כלב – הבדלי גרסאות

'''כלב''' הוא [[בהמה]] טמאה שמשמשת בחסידות משל לחוצפה ועזות מצד הסטרא אחרא.

זה קשור למה שמובא בספרים הקדושים<ref>מאורי אור, ערך כלב.</ref> ש"כלב" הוא מלשון "כולו לב". הפירוש בזה הוא, שטבע האדם בתולדתו וטבע יצירתו שה[[מוח]] שליט על ה[[לב]], ואדם שהוא בבחינת כלב הוא בקצה ההפכי. שלא רק שהלב שליט על המוח, אלא יתירה מזו שהוא '''כולו''' לב. ולכן כל ענינו הוא למלאות תאות לבו. שזה מסמל את האדם בדרגא הכי תחתונה שכמו כלב שאינו עובד את המלך ורצונו הוא שיושפע לו יותר ויותר גשמיות<ref>ד"ה ביום עשתי עשר תשל"א, סה"מ מלוקט ח"ג, תו"מ התוועדויות חס"ד ע' 43.</ref>.

כשהיו ישראל זכאים היה ה[[אש]] של מעלה רובץ על ה[[מזבח]] כארי, ור"ל שבא מ[[עולם היצירה]] [[מט"ט]], וכשלא היו זכאים היה רובץ ככלב, ר"ל שבא מלמטה מ[[עולם העשייה]] ששם שולט [[שם ב"ן]] [[גימטריא]] כלב שהוא כלב דקדושה, והכלבים אומרים<ref>[[פרק שירה]].</ref> בשירתם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו כי הם מעולם העשייה.

נאמר בתורה<ref>שמות כב, ל.</ref> שבשר טרפה "לכלב תשליכון אותו" - מותא לתת בשר טרפה גם לגוי כי היא מותרת בהנאה, אך התורה מפרטת לתת לכלב כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ומכיון שב[[יציאת מצרים]] נאמר<ref>שמות יא, ז.</ref> "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"<ref>הרבי מסביר שבדרך כלל הכלב חורץ באמצע הלילה, היו פעם אומרים לא לפחד כי הכלב נובח על הלבנה, ולא עליך), והחידוש הוא שאפילו אז ב[[מכת בכורות]] לא נבחו הכלבים (שיחו"ק [החדש]{{מקור}}).</ref> לכן אמר הקב"ה תנו לכלב את שכרו<ref>רש"י על הפסוק ממכילתא.</ref>.