יעקב יוסף רסקין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(←‏משפחתו: מחיקה בהתאם לנוהל)
 
(64 גרסאות ביניים של 30 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Sraskin2 1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הרה"ח יעקב יוסף רסקין]]
[[קובץ:Sraskin2 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב יוסף רסקין]]
הרה"ח ר' '''יעקב יוסף רסקין''' נולד בשנת [[תרס"א]] לאביו הרה"ח ר' [[חיים בן ציון רסקין]] ולאמו מרת דבוניא (בתם של ר' יעקב יוסף ומרת שימע חאשע שבלוב), בעיר גיזאטסק הסמוכה ל[[מוסקבה]].
[[קובץ:הרבי באמירת מאמר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב רסקין עומד מאחורי הרבי בעת ה[[התוועדות]] (שלישי משמאל)]]
[[קובץ:תקיעת שופר 770.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הרב רסקין תוקע בשופר אצל הרבי בחודש אלול בזאל הקטן לאחר תפילת שחרית ]]
הרב '''יעקב יוסף רסקין''' ([[תרס"א]] – [[כ' ניסן]] [[תשמ"ו]]) היה מוהל ידוע ובעל '[[מסירות נפש]]' מופלאה. זכה לשמש את אביו של הרבי, ר' [[לוי יצחק שניאורסון]], בימיו האחרונים בגלותו ב[[אלמא אטא]].


ר' יעקב יוסף היה בעל '[[מסירות נפש]]' מופלאה והיה מוהל ידוע. זכה לשמש את אביו של הרבי, ר' [[לוי יצחק שניאורסון]], בימיו האחרונים בגלותו באלמא-אטא.
==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תרס"א]] לאביו הרב [[חיים בן ציון רסקין]] ולאמו מרת דבוניא (בתם של ר' יעקב יוסף ומרת שימע חאשע שגלוב), בעיר גיזאטסק הסמוכה ל[[מוסקבה]].


==ילדותו==
בהגיעו לגיל ה'[[חיידר]]', אסף אביו ר' חיים בן-ציון כמה ילדים והחליט לייסד [[חיידר]] לפי רוחו. בגיזאטסק היו שני "מלמדים" במקצועם, האחד ר' אשר חיים, יהודי ירא שמים, אולם הוא היה מבטא את האותיות במבטא "פולני"; והשני היה ליטאי. הוא היה מבין בדקדוק המילים ו[[מלמד תינוקות|מלמד]] מוצלח, אבל יראת השמים שלו הייתה פחותה משל הראשון. כששאל ר' חיים בן-ציון את [[הרבי הרש"ב]] את מי משניהם להעדיף, הורה לו לקחת את המלמד הפולני, מפני שיראת השמים היא הדבר הקובע בעת בחירת מלמד לילדים.
בהגיע ר' יעקב יוסף לגיל ה'חיידר', אסף אביו ר' חיים בן-ציון כמה ילדים והחליט לייסד חיידר לפי רוחו. בגיזאטסק היו שני "מלמדים" במקצועם, האחד ר' אשר חיים, יהודי ירא שמים, אולם הוא היה מבטא את האותיות במבטא "פולני"; והשני היה ליטאי. הוא היה מבין בדקדוק המילים ומלמד מוצלח, אבל יראת השמים שלו הייתה פחותה משל הראשון. כששאל ר' חיים בן-ציון את הרבי הרש"ב את מי משניהם להעדיף, הורה לו לקחת את המלמד הפולני, מפני שיראת השמים היא הדבר הקובע בעת בחירת מלמד לילדים.


מאז נהיה אביו ר' חיים בן-ציון, לחסידו של אדמו"ר הרש"ב, הקפיד להגיע מידי שנה, לקראת כל ראש השנה, לליובאוויטש כדי לשהות במחיצת הרבי בימים אלו, והיה חוזר לביתו לקראת יום הכיפורים. גם בשנים שמצבו הכלכלי היה קשה, היה לווה כסף ונוסע לרבי.  
מאז נהיה ר' חיים בן-ציון, לחסידו של אדמו"ר הרש"ב, הקפיד להגיע מידי שנה, לקראת כל ראש השנה, לליובאוויטש כדי לשהות במחיצת הרבי בימים אלו, והיה חוזר לביתו לקראת יום הכיפורים. לקראת [[ראש השנה]] שנת עת"ר, לקח עמו לראשונה גם את בנו בן ה-‏9 יעקב יוסף.


