרט בענינים שלא תפסו מקום כ"כ אצל החסידים כמו התאריכים וכיו"ב.
אוצר כתבי היד הינו מתקופה של כמאה וחמש עשרה שנה ומתחלק לארבעה חלקים, א - דורו של רבי [[אדם בעל שם]] והצדיקים הנסתרים שבזמנו [מ[[תנ"ח]] עד [[תצ"ד]]]. ב - דורו של [[הבעל שם טוב]] והצדיקים הנסתרים והגלוים שבזמנו [מ[[תצ"ד]] עד [[תק"כ]]]. ג - דורו של [[המגיד ממעזריטש]] ותלמידיו [[החבריא קדישא]] [מ[[תק"כ]] עד [[תקל"ג]]]. ד - דורם של תלמידי [[המגיד ממעזריטש]] [מ[[תקל"ג]] עד [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תקע"ג]]].


*בנוגע לסגנון המכתבים. הנה נפלאת הטענה, "שכולם נכתבו בסגנון אחד ממש". כי הנחה זו מופרכת לגמרי מעיקרא כיון שבין הכתבים ישנם: סיפורי מעשיות, צוואות, פ"נ, קבלות וכו' וכו' ואי אפשר לכ"ז שיהי' בסגנון אחד ועוד להוסיף בזה מלת "ממש". ואולי הכוונה להמכתבים ממש שבהם. וגם בזה לא יצדק הטוען, כי אחדים מהמכתבים נדפסו עשיריות שנים קודם גילוי גניזה זו ונמצאים ג"כ במכתבי הגניזה, וא"כ מובן שאדרבה, אלו האומרים שכל הגניזה מזויפת, הרי א"א שיהי' הסגנון שוה בין המכתבים שנדפסו ואמיתתם בלי ספק ואותם שזויפו גם התוכן וגם הלשון לפ"ד הטוענים. מובן מעצמו שיש שיווי ביניהם ובפרט בין חסידים לרבותיהם, שמשתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם. וכבר ידוע הצחות בזה, ע"פ מרז"ל (סוטה י"א ע"א): אחרי ה' אלקיכם תלכו - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', משא"כ תלמיד אחר רבו. ודוגמא אופינית בזה הוא מהידוע, שמעתיקים של כתבים ומאמרי דא"ח לדורותיהם השתדלו לחקות בכתב ידם את כתב ידו של הרבי, עד שלפעמים תכופות הנה גם מבלי לעיין בגוף המאמר, יש להכיר מכתב-היד עצמו, אם הי' זה מעתיק בדורו של אדמו"ר האמצעי או אדמו"ר הצמח צדק וכו'.
החל משנת [[תרע"ח]] החלו המכתבים להתפרסם בבימות שונות{{הערה|1=[il.bidspirit.com/ui/lotPage/kedem/source/catalog/auction/29598/lot/164677/%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA-%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D?lang=he סקירה על עשרה מקומות בהם התפרסמו המכתבים, באתר בית המכירות קדם].}}.


במה שהעירו שנמצאו כמה וכמה שגיאות. הנה כבר כתבתי (במכתבי מאדר א' תשי"ד) אשר אם רק נכונה ההשערה שנעתקו המכתבים מגוף כתבי-היד בשביל פקידי הממשלה הצארית, ובמילא נעשה הדבר בחפזון ולא דוקא ע"י מעתיקים מומחים וביותר שכנ"ל חסידים לא הקפידו מעולם על התאריכים, הרי אין פלא על רובא דרובא של השגיאות שנפלו. ובמכל שכן ממעתיק עתה מכתב יד, שקודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות, ובפרט אם מעתיק מכתב יד מסולסל שאות אחת נמשכת לחברתה וכו', ובפרטי פרטיות אם המעתיק רוצה לפרש את הראשי תיבות וגם זה עושה בחפזון, אשר עי"ז יגדל לא רק מספר השגיאות אלא גם סוג השגיאות (ויבקשו נא את מי שהוא שאינו מומחה להעתיק מבלי אריכות זמן אחד מגוף כי"ק דזמן ההוא, כמו מכתב הבעש"ט או הרה"צ כו' הרמ"מ מהורודוק שנדפסו בקובץ "התמים" (חוברת א' וב') ויבחנו נא אח"כ את השגיאות שיהיו אצלו!). ובפרט שבנדון דידן, על פי השערה הנ"ל, לא הקפידו מלכתחילה על הדיון מההעתקה.
בחודש [[מר חשון]] [[תרע"ט]] החל [[אדמו"ר הרש"ב]] - בהיותו ב[[רוסטוב]], לבקר את הכתבים, על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ הוא ישב על הכתבים כשלש-ארבע שעות ביום. הוא סיים את העיון בחורף [[תר"פ]] והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים מקוריים כי - אם העתקה - ושגיאות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא טעויות המעתיקים.


