בחירה חופשית – הבדלי גרסאות

בחסידות, המושג בחירה חופשית משמש גם לתיאור בחירת הנשמה למעלה [[בקב"ה]], בהיותה במצב בו מושללת בחירה בדבר אחר, והחופשיות מתבטאת בכך שאין שיקולים רציונלים לבחירה.

הבחירה החופשית הנתונה לכל אדם{{הערה|הניסוח בפנים הוא בכללות וכפי שעולה מספרי הראשונים. ראה לקמן על שאלת הבחירה בגויים}} היא יסוד גדול בתורת ישראל, ויש מן הראשונים שכללוה במנין [[עיקרי האמונה]]{{הערה|ר' חסדאי קרקאש בספרו אור השם ועוד. אך רוב המונים לא מנו הבחירה בעיקרי האמונה מפני סיבות שונות (ראה לדוגמא בספר העיקרים פרק ט' כתב שהבחירה היא היסוד להנהגות הנימוסיות ולא רק לתורה ולכן אין למנות זה במנין העיקרים).}}. בספרו [[היד החזקה]] מביא הרמב"ם את היסודות לכך{{הערה|וראה מקורות נוספים בתנ"ך לעיקרון הבחירה החופשית באמונות ודעות לרס"ג מאמר ד' פרק ד').}}:

בדברי הראשונים אנו מוצאים, שהאמונה בבחירה חופשית היא סף-בסיס לכל התורה והמצוות. כך לדוגמא מנסח זאת הרמב"ם:

בנוסף לכך כותבים הראשונים, שהאמונה בבחירה הינה הכרחית גם ליסוד ההנהגות האנושיות. הרמב"ם כותב{{הערה|שמונה פרקים שם.}} {{ציטוטון|אילו היה האדם אנוס במעשיו . . היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך והתלמדות כל אומנות. והיה כל זה לבטלה, לאחר שאי אפשר לאדם, מפני גורם חיצוני – לדעת הסוברים כך – שלא יעשה מעשה פלוני ושלא ידע חכמה פלונית ושלא יהיה לו אופי אלמוני. והיה אז הגמול והעונש עוול גמור . . הרי שמעון זה שהרג לראובן: הואיל וזה נגזר עליו שיהרוג בעל כורחו, וזה נגזר עליו שייהרג בעל כורחו, לשם מה נעניש את שמעון? . . והיו גם בטלות ההכנות כולן עד סופן: כבניית הבית, וקניית המזון, וברוח בעת הפחד וכיוצא בזה. כי אשר נגזר שיהיה, אי אפשר שלא יהיה.}} באופן דומה כותב רבי יוסף אלבו{{הערה|ספר העיקרים מאמר א' פרק ט'.}}: {{ציטוטון|הבחירה היא התחלה לכל הפעולות והסכמות האנושיות וההנהגות הנימוסיות שיתוקן בהם הישוב המדיני.}}. הרס"ג{{הערה|אמונות ודעות מאמר ד' פרק ד'.}} אף מוסיף שהאדם חש ויודע בעצמו שיש לו בחירה חופשית.

בדומה ל(פשטות{{הערה|אך ראה במדרש שמואל לקמן שהר"מ אלמושינו פירש שונה את שיטת הרמב"ם.}}) דברי הרמב"ם אשר אין מקום להקשות כלל קושיות על ידיעת הבורא, כתבו גם רבינו בחיי אבן פקודה{{הערה|חובת הלבבות שער ג' פרק ח'}} ור' יוסף אלבו{{הערה|ספר העיקרים מאמר ד פרק ד, שם ציטט את הרמב"ם הנ"ל}}.

הרלב"ג ביאר{{הערה|מלחמת השם מאמר ג}}, שידיעתו של הקב"ה הינה בדרך כללית בלבד, ויודע הוא את כל הדברים המתחייבים מצד הטבע אך אינו יודע במה יבחר האדם. רבים מרבותינו תקפו דעה זו בחריפות{{הערה|ראה לדוגמא בפירוש האברבנאל על התורה בראשית יח, כ (שם הובאו גם דברי ר' חסדאי קרקש ש"הדעת הזו היא כפירה מוחלטת").}}, ולפי יסוד ה[[השגחה פרטית]] שיסד הבעל שם טוב דעה זו אינה מתקבלת{{הערה|וראה אגרות קודש חלק ג' עמוד מ במכתב הנוגע בשאלה זו שהרבי שולל ביאור זה בתכלית.}}. מן הכיוון ההפוך ביאר ר' חסדאי קרקש{{הערה|מאמר ב' כלל ה' פרק ג' (וראה לקמן שמשמע שהניח גם אופציה נוספת לביאור)}} שהידיעה אכן מכרחת ופועלת המציאות ובחירת האדם היא על כוונתו בלבד. אף שיטה זו זכתה למתקפות{{הערה|ראה בספר העיקרים מאמר ד' פרק א ובאברבנאל שם.}} ה[[של"ה]]{{הערה|בתולדות אדם בית הבחירה.}} כתב (בדומה קצת לביאורים הנ"ל) שידיעת ה' אכן מכרחת כגזירה, אלא שהידיעה (שלדבריו היא-היא הרצון) כוללת בתוכה את כל הדרכים האפשריות, וישנו האופן איך ראויים הדברים להיות מראש לפי פתיחת המקורות וכו' באותה עת, ויתכן שלאחר מכן ישתנו הדברים על ידי הבחירה אך גם זה היה כלול מראש ברצון והידיעה.

