![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
העלאה והמשכה – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות" |
תלמוד בבלי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (28 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
שני | כדי שהעולם יוכל להתקיים -צריך שיאיר בו תמיד גילוי אלוקות בעולם - ישנם שני גורמים להארה אלוקית: | ||
==1. העלאת התחתון== | |||
פעולה מצד [[נברא|הנבראים]] תגרום [[המשכה|להמשיך]] את הקב"ה בעולם. | |||
דוגמא: ניצול הפרטים שבעולם לשימוש הקדושה, כגון הנחת תפילין '''גשמיות''' בפעולה '''גשמית '''דווקא-תגרום להמשכת הקדושה בתפילין, סיהודי המניח, וכן המשכה כללית בכל פרט בעולם. וכך בכול פעולה מצד '''התחתון.''' | |||
==2. המשכת העליון== | |||
החלטה מלמעלה להאיר לנבראים ללא פעולה מיוחדת מצידם (ע"ד [[אתערותא דלעילא]]). | |||
לדוגמא: ביום בריאת העולם ראש השנה הראשון הקב"ה החליט מעצמו ללא פעולה מצד התחתון לברוא העולם - שלהאיר בו גילוי אלוקות{{הערה| מה שאין כן בשאר ראשי שנים שצריך שישראל יעוררו את הרצון בקב"ה כול שנה מחדש למלוך-להמשיך גילוי אלוקות ע"י שממלכים אותו בתקיעת שופר (המשך תרס"ו)}}. | |||
==אצל היהודי:== | |||
וכן גופו של היהודי תמיד צריך לקבל כוח אלוקי על ידי חיבור ה[[גוף]]<nowiki/>עם ה[[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]] בשתי אופנים: | |||
===העלאה=== | |||
ההתמודדות הרגילה מול מציאות ה[[גוף]] המגביל, לקיים עמו [[תורה]] ו[[מצוות]], '''להעלות''' את ה[[גוף]] למצב ה[[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]]. | |||
===המשכה=== | |||
מצב שמתגלית הנשמה, הכחות הבלתי מוגבלים של היהודי, וצריך רק להמשיך אותה בכל פרט בחייו של היהודי. (כמו בשעת [[מסירות נפש]]-שהגוף בטל לנשמה ומוכן למות (היפך טבעו) רק לע לכפור בה') | |||
==המשכה== | |||
המשכה הוא מושג המתאר ירידה ו[[התלבשות]] של [[אור אין סוף|אור רוחני]] לדרגות תחתונות יותר. | |||
===המושג בחסידות=== | |||
בדרך כלל משמש המושג כשם כללי ב[[תורת החסידות]] למצב בו נמשך אור אלוקי מלמעלה ע"י הקב"ה, ל[[ארבע עולמות|ארבע העולמות]] התחתונים. | |||
ההמשכה יכולה לבוא במספר דרכים: הדרך הראשונה היא ללא כל מאמץ מצד האדם, אבל בהשפעה זאת יש מספר חסרונות, לדוגמה שהיא לא קבועה, ולאחר זמן תחלוף ההתעוררות ותעלם ללא השפעה על האדם. ולכן כאשר לאדם יש 'המשכה' מלמעלה אז הוא צריך מיד לעשות העלאה ואתערותא דלתתא, ועל ידי כך הוא יוכל להגיע לדרך השניה ב'המשכה', שהיא באה על ידי יגיעה ולכן היא קימת לאורך זמן. | |||
מובא בחסידות<ref>מאמר "אדם כי יקריב"</ref> שענין זה קשור אם פסח ספירת העומר ושבועות, שפסח זה ענין של 'המשכה מלמעלה' וספירת העומר זה העלאה (בירור המידות), ועל ידי זה מגיעים ללענין של שבועות שזה אתערותא דלעילא שה' משפיע שפע הרבה יותר חזק ונצחי. | |||
כמו כן מוסבר בחסידות ש'המשכה' יכולה להביא רק 'אהבה זוטא' כי אהבה זוטא היא אהבה שהאדם רוצה 'גילוים' (גם אם הם נעלים ביותר) ולא רוצה את ה'עצם', והמטרה של העולם הוא "נתאווה הקב"ה" (תאווה ענינה הוא רצון שמעל שכל וקשורה לעצמות) "להיות לו יתברך דירה בתחתונים" שהמטרה זה העבודה מלמטה דווקא, ולכן מי שמקיים את הכוונה (עבודה מלמטה) הקשורה בעצמות יכול להגיע ל'[[אהבה רבה]]' (הקשורה בעצמות), אבל אם ההמשכה מלמעלה אי אפשר להגיע ל'[[אהבה רבה]]' אלא רק לאהבה זוטא (להבדיל מהעלאה שבה האדם הוא זה שיוצר אותה). | |||
===שמחה=== | |||
כול מה שהוסבר שאי אפשר להגיע לאהבה רבה הוא רק על ידי הדרכים הרגילות אך ע"י שמחה ניתן להגיע גם לאהבה רבה. | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:06, 28 בינואר 2026
כדי שהעולם יוכל להתקיים -צריך שיאיר בו תמיד גילוי אלוקות בעולם - ישנם שני גורמים להארה אלוקית:
1. העלאת התחתון[עריכה | עריכת קוד מקור]
פעולה מצד הנבראים תגרום להמשיך את הקב"ה בעולם. דוגמא: ניצול הפרטים שבעולם לשימוש הקדושה, כגון הנחת תפילין גשמיות בפעולה גשמית דווקא-תגרום להמשכת הקדושה בתפילין, סיהודי המניח, וכן המשכה כללית בכל פרט בעולם. וכך בכול פעולה מצד התחתון.