על פי השערה זאת, שההעתקה מגוף הכ"י נעשתה בשביל אנשי הממשלה בכדי ובמטרה להטעותם שזהו הכ"י, במילא מובן מפני מה מראם החיצוני הי' מוכרח להיות כשל אגרות מקוריות, וכן כמעט על כל אחד ואחד מעבר לדף באה הכתובת ברוסית של הפקיד. מפני מה האחוז של מכתבים תוכניים הוא קטן כ"כ ובפרט מכתבים בדברי תורה כו'? - קושיא זו מתורצת במכתב הריי"צ אודות מכתבי הגניזה בקובץ "התמים" חוברת א' - וז"ל בסיום מכתבו: "ישנם דברים כאלו כמו עניני קבלה מעשית צרופי שמות והדומה לזה ענינים עמוקים בקבלה שאי אפשר למסרם רק ע"י כו'"{{הערה|קטע זה הושמט ב"אגרות בעל התניא ובני דורו" וכן גם הקטע העיקרי שבמכתב הריי"צ בו כותב דעת אביו לאחר בקורת "כל הכ"י וקריאת כל סיפורי המעשיות והכתבים, הפליג בשבחם וגילה דעתו הק', אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות וכו', אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא. ואם המצא תמצא איזו סתירת דברים קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים" עכ"ל.}}. ובמילא לא לפלא שאחוז מכתבים תוכניים קטן הוא לגבי מכתבים האחרים כיון שכהנ"ל לא נמסרו להדפיסם בקובץ "התמים".
פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר [[חכמי ישראל בעש"ט (ספר)|חכמי ישראל בעש"ט]] מאת הרב [[דוד שיפרין]], שיצא לאור בשנת [[תרפ"ד]] בארצות הברית. כידוע, אדמו"ר הריי"צ התנגד להוצאת הספר לאור{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31634&st=&pgnum=435 אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' שצח.]}}, יש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר, אך הספר הודפס לפני שמכתבו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע להתנגדותו הספיק להגיע ל[[אמריקה]].


מי שיש לו ידיעה קלה ביותר בהנהגת נשיאי החסידים בדורות ההם, יודע הוא אשר לא כתבו את תורתם. ואדרבה נזהרו מלכתוב מפני כו"כ טעמים, ורק במקרה יוצא מן הכלל ביותר, וכשלא היה באפשרי לאמר המענה בע"פ, באו בכתובים בזה, וגם אז רק בקיצור נמרץ. וכל המקשה, מפני מה בין כתבי אחד הנשיאים והאדמו"רים בדורות שעברו נמצא אחוז קטן ביותר של דברי תורה וכו', הרי אין זה אלא הוראה שאין לו דיעה כלל בהנהגתם. ולא עוד אלא שאפילו בזמן אדמו"ר הריי"צ ואביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שענו לשואליהם דבר גם בענינים דנגלה דתורה ובתורת החסידות הרבה יותר מנשיאי חב"ד שלפניהם, ועל אחת כמה וכמה מהאדמו"רים בדורו של הבעש"ט והרב המגיד, וארכיונם נשמר וידוע ברור שזהו כתב ידם או העתקה מגוף כת"י, הנה בכ"ז אחוז קטן הנם המכתבים בד"ת וכו'. והוא מובן, כיון שמרובים צרכי עמך וכו', הרי רבו יותר ממרחק השואלים בענינים גשמיים או מבקשים ברכה וכו', מאשר השואלים בד"ת, בנגלה ובתורת החסידות, אשר רובם ככולם היו שואלים אותם בע"פ, כשהיו נוסעים להאדמו"רים לרגלים ולמועדים ונכנסים אז ליחידות כיון שאין שאלות אלו ענין דחוף שא"א לחכות בפתרונן איזה שבועות וחדשים.
הכתבים של הגניזה עברו ב[[ירושה]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]], וחלק מהם יצא עימו מברית המועצות. בשנת [[תרצ"ה]] הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות [[התמים]], והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.


מה שכמה מהכתבים נחתמים בצירוף שם האם כמו בפ"נ ולא בצירוף שם האב? מי שיש לו ידיעה במנהגי החסידים בכתבם לרבם יודע, אשר לפעמים תכופות ביותר חותמים בצירוף שם האם ואפילו במכתבים ולא דוקא בפ"נ.
את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמים" סידר לדפוס הרב [[פנחס משה כ"ץ]] יחד עם דובער יודביץ.