לקראת ראש השנה שנת עת, לקח עמו לראשונה גם את בנו בן ה-‏9 יעקב יוסף. מזיכרונו של הילד לא נשכחה לעולם הפעם הראשונה שזכה לראות את הרבי. זו גם הייתה הפעם הראשונה שבן הזקונים יעקב יוסף ראה את אחיו הגדול [[יהודה לייב רסקין]] (הוא התגורר בוורשה ומשם בא לליובאוויטש יחד עם חותנו הגביר ר' יוזיק הורביץ).  
למד בישיבת [[תומכי תמימים בליובאוויטש]] בחצרו של [[אדמוהרש"ב]] בין השנים [[תרע"א]]-[[תרע"ז]].


כמידי שנה, גם לקראת ראש השנה תרע"ז הגיע ר' חיים בן-ציון אל הרבי. בפעם הזאת נשאר גם ליום כיפור ולימים הראשונים של חג הסוכות.  
לקראת [[ראש השנה]] [[תרע"ז]] הגיע ר' חיים בן-ציון אל הרבי. בפעם הזאת נשאר גם ליום כיפור ולימים הראשונים של חג הסוכות. הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, והרבה מהתלמידים בישיבה הוכרחו לעזוב. בינהם גם יעקב יוסף. אביו, ר' חיים בן-ציון דאג, ומשום כך נכנסו שניהם ליחידות. הרבי ייעץ להחזיר את הבן לבית הוריו בגיזאטסק וסידר לו סדר לימודים מיוחד לכל השנה. בבית הוריו נשאר ללמוד לבדו עד שנשא את רעייתו מרת דרויזא, בתו של ר' [[מנחם מענדל קפלן]].


הימים, ימי מלחמת העולם הראשונה, ואיש לא ידע מה ילד יום. על התקופה הזאת כותב ר' רפאל כהן ב"ליובאוויטש וחייליה": "זמן המלחמה בישיבה - משבר גם בהמוסד הגדול ישיבת תו"ת. ההכנסות התמעטו. בלבול מקריאה לצבא. העבודה בועד ההנהגה התנהלה בחריצות, אבל בשארית הכח. הרבה מהתלמידים בגלל סיבות שונות הוכרחו לעזוב".  
בשנת [[תרצ"ד]] עבר להתגורר בלנינגרד בה גרו אז רבים מאנ"ש. כמו רבים מאנ"ש באותה תקופה, השיג ר' יעקב יוסף מכונות אריגה וסריגה (טריקוטאז') ובזה עבדו בבית בלי צורך לחלל את השבת.


בין התמימים שנאלצו לעזוב היה גם הת' יעקב יוסף. אביו, ר' חיים בן-ציון דאג, ומשום כך נכנסו שניהם ליחידות. הרבי ייעץ להחזיר את הבן לבית הוריו בגיזאטסק וסידר לו סדר לימודים מיוחד לכל השנה. בבית הוריו נשאר ללמוד לבדו עד יום חתונתו בו נשא לאשה את מ' דרויזא.  
ר' יעקב יוסף שהיה מוהל במקצועו, היה מל תינוקות בחשאי. הוא גם ידע את מקצוע השחיטה.
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי [[ג' באלול]] [[תש"א]] נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים. בני המשפחה הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה, ומיד לאחר שעברו את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו.


==לאחר חתונתו==
אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שב[[סיביר]].
בשנת תרצ"ד עברה המשפחה להתגורר בלנינגרד בה גרו אז רבים מאנ"ש. היו אז לר' יעקב יוסף חמישה ילדים. והוא לא נתן בשום פנים ואופן שילדיו יילכו ללמוד ב’שקולע’, ושכר מלמד שלימד את הילדים בביתו, יחד עם עוד ילדי אנ”ש.


כמו רבים מאנ”ש באותה תקופה, השיג ר' יעקב יוסף מכונות אריגה וסריגה (טריקוטאז’) ובזה עבדו בבית בלי צורך ח”ו לחלל את השבת.
מאומסק המשיכו בני המשפחה ברכבת לנובוסיבירסק ומשם קיוו לנסוע ל[[אלמא אטא]] בירת קזחסטן. כשירדו מהרכבת נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה ובני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת.


