|
|
| (29 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| ה[[קליפה]] הטמאה - אדום, היא בחינת גבורה דקליפה, להיותה משתלשלת מבחינת גבורה דקדושה, "יצחק - יצא ממנו עשיו", שיצחק היה עובד ה' ב[[מידת הגבורה]] והיראה (פחד יצחק), ועשיו שיצא ונפל ממנו, הנה גם הוא במדת הגבורה, אבל היא בחינת פסולת גבורות דיצחק דקדושה, ועומדת ב[[סטרא אחרא]].
| | {{לשכתב|כתוב בסגנון של 'חבורה' מעלון תורני, פחות כערך אנציקלופדי}} |
| | {{קליפות}} |
| | '''אדום''' היא [[קליפה]] טמאה, בבחינת [[גבורה]] דטומאה, המשתלשלת מגבורה ד[[קדושה]]. |
| | ==מקור הקליפה== |
| | [[יצחק אבינו]], היה [[עבודת השם|עובד ה']] ב[[מידת הגבורה]] (יראה) כמו שכתוב "פחד יצחק", ו[[עשיו]] יצא מהפסולת של הגבורה של יצחק ולכן, גם [[עשיו]] הוא מידת הגבורה, אבל לא בצד של הקדושה כמו יצחק אלא בצד של ה"[[סטרא אחרא]]" (הקליפות). |
|
| |
|
| וזה מתבטא בשני פנים;
| | המקור של קליפת אדום הוא [[כתר|בכתר]] [[עולם התוהו|דתהו]], שזה היסוד [[עולם התוהו|לעולם התהו]], והדרגה הכי גבוהה בכל [[עולם (בחסידות)|עולם]]. |
|
| |
|
| א) בכח המתאוה בחמימות כרשפי אש, והם גבורות קשות דרוח הבהמה המתאוה תאוה בחמימות ותשוקה זרה, שבסיסה היא תאות עצמו ואנוכיות גדולה באומרו: הב הב (תן לי תן לי), הלעיטני וכו'.
| | ==התבטאות קליפת אדום במידות== |
| | קליפת אדום מתבטאת בשני דברים בנפש האדם: |
|
| |
|
| ב) במדת הרציחה וכעס, שעל חרבו יחיה.
| | א) בכח המ[[תאווה]], כמו [[בהמה]] שמתאוה תאוה בחמימות ותשוקה, וזה גם קשור לאנכיות. |
|
| |
|
| שורש קליפה זו כמו כל הקליפות הטמאות שבעולם, נתהוו מ[[שבירת הכלים]] שהיתה ב[[עולם התוהו]], ועולם התוהו קדם ל[[עולם התיקון]] והוא למעלה ממנו, אבל מכיון שהיה שם ריבוי אורות ומיעוט כלים -שלא כפי הכונה הפנימית של ה'- לכן היתה בהם שבירה, ונפלו [[רפ"ח ניצוצות]] הקדושה - לקליפות וסט"א.
| | ב) במדת ה[[כעס]] והרציחה, (כמו שנאמר בעשיו "על חרבך תחיה"). |
|
| |
|
| וזוהי עבודתם של בני ישראל -ששרשם מ[[שם מ"ה]] דתיקון- לברר את הניצוצות מתוך הקליפות ולהעלותם לקדושה.
| | == התהוות קליפת אדום בשבירת הכלים == |
| | שורש קליפת אדום הוא ממדרגות [[כתר]] [[ספירת החכמה|חכמה]] ו[[ספירת הבינה|בינה]] של [[עולם התוהו]], שבהם לא הייתה [[שבירת הכלים]] אלא רק ירידה בחיצוניות, ולכן היא השורש לקליפת נוגה שיש בה גם כן לטוב. |
|
| |
|
| שבירת הכלים שהיתה בעולם התוהו, היתה רק בז' מדריגות התחתונות, שהם [[שבע מדות בתוהו]], הנקראים בשם "ז' מלכין קדמאין דתוהו", ורמוזים בפסוק: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל", ומהם נתהוו שבע מדות רעות ב[[נפש הבהמית]] שבלב האדם, וכן גם שבעת עממין דכנען, שהם "עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון" (כהגדרת הרמב"ם בספר המצות).