ההנחה, שאם רק יוכיחו שמכתב אחד מזויף ה"ז הוכחה גמורה שכל הגניזה מזויפת - הנה פשיטא שהנחה זו מופרכת מעיקרא. כי א"כ הרי אפשר להוכיח זיוף של כל ספרינו ח"ו על היסוד שנמצאו בהם טעויות הדפוס ונמצאות הוספות מזמן מאוחר וכו'. והרי ידוע, שבש"ס יש הוספות מרבנן סבוראי ועד"ז בכמה מהספרים שלאח"ז.
מכתבים מ[[אדמו"ר הזקן]] הכלולים בגניזה נדפסו בספר [[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]]{{הערה|[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58792&st=&pgnum=515 אגרות קודש אדמו"ר הזקן עמ' תלה].}}.


ואדרבה אם ימצאו בין המכתבים ואפילו רק מכתב אחד שהי' ידוע במסורה סודית רבי מפי רבי, הרי אין זה ענין שיכול מי שהוא לזייף ולהמציא כסומא בארובה וצ"ל שהעתיקו מגוף כת"י אלו שידעו ממסורה סודית זו. ואין נ"מ אם זהו צרופי שמות, או עניני קבלה עמוקים, השבעת מלאכים וכו', ככל הדברים והסוגים שמונה אותם כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל. ויש לתמוה שנעלם "המזייף", ואיננו וגם לא נודע לפני זה, הנה בעיני פלא הדבר ביותר, כי בכדי לזייף מכתבים אפילו רק אלו שנדפסו ועאכו"כ אלו שלא נדפסו, שכפי המבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל למדו אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב הרבה פעמים והפליג בשבחם, הרי צריך להיות לא רק בעל כשרון של זיוף אלא גם בעל ידיעה חשובה בעניני קבלה וחסידות, נוסף על ידיעה פנימית ביחסי האדמו"רים אחד לחבירו ובני ביתם הנזכרים במכתבים. ופלא גדול שאיש בעל כשרונות כאלו לא יפרסם מה שהוא בשנים שלפני גילוי הגניזה ולא אחרי כן. והרי כבר ידוע בדורות שעברו, כשפקפקו במחברו של איזה ספר, הרי הסבירו ג"כ את מי יש לחשוד בחיבורו של ספר או כתב וראוי לכך מפני ידיעותיו. ולמותר להזכיר אשר בנוגע ל"הזהר" הזכירו את שם הר"מ דיליאן. בנוגע לכמה תשובות הראשונים הנה החליפו את הרמב"ן והרשב"א והריטב"א זה בזה וכו'. וכן גם בדורות האחרונים, בהנוגע לשו"ת "בשמים ראש", המצבות שמצאו בקרים, הירושלמי ס' קדשים וכו' וכו' והאריכות בדבר הפשוט אך למותר.
==ביקורת ויחס הרבי==


תקנה היתה מלפנים שלא ידפיסו ספרים - יהי' מי שיהי' המחבר - מבלי הסכמות, והטעם פשוט, כי כל בן אדם עלול לטעות, ועל כל פשעים ושגיאות תכסה אהבת עצמו והאמונה בשכל עצמו. ואפילו גדולי ישראל וחד-בדרא אמיתיים (סנה' ז' ע"ב) היו מתייעצים ושואלים חוו"ד אחרים קודם שיפסקו פסק דין. ובדורנו עלוב זה, אין צורך כבר בהסכמות, וכל הרוצה אומר, אשר גם הוא ביכלתו להיות דן יחידי, במקצוע שלו בודאי, ואם המקצוע אינו שלו - הרי הוא משער השערות ועל פיהן יקום דבר. והמדפיס מדפיס והקורא מחליט, שאין אחר מעשה דפוס ולא כלום.
הרב [[דוד צבי הילמן]] העלה בספרו [[אגרות בעל התניא ובני דורו]] שורה ארוכה של טענות, המוכיחות, לדעתו, שהמסמכים אינם העתקים של מסמכים מקוריים, אלא זיוף של מכתביהם של גדולי החסידות. וזאת עקב הסגנון הדומה של כל המכתבים למרות שהכותבים היו כשלושים במספר ושגיאות מסוימות בתאריכים ומקום מגורי המתכתבים ועוד.


