יחודא תתאה – הבדלי גרסאות

'''יחודא תתאה (=יחוד תחתון)''' הוא: בשונה מ[[יחודא עילאה]], שכוונתו היא שאין עולם, והעולם בטל לגמרי, יחודא תתאה הוא: יש עולם, אך הוא מלא כולו ב-קב"ה עצמו. הכול הוא אלוקות.  

זהו הנאמר "אני הויה לא שניתי" אין שום שינוי ב-ה'- כי הכל בטל אצלו במציאות. שהרי נבראים מתהווים על ידו ובטלים אליו - לכן בידיעת עצמו יודע את הנבראים. והוא - מהותו ועצמותו ודעתו - הכל אחד. כך שגם עתה - לאחר [[בריאת העולם]] - ישנו אך ורק ה'!

יחודא תתאה הוא כינוי לייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]].

'''ו'''. על העבודה של יחודא עילאה יכולים להיות מונעים ומעכבים, וביטול מונעים ומעכבים אלו זה על ידי העבודה של יחודא תתאה. והטעם לזה: יחודא עילאה היא למעלה מהעולם, והיות שהפעולה שנעשית ב[[קליפה|קליפות]] על ידי גילוי אור מלמעלה היא לא בדרך בירור אלא בבחינת ביטול, נמצא, שזה שעל ידי העבודה של יחודא עילאה מתבטלים כל המניעות ועיכובים שמצד הקליפות הוא לא באופן שהניצוצות שהיו בקליפות מתבררים ונכללים בקדושה, אלא שהם מתבטלים מצד גילוי אור שלמעלה מהם, ולכן בדרך זו יכול להיות שהביטול הוא רק לפי שעה והרע יכול לחזור ולהתעורר.

'''ז'''. כאשר האדם מתבונן ב[[תפילה]] רק ביחודא עילאה, הוא יכול ליפול ממדריגתו אחר התפילה. והסיבה לזה: ההתבוננות של יחודא עילאה היא בביטול של עולמות עליונים, ומכיון שביטול העולמות העליונים הוא [[ביטול במציאות]] (שאין בו את ענין הישות), לכן, ההתבוננות בתפילה בביטול במציאות של עולמות העליונים אינה פועלת על הזמן שאחרי התפילה כשהבן-אדם נמשך אחרי ענייני ה"יש" של העולם הזה, כי הביטול במציאות (שמתבונן בתפילה) והיש של העולם הזה (שנמשך אליו אחרי התפילה) אינם שייכים אחד לשני. ולכן הבן-אדם יכול ליפול ממדריגתו אחרי התפילה. ולכן אמרו שבשעת התפילה יהיו עיניו למטה, שעל ידי שיהיה נקלט בו ההתבוננות ביחודא תתאה - [[ביטול היש]], שהשמיים והארץ הגשמיים וכל צבאם בטלים לאלוקות - דווקא על ידי זה , לא יפול הנופל ממדריגתו ח"ו{{הערה|ראה בכל זה ביאורי הזוהר ל[[צ"צ]] חלק ב' עמוד תרי. וספר המצוות לצ"צ כד, א.}}.

== יחוד [[ז"א]] ו[[נוקבא]] ==

יחוד זה הינו החיבור הפנימי בין ספירת ה[[תפארת]] וספירת ה[[מלכות]], כאשר ה[[ז"א]] משפיע מה[[יסוד]] ל[[מלכות]] השפעה פנימית. השפעה זו מהווה את תחילת תהליך ההולדה וה[[השפעה]] של המלכות.

יחוד זה אמנם הוא יחוד נמוך, והינו בסוף הספירות, אך עם זאת, האור הנמשך ממנו הינו אור גבוה ביותר, הנמשך מ[[כתר]].

== משמעותו בעבודה ==

יחודא תתאה יוצר את [[ביטול היש]] אצל הנברא.

עם היות שיחודא עילאה הוא יחוד עליון יותר, אך הוא אינו נותן מקום לעולמות, ולכן לא ניתן לעבוד את ה' באופן פעיל בדרגא זו. בשל כך, מיד לאחר אמירת [[שמע ישראל]], מגיע יחודא תתאה באמירת [[בשכמל"ו|ברוך שם וכו']]. זאת בכדי שיהודי יוכל לקיים את מצוות ה', כמציאות.

== משמעותו בשמות ==

עניינו של הפסוק [[בשכמל"ו]] הוא יחודא תתאה. ב[[שער היחוד והאמונה]] [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|פרק ז']] מבואר שיחודא תתאה הוא שילוב [[שם הוי']] ב[[אדנ"י|שם אדנות]] ב"ה. באופן זה עניינו של שם אדנות גובר, ולכן הביטול נמוך יותר - יחודא תתאה.  

לעומתו עניינו של הפסוק [[שמע ישראל]] הוא [[יחודא עילאה]]. שהוא שילוב [[אדנ"י|שם אדנות]], [[ספירת המלכות]], ב[[שם הוי']], המורה על [[עצמות|מהותו ועצמותו]] יתברך. באופן זה עניינו של שם הוי' גובר ולכן הביטול נעלה יותר - יחודא עילאה.

== ראו גם ==

* [[יחודא עילאה ויחודא תתאה]]   

* [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]]

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תורת החסידות]]

[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]