מטי ולא מטי – הבדלי גרסאות

גרסה אחרונה מ־05:09, 28 ביולי 2025

מטי ולא מטי (תרגום: נוגע ואינו נוגע ופירושו: מתפשט ואינו מתפשט) הוא המקור לבחינת רצוא ושוב. המשל מכוחות הנפש הוא בהרצון^[1].

ענינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

מטי ולא מטי הוא סדר התפשטות והמשכה (והשפעה) של אור אין סוף לתוך העולמות. וכיוון שאור אין סוף כשמו כן הוא - בלי גבול, התפשטותו לעולמות הוא באופן שאינו בא בהתחלקות. אלא, תיכף עם המשכה יש הסתלקות, כי אם לא, הכלים (והעולמות) היו מתבטלים ^[2], בהיותם נבדלים ממקורם. מה שאין כן רצו"ש שעניינו הוא סדר קבלת החיות (וסדר העבודה של המלאכים והנשמות) של הנבראים מאור אין סוף. ולכן הסדר הוא הפוך, בתחילה רצוא וביטול למקורו ואחר כך שוב והמשכה בעולמות.

הסיבה לזה שהאור מסתלק מיד כשנמשך מובן מעניין אור הכלול^[3] במקורו. בראשית התגלות של האור, האור עדיין כלול במקורו, וגם כשהוא נמשך (כי הרי גם בגוף השמש נמצא אור השמש), הוא עדיין בהעלם במקורו, ולכן אינו משתנה ממהות למהות אחרת. ויוצא שגם כשהאור מתפשט (מטי), אינו מתפשט (לא מטי) באופן שישתנה למהות נפרדת ממקורה. מה שאין כן לגבי הנברא (שמהותו היא היותו נבדל ממקורו), כשמסתלק ממציאותו מסתלק ממהותו להיות כלול במקורו. וכן הוא גם באור המתיישב בכלי. מאחר והכלי פועל שינוי בצורת ההתגלות של האור (היינו הגוון), כשמרגיש הריחוק ממקורו, משתוקק להסתלק ולהתכלל במקורו ^[1].

משל מכח הרצון[עריכה | עריכת קוד מקור]

ומובן ממשל בכוח הרצון מכוחות הנפש. כל עניינו של הרצון הוא הטיית הנשמה. ונמצא שכל מהותו הוא התפשטות הנשמה לחוץ. וכמו כן, בגילוי הרצון מורגשת מציאות הנשמה בגלוי, ומיד כשמסתלקת הנשמה מאותו רצון אז מיד מתבטל הרצון. מה שאין כן לגבי שאר כוחות הנפש, לדוגמה מהשכל. גם אחרי הסתלקות הנשמה מהשכל נשאר קיים מה שהשכיל כבר. מה שאין כן בהרצון, שלא נשאר כלום ממנו^[4].

בגוף האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגוף האדם, סדר המשכת החיות הוא באופן שבהתחלה יש המשכה ('מטי') של החיות מהלב אל שאר אברי הגוף, ומיד שנמשך חוזר ומסתלק ('לא מטי') להיות כלול בלב וכך חוזר חלילה^[5].

עולם שנה ונפש[עריכה | עריכת קוד מקור]

'מטי ולא מטי' הוא השורש הראשון לזמן, מעין השייכות של מקיף הקרוב לעניין הזמן^[^{דרוש מקור]}.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאמר דיבור המתחיל 'ויכולו' תרס"ו (נדפס בהמשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו ע' מא ואילך).

הערות שוליים

↑ ^1.0 ^1.1 ד"ה ויכולו השמים תרס"ו (המשך תרס"ו ע' מא ואילך).
↑ תורה אור פרשת בראשית ב, ד.
↑ ראה הנסמן בהערה 1. ראה גם בעניין האור בכללות באור התורה פרשת תרומה ס"ע א'שסח.
↑ סד"ה ביום השמיני עצרת וגו' הראשון תרס"ו (המשך תרס"ו ע' לט-מ).
↑ תורה אור פרשת בראשית ב, ג (בסופו).

[ס"ו-1] 1.0 ^1.1 ד"ה ויכולו השמים תרס"ו (המשך תרס"ו ע' מא ואילך).

[2] תורה אור פרשת בראשית ב, ד.

[3] ראה הנסמן בהערה 1. ראה גם בעניין האור בכללות באור התורה פרשת תרומה ס"ע א'שסח.

[4] סד"ה ביום השמיני עצרת וגו' הראשון תרס"ו (המשך תרס"ו ע' לט-מ).

