יחודא תתאה – הבדלי גרסאות
פועלים למשיח (שיחה | תרומות) |
פועלים למשיח (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (21 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ערך מובחר}} | |||
'''יחודא תתאה (=יחוד תחתון)''' הוא: בשונה מ[[יחודא עילאה]], שכוונתו היא שאין עולם, והעולם בטל לגמרי, יחודא תתאה הוא: יש עולם, אך הוא מלא כולו ב-קב"ה עצמו. הכול הוא אלוקות. | '''יחודא תתאה (=יחוד תחתון)''' הוא: בשונה מ[[יחודא עילאה]], שכוונתו היא שאין עולם, והעולם בטל לגמרי, יחודא תתאה הוא: יש עולם, אך הוא מלא כולו ב-קב"ה עצמו. הכול הוא אלוקות. | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
זהו הנאמר "אני הויה לא שניתי" אין שום שינוי ב-ה'- כי הכל בטל אצלו במציאות. שהרי נבראים מתהווים על ידו ובטלים אליו - לכן בידיעת עצמו יודע את הנבראים. והוא - מהותו ועצמותו ודעתו - הכל אחד. כך שגם עתה - לאחר [[בריאת העולם]] - ישנו אך ורק ה'! | זהו הנאמר "אני הויה לא שניתי" אין שום שינוי ב-ה'- כי הכל בטל אצלו במציאות. שהרי נבראים מתהווים על ידו ובטלים אליו - לכן בידיעת עצמו יודע את הנבראים. והוא - מהותו ועצמותו ודעתו - הכל אחד. כך שגם עתה - לאחר [[בריאת העולם]] - ישנו אך ורק ה'! | ||
והנה הברואים יודעים כל דבר בידיעה שחוץ מהם. משום כך אין הם מסוגלים להשיג את ידיעתו של הקב"ה. כי אכן - כשם שאי אפשר להשיג את מהותו ועצמותו - כך אי אפשר להשיג את דעתו. (שהוא ודעתו - אחד){{הערה|תורת הבעש"ט בראי חז"ל חלק א' עמוד 154 ואילך}}. | והנה הברואים יודעים כל דבר בידיעה שחוץ מהם. משום כך אין הם מסוגלים להשיג את ידיעתו של הקב"ה. כי אכן - כשם שאי אפשר להשיג את מהותו ועצמותו - כך אי אפשר להשיג את דעתו. (שהוא ודעתו - אחד){{הערה|[[תורת הבעש"ט בראי חז"ל]] חלק א' עמוד 154 ואילך}}. | ||
יחודא תתאה הוא כינוי לייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]]. | יחודא תתאה הוא כינוי לייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]]. | ||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
'''ו'''. על העבודה של יחודא עילאה יכולים להיות מונעים ומעכבים, וביטול מונעים ומעכבים אלו זה על ידי העבודה של יחודא תתאה. והטעם לזה: יחודא עילאה היא למעלה מהעולם, והיות שהפעולה שנעשית ב[[קליפה|קליפות]] על ידי גילוי אור מלמעלה היא לא בדרך בירור אלא בבחינת ביטול, נמצא, שזה שעל ידי העבודה של יחודא עילאה מתבטלים כל המניעות ועיכובים שמצד הקליפות הוא לא באופן שהניצוצות שהיו בקליפות מתבררים ונכללים בקדושה, אלא שהם מתבטלים מצד גילוי אור שלמעלה מהם, ולכן בדרך זו יכול להיות שהביטול הוא רק לפי שעה והרע יכול לחזור ולהתעורר. | '''ו'''. על העבודה של יחודא עילאה יכולים להיות מונעים ומעכבים, וביטול מונעים ומעכבים אלו זה על ידי העבודה של יחודא תתאה. והטעם לזה: יחודא עילאה היא למעלה מהעולם, והיות שהפעולה שנעשית ב[[קליפה|קליפות]] על ידי גילוי אור מלמעלה היא לא בדרך בירור אלא בבחינת ביטול, נמצא, שזה שעל ידי העבודה של יחודא עילאה מתבטלים כל המניעות ועיכובים שמצד הקליפות הוא לא באופן שהניצוצות שהיו בקליפות מתבררים ונכללים בקדושה, אלא שהם מתבטלים מצד גילוי אור שלמעלה מהם, ולכן בדרך זו יכול להיות שהביטול הוא רק לפי שעה והרע יכול לחזור ולהתעורר. | ||
