נר מצוה ותורה אור – הבדלי גרסאות

ספר '''שער היחוד''' (המכונה גם "קונטרס ההתבוננות") הוא המקור היחיד בחסידות חב"ד הכולל בתוכו את כל סדר ההשתלשלות במקום אחד. זהו החיבור הבלעדי המסביר מהי התבוננות, אילו סוגי התבוננות קיימים (כללית ופרטית), במה ראוי להתבונן ומהן ההכנות הנדרשות להתבוננות וזאת כדי להגיע להשגה אמיתית באחדות ה'.

ההתבוננות מתחילה בבחינת '''"עיון"''' – הסתכלות חזקה וממושכת בעומק המושג עד להבנתו הברורה בכל פרטיו, בדומה ללימוד תלמודי מעמיק. כוח '''ה"תבונה'''" משמש כמצע וככלי הביצוע להתבוננות הפרטית; הוא ה"דולה" את המושכל המופשט (בבחינת "איש תבונה ידלנה") ומאפשר להוריד את עומק המושג אל תוך עניינים נפרדים ופרטיים, ובכך הוא מחבר בין ההבנה השכלית במושגים כללים ליישום שבהתבונות הפרטית שבמהלך התפילה.

בניגוד להתבוננות כללית ( כגון התבוננות במושגים כללים ככח הממלא כל עלמין שעיקרו במלכות דאצילות וכו׳) שעלולה להישאר רחוקה ודמיונית, ה'''התבוננות הפרטית''' מורידה את המושג הכללי ומנתחת באמצעותו כל שלב בבריאה (נבראים, מלאכים, עולמות). המתבונן מכיר את פרטי ההתהוות (כגון הגלגלים המקבלים חיות ממלכות דעשייה) ועולה מהם בהדרגה אל הכלל שמעליהם. תהליך זה, מן הפרט אל הכלל, הוא הדרך היחידה להגיע ל'''התאמתות הכלל''' בנפש – הכרה אינטימית ואמיתית בכוח המאציל המהווה את המציאות כולה.

 

 

 

* '''השתלשלות הכתרים (זהות הרצון):''' המתבונן עוקב אחר השתלשלות הרצון מהעצמות ("יחיד"), דרך הרצון הקדום בא"ק והרצון הגלוי באצילות ("אריך"), ועד לחפץ ה' היותר אחרון בעולם העשייה. התובנה המרכזית כאן היא '''זהות הרצונות''': כשם שרצונו הפשוט של האדם לעצמות נפשו הוא ממש אותו הרצון המניע את ידו בפו"מ, כך כל שלבי הרצון האלוקי מאוחדים ברגע אחד כמהות אחת ממש, ובכך מתאמת ש"אני ה' לא שניתי".

* '''עקרון ההתלבשות (התהוות ישירה):''' הספירה שלמעלה מהווה את הספירה שלמטה ו'''מתלבשת ממש''' בתוך הספירה המקבילה לה למטה ממנה. אין זו רק "התהוות" שבה העליון הוא המקור הכללי, אלא התלבשות פנימית שבה הספירה העליונה הופכת לחיותה של הספירה התחתונה (לדוגמה: חכמה שבעצמות בתוך חכמה דא"ק, ומשם לחכמה דאצילות ועד חכמה דעשייה), כאשר המדרגות הממצעות משמשות רק כ"דרך מעבר".

התבוננות זו מאחדת את כל פרטי ההשתלשלות לנקודה אחת, ומאפשרת למתבונן לראות בכל מדרגה ונברא פרטי את כוח המאציל המהווה אותו בכל רגע

כהכנה, על המתבונן להכיר את מבנה האור שלפני הצמצום ("יחיד", "אחד", "קדמון")- המאריך באחד, ואת השילוב הנדרש בין שמחה למרירות. סימן להתבוננות אמתית הוא הופעה בו-זמנית של שמחה מהבנת התהליך (בינה) וביטול עצמי מתוך הכרה בפער מול המאציל (חכמה), המובילים לשינוי קבוע במידות ולהסרת דאגות גשמיות.

 

 

הספר מפרט את סדר ההשתלשלות כולו, תוך שהוא עוצר בסיום תיאורו של כל עולם כדי לבאר כיצד ליישם עבורו את ה"התבוננות המקוצרת".

פירוט השלבים נעשה מהעליון לתחתון: מהאור שלפני הצמצום (בדרגות "יחיד", "אחד" ו"קדמון"), דרך הצמצום הראשון, ה"רשימו" והמשכת ה"קו". משם הוא עובר לרצון הקדום, למבנה העיגולים והיושר, לעולם א"ק (אדם קדמון), ועד לעולם האצילות בכללו: מהכתר הממוצע (עתיק ואריך – תענוג ורצון), דרך או"א (חכמה ובינה), ועד לזו"ן (מידות ודיבור). השלשלת ממשיכה דרך ה"פרסא" לעולמות הבריאה והיצירה, ומגיעה לסיומה המוחשי בעולם העשייה הגשמי. שם, האור האלוקי מתלבש בדרגה האחרונה – "מלכות דמלכות דעשייה" – המהווה את הגלגלים, המזלות, ארבעת היסודות וחיות הנבראים הגשמיים.

כל שלב מומחש באמצעות משלים מנפש האדם (כגון הבניין או המעיין) ומשלים מבניים (כגון "עשר חפירות"), המדגימים כיצד האור נשאר פשוט גם בתוך הכלים המגבילים. בסיום התהליך מתגלה כיצד הרצון העצמי הפשוט שבתחילת הכל שורה בפרט היותר אחרון, ובכך נשלמת מטרת ההתבוננות: איחוד כל פרטי המציאות במקורם האינסופי, בבחינת "נעוץ סופן בתחילתן".