תענוג – הבדלי גרסאות
נסיעה לרבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{עריכה|כל הערך=כן|מלא ציטוטים, ולא מדויק}} | ||
'''תענוג''' הוא הכח העמוק והנעלה ביותר בנפש, והוא מהווה את פנימיות ה[[רצון]]. | '''תענוג''' הוא הכח העמוק והנעלה ביותר בנפש, והוא מהווה את פנימיות ה[[רצון]]. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
== מקור התענוג == | == מקור התענוג == | ||
[[הקב"ה]] הוא מקור התענוגים כמבואר בפסוק כי עמך מקור חיים מקור התענוגים. | |||
[[הקב"ה]] הוא מקור התענוגים כמבואר בפסוק כי עמך מקור חיים מקור התענוגים. | |||
ופירוש מקור התענוגים, היינו שאין תענוג זה כמו התענוג למטה, שהוא נמשך מדבר שחוץ ממנו, שמתענג מאיזה מאכל ערב או מלמוד איזה חכמה. מפני שלמעלה בו יתברך אינו כן, כי אין לך דבר שחוץ ממנו, אלא - שהוא עצמו כביכול מקור התענוגים. | ופירוש מקור התענוגים, היינו שאין תענוג זה כמו התענוג למטה, שהוא נמשך מדבר שחוץ ממנו, שמתענג מאיזה מאכל ערב או מלמוד איזה חכמה. מפני שלמעלה בו יתברך אינו כן, כי אין לך דבר שחוץ ממנו, אלא - שהוא עצמו כביכול מקור התענוגים. | ||
| שורה 22: | שורה 21: | ||
{{ציטוט צף|[[הרבי הרש"ב|אבי אדמו"ר]] כותב באחד מ[[מאמר]]יו: "בתענוג [[נפש]]י על [[אלקות]] יכול להיות מזה שמנונית ב[[גוף]]. אומרים על הרב [[נחום מטשרנביל]] שהיה שמן בגופו מענית "[[אמן]] יהא שמיא רבא".|[[תבנית:היום יום/ט"ו תמוז| היום יום ט"ו תמוז]]}} | {{ציטוט צף|[[הרבי הרש"ב|אבי אדמו"ר]] כותב באחד מ[[מאמר]]יו: "בתענוג [[נפש]]י על [[אלקות]] יכול להיות מזה שמנונית ב[[גוף]]. אומרים על הרב [[נחום מטשרנביל]] שהיה שמן בגופו מענית "[[אמן]] יהא שמיא רבא".|[[תבנית:היום יום/ט"ו תמוז| היום יום ט"ו תמוז]]}} | ||
{{ציטוט צף|.. אפילו דברים קלי הערך בתענוגי [[עולם הזה|עולם]], מונעים המה מלהיות מסור ונתון ב[[לימוד תורה|אהלה של תורה]].|[[תבנית:היום יום/א' בתמוז|היום יום א' בתמוז]]}} | {{ציטוט צף|.. אפילו דברים קלי הערך בתענוגי [[עולם הזה|עולם]], מונעים המה מלהיות מסור ונתון ב[[לימוד תורה|אהלה של תורה]].|[[תבנית:היום יום/א' בתמוז|היום יום א' בתמוז]]}} | ||
מי שעובד איזה עבודה או מדבר איזה דיבור, בהכרח לומר שיש לו מה איזה תענוג בנפש שמחמתו נתעורר להיות עובד ופועל או מדבר דיבור, אלא שהוא גנוז ומלובש בשכלו ומדותיו שמתפשטים במעשה הפעולה או בדיבור, כי בכל מעשה ודיבור יש איזה שכל וטעם הקודם לו, ובאותו השכל גנוז התענוג ואיננו מתגלה כלל כשעדיין עסוק באמצע הפעולה, או באמצע הדיבור, אלא דוקא כשגמר פעולתו או גמר הדבר. | מי שעובד איזה עבודה או מדבר איזה דיבור, בהכרח לומר שיש לו מה איזה תענוג בנפש שמחמתו נתעורר להיות עובד ופועל או מדבר דיבור, אלא שהוא גנוז ומלובש בשכלו ומדותיו שמתפשטים במעשה הפעולה או בדיבור, כי בכל מעשה ודיבור יש איזה שכל וטעם הקודם לו, ובאותו השכל גנוז התענוג ואיננו מתגלה כלל כשעדיין עסוק באמצע הפעולה, או באמצע הדיבור, אלא דוקא כשגמר פעולתו או גמר הדבר. | ||
ולמשל: הבונה בנין מפואר, שהוא מחמת שעלה ברצונו שמהבנין הזה יקבל קורת רוח ותענוג, אך אחר כך כשמתחיל לבנות ומטריד מוחו ומחשבתו בהצטרכות הבנין, שבהיותו עסוק עדין בפעולתו בשכלו ומדותיו בעסק הבנין, לא ניכר ונראה העונג שיגיע לו מזה, אך לאחד שגמר את הכל ומסתכל ביופי המלאכה והוכשרה בעיניו שנעשה כפי [[רצון|רצונו]] להתעכב באופן כזה דוקא, אז ניכר ונגלה העונג שלו, שבשבילו התחיל לבנות הבנין, [[משל]] בדומה הוא בדיבור: כשמדבר דברי שכל וחכמה, להסביר בטוב [[טעם]] ו[[דעת]] לזולתו המושכלות החדשות, כשעדיין