משא"כ העבודה של יחודא תתאה, מכיוון שהיא שייכת ופועלת ב"יש" - פעולתה בקליפות היא בדרך בירור, שהניצוצות מתבררים ונכללים בקדושה, ועל ידי זה מתבטל הרע. ויש בזה שני עניינים: 1. ע"י בירור זה מתבטל הרע. 2. עי"ז נעשה בירור הגוף וה[[נפש הבהמית]], ושורש הגוף ונפש הבהמית בוא למעלה משורש | משא"כ העבודה של יחודא תתאה, מכיוון שהיא שייכת ופועלת ב"יש" - פעולתה בקליפות היא בדרך בירור, שהניצוצות מתבררים ונכללים בקדושה, ועל ידי זה מתבטל הרע. ויש בזה שני עניינים: 1. ע"י בירור זה מתבטל הרע. 2. עי"ז נעשה בירור הגוף וה[[נפש הבהמית]], ושורש הגוף ונפש הבהמית בוא למעלה משורש ה[[נפש האלוקית]]{{הערה|ראה בכל זה [[ליקוטי שיחות]] חלק ט סוף עמוד 57 ואילך, ו[[קונטרס עץ החיים]] פרק ט' סוף עמוד 34.}}. | ||
'''ז'''. כאשר האדם מתבונן ב[[תפילה]] רק ביחודא עילאה, הוא יכול ליפול ממדריגתו אחר התפילה. והסיבה לזה: ההתבוננות של יחודא עילאה היא בביטול של עולמות עליונים, ומכיון שביטול העולמות העליונים הוא [[ביטול במציאות]] (שאין בו את ענין הישות), לכן, ההתבוננות בתפילה בביטול במציאות של עולמות העליונים אינה פועלת על הזמן שאחרי התפילה כשהבן-אדם נמשך אחרי ענייני ה"יש" של העולם הזה, כי הביטול במציאות (שמתבונן בתפילה) והיש של העולם הזה (שנמשך אליו אחרי התפילה) אינם שייכים אחד לשני. ולכן הבן-אדם יכול ליפול ממדריגתו אחרי התפילה. ולכן אמרו שבשעת התפילה יהיו עיניו למטה, שעל ידי שיהיה נקלט בו ההתבוננות ביחודא תתאה - [[ביטול היש]], שהשמיים והארץ הגשמיים וכל צבאם בטלים לאלוקות - דווקא על ידי זה , לא יפול הנופל ממדריגתו ח"ו{{הערה|ראה בכל זה ביאורי הזוהר ל[[צ"צ]] חלק ב' עמוד תרי. וספר המצוות לצ"צ כד, א.}}. | '''ז'''. כאשר האדם מתבונן ב[[תפילה]] רק ביחודא עילאה, הוא יכול ליפול ממדריגתו אחר התפילה. והסיבה לזה: ההתבוננות של יחודא עילאה היא בביטול של עולמות עליונים, ומכיון שביטול העולמות העליונים הוא [[ביטול במציאות]] (שאין בו את ענין הישות), לכן, ההתבוננות בתפילה בביטול במציאות של עולמות העליונים אינה פועלת על הזמן שאחרי התפילה כשהבן-אדם נמשך אחרי ענייני ה"יש" של העולם הזה, כי הביטול במציאות (שמתבונן בתפילה) והיש של העולם הזה (שנמשך אליו אחרי התפילה) אינם שייכים אחד לשני. ולכן הבן-אדם יכול ליפול ממדריגתו אחרי התפילה. ולכן אמרו שבשעת התפילה יהיו עיניו למטה, שעל ידי שיהיה נקלט בו ההתבוננות ביחודא תתאה - [[ביטול היש]], שהשמיים והארץ הגשמיים וכל צבאם בטלים לאלוקות - דווקא על ידי זה , לא יפול הנופל ממדריגתו ח"ו{{הערה|ראה בכל זה ביאורי הזוהר ל[[צ"צ]] חלק ב' עמוד תרי. וספר המצוות לצ"צ כד, א.}}. | ||
== יחוד [[ז"א]] ו[[נוקבא]] == | == יחוד [[ז"א]] ו[[נוקבא]] == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[יחוד זו"ן]]}} | |||
