תהלים כ"ד – הבדלי גרסאות

| רוחב = 370px

| תוכן = '''א:''' לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:{{ש}} '''ב:''' כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:{{ש}} '''ג:''' מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:{{ש}} '''ד:''' נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:{{ש}} '''ה:''' יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱ-לֹהֵי יִשְׁעוֹ:{{ש}} '''ו:''' זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:{{ש}} '''ז:''' שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:{{ש}} '''ח:''' מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה:{{ש}} '''ט:''' שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:{{ש}} '''י:''' מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:

}}

על פי תקנת [[הבעל שם טוב]] לומר [[פרק אישי (מנהג)|פרק אישי]] בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הכ"ד ב[[יום הולדת|יום ההולדת]] ה-23, ועד ליום ההולדת ה-24.

==תוכן המזמור==

דוד המלך מפרט, שאף שכל העולם כולו נברא על ידי ה[[הקב"ה]], וכולם שייכים לו והוא השליט הבלעדי, עם זאת, רק מי שמתקדש בדעתו ובמעשיו יכול 'לעלות בהר השם' ולהתקרב לקב"ה, מה ששייך בעיקר אצל בני ישראל "מבקשי פניך יעקב".

[[אדמו"ר הרש"ב]] אמר, שיש לומר את המזמור בכוונה עצומה, ובכך ישנו הכלי להמשכת גשמיות לכל השנה כולה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תרפ"ז]], עמ' 112. [[לשמע אזן]], עמ' 145.}}.

===בנוסח התפילה===

* נאמר כ[[שיר של יום|שיר]] של [[יום ראשון]] ב[[תפילת שחרית]], כזיכרון ל[[שבט לוי#תפקידי הלויים בבית המקדש|שירת הלוויים]] בשעת [[נסכים (קורבן)|ניסוך היין]] בבוקר ובערב ב[[בית המקדש]].

* ארבעת הפסוקים האחרונים של המזמור, הם חלק מקבוצת פסוקי ה[[מלכויות זכרונות ושופרות|מלכויות]] ב[[תפילת מוסף]] של [[ראש השנה]], המפארים את ה' כמלך על כל הארץ, ועוסקים במלכותו במהלך הדורות.

* המזמור נכלל גם בסדר [[תיקון חצות]], בחלקו השני של התיקון, המכונה 'תיקון לאה'.

*'''לה' הארץ ומלואה''' - כיון שכל הארץ של הקב"ה, אסור לאדם להינות מהעולם בלא ברכה, ואף שאנו לא נוהגים לברך על הנשימה וכיוצא בזה, הרי זה בדוגמת [[מצוות סוכה]] שאדם צריך לעשות את כל צרכיו בסוכה, אלא שלא מברכים על כך, ואדם יוצא ידי חובתו על כך במה שמברך על עניני קביעות, דוגמת קביעות סעודה וכיוצא בזה{{הערה|שיחת י"ב תמוז תש"כ.}}, ובמקום אחר מבואר, שבשונה מהממון שניתנה לאדם בעלות עליו ('והארץ נתן לבני אדם'), הרי שהגוף של היהודי הוא קניינו של הקב"ה, והוא בידיו רק כפיקדון, והוא כקדשי שמים שאסור להינות מהם בלי ברכה{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ד עמוד 106.}}.

*'''מי יעלה בהר הוי'''' - בדוגמת עלייה גשמית בהר, שאדם אדם עוצר באמצע העליה לא רק שאינו נשאר במקומו אלא הוא נופל ויורד אחורה, כך גם בעבודת השם, אדם מוכרח להתמיד ולעלות ולהוסיף תמיד ואינו יכול להסתפק במה שהצליח להשיג עד עכשיו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י' עמוד 127.}}.

*'''מבקשי פנים יעקב סלה''' - יעקב מורה על מסירות נפש, שהשייכות לקדושה (יו"ד) חודרת בכל הגוף בלי הפסק ושינוי עד אפילו ב[[עקב (איבר)|עקב]] שהוא האיבר המגושם ביותר, מה שמגיע מעצם הנשמה, וזה מה שהקב"ה 'הריח' עם ריח הקרבנות שהקריב נח אחרי המבול, ובעקבות כך נשבע שלא יביא עוד מבול לעולם{{הערה|תהלות מנחם.}}.

אצל חזני [[ליובאוויטש]] היה נהוג לשיר את הפסוקים 'שאו שערים' ב[[פסוקי מלכיות]] של [[תפילת מוסף]] ב[[ראש השנה]]

(לחן נוסף שזכה לתפוצה רחבה על פסוקים אלו, הינו לחן של המוזיקאי החב"די ר' [[אלי ליפסקר]]).

==קישורים חיצוניים==

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תהלים|כד]]