*הרבי ממונקאטש רבי [[חיים אלעזר שפירא]] בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה היתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו ע"ד כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט).
מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות ה[[חסידות]], הביאו לרבי את טענות הרב הילמן וחבריו הסוברים שאוסף זה מזויף ומקורו אינו מ[[הבעל שם טוב]] או תלמידיו, ועל כך ענה להם [[הרבי]] בשני מכתבים, [[הרבי]] הקדים את התשובה באמירה כי הוא עצמו, שראה כשלוש מאות מכתבים אלו אצל אדמו"ר הריי"צ (אלא שלחלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), אין לו ספק שהמכתבים אמיתיים, [[הרבי]]{{הערה|סוף הספר התמים ב' מובאים שני מכתבי הרבי מאגרות קודש כרך ח' אגרת ב' תצ"ד.}} ביאר בקצרה כמה מנימוקיו:
*מכל המומחים ב[[חסידות]] הידועים בדרום [[רוסיה]] [היינו בסמיכות לאודסה וחרסון], אין אף אדם שיכול היה למצוץ מאצבעו ולזייף כמות כזאת של מכתבים [כ300 במספר].
*בתקופה ההיא [של הזיוף, לטענתם] היה בלתי אפשרי להשיג נייר שכזה.
*דווקא השגיאות בתאריכים הם הראיה כי הכתבים הינם העתק, משום שדרך המעתיקים במהירות היא שנופלות שגיאות [בעיקר בתאריכים]. ואדרבא, לו היו הכתבים זיוף היה הזייפן בודק ומגיה את כל הכתבים עד שהיו נקיים מטעויות על מנת שיוכל למוכרם למומחים ב[[חסידות]].
*נקודה נוספת, עליה אמר [[הרבי]] כי היא ככל הנראה גם הבסיס עליו הסתמך [[אדמו"ר הריי"צ]], שזייפן לא היה מוכר את הכתבים לחסידים שרואים שהכל אותו נייר ועלולים לחשוד שמדובר בזיוף אלא לאלו שאינם מבינים בדבר, משמע שהכתבים אינם זיוף אלא העתק מהמקור.
*בכתבים היו פרטים שעברו במסורת רבי מפי רבי ואדם מבחוץ לא היה יכול לדעת עליהם.
*רובם המכריע של כתבי היד נכתב על קלף ולא על נייר, וקלף תמיד ניתן היה להשגה.
*המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", המסדר לדפוס (הזעצער) העתיק מהעתקה ולא מהמקור וגם לא היה דייקן (כשבכלל ה[[חסידים]] לא דייקו בדברים כאלו), ולא מן הנמנע שיפלו שגיאות בתאריכים וכדומה, לכן אין ללמוד דבר מהנדפס ב"התמים"
*אי אפשר לומר שכל הכתבים נקראו בסגנון שווה משום שבין הכתבים היו סוגים שונים של מכתבים (סיפורים, צוואות, פנים וכו'). שנית, חלק מהם פורסמו עוד לפני גילוי הגניזה והסגנון בהם שווה. וגם מכתבים שסגנונם שווה, זה משום שכל הכותבים היו [[חסידים]] של [[הבעל שם טוב]] וכדרך החסידים חיקו את סגנון הכתיבה של רבם.
*בקובץ התמים לא נמסרו מכתבים בענייני [[קבלה]] לכן אין לקבוע מהפרסום ב"התמים" את תוכן הכתבים, סיבה נוספת לכך שחסר תוכן תורני היא משום שהרביים מיעטו לכתוב את תורתם ולמוסרם לציבור.
*הטענה שבכל המכתבים נחתם גם בשם האם היא שחסידים נהגו לחתום בשם האם במכתביהם לרבם לא רק בפ"נים אלא גם במכתבים רגילים.


*כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם. *והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד. ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה". ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?
הרבי הוסיף שההנחה שטעות מראה על כל התוכן כאינו נכון אינה סבירה, משום שאם כן נפסול כל ספר שתמצא בו טעות דפוס ייפסל מיידית וכי היו ספרים רבים עם טעויות או תיקונים (כגון הגמרא שרבנן סבוראי תקנו בה).


בספר בשם "הספר", כת"ע וביטאון בנושאי ספרות, הובאו מכתבי הרבי ג"כ, בבימות שונות דנו החוקרים בדברי הרבי.
הרבי באגרות קודש{{הערה|אגרות קודש חלק ח אגרת בתצז}} משער שהעתקים נעשו על מנת לפדות את האוסף המקורי, ובמקום הניחו העתקים שדמו למקורי, ולכן יש טעויות בהעתקים.
מעניין שבמכתב מי"ד אייר תשי"ד מביא הרבי ראיה מדבריו של המנחת אלעזר נגד הגניזה החרסונית, לאמיתותה, וזאת מדיוק לשונו: "הרבי ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה הייתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו על דבר כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה (=מסוימת): "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט)".