2. המשכת העליון[עריכה | עריכת קוד מקור]
החלטה מלמעלה להאיר לנבראים ללא פעולה מיוחדת מצידם (ע"ד אתערותא דלעילא). לדוגמא: ביום בריאת העולם ראש השנה הראשון הקב"ה החליט מעצמו ללא פעולה מצד התחתון לברוא העולם - שלהאיר בו גילוי אלוקות[1].
אצל היהודי:[עריכה | עריכת קוד מקור]
וכן גופו של היהודי תמיד צריך לקבל כוח אלוקי על ידי חיבור הגוףעם הנשמה בשתי אופנים:
העלאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ההתמודדות הרגילה מול מציאות הגוף המגביל, לקיים עמו תורה ומצוות, להעלות את הגוף למצב הנשמה.
המשכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מצב שמתגלית הנשמה, הכחות הבלתי מוגבלים של היהודי, וצריך רק להמשיך אותה בכל פרט בחייו של היהודי. (כמו בשעת מסירות נפש-שהגוף בטל לנשמה ומוכן למות (היפך טבעו) רק לע לכפור בה')
המשכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המשכה הוא מושג המתאר ירידה והתלבשות של אור רוחני לדרגות תחתונות יותר.
המושג בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בדרך כלל משמש המושג כשם כללי בתורת החסידות למצב בו נמשך אור אלוקי מלמעלה ע"י הקב"ה, לארבע העולמות התחתונים.
ההמשכה יכולה לבוא במספר דרכים: הדרך הראשונה היא ללא כל מאמץ מצד האדם, אבל בהשפעה זאת יש מספר חסרונות, לדוגמה שהיא לא קבועה, ולאחר זמן תחלוף ההתעוררות ותעלם ללא השפעה על האדם. ולכן כאשר לאדם יש 'המשכה' מלמעלה אז הוא צריך מיד לעשות העלאה ואתערותא דלתתא, ועל ידי כך הוא יוכל להגיע לדרך השניה ב'המשכה', שהיא באה על ידי יגיעה ולכן היא קימת לאורך זמן.
מובא בחסידות[2] שענין זה קשור אם פסח ספירת העומר ושבועות, שפסח זה ענין של 'המשכה מלמעלה' וספירת העומר זה העלאה (בירור המידות), ועל ידי זה מגיעים ללענין של שבועות שזה אתערותא דלעילא שה' משפיע שפע הרבה יותר חזק ונצחי.
כמו כן מוסבר בחסידות ש'המשכה' יכולה להביא רק 'אהבה זוטא' כי אהבה זוטא היא אהבה שהאדם רוצה 'גילוים' (גם אם הם נעלים ביותר) ולא רוצה את ה'עצם', והמטרה של העולם הוא "נתאווה הקב"ה" (תאווה ענינה הוא רצון שמעל שכל וקשורה לעצמות) "להיות לו יתברך דירה בתחתונים" שהמטרה זה העבודה מלמטה דווקא, ולכן מי שמקיים את הכוונה (עבודה מלמטה) הקשורה בעצמות יכול להגיע ל'אהבה רבה' (הקשורה בעצמות), אבל אם ההמשכה מלמעלה אי אפשר להגיע ל'אהבה רבה' אלא רק לאהבה זוטא (להבדיל מהעלאה שבה האדם הוא זה שיוצר אותה).
שמחה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כול מה שהוסבר שאי אפשר להגיע לאהבה רבה הוא רק על ידי הדרכים הרגילות אך ע"י שמחה ניתן להגיע גם לאהבה רבה.