[5] תורה אור פרשת בראשית ב, ג (בסופו).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''מטי ולא מטי''' (תרגום: נוגע ואינו נוגע) הוא המקור לבחינת [[רצוא ושוב]].
+'''מטי ולא מטי''' (תרגום: נוגע ואינו נוגע ופירושו: מתפשט ואינו מתפשט) הוא המקור לבחינת [[רצוא ושוב]]. המשל מכוחות הנפש הוא בהרצון{{הערה|שם=ס"ו|ד"ה ויכולו השמים תרס"ו ([[המשך תרס"ו]] ע' מא ואילך).}}.
 ==ענינו==
-ההבדל בין מטי ולא מטי לבין [[רצוא ושוב]], הוא שבמטי ולא מטי הוא בייחוד גמור, מה שאין כן ברצוא ושוב, הרצוא מחולק מהשוב.
+מטי ולא מטי הוא סדר התפשטות והמשכה (והשפעה) של [[אור אין סוף]] לתוך העולמות. וכיוון שאור אין סוף כשמו כן הוא - בלי גבול, התפשטותו לעולמות הוא באופן שאינו בא בהתחלקות. אלא, תיכף עם המשכה יש הסתלקות, כי אם לא, ה[[כלים]] (והעולמות) היו מתבטלים {{הערה|[[תורה אור]] [[פרשת בראשית]] ב, ד.}}, בהיותם נבדלים ממקורם. מה שאין כן רצו"ש שעניינו הוא סדר קבלת החיות (וסדר העבודה של ה[[מלאכים]] וה[[נשמות]]) של הנבראים מאור אין סוף. ולכן הסדר הוא הפוך, בתחילה רצוא ו[[ביטול]] למקורו ואחר כך שוב והמשכה בעולמות.
-החילוק שבין מטי ולא מטי ובין רצוא ושוב הוא שענין [[רצוא ושוב]] הוא בעבודת ה[[מלאכים]] וה[[נשמות]] שלמטה, ואילו מטי ולא מטי הוא בבחינת השפעת [[אור אין סוף]] בעולמות. וכן, בכללות, ענינו של מטי ולא מטי הוא מלמעלה למטה, ועניין [[רצוא ושוב]] הוא מלמטה למעלה. ומטעם זה הסדר הוא הפוך, שבמטי ולא מטי תחילה הוא בחינת התפשטות ואחר כך הסתלקות, מה שאין כן ברצוא ושוב שתחילה הוא הסתלקות ואחר כך התפשטות.
+הסיבה לזה שהאור מסתלק מיד כשנמשך מובן מעניין [[אור הכלול]]{{הערה|ראה הנסמן בהערה 1. ראה גם בעניין האור בכללות ב[[אור התורה]] [[פרשת תרומה]] ס"ע א'שסח.}} במקורו. בראשית התגלות של האור, האור עדיין כלול במקורו, וגם כשהוא נמשך (כי הרי גם בגוף השמש נמצא אור השמש), הוא עדיין בהעלם במקורו, ולכן אינו משתנה ממהות למהות אחרת. ויוצא שגם כשהאור מתפשט (מטי), אינו מתפשט (לא מטי) באופן שישתנה למהות נפרדת ממקורה. מה שאין כן לגבי הנברא (שמהותו היא היותו נבדל ממקורו), כשמסתלק ממציאותו מסתלק ממהותו להיות כלול במקורו. וכן הוא גם באור המתיישב בכלי. מאחר והכלי פועל שינוי בצורת ההתגלות של האור (היינו הגוון), כשמרגיש הריחוק ממקורו, משתוקק להסתלק ולהתכלל במקורו {{הערה|שם=ס"ו}}.
-והעניין שתכף שנמשך הארת אור אין סוף ברוך הוא, בבחינת התפשטות, צריך להיות הסתלקות, שאם לא כן יתבטלו ה[[כלים]] מהיות כלים.
+===משל מכח הרצון===
+ומובן ממשל בכוח ה[[רצון]] מכוחות הנפש. כל עניינו של הרצון הוא הטיית הנשמה. ונמצא שכל מהותו הוא התפשטות הנשמה לחוץ. וכמו כן, בגילוי הרצון מורגשת מציאות הנשמה בגלוי, ומיד כשמסתלקת הנשמה מאותו רצון אז מיד מתבטל הרצון. מה שאין כן לגבי שאר כוחות הנפש, לדוגמה מהשכל. גם אחרי הסתלקות הנשמה מהשכל נשאר קיים מה שהשכיל כבר. מה שאין כן בהרצון, שלא נשאר כלום ממנו{{הערה|סד"ה ביום השמיני עצרת וגו' הראשון תרס"ו (המשך תרס"ו ע' לט-מ).}}.
-[[קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות]]
+===בגוף האדם===
+ב[[גוף האדם]], סדר המשכת החיות הוא באופן שבהתחלה יש המשכה ('מטי') של החיות מהלב אל שאר אברי הגוף, ומיד שנמשך חוזר ומסתלק ('לא מטי') להיות כלול ב[[לב]] וכך חוזר חלילה{{הערה|תורה אור פרשת בראשית ב, ג (בסופו).}}.
+===עולם שנה ונפש===
+'מטי ולא מטי' הוא השורש הראשון לזמן, מעין השייכות של [[מקיף]] הקרוב לעניין ה[[זמן]]{{מקור}}.
+== לקריאה נוספת ==
+* מאמר דיבור המתחיל 'ויכולו' [[תרס"ו]] (נדפס בהמשך [[המשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו|יום טוב של ראש השנה תרס"ו]] ע' מא ואילך).
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:עולמות]]
+[[en:Mati V'lo Mati]]