ניגון שאמיל: הבדלים בין גרסאות בדף
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
בסופו של דבר, פעלו הרוסים בערמה: הם אמרו לאנשי השבטים שברצונם לעשות עמם שלום ואף יעניקו להם הטבות שונות. לאחר שאנשי השבטים התפרקו מנשקם, תפשו הרוסים את מנהיגם - שנקרא בשם '''שאמיל''' - והגלוהו לארץ גזירה. | בסופו של דבר, פעלו הרוסים בערמה: הם אמרו לאנשי השבטים שברצונם לעשות עמם שלום ואף יעניקו להם הטבות שונות. לאחר שאנשי השבטים התפרקו מנשקם, תפשו הרוסים את מנהיגם - שנקרא בשם '''שאמיל''' - והגלוהו לארץ גזירה. | ||
בהיותו בארץ גלותו, היה נזכר מדי פעם בפעם בהרים הגבוהים שם היה חפשי מכבלי הממשלה, כשלא היו לו ההגבלות של בית הסוהר ואף לא ההגבלות של עיר מקום מושב וההגבלות והכבלים של התרבות, ועתה הוא משועבד וכו' ונתעורר ב[[תשוקה]] עזה להרים הגבוהים, שם היה חפשי כנשר בשמים ושר ניגון זה שתחילתו | בהיותו בארץ גלותו, היה נזכר מדי פעם בפעם בהרים הגבוהים שם היה חפשי מכבלי הממשלה, כשלא היו לו ההגבלות של בית הסוהר ואף לא ההגבלות של עיר מקום מושב וההגבלות והכבלים של התרבות, ועתה הוא משועבד וכו' ונתעורר ב[[תשוקה]] עזה להרים הגבוהים, שם היה חפשי כנשר בשמים ושר ניגון זה שתחילתו געגועים וסופו [[תקוה]] שסוף סוף ישוב למקומו. | ||
כש[[יהודים]] שמעו ניגון זה, התאימו אותו לאותיות שלהם ופרשוהו על ירידת ה[[נשמה]] למטה ב[[גוף]]. הנשמה הייתה חצובה מתחת [[כיסא הכבוד]], וחציבה זו עצמה יש בה משום ירידה לגבי הנשמה, שכן בעצם היא במעלה גבוהה מזה, היא קשורה בקב"ה עצמו, ובמילא היא משוחררת מכל מיני כבלים, היא מאוחדת עם [[אלוקות]] ככתוב חי ה' אשר עמדתי לפניו, לא היה עליו שום מושל ושולט ומקור חוצבה על ההרים הגבוהים, הרים אלו האבות, [[חג"ת]] ד[[אצילות]], ולמעלה מאצילות, עד לחג"ת ש[[לפני הצמצום]], ופיתו אותה, הוציאוה משם והורידוה למטה בגוף ו[[נפש הבהמית]], שהיא ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כשהנשמה [[התבוננות|מתבוננת]] במקור חוצבה, היא מתעוררת בצימאון גדול, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. | כש[[יהודים]] שמעו ניגון זה, התאימו אותו לאותיות שלהם ופרשוהו על ירידת ה[[נשמה]] למטה ב[[גוף]]. הנשמה הייתה חצובה מתחת [[כיסא הכבוד]], וחציבה זו עצמה יש בה משום ירידה לגבי הנשמה, שכן בעצם היא במעלה גבוהה מזה, היא קשורה בקב"ה עצמו, ובמילא היא משוחררת מכל מיני כבלים, היא מאוחדת עם [[אלוקות]] ככתוב חי ה' אשר עמדתי לפניו, לא היה עליו שום מושל ושולט ומקור חוצבה על ההרים הגבוהים, הרים אלו האבות, [[חג"ת]] ד[[אצילות]], ולמעלה מאצילות, עד לחג"ת ש[[לפני הצמצום]], ופיתו אותה, הוציאוה משם והורידוה למטה בגוף ו[[נפש הבהמית]], שהיא ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כשהנשמה [[התבוננות|מתבוננת]] במקור חוצבה, היא מתעוררת בצימאון גדול, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
{{הערה| למשל: רשד"ב ליפסקר ור' ישראל שמוטקין, ועוד}}באחת השנים ניגן הרבי בכ"ף מנחם אב את הניגון על המילים "פאר וכבוד נותנים לשמו, צהלה ורינה לזכר מלכותו" וכו' שבתפילת שחרית לשבת. | {{הערה| למשל: רשד"ב ליפסקר ור' ישראל שמוטקין, ועוד}}באחת השנים ניגן הרבי בכ"ף מנחם אב את הניגון על המילים "פאר וכבוד נותנים לשמו, צהלה ורינה לזכר מלכותו" וכו' שבתפילת שחרית לשבת. | ||
== בהיסטוריה == | |||
'''האימאם שאמיל''' (בקווקזית: '''Шейх Шамил'''; ב' תמוז 'תקנ"ז (26 ביוני 1797) – י"ג שבט ה'תרל"א (4 בפברואר 1871) היה איש דת מוסלמי ומנהיג צבאי בצפון קווקז, שליט המדינות דאגסטן וצ'צ'ניה בין השנים תקצ"ד (1834) לתרי"ח (1859). הנהיג את ההתקוממות נגד הרוסים במלחמת הקווקז. | |||
במסגרת פלישת רוסיה לאזורי הקווקז, בשנת תקס"ו לערך, השבטים המקומיים התנגדו ונלחמו נגד הכוחות הרוסיים. בשנת תקצ"ד (1834) נתמנה שאמיל למנהיג הלחימה והאזור, לאחר שקודמו מת. שאמיל היה מנהיג אקטיבי ותוקפני הרבה יותר מקודמיו, והוא עשה שימוש יעיל במלחמת גרילה וטקטיקות מתוחכמות. | |||
בשנת תרי"ט (1859) דוכא המרד, ושאמיל ומשפחתו נלכדו ע"י הרוסים באחד הכפרים. אחרי שנלכד, נשלח שאמיל למוסקבה לפגישה עם הצאר אלכסנדר השני, ועונשו היה הגליה לקלוגה - עיר קטנה במרכז רוסיה, קרוב למוסקבה. | |||
בשנת תרכ"ט (1869) הורשה לו לסיים את חייו כמוסלמי בעיר מכה, הקדושה למוסלמים. בדרכו למכה הוא עבר באיסטנבול, שם שהה עד מותו בשנת תרל"א (1871). | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||