ר’ יעקב יוסף שהיה מוהל במקצועו, היה מל מדי פעם תינוקות בחשאי, הרחק מעיניים זרות. הוא גם ידע את מקצוע השחיטה, ולעתים היו מגיעים יהודים לביתו וביקשו ממנו שישחט להם עוף.  
כעבור מספר שבועות מצאו דרך כלשהי להיכנס לעיר. בתחילה התגוררו בבית ששימש כרפת ולאחר תקופה קצרה עברו לגור בדירה בעיר. זמן קצר בלבד לאחר שהגיעו לעיר, נעצרו ההורים. כעבור שבועיים שוחררה האם, ואילו ר' יעקב יוסף היה עצור כחודש וחצי.  


בין הדמויות הבולטות בקהילה החב"דית בלנינגרד, היו ר' יעקב יוסף ואחיו הגדול ר' [[יצחק רסקין]]. הם היו מראשי הפעילים למען אחזקת היהדות בלנינגרד. הרב יצחק רסקין נודע בשל מסירותו לקיומו של המקווה אותו ניסו הקומוניסטים לסגור. כן מסר את נפשו על מילת תינוקות, למרות האיסור והסכנה.
כעבור שנים פגשו בעיר את רבי [[לוי יצחק שניאורסון]], שהגיע ממקום גלותו בצ'אילי שבקזחסטן. ר' יעקב יוסף זכה יחד עם בני ביתו לשמש את אביו של הרבי, הרב לוי יצחק, בימיו האחרונים בגלותו באלמא-אטא.
חלק מזיכרונותיו מר' לוי יצחק, נכתבו בספר [[תולדות לוי יצחק]] שיצא לראשונה בשנת [[תשל"ז]].


==מלחמת העולם השניה==
בחודש [[אלול]] [[תש"ד]] יצא ר' יעקב יוסף ובתו צביה, אשת הרב [[דוד ברוומן]] ל[[מלחובקה]] שעל-יד [[מוסקבה]]. ב[[חנוכה]] [[תש"ה]] הצטרפה אליהם שאר המשפחה. הם התאכסנו אצל חתנו, ר' [[דוד ברוומן]].
מיד עם התחלת הפצצות הגרמנים על לנינגרד, החלה בריחה המונית מהעיר. זו העמידו השלטונות רכבות במידה מספקת. ימים ולילות עמדו אנשים בתור כדי לקבל כרטיסי נסיעה. יום שלישי, ג’ באלול תש”א, היה היום האחרון בו ניתן היה לעזוב את לנינגרד. משפחת רסקין התייאשו מלהשיג כרטיסים. לפתע נכנס אחד השכנים ואמר לר’ יעקב יוסף: “קיבלתי כרטיסים לרכבת ממקום עבודתי, אולם בני לוחם כעת בחזית לנינגרד ואינני רוצה לעוזבו, קח את הכרטיסים וסע”.  


הילדים וההורים ארזו מעט מיטלטלין ומיהרו ל’ווגזל’. מיד לאחר שהרכבת ובה משפחת רסקין חצתה את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את לנינגרד מכל קשר עם העולם הגדול.  
לאחר המלחמה יצאה משפחת רסקין מ[[רוסיה]] ב[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הידועה]] באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים. לאחר שהות ממושכת באירופה, הגיעה המשפחה לארץ הקודש בשנת תש"ט. הוא התיישב בראשון לציון, ובסוף חייו  גר ב[[כפר חב"ד]].


אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר. בימים כתיקונם נמשכת נסיעה כזו מספר יממות בלבד, אך בעתות חירום אלה ארכה הנסיעה זמן ארוך ביותר. בני משפחת רסקין הגיעו לאומסק לפני ראש השנה, ובה שהו למעלה משבועיים.  
במשך שנים שימש כבעל תוקע אצל הרבי בחודש אלול ולאחר פטירתו ירש את ה'[[חזקה]]' בנו ר' דוד רסקין.


מאומסק המשיכו בני המשפחה ברכבת לנובוסיבירסק ומשם קיוו לנסוע ל[[אלמא אטא]] בירת קזחסטן. ר’ יעקב יוסף קיווה שבאלמא אטא יהיה קל יותר למצוא דירה ומקור פרנסה.
נפטר ב[[כ' ניסן|שביעי של פסח]] [[תשמ"ו]].
 
