משנה תורה לרמב"ם – הבדלי גרסאות

{{מפנה|משנה תורה|ספר החמישי בתורה|ספר דברים}}

 

'''משנה תורה ל[[רמב"ם]]''' (ידוע גם בשם: 'הי"ד החזקה') הוא חיבורו הגדול של [[רבי משה בן מימון]], והוא ספר [[הלכה|הלכתי]] המקיף את כל דיני ה[[תורה]], גם כאלו שאינם נהוגים כיום. הספר מחולק לשמונים ושלוש נושאים ("הלכות") בארבעה עשר ספרים.

בתחילת הספר כתב [[הרמב"ם]] הקדמה, בה הוא כותב על סדר העברת המסורת, על הצורך בספר, רשימת [[מצוות עשה]] ו[[מצוות לא תעשה]], וכותרות הספרים וההלכות.

שם הספר, משנה תורה, נקבע משום שהוא כולל את ה[[תורה שבעל פה]] כולה{{הערה|הקדמת הרמב"ם}}.

[[הראב"ד]], וגדולי ישראל נוספים, נרתעו משמו של הספר, ממנו משמע שהוא שני לתורה.

מסיבה זו, נפוץ יותר השימוש בכינוי הנוסף של הספר - הי"ד החזקה, על שם ארבעה עשר הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון ב[[תורה]] "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה|תוכן=ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכול, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה; לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר... ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי... וראיתי לחבר דברים

המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא וה[[טהרה|טהור]] עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול, בלא קושיה

נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות [[רבי יהודה הנשיא|רבנו הקדוש]] ועד עכשיו . . עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד . . לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם}}

הרמב"ם כתב את הספר בסגנון ה[[משנה]]. סגנון זה מתבטא בכמה היבטים:

ב. שפת המשנה, כפי שכותב בהקדמתו: "וכן ראיתי לנכון שלא אחברנו בלשון כתבי הקודש... גם לא אחברנו בלשון התלמוד... אלא אחברנו בלשון המשנה".

ג. אי הסתמכות על שום ספר אחר, וללא ציטוט מקורות.

הרמב"ם לא ציין בספרו את מקורותיו, אלא הביא הלכה פסוקה בלבד.

בהמשך האיגרת מודיע הרמב"ם שהחליט לציין את המקורות רק אם המקור להלכה איננו במסכת העוסקת בנושא,

לאחר הוצאת הספר קמו לו מספר מתנגדים, כשאחד הטיעונים המרכזיים של המבקרים היה העובדה שהרמב"ם לא ציין למקורות עליהם הסתמך.

מתנגדים רבים קמו לספר המדע, בגלל ההתעסקות בנושאי אמונה, שלא הייתה מקובלת אז.

כחלק מהתנגדותו של הראב"ד לספר משנה תורה, הוא כתב השגות על פסיקותיו של הרמב"ם. על אף שהעריך את עבודתו של הרמב"ם שאסף את התלמוד הבבלי, הירושלמי והתוספתא למקום אחד{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=6148 השגותיו בהלכות כלאיים פרק ו, הלכה ב']}}.

כללי הפוסקים סימן ו, שחולק על כך}}.

מהדורתו של הרב [[יוסף קאפח]] מורכבת מכתבי יד תימניים עתיקים, והיא נחשבת לאחת המהדורות המדוייקות, כיון שלדבריהם היא כוללת את התיקונים של הרמב"ם במהדורות היותר אחרונות של ספרו{{הערה|ראה בתחילת השיחה דלעיל.}}.

====מהדורות נוספות====

* '''מפעל משנה תורה''' - מהדורה בתוספת ביאור הפשט ובליווי איורים, ובדגש רב על מציאת הנוסח המקורי מתוך [[כתב יד]] ה[[רמב"ם]].

 

==תקנת לימוד הרמב"ם==

 

 

== נושאי כליו של הרמב"ם ==

 

=== השגות הראב"ד ===

 

 

במקרים רבים מתאפיינים השגותיו של הראב"ד בניסוח חריף וביקורתי.

חיבורו של רבי שם טוב אבן גאון, נכתב כמאה שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ס'). כתיבתו של חיבור זה הייתה לשם מענה על השגותיו של הראב"ד. כמו כן, היה ר' שם טוב הראשון שעסק בציון מקורותיו של הרמב"ם.

בכמה מן המקומות דוחה רבי שם טוב את השגותיו של הראב"ד, על ידי הבאת נוסח מקורי של דברי הרמב"ם שהיה ברשותו.

חיבורו של ר' מאיר הכהן מרוטנבורג (בעזרתו של רבי שמשון בן צדוק), נכתב כמאה שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ס'). רבי מאיר ראה חשיבות להוסיף על דברי הרמב"ם את מנהג אשכנז. בעיקר מזכיר את פסיקות רבו המהר"ם מרוטנבורג ושאר בעלי התוספות.

חיבורו של רבי וידאל די טולושא, נכתב כמאה וחמישים שנה לאחר הסתלקות [[רמב"ם|הרמב"ם]] (בשנת ה'ק"י). בחיבור זה המשיך ר' וידאל את דרכו של ספר 'מגדל עוז', יישב את קושיות הראב"ד וציין את מקורותיו של הרמב"ם. אמנם, חיבור זה מקיף ורחב יותר מקודמו. חיבור זה הוא כנראה המרכזי והחשוב מבין נושאי כליו של הרמב"ם.

בידנו ספרי 'מגיד משנה' על שישה בלבד מספרי משנה תורה, מתוך ארבעה-עשר ספרי הרמב"ם: זמנים, נשים, קדושה, נזיקין, קנין ומשפטים.

כשלא מסכים ר' וידאל עם דעתו של הרמב"ם, הוא מציין זאת בדבריו, שלא מצא ראיה לדברי הרמב"ם. כשהוא מזכיר את הרמב"ם בלשון 'המחבר', ולא מכנה אותו 'רבנו', זהו סימן שאין דעתו נוחה בדברי הרמב"ם.

בהקדמתו כותב ר' יוסף קארו, שמטרות הספר הן: להשיב לראב"ד ולרמ"ך בהשגותיהם על הרמב"ם, ולציין את מקורותיו בכל הלכה. פירוש ה'מגיד משנה' נתן תשובה חלקית בלבד לבעיות אלו, כיון שנכתב על חלק מועט מהלכות הרמב"ם.

חיבורו של רבי אברהם די בוטון, כשלוש מאות וחמישים שנה לאחר הסתלקות הרמב"ם (בשנת ה'ש"י). בתחילת כתיבת הספר, לא ראה רבי אברהם את פירוש ה"כסף משנה". בהמשך החיבור, לאחר שראה את הפירוש, התייחס גם לדבריו.

חיבורו של רבי יהודה רוזאניס, בסביבות שנת ה'ת"ס. הספר נכתב מתחילה כחידושי תורה לפי נושאים שונים, ורק לאחר מכן, נערך על ידי תלמידו של ר' יהודה, ר' יעקב כולי, כפירוש על הרמב"ם.

==ספרים מתורתו של הרבי על משנה תורה==