פרשת שמע ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
צוברענגען משיח (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (13 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:פרשת שמע ישראל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרשת שמע ישראל]]פרשת '''שמע ישראל''' עוסקת ב[[קבלת עול מלכות שמים]]. | [[קובץ:פרשת שמע ישראל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרשת שמע ישראל]]פרשת '''שמע ישראל''' עוסקת ב[[קבלת עול מלכות שמים]]. | ||
על פי הקבלה, שמע ישראל הוי"ה אלקינו - [[יחוד או"א]], תרין רעין דלא מתפרשין, [[ה' אחד]] - יחוד [[זו"נ]]. [[בשכמל"ו]] - [[יחודא תתאה]]. | |||
== ענין הפרשה == | |||
סדר הפרשה היא: מתחלה ואהבת את הוי' שהוא בחינת [[אהבה]] ו[[יראה]], הנמשכים על ידי ה[[התבוננות]] שמע ישראל כו'. | |||
אחר כך והיו הדברים כו' ודברת בם כו', שהוא מצות [[תלמוד תורה]], ואחר כך וקשרתם לאות שהוא מעשה ה[[מצוות]]. | |||
== | וזהו כסדר ההמשכה של שם [[הוי"ה]] ב"ה. י"ה הן בחינת [[דחילו]] ו[[רחימו]]. ו' הוא בחינת תורה. ה' בחינת מצות.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/7/23d&search=%D7%A9%D7%9E%D7%A2+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C תורה אור פרשת ויצא]}} | ||
==כוונה== | |||
ההלכה אומרת, שבפסוק זה, חובה שתהיה כונת הלב. באם הוא נאמר ללא כוונה, האדם יוצא ידי חובתו בדיעבד. | |||
בחסידות מובאים כוונות רבות שאפשר לכוון בפסוק זה. | |||
==יחודא עילאה== | |||
{{להשלים}} | |||
{{קצרמר}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{תפילה}} | {{תפילה}} | ||
[[קטגוריה:תפילה]] | [[קטגוריה:תפילה]] | ||
גרסה אחרונה מ־15:03, 19 בינואר 2024
פרשת שמע ישראל עוסקת בקבלת עול מלכות שמים.
על פי הקבלה, שמע ישראל הוי"ה אלקינו - יחוד או"א, תרין רעין דלא מתפרשין, ה' אחד - יחוד זו"נ. בשכמל"ו - יחודא תתאה.
ענין הפרשה[עריכה | עריכת קוד מקור]
סדר הפרשה היא: מתחלה ואהבת את הוי' שהוא בחינת אהבה ויראה, הנמשכים על ידי ההתבוננות שמע ישראל כו'.
אחר כך והיו הדברים כו' ודברת בם כו', שהוא מצות תלמוד תורה, ואחר כך וקשרתם לאות שהוא מעשה המצוות.
וזהו כסדר ההמשכה של שם הוי"ה ב"ה. י"ה הן בחינת דחילו ורחימו. ו' הוא בחינת תורה. ה' בחינת מצות.[1]
כוונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ההלכה אומרת, שבפסוק זה, חובה שתהיה כונת הלב. באם הוא נאמר ללא כוונה, האדם יוצא ידי חובתו בדיעבד.
בחסידות מובאים כוונות רבות שאפשר לכוון בפסוק זה.
