ואתה תצווה (תוכן מאמר) – הבדלי גרסאות

במאמר זה מדובר אודות מהות תפקידו של [[משה רבינו]] בדורו וכמו כן של נשיאי ישראל שבכל דור שהם ה'משה רבינו' שבכל דור - לעורר את ההתקשרות של היהודים עם הקב"ה, על ידי שהוא מעורר את [[עצם הנשמה]] שלהם.

'''ב.''' מדוע נאמר '''"ויקחו אליך "''' שיביאו את השמן ל[[משה]], הרי העלאת הנרות הייתה על ידי [[אהרן]]?

כדי לבאר כיצד [[משה]] מקשר ומחבר את [[ישראל]] ל[[הקב"ה]], מבאר [[אדמו"ר הריי"צ]] מדוע [[משה רבינו]] נקרא '[[רעיא מהימנא]]', ומביא שני פירושים בזה:  

א. כפשוטו ש[[משה רבינו]] הוא הרועה הנאמן של [[ישראל]].  

ב. "[[רעיא מהימנא]]" -'רועה האמונה'. [[משה]] 'זן' ומפרנס את [[ישראל]] באמונה ב[[הקב"ה]]. אמנם כל [[ישראל]] הם "מאמינים בני מאמינים", אך האמונה יכולה להיות באופן '[[מקיף]]'. ו[[משה]] מחדיר את האמונה בפנימיות.

'''וממשיך''': ש"אתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא". בכל דור יש צדיק, שמחדיר את ה[[אמונה]] בפנימיות. וכמו [[מרדכי היהודי]], עליו נאמר במדרש: '''"מרדכי בדורו כמשה בדורו"''', שבזמן הגזרות הקשות הקהיל קהילות ברבים, וחיזק את אמונתם של [[ישראל]].  

ומנסה ליישב:

כי לכאורה עדיין דרוש ביאור: כיצד באמת ייתכן, שדווקא כשישראל היו בשפל המדרגה, זכו להגיע ל[[מסירות נפש]]?

 

כדי להבין את הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור" יש לבאר תחילה מהיכן נובעת האמונה החזקה של [[ישראל]]. ומצינו בזה שני הסברים: '''א)''' כיוון ש"מזלייהו חזי" '''ב)''' כיוון שעצם הנשמה ("מאור") קשורה בהתקשרות עצמית לאלוקות.

ה[[אמונה]] הבאה מצד ראיית המזל, למרות ש'ראיה' מביאה לוודאות מוחלטת, הרי בכל זאת, מציאותו שלו והדבר שהוא רואה הם שני דברים. ולכן הוא לא מוכרח למסור את הנפש.  

לפי זה מבואר עוד עניין במאמר דתרפ"ז:

 

ואילו רועי ישראל שלאחריו, וכמו מרדכי בדורו, פעלו לעורר את העם ל[[מסירות נפש]].

ויוצא, שהמילים '''"כתית למאור"''' שייכות לתוספת האור ש[[ישראל]] מוסיפים ב[[משה רבינו]]. ויש להבין מהי השייכות בין שני העניינים הללו.

ב) גם כש[[ישראל]] נמצאים במצב של הרחבה בגשמיות וברוחניות אלא שנמצאים ב[[גלות]] והם שבורים מעצם ההימצאות ב[[גלות]] גם זה נקרא "כתית (המביא) למאור"

וכפי שהיה אומר [[רבינו הזקן]]: '''"איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא . . איך וויל מער ניט אז דיך אליין"'''.

לעיל הובא שב[[פורים]] היה גמר [[קבלת התורה]] כי ב[[מתן תורה]] [[הקב"ה]] כפה על [[ישראל]] את ההר כגיגית וב[[פורים]]-  ישראל קיבלו את ה[[תורה]] מרצון. בעומק יותר -  כפיית ההר היא גילוי [[אהבה]] שהתגלה מלמעלה ואילו ב[[פורים]] התגלה ש[[היהודים]] רוצים את ה[[תורה]] מעצמם מלמטה.

החילוק בין [[מתן תורה]] ל[[פורים]] מקביל לחילוק בין ה[[אמונה]] הנובעת מראיית ה[[נשמה]] שלמעלה ל[[אמונה]] שמצד [[עצם הנשמה]]: ה[[אמונה]] שמצד הראיה מגיעה כביכול מלמעלה כי נשמת היהודי וה[[אלוקות]] שהיא רואה למעלה הם שני עניינים.  

בפרטיות יותר - גם בגילוי [[עצם הנשמה]] יש "דוגמת" חילוק זה. ב[[מסירות נפש]] - [[עצם הנשמה]] אינה מתאחדת בשלימות עם הכוחות הגלויים ואז הגילוי הוא 'בדוגמת' הגילוי של [[מתן תורה]]. אמנם [[עצם הנשמה]] היא העצם של הכוחות הפרטיים.

על ידי עבודת ה'מטה' '''"ויקחו אליך"''' מתגלה דרגה גבוהה יותר ב[[עצם הנשמה]]. מתגלה [[עצם הנשמה]] כפי שהיא מושרשת ב[[עצמות]]. וזו ההוספה ש[[ישראל]] מוסיפים על דרגת [[עצם הנשמה]] שנתגלתה על ידי [[משה]] כי על ידי עבודת [[ישראל]] מתגלה [[עצם הנשמה]] כפי שהיא מושרשת ב[[עצמות]] הבורא.

ועל ידי ש[[רעיא מהימנא]] מגלה את [[עצם הנשמה]] של [[ישראל]] מתגלה גם '''אחדות ישראל''', כי מצד [[עצם הנשמה]] כל [[ישראל]] הם חד. וגם בזה קיימת הוספה על ידי עבודתם של [[ישראל]]:

אך על ידי גילוי [[עצם הנשמה]] שמושרשת ב[[עצמות]] הבורא המתאחדת גם עם ה'ציור' של הכוחות הגלויים האחדות של [[ישראל]] היא גם מצד הגוף ותכונותיו.

בפסוק '''"ואתה תצווה"''' נאמר '''"ויקחו אליך"'''. והיינו שהפסוק עוסק בעבודת [[ישראל]] ממטה למעלה ובהחדרת הגילוי בציור הכוחות הגלויים. לכן התוצאה היא '''"נר תמיד"''', ואילו בפסוק שלאחריו מדובר רק על העבודה מלמעלה למטה "יערוך אותו אהרן ובניו"  הגילוי על ידי רועי ישראל. ובזה ייתכנו שינויים וייתכן שהגילוי יהיה דווקא '''"מערב עד בוקר"'''  

[[אור]] ו[[מאור]]. [[רעיא מהימנא]]. [[מקיף]] ו[[פנימי]]. מעלת המסירות נפש. [[עצם הנשמה]]. [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)]] [[נשמה]] [[חיה (חלק הנפש)]] [[יחידה]]. [[רצון]] ו[[תענוג]]. [[שכל]] ו[[מידות (ספירות)]]. ה[[מזל שבנשמה]]. [[מקיף הקרוב]] ו[[מקיף הרחוק]]. [[חכמה]] [[בינה]] [[דעת]]. [[שער הנו"ן]]. [[מתן תורה]] ו[[פורים]]. [[כפיית ההר כגיגית]]. [[ציור]] ו[[פשיטות]]. [[דרגות באחדות ישראל]].