התוכחות (בפרשת בחוקותי וכי תבא): הבדלים בין גרסאות בדף

'''התוכחות''' (בפרשת בחוקותי וכי תבא) הם העונשים והקללות לסרים מדרך התורה.

== ביאורי הפסוקים ==

"הגר אשר בקרבך היא ה[[שכינה]] . . אשר בלב כל אחד מישראל אשר היא בבחינת [[גלות]] בתוך ה[[גוף]], ונקראת בשם גר שהיא בארץ לא לו שהוא ניצוץ אלקות המחי' את נפשו . . יעלה עליך מעלה מעלה, שיהא בבחי' עילוי רב ועצום . . שאז, ואתה, דהיינו מה שהוא אתה שהוא בחינת ה[[גוף]] וחיצונים, תרד מטה מטה. וכן כל ענין הקללות הם על החיצונים המונעים להעבירם ולהכריתם"{{הערה|שם=:0}}.  

"ידוע . . כמו שיש בסטרא דקדושה בחי' [[אור פנימי]] ובחי' [[אור מקיף]], כך יש בה[[סטרא אחרא]] בחינת [[אור פנימי]] ו[[אור מקיף]]. ועל זה אמר דהקללה תתפשט בחיצונים בין בבחי' אור פנימי שלהם המקבל להם השפע, בין בבחי' אור מקיף שלהם המביא להם השפע מסטרא דקדושה כו'. וזהו והיו [[שמים|שמיך]], שהן בחי' אורות מקיפים, אשר על ראשך, להשפיע להם מוחין תמיד – [[נחושת]], כמו הנחושת שהוא חם ויבש, היפך טבע ה[[מים]] שהוא קר ולח, וזה מורה על בחי' העדר השפע מן המשפיע הנקרא שמיך, שזהו היפך [[גשם|מטר השמים]] . . והארץ אשר תחתיך, בחי' אור פנימי, מקבל, לא יוכל לקבל מפני קושי שמתקשה כ[[ברזל]] הקשה וכו'"{{הערה|שם=:0}}.  

"יש בחי' [[אירוסין]] ו[[נישואין]] בקליפה . . כאשר נתפסה איזה ניצוץ אלקי בידי החיצונים . . בתחלה מארסין אותה בבחי' המקיפים לבלבלה ב[[מחשבות זרות]], ואח"כ מתייחדים אותה בבחי' נישואין ממש לגמור ה[[עבירה]] בפועל ממש . . וזהו שקלל לרע דנוגה, שגם אם יארס ניצוץ מניצוצים הטובים בבחי' המקיפים . . לא יבוא עמה לידי היחוד בהמשכת אור פנימי הנקרא נישואין . . כי איש אחר ישגלנה, מפני שהכל יצאו ממנו גם אחר שתופס בניצוצים הטובים בבחי' מקיפים, ויצאו ויעלה ויתייחד למעלה ביחו"ע האלקי [שזהו"ע איש אחר, דקאי על "ה' איש מלחמה"] ולא יגיע ממנו שום אור יחיד ברע דנוגה". "ועד"ז יתפרש [[בית מגורים|בית]] תבנה . . בבחי' הבית שוכן המקיף על הבית אחר המשכת אור פנימי, וגם על זה קללו אותם שלא ישב הוא במקיפים דבית אשר תבנה גם לאחר שטרח וגזל אור פנימי כו'"{{הערה|שם=:0}}.  

"זרע ר"ב" קאי על ה"ניצוצין העליונים (מ[[רפ"ח ניצוצין]] ד[[עולם התוהו|תהו]]) שנפלו ונזרעו במקום יכולת החיצונים כו'", "אך מעט מהם תאסוף אליך, ולא יגיעו לך רק חלק א' מריבוי, כי הכל יאכלנו הארבה", "ארב"ה ב[[גימטריא]] [[יצחק אבינו|יצחק]], והוא בחי' [[גבורות]] דיצחק העליון (גבורות דקדושה) שמכלה ואוכל כל מה שמתברר מרפ"ח ניצוצין דתהו כו'"{{הערה|שם=:0}}.  

ה[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|רבי]] מסביר את הפסוק באופן נפלא, שה"גר" - הוא ה[[יצר הטוב]], נקרא גר כי בא לאדם בגיל מאוחר יותר (ב[[בר מצוה]]).  

והברכה היא שה[[יצר טוב]] הוא יעלה מעלה מעלה וישלוט על ה[[יצר הרע]]{{הערה|ש"פ נשא תשד"מ, התוועדויות ע' 1846.}}.

[[לחם]] הוא ענין ה[[תורה]] (שנמשלה ללחם. וגם לחם עשוייה מ[[חיטה|חטה]], ו"חטה" היא ב[[גמטריא]] כ"ב - [[אותיות (התורה)|אותיות]] ה[[תורה]]), ותוכנו הרוחני היוא שיש לאפות הלחם (כי עיסה ללא אפיה לא תהיה דם ובשר כבשרו, אינו ראוי לאכילה), כי [[לימוד התורה]] צריכה להיות בחמימות, "בתנור אחד", חדורה באהבת אש לידבק הקב"ה על ידי [[עבודת התפילה]], ב[[התבוננות]] ב[[הוי' אחד]], והלימוד צריכה כמו כן להיות ב[[דיבור]], שאז יש התלהבות הלב ביותר.