| | קליפה זו (יחד עם קליפת עמון ומואב) הינה שורש לחוכמה דקליפה - חוכמות העולם. |
|
| |
|
| אבל בג' מדריגות הראשונות שבעולם התוהו - כח"ב ([[כתר]] [[חכמה]] ו[[בינה]]), לא היתה שבירה, אלא ירידה בלבד בחיצוניות ואחוריים שלהם.
| | == בירור הקליפה == |
| | | כיום אין יכולת לברר את קליפה זו לגמרי כי ה[[תיקון המידות|תיקון]] שלה ניתן ל[[בני ישראל]] רק בכח, ולכן אי אפשר לברר את המהות שלה אלא רק את החיצוניות (כלומר שלא ניתן להפוך את עצם מציאותה לטוב), [[תיקון המידות|והתיקון]] הסופי יהיה רק ב[[גאולה]]<ref>כמו שכיבוש ג' הארצות - שכנגד קליפות עמון אדום ומואב - יהיה רק בגאולה</ref>. |
| ולכן לא נפלו לטומאה חמורה כל כך של דברי איסור, אלא לטומאת [[קליפת נוגה]]. והם החכמה והבינה בחכמות חיצוניות - חכמת הטבע שאין בהם איסור ח"ו אבל הם מטומאת קליפת נוגה.
| |
| | |
| וכן הכתר דתוהו בירידתו למטה, ענינו - הרצון החזק בעניני העולם הזה הגשמי.
| |
| | |
| גם אומות העולם שחיותם מסט"א, מתהווים מספירות התוהו, ובעוד ששבעת עממין נתהוו מז' מדות דתוהו, כנ"ל, הנה מואב הוא מחכמה דתוהו ([[אב (חכמה)]], ועמון מבינה דתוהו (עמון - אותיות נועם, שהיא הנועם והערבות שבהתבוננות השכלית), ואילו אדום - שרשו בכתר דתוהו, (כתר - רצון) שהוא היסוד והעיקר בעולם התוהו.
| |
| | |
| נמצא כי קליפת אדום היא הרצון החזק בעניני העולם הזה, ובשרשה היא בחינת כתר שבתוהו, שהוא הקדמוני שקדם לחכמה ובינה - עיקר עולם התוהו.
| |
| | |
| ולזאת נתן הקב"ה לישראל את ארץ שבעת העמים, בשביל [[עבודת הבירורים]], כדי שיהפכו את ארץ כנען לארץ ישראל, ויעשו לו יתברך [[דירה בתחתונים]].
| |
| | |
| אבל הקיני הקניזי והקדמוני - עמון מואב ואדום, ניתנו לבני ישראל רק בכח בלבד, ולא ניתנו עדיין בפועל - להעלותם ולהפכם לקדושה באופן ישיר, משום שעדיין אין באפשריותנו לתקן את המוחין דתוהו עצמן, אלא רק באמצעות התיקון של ז' המדות דתוהו - ע"י מעשינו ועבודתנו בתורה ומצוות כל זמן משך הגלות.
| |
| | |
| וזאת משום שעתה עיקר העבודה היא בבירור המדות, ואילו העבודה בתיקון המוחין היא רק בחיצוניותן בלבד - באותו חלק מהמוחין המתפשט ופועל על המדות.
| |
| | |
| אבל התיקון המושלם של הקיני קניזי והקדמוני - עצם ופנימיות ג' המוחין, יהיה רק לעתיד לבוא, כאשר כל ענין בעבודת ה' יהיה בשלימותו המלאה, ועבודת ג' המוחין ([[חב"ד]]) תהיה גם (ובעיקר) עבודה בפני עצמה - להתאחד עם אלקות על ידי "יחוד נפלא" של שכלו עם התורה שהיא חכמתו ית', והוא וחכמתו אחד.
| |
| | |
| וכל זה יהיה ב[[גאולה]] השלימה, שאז יתעלה כל העולם כולו בביטול מוחלט לה', ואז ינחלו בני ישראל גם את ארצותיהם.
| |
| | |
| {{סגל}}
| |
|
| |
|
| | {{הערות שוליים}} |
| [[קטגוריה:קליפות]] | | [[קטגוריה:קליפות]] |