מנצפ"ך: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{אות|שם=אותיות מנצפ"ך|תמונה=[[קובץ:מנצפך.jpg]]}}
+{{אות|תמונה=[[קובץ:מנצפך.jpg]]}}
-'''אותיות מנצפ"ך''' הן [[אותיות]] כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: {{ציטוטון|מנצפ"ך צופים אמרו}}, שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו, כ"ב האותיות הרגילות הן ב[[ה' חסדים]], והאותיות הסופיות הן ב[[ה' גבורות]]{{הערה|ע"ח שער כח דרוש ב מ"ק בתחילתו, אוה"ת נ"ך א'רו}}.
+'''אותיות מנצפ"ך''' הן [[אותיות האל"ף בי"ת|אותיות]] כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: {{ציטוטון|מנצפ"ך צופים אמרו}}, שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו{{הערה|גמרא מגילה ב, ב.}}, כ"ב האותיות הרגילות הן ב[[ה' חסדים]], והאותיות הסופיות הן ב[[ה' גבורות]]{{הערה|ע"ח שער כה דרוש ב מ"ק, אוה"ת נ"ך א'רו}}.
 כי מאחר ש[[לשון הקודש]] אינה שפה הסכמית שבני האדם יצרוה והסכימו עליה, אלא היא תורה שניתנה מאת ה', ולכל אות יש ערך ומשמעות רוחנית בהתאם לשורשה העליון, לכן רק ה[[נביא|נביאים]] מוסמכים להורות את אופן השימוש באותיות התורה.
 ==עניינן==
-בדברי חז"ל (ראה בפסקה הבאה "מקור המושג") קשורות חמש אותיות מנצפ"ך לגאולה, אך בחסידות ובקבלה מקשרים אותן גם לעניין הגבורה - שהן [[ה' גבורות]] המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב [[אותיות]]{{הערה|[[שער היחוד והאמונה]] פ"ד.}}, דהיינו, שאותיות מנצפ"ך הן השורש לכל שאר כ"ב האותיות.
+בדברי חז"ל (ראה בפסקה הבאה "מקור המושג") קשורות חמש אותיות מנצפ"ך לגאולה, אך בחסידות ובקבלה מקשרים אותן גם לעניין הגבורה - שהן [[ה' גבורות]] המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב אותיות{{הערה|[[שער היחוד והאמונה]] פ"ד.}}, דהיינו, שאותיות מנצפ"ך הן השורש לכל שאר כ"ב האותיות.
 ==מקור המושג==
-מנצפ"ך צופים אמרום: הנה פשוט שהאותיות הסופיות לא חודשו על ידי הנביאים, אלא היו כבר בלוחות הברית, כמו שאמרו חז"ל{{הערה|מסכת סופרים פ"ב}} מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, וכן, מנצפ"ך הלכה למשה מסיני{{הערה|ירושלמי מגילה א ח}}. והכוונה שצופים אמרום אינה שחדשו אותם, אלא שברבות העיתים נשתכח אם מקומן באמצע התיבה או בסופה, והנביאים, שנקראו צופים (מנצפ"ך נוטריקון מן-צופים) חזרו ויסדו דבר זה{{הערה|על פי כתב העת בית אהרן וישראל גליון קטו, תשס"ה, עמודים קא – קטז}}