עסוק באמצע הדבור לא ניכר ונגלה העונג שמתענג מן טוב ההסבר שהסביר השכל בדבריו אלא לאחר שגמר כל דבריו, ומתבונן איך שהטיב לדבר ולהסביר המושכל אזי מקבל עונג גדול ממה שטוב דרש, ונמצא שבהיותו פועל ומדבר היה העונג נעלם בו, ולאחר גמרו נתגלה, ועיקר העונג הוא מן הפעולה והדבור דוקא. לפי זה מובן, שכאשר מתענג האדם מטוב מעשהו או מ[[טוב]] דבריו, הרי התענוג שבמעשה ודבור הוא שנמשך ומתגלה דרך ירידה, ויש כאן ב' דברים: האחד עליית ה[[שכל]] וה[[מחשבה]] שהיו מלובשים בה[[מעשה]] וה[[דבור]] שבכלות המעשה הם מתעלים בעצמותו, והשנית בחינת התגלות התענוג שיורד ונמשך ומתגלה להתענג מכל אשר עשה. | ולמשל: הבונה בנין מפואר, שהוא מחמת שעלה ברצונו שמהבנין הזה יקבל קורת רוח ותענוג, אך אחר כך כשמתחיל לבנות ומטריד מוחו ומחשבתו בהצטרכות הבנין, שבהיותו עסוק עדין בפעולתו בשכלו ומדותיו בעסק הבנין, לא ניכר ונראה העונג שיגיע לו מזה, אך לאחד שגמר את הכל ומסתכל ביופי המלאכה והוכשרה בעיניו שנעשה כפי [[רצון|רצונו]] להתעכב באופן כזה דוקא, אז ניכר ונגלה העונג שלו, שבשבילו התחיל לבנות הבנין, [[משל]] בדומה הוא בדיבור: כשמדבר דברי שכל וחכמה, להסביר בטוב [[טעם]] ו[[דעת]] לזולתו המושכלות החדשות, כשעדיין עסוק באמצע הדבור לא ניכר ונגלה העונג שמתענג מן טוב ההסבר שהסביר השכל בדבריו אלא לאחר שגמר כל דבריו, ומתבונן איך שהטיב לדבר ולהסביר המושכל אזי מקבל עונג גדול ממה שטוב דרש, ונמצא שבהיותו פועל ומדבר היה העונג נעלם בו, ולאחר גמרו נתגלה, ועיקר העונג הוא מן הפעולה והדבור דוקא. לפי זה מובן, שכאשר מתענג האדם מטוב מעשהו או מ[[טוב]] דבריו, הרי התענוג שבמעשה ודבור הוא שנמשך ומתגלה דרך ירידה, ויש כאן ב' דברים: האחד עליית ה[[שכל]] וה[[מחשבה]] שהיו מלובשים בה[[מעשה]] וה[[דבור]] שבכלות המעשה הם מתעלים בעצמותו, והשנית בחינת התגלות התענוג שיורד ונמשך ומתגלה להתענג מכל אשר עשה. | ||
והנה מה שמתענג מאשר טוב עשה וטוב דיבר, יש בזה ב' דברים: | והנה מה שמתענג מאשר טוב עשה וטוב דיבר, יש בזה ב' דברים: | ||
א. שהוא מתבונן על טוב המעשה וטוב הדבור ומתענג מהמלאכה והפעולה. | א. שהוא מתבונן על טוב המעשה וטוב הדבור ומתענג מהמלאכה והפעולה. | ||
ב. שבחינת תענוג זה מה שהוא מקבל עונג ומשתעשע במה שטוב עשה וטוב דיבר, הוא הגורם גם כן את ההתגלות התענוג מעצמות כח התענוג שיש ב[[נפש]], להיות רבוי התפשטות התענוג, וכנראה בחוש שהאדם משתעשע ומטייל בבנין המפואר כשגמרו כפי אוות נפשו כו' שאותו הטיול והשעשועים הוא גורם לו אחר כך תענוג ושמחה ביתר שאת ממה שראוי להתענג מצד עצם הבנין לבד, ואין זה אלא שהתענוג מכל אשר עשה גרם להיות גילוי מפנימיות הנפש שהיא בחינת התענוג וה[[שמחה]] כי כל שמחה הוא התגלות ה[[פנימיות]] | ב. שבחינת תענוג זה מה שהוא מקבל עונג ומשתעשע במה שטוב עשה וטוב דיבר, הוא הגורם גם כן את ההתגלות התענוג מעצמות כח התענוג שיש ב[[נפש]], להיות רבוי התפשטות התענוג, וכנראה בחוש שהאדם משתעשע ומטייל בבנין המפואר כשגמרו כפי אוות נפשו כו' שאותו הטיול והשעשועים הוא גורם לו אחר כך תענוג ושמחה ביתר שאת ממה שראוי להתענג מצד עצם הבנין לבד, ואין זה אלא שהתענוג מכל אשר עשה גרם להיות גילוי מפנימיות הנפש שהיא בחינת התענוג וה[[שמחה]] כי כל שמחה הוא התגלות ה[[פנימיות]]{{הערה|1=[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[ביאורי הזהר (אדמו"ר הצמח צדק)|ביאורי הזוהר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15926&hilite=e0615675-8d7e-4ba6-a1f9-6a546296b1a7&st=עתיקא+קדישא&pgnum=22 עמ' יד]}}. | ||
==שמחה ותענוג== | ==שמחה ותענוג== | ||