== פדייתה מחדש ==
הרבי שלח עותק ממכתביו בנושא הגניזה לעורך כתב העת "הספר" (ביטאון בנושאי ספרות) מר צבי הרכבי, והוא פירסם בו את המכתבים. לאחר מכן במהלך השנים דנו החוקרים בבימות שונות בדברי הרבי (יש לציין, כי חלק מהחוקרים שעסקו בנושא הינם מהמתנגדים {{הערה| למשל, החוקר שלמה זלמן הבלין, שמוצאו מגזע חסידי חב"ד, אך משתייך לציבור הליטאי והוא אחיינו של חנוך הענדל הבלין שנלחם נגד הרבי [עיין ערך: חנוך הענדל הבלין]. שלמה זלמן הבלין כותב בזלזול ובנצחנות נגד הגניזה החרסונית. כך גם ר' ד"צ הילמן [ראה בערכו] שעזב את חסידות חב"ד ועבר למחנה הליטאי, וכתב מתוך רגש של נצחנות נגד הגניזה החרסונית.}}, ומטרתם הייתה לנגח את חסידוּת חב"ד {{הערה| ראו את מכתבו של הרבי בנושא מי"א ניסן תשט"ז, המכתב לא נדפס באג"ק, אך מופיע בבמות שונות, ונדפס ב"ימי מלך", חלק א, עמ' 430.}} ולהעיז פנים נגד רבותינו נשיאינו).


הגניזה החרסונית - במשך כל השנים, לא הייתה בשלימותה בידי [[ספריית ליובאוויטש]], וחלק ממנה נשאר ב[[ברית המועצות]].
באלול של שנת תשל"ז פרסם ד"ר יצחק רפאל מאמר ושמו 'גניזת חרסון', ובו הוא מסכם את הפולמוס על אודות אמינות המכתבים. בתוך הדברים כותב רפאל ש"האדמו"ר רבי מנחם מנדיל שליט"א, היושב עתה בברוקלין, מחזיק בדעת קודמיו והוא איתן בהשקפתו כי כתבי ה'גניזה' הם אמיתיים... כן היה נחרץ בדעתו זו בדבריו המרשימים בשיחתי עימו, ביום ה' בתמוז תשכ"ז, בה גלגלנו שעה ארוכה במעונו, בלי להתרצות לקבל גם דעת־ביניים מתונה". {{הערה| ראו במאמרו: 'גניזת חרסון', 'סיני', כרך פא, אלול תשל"ז, עמ' קמד ואילך. מובא ב: "כפר חב"ד", גליון 1767, עמ' 60.}}


עם נפילת מסך הברזל ב[[ברית המועצות]], שלח ארגון [[עזרת אחים]] כמה מ[[תלמידי ה|תמימים]] ו[[שלוחים]] למדינות [[ברית המועצות]] לשעבר. הרב [[משה אורנשטיין]] שנשלח אף הוא, הצליח לפעול לשחרורם של מכתבי הגניזה החרסונית הנשארים, ולהבאתם לספריית ליובאוויטש.
==ראו גם==
[[אגרות בעל התניא ובני דורו]]


הגניזה - על כל חלקיה, שוכנת כיום ב[[ספריית ליובאוויטש]] שב[[קראון הייטס]]{{מקור}}.
==לקריאה נוספת==
* [https://chabadpedia.co.il/images/0/07/%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA.pdf מאחורי הקלעים:המאבק של הרבי על "הגניזה החרסונית"] {{שבועון בית משיח}} גליון 1429 עמוד 20


