לעולם יהא אדם – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 |תוכן=לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:
-רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אֲנַחְנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל. כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.
+רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אֲנַחְנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל. כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. לְבַד מִן הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה, שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ, הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל.
 אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן.
 לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְשַׁבֵּחֲךָ, וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ, וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בָּעֶרֶב וּבֹקֶר, וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם:
@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 == מקור ומבנה התפילה ==
-מקור הקטע הוא ב[[תנא דבי אליהו]]{{הערה|רבה, פרק כ"א. }}. הוא הובא להלכה ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]] {{הערה|סימן מ"ו. }} כפתיחה לסדר הקרבנות. [[אדמו"ר הזקן]] קבעו ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] לאחר [[ברכות השחר]].
+מקור הקטע הוא ב[[תנא דבי אליהו]]{{הערה|רבה, פרק כ"א. }}. הוא הובא להלכה ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]]{{הערה|סימן מ"ו. }} כפתיחה לסדר הקרבנות. [[אדמו"ר הזקן]] קבעו ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] לאחר [[ברכות השחר]].
 הקטע מחולק לשלושה חלקים עיקריים:
@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 == בחסידות ==
-* '''יהא אדם''' -  מוסבר כי המילה "[[אדם]]" מרמזת על הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר (על שם "אדמה לעליון"). הציווי "יהא אדם" פירושו שעל היהודי "להתהוות" בכל רגע, ולעורר את בחינת ה'אדם' שבו – שיהיה [[מוח שליט על הלב]]{{הערה|תורה אור, פרשת תרומה, דף ע"ט ע"ב ו[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
+* '''יהא אדם''' - מוסבר כי המילה "[[אדם]]" מרמזת על הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר (על שם "אדמה לעליון"). הציווי "יהא אדם" פירושו שעל היהודי "להתהוות" בכל רגע, ולעורר את בחינת ה'אדם' שבו – שיהיה [[מוח שליט על הלב]]{{הערה|תורה אור, פרשת תרומה, דף ע"ט ע"ב ו[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
 * '''בסתר ובגלוי''' - "סתר" הוא מה שנסתר מהאדם עצמו. לעיתים אדם משכנע את עצמו שהוא פועל "לשם שמיים" (בגלוי), אך ב"סתר" לבו מונעת נגיעה עצמית או גאווה. "לעולם יהא אדם" דורש לעורר את הבחינות [[אתכפיא]] ו[[אתהפכא]], כדי שגם ה"סתר" יהיה חדור בביטול לה'{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
+* '''מודה על האמת''' - ההבדל בין הבנה להודאה: כשהאדם מבין דבר מה בשכלו, הוא מרגיש את עצמו כ"מבין". אך "מודה" הוא מלשון ביטול (כמו "מודה במקצת"). היהודי מודה שהאמת האלוקית היא המציאות היחידה, גם אם השכל הגשמי והמובגל שלו לא יכול להכיל זאת. אך יש בחינה יותר נעלית: "דובר אמת בלבבו" - זוהי דרגת "מידת האמת" של [[יעקב אבינו]], שזה היכולת להחדיר את האמת המופשטת של התפילה אל תוך הלב הגשמי, כך שהלב "ידבר" את אותה אמת{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
-* '''מודה על האמת''' - ההבדל בין הבנה להודאה: כשהאדם מבין דבר מה בשכלו, הוא מרגיש את עצמו כ"מבין". אך "מודה" הוא מלשון ביטול (כמו "מודה במקצת"). היהודי מודה שהאמת האלוקית היא המציאות היחידה, גם אם השכל הגשמי והמובגל שלו לא יכול להכיל זאת. אך יש בחינה יותר נעלית: "דובר אמת בלבבו" -  זוהי דרגת "מידת האמת" של [[יעקב אבינו]], שזה היכולת להחדיר את האמת המופשטת של התפילה אל תוך הלב הגשמי, כך שהלב "ידבר" את אותה אמת{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
+* '''מה אנו''' - מוסבר{{הערה|[[ספר התניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ט|פרק כ"ט]] ו[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ג|פרק ל"ג]]}} כי עניין זה לא ייאוש, אלא [[ביטול היש]]. כדי ש[[אור אין סוף]] יאיר ב[[נשמה]], עליה להיות "כלי ריק". ההכרה ש"הלא כל הגיבורים כאין לפניך" מנקה את האדם מהגאווה המונעת מהתפילה להתקבל. רק לאחר הביטול של "מה אנו", ניתן להגיע ל"אבל אנחנו עמך" – החיבור המוחלט ל[[עצמות אין סוף]].
-* '''מה אנו''' - מוסבר{{הערה|[[ספר התניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ט|פרק כ"ט]] ו[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ג|פרק ל"ג]]}} כי עניין זה לא ייאוש, אלא </nowiki>[[ביטול היש]]. כדי ש[[אור אין סוף]] יאיר ב[[נשמה]], עליה להיות "כלי ריק". ההכרה ש"הלא כל הגיבורים כאין לפניך" מנקה את האדם מהגאווה המונעת מהתפילה להתקבל. רק לאחר הביטול של "מה אנו", ניתן להגיע ל"אבל אנחנו עמך" – החיבור המוחלט ל[[עצמות אין סוף]].
 * '''אבל אנחנו עמך''' - לאחר ביטול היש, מגלה היהודי את נקודת היהדות שלו. '''בני בריתך''' - [[ברית]] היא למעלה מטעם ודעת. '''זרע יצחק עקידך''' - אנו מזכירים כאן את עניין ה[[מסירות נפש]], בכך מזכירים לעצמינו שאנו יורשים של האבות שמסרו את נפשם, וזה נותן לנו כוח לעבודת ה' שלמעלה ממדידות והגבלות הטבע{{הערה|פרשת תרומה דף ע"ט, ע"ב - פ', ע"א וספר המאמרים - צמח צדק, ע"פ תהילים, על הפסוק "לך אמר לבי"}}.