+מנצפ"ך צופים אמרום: הנה פשוט שהאותיות הסופיות לא חודשו על ידי הנביאים, אלא היו כבר בלוחות הברית, כמו שאמרו חז"ל{{הערה|מסכת סופרים פ"ב}} מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, וכן, מנצפ"ך הלכה למשה מסיני{{הערה|ירושלמי מגילה א ח}}. והכוונה שצופים אמרום אינה שחדשו אותם, אלא שברבות העיתים נשתכח אם מקומן באמצע התיבה או בסופה, והנביאים, שנקראו צופים (מנצפ"ך: [[נוטריקון]] 'מן-צופים') חזרו ויסדו דבר זה{{הערה|גמרא מגילה ב, ב. כתב העת בית אהרן וישראל גליון קטו, תשס"ה, עמודים קא – קטז}}
 המקור הקדום ביותר בו מוזכר מנצפ"ך הוא מדרש רבה{{הערה|קורח רע"א}}, ומצוטט מאוחר יותר בפרקי דר' אליעזר{{הערה|בן הורקנוס – מתקופת הגאונים}} ובילקוט שמעוני{{הערה|לר' שמעון הדרשן מפרנקפורט, חי בתקופת המאה הי"ג}}, וזו לשונו:
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 ==טעם בנגלה לכפילותן==
-בספר צחות{{הערה|לאברהם אבן עזרא, בשער האותיות}} מסביר, שמושב חמש אותיות אלו מעוגל, ולכן אינן יכולות (כביכול) לעמוד ללא סמיכה. לכן, אם הן באות באמצע מילה הן נסמכות על האות שאחריהן, אך בסוף מילה (כשאין להן על מה להסמך) פושטים את מושבן למטה (או סותמים אותו במקרה של ם) כדי שיעמדו ביציבות. יש להעיר ולהדגיש, שטעם זה מיוסד על שיטת גדולי ישראל הסוברים שצורת האותיות אינה מסיני אלא הסכמית.
+בספר צחות{{הערה|לרבי [[אברהם אבן עזרא]], בשער האותיות}} מסביר, שמושב חמש אותיות אלו מעוגל, ולכן אינן יכולות (כביכול) לעמוד ללא סמיכה. לכן, אם הן באות באמצע מילה הן נסמכות על האות שאחריהן, אך בסוף מילה (כשאין להן על מה להסמך) פושטים את מושבן למטה (או סותמים אותו במקרה של ם) כדי שיעמדו ביציבות. ניתן לדון האם טעם זה מתאים רק לשיטת גדולי ישראל הסוברים שצורת האותיות אינה מסיני אלא הסכמית, או שהוא מתאים דווקא לשיטה שהן מסיני, או לשתי השיטות.
 ==מקומן בספירות==
-כ"ב אותיות הפשוטות שורשן מה"ח{{הערה|שבבינה, שהם שורש הז' מידות. עיקר המידות הן חמשת המידות חג"ת נ"ה, וע"י התלבשותן במלכות נוצרות כ"ב האותיות}}, וחמש האותיות הסופיות מנצפ"ך הן ה"ג שבבינה{{הערה|ע"ח שער כח דרוש ב מ"ק בתחילתו, אוה"ת נך א'רו}}.
+כ"ב אותיות הפשוטות שורשן מה"ח{{הערה|שבבינה, שהם שורש הז' מידות. עיקר המידות הן חמשת המידות חג"ת נ"ה, ועל ידי התלבשותן במלכות נוצרות כ"ב האותיות}}, וחמש האותיות הסופיות מנצפ"ך הן ה"ג שבבינה{{הערה|ע"ח שער כח דרוש ב מ"ק בתחילתו, אוה"ת נך א'רו}}.
 ==רומזות ליחוד מ"ה וב"ן ולגאולה העתידה==
+{{ערך מורחב|ערך=[[יחוד מ"ה וב"ן]]}}
 בכללות עניין הכפל מורה על יחוד מ"ה וב"ן, שהוא חיבור אותיות זכרים ונקבות{{הערה|תורה אור פרשת בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי, והוא עניין שמירת שתי הבחינות שבכל שבת (והוא פירוש על דברי הפרדס בשער האותיות פכ"ו בשם הזהר חדש)}}. והטעם שיחוד זה הוא גאולה, כי ענין הגאולה הוא העלייה וההתאחדות שתהיה לעתיד לבוא לספירת המלכות (ב"ן) עם שורשה (מ"ה).