וענין "ואפו עשר, נשים", הוא שחמימות ותשוקה בוי' אחד צריכה להיות בכל ה[[עשר הכוחות|עשר כוחות הנפש]], אך יש לזכור שהאהבה ותשוקה לידבק להקב"ה אינה שלו, כי אם קיבל את האמת ממי שהאמת שלו, שזהו ענין של "נשים" (אישה [-[[נוקבא]]], היא בחינת מקבל){{הערה|ליקוטי תורה פ' בחקותי, מח ב. ו[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58846&st=&pgnum=174 ד"ה ת"ר נר חנוכה תרנ"ט].}}.

הפסוק ''"והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (דברים כ"ח, ס"ח)'' מציין את עונשם של בני ישראל בזמן הגלות, אך מבחינה פנימית, הפירוש טמון במשמעות רוחנית עמוקה.  

במילים אלו, רש"י מוסיף שכאשר האדם נמצא במצב של שבי רוחני, הוא למעשה סובל מכליה רוחנית, שהיא אובדן הקשר עם האלוקים, שמוביל לאובדן נשמה.

לפי ההבנה הפנימית, הירידה והסבל המובאים בפסוק הם חלק מתהליך רוחני עמוק של בירור הניצוצות הקדושים. ירידה זו, המובילה לשעבוד ולשבי, אינה חסרת תכלית, אלא נועדה להוציא את הניצוצות הקדושים מההסתר. תהליך זה מתאר את מצב הגלות, שבו, על אף הסבל והקושי, יש לגלות את הקדושה גם מתוך החושך וההסתר.

רש"י מדגיש כי העילוי לא מסתכם בהעלאת הניצוצות בלבד, אלא גם בתהליך של תיקון רוחני של האדם עצמו. ההשגחה האלוקית מאפשרת לאדם להגיע למדרגת ''"עבודת בעלי תשובה"'', שהיא עבודה מתוך בחירה אישית ורצון פנימי, בניגוד לעבודת הצדיקים שמהותה היא טבעית וכוללת מתנה מלמעלה.

המשמעות של המילים ''"והתמכרתם"'' לפי רש"י, היא שבני ישראל לא יעמדו כעבדים מתוך כפייה, אלא מתוך ''[[אתעדל"ת]]'', שבו האדם עצמו מבקש להיות נמכר. בשונה מהעבודה הטבעית של הצדיקים, שבה הקשר עם אלוקים הוא טבעי ובלתי תלוי ברצון האדם, כאן מדובר בתהליך של תשובה והתחזקות פנימית, בו האדם בוחר בחיבורו לאלוקים מתוך עצמו.

המשמעות של ''"שם לאויבך"'' מתייחסת למקום שבו שוכנות הקליפות, שהם כוחות טומאה שמסתירים את הקדושה. על פי הפירוש הפנימי, הגעת בני ישראל ל"שם", מקום זה, היא לא רק תוצאה של עונש, אלא חלק מתהליך של בירור ו"תיקון" של המהות, שבו יש צורך להתמודד עם הקליפות ולברר את הקדושה מתוך המקום השפל.

המילים ''"אין קונה"'' ברש"י, מתפרשות כאי-יכולת למצוא מישהו שיקנה את בני ישראל בשוק העבדים, משום שהם עברו תהליך של כליון רוחני. אך בחינה פנימית זו מצביעה על כך שלמעשה ''"אין"'' הוא ה"קונה", כלומר, הקב"ה עצמו, הוא זה שמציל ומעלה את הנשמות מכליון, ומתוך הירידה והסבל תצא גם הגאולה הרוחנית.

רש"י מפרש גם את המילה ''"ב[[אוניה|אניות]]"'' (המתייחסת לאוניות שבהן ישעבוד) כהתייחסות לתורה ומצוות שמגינות על האדם. הספינות הן "תרגום" של האניות, כלומר, הירידה הרוחנית מלווה במבנה שמגן ומסייע. הירידה והבירור הם גם בתחום ה"תרגום", שבו יש להופוך את עמי העולם (המדוברים כע' אומות) לקדושה.

המשמעות הפנימית של ''"והשיבך ה'"'' היא שהירידה והגלות, על כל סבלותיה, אינן אלא בכדי שהאדם יעבור את תהליך של "והשיבך", שהוא תיקון ותשובה למדרגה גבוהה יותר{{הערה|ראה באריכות לקו"ש חי"ט פ' תבא שיחה ב'.}}.

== תוכחה שבגלוי ותוכחה שבנסתר ==

== כשה[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אבא]] [[קריאה בתורה|קורא]] ==

== לביאורים נוספים ==