נר מצוה ותורה אור – הבדלי גרסאות

ספר '''שער היחוד''' (המכונה גם "קונטרס ההתבוננות") הוא המקור היחיד בחסידות חב"ד הכולל בתוכו את כל סדר ההשתלשלות במקום אחד. זהו החיבור הבלעדי המסביר מהי התבוננות, אילו סוגי התבוננות קיימים (כללית ופרטית), במה ראוי להתבונן ומהן ההכנות הנדרשות כדי להגיע להשגה אמיתית באחדות ה'.

ההתבוננות מתחילה בבחינת '''"עיון"''' – הסתכלות חזקה וממושכת בעומק המושג עד להבנתו הברורה בכל פרטיו, בדומה ללימוד תלמודי מעמיק. כוח ה**"תבונה"** משמש כמצע וככלי הביצוע להתבוננות הפרטית; הוא ה"דולה" את המושכל המופשט (בבחינת "איש תבונה ידלנה") ומאפשר להוריד את עומק המושג אל תוך עניינים נפרדים ופרטיים. בכך הוא מחבר בין ההבנה השכלית במושגים כלליים ליישום שבהתבוננות הפרטית במהלך התפילה.

בניגוד להתבוננות כללית (כגון התבוננות במושג "כוח הממלא כל עלמין" שעיקרו במלכות דאצילות) שעלולה להישאר רחוקה ודמיונית, ה'''התבוננות הפרטית''' מנתחת כל שלב בבריאה (נבראים, מלאכים, עולמות). המתבונן מכיר את פרטי ההתהוות (כגון הגלגלים המקבלים חיות ממלכות דעשייה) ועולה מהם בהדרגה אל הכלל שמעליהם. תהליך זה הוא הדרך היחידה להגיע ל'''התאמתות הכלל''' בנפש – הכרה אינטימית בכוח המאציל המהווה את המציאות כולה.

התבוננות זו נועדה להמחיש כיצד האור העצמי שורה בכל פרט בשווה, והיא מבוססת על שני מושגים מקבילים:

# '''השתלשלות הכתרים (זהות הרצון):''' המתבונן עוקב אחר השתלשלות הרצון מהעצמות ("יחיד"), דרך הרצון הקדום בא"ק והרצון הגלוי באצילות ("אריך"), ועד לחפץ ה' היותר אחרון בעולם העשייה. התובנה המרכזית היא '''זהות הרצונות''': כשם שרצונו הפשוט של האדם לעצמות נפשו הוא אותו הרצון המניע את ידו, כך כל שלבי הרצון האלוקי מאוחדים ברגע אחד כמהות אחת ממש, ובכך מתאמת ש"אני ה' לא שניתי".

# '''עקרון ההתלבשות (התהוות ישירה):''' הספירה שלמעלה מהווה את הספירה שלמטה ומתלבשת בתוכה ממש. אין זו רק "התהוות" שבה העליון הוא המקור הכללי, אלא התלבשות פנימית שבה הספירה העליונה הופכת לחיותה של התחתונה (לדוגמה: חכמה שבעצמות בתוך חכמה דא"ק, ומשם לאצילות ועד עשייה), כאשר המדרגות הממצעות משמשות רק כדרך מעבר.

כהכנה, על המתבונן להכיר את מבנה האור שלפני הצמצום ('''"יחיד", "אחד", "קדמון"''') ואת השילוב הנדרש בין שמחה למרירות. סימן להתבוננות אמיתית הוא הופעה בו-זמנית של '''שמחה''' מהבנת התהליך (בינה) ו'''ביטול עצמי''' מתוך הכרה בפער מול המאציל (חכמה), המובילים לשינוי קבוע במידות ולהסרת דאגות גשמיות.

הספר מפרט את סדר ההשתלשלות כולו, תוך עצירה בסיום כל עולם כדי לבאר כיצד ליישם בו את ה"התבוננות המקוצרת". השלבים מפורטים מהעליון לתחתון: מאור האינסוף שלפני הצמצום, דרך הצמצום הראשון, ה"רשימו" והמשכת ה"קו". משם לרצון הקדום, עולם א"ק, ועולם האצילות בכללו: מהכתר (עתיק ואריך), דרך או"א (חכמה ובינה), ועד לזו"ן (מידות ודיבור). השלשלת ממשיכה דרך ה"פרסא" לעולמות בי"ע, עד לעולם העשייה שבו האור מתלבש ב**"מלכות דמלכות דעשייה"** המהווה את הגלגלים, המזלות, ארבעת היסודות וחיות הנבראים.

כל שלב מומחש במשלים (כגון הבניין או המעיין) ומשלים מבניים (כגון "עשר חפירות"), המדגימים כיצד האור נשאר פשוט גם בתוך הכלים המגבילים. בסיום התהליך מתגלה כיצד הרצון העצמי הפשוט שבתחילת הכל שורה בפרט היותר אחרון, ובכך נשלמת מטרת ההתבוננות: איחוד כל פרטי המציאות במקורם האינסופי, בבחינת '''"נעוץ סופן בתחילתן"'''