 בפרטות יש בעליה זו לעתיד לבוא חמש בחינות:
@@ שורה 52: / שורה 53: @@
 ===נ-ן===
-אות נ' כפופה נפילה - מלכות, אות ן' פשוטה קימה – בינה, מרמז על העליה שתהיה למלכות לעתיד לבוא למדרגת הבינה{{הערה|אוה"ת בראשית תרע"ד, 1366, ואוה"ת בראשית 1748}}. הכפילות נ-ן רומזת לחיבור זכר ונקבה, שהוא עניין היחוד, והוא עניין הגאולה{{הערה|אוה"ת בהעלותך שע"ח-ש"פ}}. יחוד נ-ן רומז לגאולה כי הוא עליית המלכות לשורשה בכתר: נ' כפופה היא ספירת המלכות{{הערה|כי נ' ראש תיבת נופלים, ועניין הנפילה מראה על ספירת המלכות ש"לית לה מגרמה כלום"}}, ן' פשוטה היא ספירת הכתר{{הערה|כי 50 שערי בינה הם בכתר}}. לעתיד לבוא תתעלה מלכות בכתר, שזה"ע אשת חיל (ספירת המלכות) עטרת בעלה (זעיר אנפין).
+אות נ' כפופה נפילה - מלכות, אות ן' פשוטה קימה – בינה, מרמז על העלייה שתהיה למלכות לעתיד לבוא למדרגת הבינה{{הערה|אוה"ת בראשית תרע"ד, 1366, ואוה"ת בראשית 1748}}. הכפילות נ-ן רומזת לחיבור זכר ונקבה, שהוא עניין היחוד, והוא עניין הגאולה{{הערה|אוה"ת בהעלותך שע"ח-ש"פ}}. יחוד נ-ן רומז לגאולה כי הוא עליית המלכות לשורשה בכתר: נ' כפופה היא ספירת המלכות{{הערה|כי נ' ראש תיבת נופלים, ועניין הנפילה מראה על ספירת המלכות ש"לית לה מגרמה כלום"}}, ן' פשוטה היא ספירת הכתר{{הערה|כי 50 שערי בינה הם בכתר}}. לעתיד לבוא תתעלה מלכות בכתר, שזה"ע אשת חיל (ספירת המלכות) עטרת בעלה (זעיר אנפין).
 ===צ–ץ===
 {{הערה|אוה"ת שה"ש תרס"ט}}אות צ' כפופה צדיקים{{הערה|והוא יחוד אחור באחור, כי אות צ' היא י' (חכמה) הפוכה, שמורכבת על נ' (בינה) – והוא יחוד חכמה ובינה באופן של "אחור באחור" (כי האר"י ז"ל הורה לכתוב את הצ' כשיו"ד שלו הפוכה, כי חכמה נקראת אחור (כמו שכתוב "וחכם באחור ישבחנה"}} – שעבודתם מגיעה עד שורש הנבראים, אות ץ' פשוטה בעלי תשובה - גילוי פנימיות עתיק{{הערה|ואע"פ שתמונתה בכתב גם כן יו"ד הפוכה כמו הכפופה}}.
-===פ–ץ===
+===פ–ף===
 אות פ' היא פה - שהוא דיבור, והוא עניין ספירת המלכות{{הערה|מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה}}.
 אות צ' הוא צדיק. צדיק היא ספירת היסוד, והיסוד הוא הממשיך את טיפת העצמות.
@@ שורה 92: / שורה 93: @@
 שער, קול, שוק, כף היד, כף הרגל. בהקבלה זו משייך האר"י ז"ל בפירוש רק את אותיות ם' ו-ן' לכף הרגל והיד, ולגבי כפ"ץ רק מסביר בכללות ששייכות לשלושת האיסורים העיקריים ואינו מסביר שייכותם הפרטית.
+{{הערות שוליים}}
-{{הערות שוליים|}}
 [[קטגוריה:אותיות]]
 [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]