== קישורים ==
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=31312 '''אחד מכתבי הגניזה''']
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=31312 '''אחד מכתבי הגניזה'''] - {{אינפו}}.
*[http://chabad-il.org/hit/hit253.htm#4 גליון "התקשרות" העוסק בין היתר ביחס האדמו"רים לגניזה]
*[http://chabad-il.org/hit/hit253.htm#4 גליון "התקשרות" העוסק בין היתר ביחס האדמו"רים לגניזה]
*[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=315 סקירה על הספר "חכמי ישראל בעש"ט"]
*[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=315 סקירה על הספר "חכמי ישראל בעש"ט"] - באתר שטורעם נט.
*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/8/2497&search=%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%94+%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa תשובות הרבי בנוגע לטענות על אודות הגניזה]
*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/8/2497&search=הגניזה+החרסונית תשובות הרבי בנוגע לטענות על אודות הגניזה] - באתר ספריית ליובאוויטש.
*[http://hebrewbooks.org/3122 הספר 'חכמי ישראל בעש"ט'] - [[היברובוקס]]
*[http://hebrewbooks.org/3122 הספר 'חכמי ישראל בעש"ט'] - [[היברובוקס]]
*[http://hebrewbooks.org/6664 הספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו'] - היברובוקס
*[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/8/2497.htm אגרת של הרבי מאד"ר תשי"ד, כרך ח, אגרת ב'תצז, בדבר הראיות נגד הגניזה]
*[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2648.htm?q אגרת הרבי מתאריך י"ג אייר תשי"ד, כרך ט, אגרת ב'תרמח, בדבר הראיות נגד הגניזה]
*סקירה על הגניזה החרסונית, בסוף [https://drive.google.com/file/d/1WV3HDgYN4ExkrBZJOq09x6fh3sDPzyAy/view?usp=sharing קובץ 'כמים לים מכסים'] (מעמוד 191), בעריכת מערכת [[הערות התמימים ואנ"ש]], [[תומכי תמימים פוקונוס]]
*[[אהרון לייב רסקין]], '''[http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA_%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%A9%D7%A0%D7%94_-_%D7%9B%D7%A4%D7%A8_%D7%97%D7%91%D7%93.pdf העדות של הרבי]''', מאה שנה לגילוי הגניזה החרסונית, חשיפה ראשונה {{PDF}} שבועון כפר חב"ד גליון 1767 עמוד 56


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] [[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]

גרסה אחרונה מ־14:46, 10 באוקטובר 2024

מסמך נדיר מהבעש"ט, והוא אגרת קודש אשר שלח לבתו מ' אדל בשנת תקי"ג. כתב היד הוא העתק מכתב יד קודשו של הבעש"ט מכיוון שהגניזה החרסונית כוללת העתקים מהמכתבים ולא את הכתבי יד קודש עצמם.

הגניזה החרסונית היא אוסף מכתבי וחלק מחפצי הבעל שם טוב ותלמידיו, שנתגלה בזמן אדמו"ר הרש"ב בעיר חרסון. האוסף נשלח אליו כתשורה ואושר על ידו כאמין ונכון. אמינות ומקור הכתבים עוררו פולמוס רב בעולם היהודי, שזכה להתייחסות רבה מנשיאי חב"ד.

האוסף היה אצל אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, והרבי[1], שעיינו בו, ושלושתם מאוד התפעלו מתוכנו. לא ידוע על איש מלבדם שראה את האוסף.

אדמו"רי חב"ד הביעו דעתם שאף שהמכתבים הם העתק משובש, ולא מקוריים, אך תוכן רובם הוא אמת.

מעט מכתבים מהאוסף התפרסמו בקובץ התמים. כיום נמצאת הגניזה בספרית אגודת חסידי חב"ד[2].

הגניזה[3][עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת[4] תרע"ח בתקופת המהפיכה הקומוניסטית, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ברוסיה, וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ועוד.

בקיץ תרע"ח החלה המכירה באודסה. בתחילה היו טענות שונות על זיוף עקב חשדות על המוכרים, אך רבים[דרושה הבהרה] מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת של הממשלה שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו והוחרמו ממנו. הרב שמואל גוראריה קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם לאדמו"ר הרש"ב - כתשורה.

הגניזה כוללת:

אוצר כתבי היד הינו מתקופה של כמאה וחמש עשרה שנה ומתחלק לארבעה חלקים, א - דורו של רבי אדם בעל שם והצדיקים הנסתרים שבזמנו [מתנ"ח עד תצ"ד]. ב - דורו של הבעל שם טוב והצדיקים הנסתרים והגלוים שבזמנו [מתצ"ד עד תק"כ]. ג - דורו של המגיד ממעזריטש ותלמידיו החבריא קדישא [מתק"כ עד תקל"ג]. ד - דורם של תלמידי המגיד ממעזריטש [מתקל"ג עד הסתלקות אדמו"ר הזקן בתקע"ג].

החל משנת תרע"ח החלו המכתבים להתפרסם בבימות שונות[5].

בחודש מר חשון תרע"ט החל אדמו"ר הרש"ב - בהיותו ברוסטוב, לבקר את הכתבים, על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ הוא ישב על הכתבים כשלש-ארבע שעות ביום. הוא סיים את העיון בחורף תר"פ והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים מקוריים כי - אם העתקה - ושגיאות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא טעויות המעתיקים.

פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר חכמי ישראל בעש"ט מאת הרב דוד שיפרין, שיצא לאור בשנת תרפ"ד בארצות הברית. כידוע, אדמו"ר הריי"צ התנגד להוצאת הספר לאור[6], יש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר, אך הספר הודפס לפני שמכתבו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע להתנגדותו הספיק להגיע לאמריקה.

הכתבים של הגניזה עברו בירושה לאדמו"ר הריי"צ, וחלק מהם יצא עימו מברית המועצות. בשנת תרצ"ה הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות התמים, והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.

את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמים" סידר לדפוס הרב פנחס משה כ"ץ יחד עם דובער יודביץ.

מכתבים מאדמו"ר הזקן הכלולים בגניזה נדפסו בספר אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)[7].

ביקורת ויחס הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דוד צבי הילמן העלה בספרו אגרות בעל התניא ובני דורו שורה ארוכה של טענות, המוכיחות, לדעתו, שהמסמכים אינם העתקים של מסמכים מקוריים, אלא זיוף של מכתביהם של גדולי החסידות. וזאת עקב הסגנון הדומה של כל המכתבים למרות שהכותבים היו כשלושים במספר ושגיאות מסוימות בתאריכים ומקום מגורי המתכתבים ועוד.

מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות החסידות, הביאו לרבי את טענות הרב הילמן וחבריו הסוברים שאוסף זה מזויף ומקורו אינו מהבעל שם טוב או תלמידיו, ועל כך ענה להם הרבי בשני מכתבים, הרבי הקדים את התשובה באמירה כי הוא עצמו, שראה כשלוש מאות מכתבים אלו אצל אדמו"ר הריי"צ (אלא שלחלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), אין לו ספק שהמכתבים אמיתיים, הרבי[8] ביאר בקצרה כמה מנימוקיו:

  • מכל המומחים בחסידות הידועים בדרום רוסיה [היינו בסמיכות לאודסה וחרסון], אין אף אדם שיכול היה למצוץ מאצבעו ולזייף כמות כזאת של מכתבים [כ300 במספר].
  • בתקופה ההיא [של הזיוף, לטענתם] היה בלתי אפשרי להשיג נייר שכזה.
  • דווקא השגיאות בתאריכים הם הראיה כי הכתבים הינם העתק, משום שדרך המעתיקים במהירות היא שנופלות שגיאות [בעיקר בתאריכים]. ואדרבא, לו היו הכתבים זיוף היה הזייפן בודק ומגיה את כל הכתבים עד שהיו נקיים מטעויות על מנת שיוכל למוכרם למומחים בחסידות.
  • נקודה נוספת, עליה אמר הרבי כי היא ככל הנראה גם הבסיס עליו הסתמך אדמו"ר הריי"צ, שזייפן לא היה מוכר את הכתבים לחסידים שרואים שהכל אותו נייר ועלולים לחשוד שמדובר בזיוף אלא לאלו שאינם מבינים בדבר, משמע שהכתבים אינם זיוף אלא העתק מהמקור.
  • בכתבים היו פרטים שעברו במסורת רבי מפי רבי ואדם מבחוץ לא היה יכול לדעת עליהם.
  • רובם המכריע של כתבי היד נכתב על קלף ולא על נייר, וקלף תמיד ניתן היה להשגה.
  • המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", המסדר לדפוס (הזעצער) העתיק מהעתקה ולא מהמקור וגם לא היה דייקן (כשבכלל החסידים לא דייקו בדברים כאלו), ולא מן הנמנע שיפלו שגיאות בתאריכים וכדומה, לכן אין ללמוד דבר מהנדפס ב"התמים"
  • אי אפשר לומר שכל הכתבים נקראו בסגנון שווה משום שבין הכתבים היו סוגים שונים של מכתבים (סיפורים, צוואות, פנים וכו'). שנית, חלק מהם פורסמו עוד לפני גילוי הגניזה והסגנון בהם שווה. וגם מכתבים שסגנונם שווה, זה משום שכל הכותבים היו חסידים של הבעל שם טוב וכדרך החסידים חיקו את סגנון הכתיבה של רבם.
  • בקובץ התמים לא נמסרו מכתבים בענייני קבלה לכן אין לקבוע מהפרסום ב"התמים" את תוכן הכתבים, סיבה נוספת לכך שחסר תוכן תורני היא משום שהרביים מיעטו לכתוב את תורתם ולמוסרם לציבור.
  • הטענה שבכל המכתבים נחתם גם בשם האם היא שחסידים נהגו לחתום בשם האם במכתביהם לרבם לא רק בפ"נים אלא גם במכתבים רגילים.