יחוד זה הינו החיבור הפנימי בין ספירת ה[[תפארת]] וספירת ה[[מלכות]], כאשר ה[[ז"א]] משפיע מה[[יסוד]] ל[[מלכות]] השפעה פנימית. השפעה זו מהווה את תחילת תהליך ההולדה וה[[השפעה]] של המלכות. | יחוד זה הינו החיבור הפנימי בין ספירת ה[[תפארת]] וספירת ה[[מלכות]], כאשר ה[[ז"א]] משפיע מה[[יסוד]] ל[[מלכות]] השפעה פנימית. השפעה זו מהווה את תחילת תהליך ההולדה וה[[השפעה]] של המלכות. | ||
יחוד זה אמנם הוא יחוד נמוך, והינו בסוף הספירות, אך עם זאת, האור הנמשך ממנו הינו אור גבוה ביותר, הנמשך מ[[כתר]]. | יחוד זה אמנם הוא יחוד נמוך, והינו בסוף הספירות, אך עם זאת, האור הנמשך ממנו הינו אור גבוה ביותר, הנמשך מ[[כתר]]. | ||
מבואר כי כיוון שעניינה של מלכות הוא דיבור, מיחוד זה נמשכת השפעה הדומה לדיבור, ותוצאות היחוד מרגישים נפרדים ממקורם (בדומה לדיבור שנמשך מהבל הלב אל חיצוניות האדם ונפרד ממנו). ולכן על ידי יחוד זה מקבלים העולמות התחתונים, הנקראים [[עלמין דאתגליא]], בהם נדמה כאילו ישנה מציאות נפרדת מאלוקות ח"ו. | מבואר כי כיוון שעניינה של מלכות הוא דיבור, מיחוד זה נמשכת השפעה הדומה לדיבור, ותוצאות היחוד מרגישים נפרדים ממקורם (בדומה לדיבור שנמשך מהבל הלב אל חיצוניות האדם ונפרד ממנו). ולכן על ידי יחוד זה מקבלים העולמות התחתונים, הנקראים [[עלמא דאתגליא|עלמין דאתגליא]], בהם נדמה כאילו ישנה מציאות נפרדת מאלוקות ח"ו. | ||
== משמעותו בעבודה == | == משמעותו בעבודה == | ||
יחודא תתאה יוצר את [[ביטול היש]] אצל הנברא. | יחודא תתאה יוצר את [[ביטול היש]] אצל הנברא. | ||
כיוון שיחוד זה הוא המקור לעולמות, בדרגא זו העולמות תופסים מקום ואינם בטלים במציאות. עם זאת, הם חשים כי הבורא מהווה אותם, וכי אינם יכולים להתקיים באופן נפרד ח"ו. לכן, הם מבטלים את ישותם מול | כיוון שיחוד זה הוא המקור לעולמות, בדרגא זו העולמות תופסים מקום ואינם בטלים במציאות. עם זאת, הם חשים כי הבורא מהווה אותם, וכי אינם יכולים להתקיים באופן נפרד ח"ו. לכן, הם מבטלים את ישותם מול יש האמיתי, אך עדיין ישנו מקום וגדר לקיומם. | ||
עם היות שיחודא עילאה הוא יחוד עליון יותר, אך הוא אינו נותן מקום לעולמות, ולכן לא ניתן לעבוד את ה' באופן פעיל בדרגא זו. בשל כך, מיד לאחר אמירת [[שמע ישראל]], מגיע יחודא תתאה באמירת [[בשכמל"ו|ברוך שם וכו']]. זאת בכדי שיהודי יוכל לקיים את מצוות ה', כמציאות. | עם היות שיחודא עילאה הוא יחוד עליון יותר, אך הוא אינו נותן מקום לעולמות, ולכן לא ניתן לעבוד את ה' באופן פעיל בדרגא זו. בשל כך, מיד לאחר אמירת [[שמע ישראל]], מגיע יחודא תתאה באמירת [[בשכמל"ו|ברוך שם וכו']]. זאת בכדי שיהודי יוכל לקיים את מצוות ה', כמציאות. | ||
== משמעותו בשמות == | == משמעותו בשמות == | ||
{{ערך מורחב|ערך=יחודא עילאה ויחודא תתאה#שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות}} | {{ערך מורחב|ערך=[[יחודא עילאה ויחודא תתאה#שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות|שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות]]}} | ||