לאחר טלטולי דרך קשים, עצרה הרכבת באלמא-אטא. רק לאחר תלאות נוספות שנמשכו מספר שבועות, הצליחו לעזוב את תחנת הרכבת ולהכנס העירה. בתחילה התגוררו בבית ששימש כרפת ולאחר תקופה קצרה עברו לגור בדירה בעיר.
 
כעבור שנים פגשו בעיר את רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] זצ”ל, שהגיע ממקום גלותו בצ’אילי שבקזחסטן. ר’ יעקב יוסף זכה יחד עם בני ביתו לשמש את אביו של הרבי, הרב לוי יצחק ז"ל, בימיו האחרונים בגלותו באלמא-אטא.
חלק מזיכרונותיו מר' לוי יצחק, נכתבו בספר [[תולדות לוי יצחק]] שיצא לראשונה בשנת [[תשל"ז]]. הספר מתעד את סיפור חייו של רבי לוי יצחק.
 
==ב[[ארץ ישראל]]==
בחודש [[אלול]] [[תש"ד]] יצא ר' יעקב יוסף ובתו צביה, אשת הרה"ח ר' [[דוד ברוומן]] ל[[מלחובקה]] שעל-יד [[מוסקבה]]. ב[[חנוכה]] [[תש"ה]] הצטרפה אליהם שאר המשפחה. הם התאכסנו אצל חתנו, ר' [[דוד ברוומן]].
 
לאחר המלחמה יצאה משפחת רסקין מרוסיה באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים. לאחר שהות ממושכת באירופה, הגיעה המשפחה לארץ הקודש בשנת תש”ט.


==משפחתו==
==משפחתו==
*אחיו - הרה"ח [[יצחק רסקין]] הי"ד.
*בנו - הרב [[מנחם מענדל רסקין]].
*אחיו - הרה"ח [[לייב רסקין]] הי"ד.
*בתו - מרת צביה - אשת הרב [[דוד ברוומן]].
*אחיו - הרה"ח שלמה רסקין.
*בנו- הרב [[דוד רסקין]].
 
*בנו- הרב [[שלום דובער רסקין (לונדון)]].
*גיסו - ר' אליהו קפלן ע"ה
*בנו- הרב [[יהודה לייב רסקין]].
 
*בנו- הרה"ח [[מנחם מענדל רסקין]] נולד בשנת [[תרפ"א]].
*בתו - צביה - אשת הרה"ח ר' [[דוד ברוומן]].
*בנו- הרה"ח [[דוד רסקין]] נולד בשנת [[תרפ"ז]].
*בנו- הרה"ח [[שלום בער רסקין]] - לונדון.
*בנו- הרה"ח [[יהודה לייב רסקין]] נולד בשנת [[תרצ"ג]].


[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|רסקין יעקב יוסף]]
{{מיון רגיל:רסקין, יעקב יוסף}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|רסקין יעקב יוסף]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|רסקין יעקב יוסף]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה: בוגרי תומכי תמימים ליובאוויטש]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:אישים בפטרבורג]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:מוהלים]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ו]]
[[קטגוריה:אישים בראשון לציון]]

גרסה אחרונה מ־00:37, 26 ביוני 2024

הרב יעקב יוסף רסקין
הרב רסקין עומד מאחורי הרבי בעת ההתוועדות (שלישי משמאל)
הרב רסקין תוקע בשופר אצל הרבי בחודש אלול בזאל הקטן לאחר תפילת שחרית

הרב יעקב יוסף רסקין (תרס"אכ' ניסן תשמ"ו) היה מוהל ידוע ובעל 'מסירות נפש' מופלאה. זכה לשמש את אביו של הרבי, ר' לוי יצחק שניאורסון, בימיו האחרונים בגלותו באלמא אטא.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בשנת תרס"א לאביו הרב חיים בן ציון רסקין ולאמו מרת דבוניא (בתם של ר' יעקב יוסף ומרת שימע חאשע שגלוב), בעיר גיזאטסק הסמוכה למוסקבה.