הרבי הוסיף שההנחה שטעות מראה על כל התוכן כאינו נכון אינה סבירה, משום שאם כן נפסול כל ספר שתמצא בו טעות דפוס ייפסל מיידית וכי היו ספרים רבים עם טעויות או תיקונים (כגון הגמרא שרבנן סבוראי תקנו בה).

הרבי באגרות קודש[9] משער שהעתקים נעשו על מנת לפדות את האוסף המקורי, ובמקום הניחו העתקים שדמו למקורי, ולכן יש טעויות בהעתקים. מעניין שבמכתב מי"ד אייר תשי"ד מביא הרבי ראיה מדבריו של המנחת אלעזר נגד הגניזה החרסונית, לאמיתותה, וזאת מדיוק לשונו: "הרבי ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה הייתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו על דבר כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה (=מסוימת): "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט)".

הרבי שלח עותק ממכתביו בנושא הגניזה לעורך כתב העת "הספר" (ביטאון בנושאי ספרות) מר צבי הרכבי, והוא פירסם בו את המכתבים. לאחר מכן במהלך השנים דנו החוקרים בבימות שונות בדברי הרבי (יש לציין, כי חלק מהחוקרים שעסקו בנושא הינם מהמתנגדים [10], ומטרתם הייתה לנגח את חסידוּת חב"ד [11] ולהעיז פנים נגד רבותינו נשיאינו).

באלול של שנת תשל"ז פרסם ד"ר יצחק רפאל מאמר ושמו 'גניזת חרסון', ובו הוא מסכם את הפולמוס על אודות אמינות המכתבים. בתוך הדברים כותב רפאל ש"האדמו"ר רבי מנחם מנדיל שליט"א, היושב עתה בברוקלין, מחזיק בדעת קודמיו והוא איתן בהשקפתו כי כתבי ה'גניזה' הם אמיתיים... כן היה נחרץ בדעתו זו בדבריו המרשימים בשיחתי עימו, ביום ה' בתמוז תשכ"ז, בה גלגלנו שעה ארוכה במעונו, בלי להתרצות לקבל גם דעת־ביניים מתונה". [12]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

אגרות בעל התניא ובני דורו

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ הרבי כתב שראה 300 מכתבים מתוכה.
  2. ↑ מפי הרב שלום דובער לוין מנהל הספריה, וראה הערות וביאורים גיליון תשע"א - מפי הרב יוסף יצחק קעלער
  3. ↑ באריכות עם כל הפרטים, ראה בהקדמה ל"גניזה החרסונית" באגרות אדמו"ר הזקן, נכתב על ידי ר' שלום דובער לוין הספר הראשי בספריית ליובאוויטש.
  4. ↑ על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ בקובץ התמים א' עמ' ח (10).
  5. ↑ [il.bidspirit.com/ui/lotPage/kedem/source/catalog/auction/29598/lot/164677/%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA-%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D?lang=he סקירה על עשרה מקומות בהם התפרסמו המכתבים, באתר בית המכירות קדם].
  6. ↑ אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' שצח.
  7. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הזקן עמ' תלה.
  8. ↑ סוף הספר התמים ב' מובאים שני מכתבי הרבי מאגרות קודש כרך ח' אגרת ב' תצ"ד.
  9. ↑ אגרות קודש חלק ח אגרת בתצז
  10. ↑ למשל, החוקר שלמה זלמן הבלין, שמוצאו מגזע חסידי חב"ד, אך משתייך לציבור הליטאי והוא אחיינו של חנוך הענדל הבלין שנלחם נגד הרבי [עיין ערך: חנוך הענדל הבלין]. שלמה זלמן הבלין כותב בזלזול ובנצחנות נגד הגניזה החרסונית. כך גם ר' ד"צ הילמן [ראה בערכו] שעזב את חסידות חב"ד ועבר למחנה הליטאי, וכתב מתוך רגש של נצחנות נגד הגניזה החרסונית.
  11. ↑ ראו את מכתבו של הרבי בנושא מי"א ניסן תשט"ז, המכתב לא נדפס באג"ק, אך מופיע בבמות שונות, ונדפס ב"ימי מלך", חלק א, עמ' 430.
  12. ↑ ראו במאמרו: 'גניזת חרסון', 'סיני', כרך פא, אלול תשל"ז, עמ' קמד ואילך. מובא ב: "כפר חב"ד", גליון 1767, עמ' 60.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=הגניזה_החרסונית&oldid=716004"