עניינו של הפסוק [[בשכמל"ו]] הוא יחודא תתאה. ב[[שער היחוד והאמונה]] [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|פרק ז']] מבואר שיחודא תתאה הוא שילוב [[שם הוי']] ב[[אדנ"י|שם אדנות]] ב"ה. באופן זה עניינו של שם אדנות גובר, ולכן הביטול נמוך יותר - יחודא תתאה. | עניינו של הפסוק [[בשכמל"ו]] הוא יחודא תתאה. ב[[שער היחוד והאמונה]] [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|פרק ז']] מבואר שיחודא תתאה הוא שילוב [[שם הוי']] ב[[אדנ"י|שם אדנות]] ב"ה. באופן זה עניינו של שם אדנות גובר, ולכן הביטול נמוך יותר - יחודא תתאה. | ||
לעומתו עניינו של הפסוק [[שמע ישראל]] הוא [[יחודא עילאה]]. שהוא שילוב [[אדנ"י|שם אדנות]], [[ספירת המלכות]], ב[[שם הוי']], המורה על [[עצמות|מהותו ועצמותו]] יתברך. באופן זה עניינו של שם הוי' גובר ולכן הביטול נעלה יותר - יחודא עילאה. | לעומתו עניינו של הפסוק [[שמע ישראל]] הוא [[יחודא עילאה]]. שהוא שילוב [[אדנ"י|שם אדנות]], [[ספירת המלכות]], ב[[שם הוי']], המורה על [[עצמות|מהותו ועצמותו]] יתברך. באופן זה עניינו של שם הוי' גובר ולכן הביטול נעלה יותר - יחודא עילאה. | ||
==לעומת [[יחודא עילאה]]== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[יחודא עילאה ויחודא תתאה]]}} | |||
=== סובב וממלא === | |||
השורש של שתי הבחינות יחודא עילאה ויחודא תתאה בבחינות שלמעלה, הוא שתי הבחינות של [[סובב]] ו[[ממלא]]: בחינת הסובב הוא השורש של יחודא עילאה ובחינת הממלא הוא השורש של יחודא תתאה{{הערה|ספר המאמרים [[תרס"ד]] עמוד קנג.}}. | |||
=== הוי' ואלקים === | |||
שתי הבחינות של יחודא עילאה ובחינת יחודא תתאה בענין השמות הם שם הוי' ושם אלוקים. יחודא עילאה - שם הוי', יחודא תתאה - שם אלוקים{{הערה|[[ליקוטי תורה]] [[פרשת ראה]] כג, ד.}}. | |||
===בדרגות האדם=== | |||
בכללות דרגות האדם, עבודת הצדיקים{{הערה|שם=לקו"ש|ראה [[לקוטי שיחות]] ח"ה, שיחה ב' לבראשית, סעיף יא ואילך.}} היא דרגת יחודא עילאה, ואילו עבודת הבינונים עניינה יחודא תתאה. | |||
===בעבודת ה'=== | |||
אצל כל אחד בפרט הזמן שהוא מקדיש לתפילה{{הערה|שם=לקו"ש}} הוא בחינת יחודא עילאה{{הערה|בכללות יותר כן הוא גם בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא שבתפילה מודגש ומורגש יותר ביטולו לאלוקות, שהרי זהו כל עניינה של התפילה.}}, ויחודא תתאה הוא הזמן בו הוא נושא ונותן באמונה (וכיו"ב) – שאז למרות שהעיקר אצלו הוא ענייני העולם, הנה הם גופא מונהגים בהתאם לרצון ה'. | |||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
* [[יחודא עילאה ויחודא תתאה]] | * [[יחודא עילאה ויחודא תתאה]] | ||
* [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]] | * [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]] | ||
* [[אחדות ה']] | |||
* [[הוי' הוא האלקים]] | |||
* [[אין עוד מלבדו]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| שורה 74: | שורה 93: | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | [[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | ||
[[קטגוריה:מושגים כלליים]] | |||
[[קטגוריה:אחדות השם]] | |||