בהגיעו לגיל ה'חיידר', אסף אביו ר' חיים בן-ציון כמה ילדים והחליט לייסד חיידר לפי רוחו. בגיזאטסק היו שני "מלמדים" במקצועם, האחד ר' אשר חיים, יהודי ירא שמים, אולם הוא היה מבטא את האותיות במבטא "פולני"; והשני היה ליטאי. הוא היה מבין בדקדוק המילים ומלמד מוצלח, אבל יראת השמים שלו הייתה פחותה משל הראשון. כששאל ר' חיים בן-ציון את הרבי הרש"ב את מי משניהם להעדיף, הורה לו לקחת את המלמד הפולני, מפני שיראת השמים היא הדבר הקובע בעת בחירת מלמד לילדים.

מאז נהיה ר' חיים בן-ציון, לחסידו של אדמו"ר הרש"ב, הקפיד להגיע מידי שנה, לקראת כל ראש השנה, לליובאוויטש כדי לשהות במחיצת הרבי בימים אלו, והיה חוזר לביתו לקראת יום הכיפורים. לקראת ראש השנה שנת עת"ר, לקח עמו לראשונה גם את בנו בן ה-‏9 יעקב יוסף.

למד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב בין השנים תרע"א-תרע"ז.

לקראת ראש השנה תרע"ז הגיע ר' חיים בן-ציון אל הרבי. בפעם הזאת נשאר גם ליום כיפור ולימים הראשונים של חג הסוכות. הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, והרבה מהתלמידים בישיבה הוכרחו לעזוב. בינהם גם יעקב יוסף. אביו, ר' חיים בן-ציון דאג, ומשום כך נכנסו שניהם ליחידות. הרבי ייעץ להחזיר את הבן לבית הוריו בגיזאטסק וסידר לו סדר לימודים מיוחד לכל השנה. בבית הוריו נשאר ללמוד לבדו עד שנשא את רעייתו מרת דרויזא, בתו של ר' מנחם מענדל קפלן.

בשנת תרצ"ד עבר להתגורר בלנינגרד בה גרו אז רבים מאנ"ש. כמו רבים מאנ"ש באותה תקופה, השיג ר' יעקב יוסף מכונות אריגה וסריגה (טריקוטאז') ובזה עבדו בבית בלי צורך לחלל את השבת.

ר' יעקב יוסף שהיה מוהל במקצועו, היה מל תינוקות בחשאי. הוא גם ידע את מקצוע השחיטה. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי ג' באלול תש"א נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים. בני המשפחה הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה, ומיד לאחר שעברו את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו.

אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר.

מאומסק המשיכו בני המשפחה ברכבת לנובוסיבירסק ומשם קיוו לנסוע לאלמא אטא בירת קזחסטן. כשירדו מהרכבת נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה ובני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת.

כעבור מספר שבועות מצאו דרך כלשהי להיכנס לעיר. בתחילה התגוררו בבית ששימש כרפת ולאחר תקופה קצרה עברו לגור בדירה בעיר. זמן קצר בלבד לאחר שהגיעו לעיר, נעצרו ההורים. כעבור שבועיים שוחררה האם, ואילו ר' יעקב יוסף היה עצור כחודש וחצי.

כעבור שנים פגשו בעיר את רבי לוי יצחק שניאורסון, שהגיע ממקום גלותו בצ'אילי שבקזחסטן. ר' יעקב יוסף זכה יחד עם בני ביתו לשמש את אביו של הרבי, הרב לוי יצחק, בימיו האחרונים בגלותו באלמא-אטא. חלק מזיכרונותיו מר' לוי יצחק, נכתבו בספר תולדות לוי יצחק שיצא לראשונה בשנת תשל"ז.

בחודש אלול תש"ד יצא ר' יעקב יוסף ובתו צביה, אשת הרב דוד ברוומן למלחובקה שעל-יד מוסקבה. בחנוכה תש"ה הצטרפה אליהם שאר המשפחה. הם התאכסנו אצל חתנו, ר' דוד ברוומן.

לאחר המלחמה יצאה משפחת רסקין מרוסיה בבריחה הידועה באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים. לאחר שהות ממושכת באירופה, הגיעה המשפחה לארץ הקודש בשנת תש"ט. הוא התיישב בראשון לציון, ובסוף חייו גר בכפר חב"ד.

במשך שנים שימש כבעל תוקע אצל הרבי בחודש אלול ולאחר פטירתו ירש את ה'חזקה' בנו ר' דוד רסקין.

נפטר בשביעי של פסח תשמ"ו.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]