אמנם, רבים מרבותינו{{הערה|ראה אמונות ודעות מאמר ד פרק ד. השגת הראב"ד לרמב"ם שם (שכתב זה כ"קצת תשובה" אך חתם "וכל זה אינו שווה"). ריקאנטי דברים לא, כ - ושם בשם הרוקח בפירושו לספר יצירה. כוזרי מאמר ה' אות כ. אור ה' (לר' חסדאי קרקאש) מאמר ב' כלל ה' פרק ג' (שם נראה שהניח אופציה כזאת לביאור). שו"ת הריב"ש סי' קיח. מדרש שמואל על אבות שם (הובא בתויו"ט שם) - והביא כן מר"מ אלמושינו (שלמד שזוהי גם כוונת הרמב"ם).}} כתבו בפשטות שידיעת ה' אינה הסיבה הגורמת לבחירת האדם, אלא להיפך - בחירת האדם היא הסיבה שמשתלשלת ממנה ידיעת ה'. כשם שאדם רואה אדם אחר רץ, אין ידיעתו מכריחה הבחירה, כך הקב"ה יודע מה שיהיה כמו שהדבר קרה הואיל והוא למעלה מהזמן, אך ידיעתו משתלשלת מהבחירה ולא להיפך (דוגמא נוספת: מגיד עתידות, או אדם שמכיר תכונות הנפש של חבירו עד שיודע במאת האחוזים מה יבחר בעניין מסויים, שברור שהסיבה היא הבחירה ולא להיפך{{הערה|דוגמא זו הובאה במכתבי הרבי דלקמן}}). הרבי ביאר באופן זה כמה פעמים לאנשים ששאלוהו אודות זה והסביר זאת בהרחבה ובדוגמאות מפורטות{{הערה|אגרות קודש ח"ג ע' מ ואילך. ע' מט ואילך. אמונה ומדע 19. ועוד}}.

אדמו"ר הזקן מתרץ את הסוגיא בפשטות{{הערה|תו"א וירא יד ד' ואילך, וראה גם תורת חיים בראשית ד"ה ויתן לך האלקים ע' יג (קנד), לקוטי שיחות חכ"ז ע' 251-252 הערה 14, אגרות קודש של הרבי ח"ג אגרת תמב עמ' מט-נ ומבואר במקומות רבים נוספים}}, ע"י שהוא מצביע על נקודת הכשל בלוגיקה של '''הקושיא'''. הסתירה בין ידיעה לבחירה נובעת מכך '''שאצלנו''' לא תתכן ידיעה שלא עושה שינוי. כל מהות וגדר השכל, ההבנה והידיעה אצלנו הם שינוי ממה שהיה קודם: אחרי שהבין דבר מסויים נוספה בו ידיעה, וקודם לכן לא הייתה בו ידיעה זו. נמצא, שגדר הידיעה הוא שינוי במציאות האדם. אבל אצל הקב"ה אין הדבר כך{{הערה|שהרי הוא "אחד הפשוט", ואין בו שינויים, וכמו שכתוב "אני ה' לא שניתי" – שאפילו כל בריאת העולמות וכל מה שבהם אינה שום שינוי אצלו כלל (וכמו שהתבאר באריכות בתניא בשער היחוד והאמונה ע"ש).}}. ומכיון ש"ידיעה" זו של ה' אינה חלק מגדר העולם (אלא היא "למעלה" מהעולם, בחינת "מקיף"), אין היא מכריחה את האדם – כי האדם '''אינו מרגיש''' ידיעה זו. ועל דרך משל מאדם הזורק אבן, האם יאמר מישהו שידיעתו שתיפול לארץ '''היא''' הגורמת שתיפול? הרי מובן ופשוט שהאבן אינה יודעת כלל מידיעת האדם, ונפילתה אינה קשורה כלל וכלל לידיעתו בשום צורה ואופן שהוא.

(אלא שאחר כל זאת בסופו של דבר עדיין יש מקום ל"תלמיד ממולח" לשאול{{הערה|לגבי ביאור שאלה זו והתירוץ עליה ראה בתשורהתשורה משמחת הנישואין של נחום מנחם מענדל הכהן עם חוה טובה כהנא (תשע"ח, אוסף שיעורים של הרב גופין) וש"נ.)}} – הרי סוף כל סוף ה' יודע מראש מה יבחר האדם, ומה טעם יש לבחירה אם ידוע מראש מה יבחר, האם ח"ו הכל הצגה? ומוסבר בזה, שהתירוץ האמתי הוא שהקב"ה נמנע הנמנעות ונושא הפכים - ומצד זה יכול להיות שני הדברים גם יחד: גם ידיעה וגם בחירה. אלא שאם זהו התירוץ – מדוע מאריכה כל כך החסידות בהסבר לעיל? הרי ההסבר האמיתי הוא שהקב"ה נמנע הנמנעות ונושא הופכים? ונקודת הביאור היא, שאין אלו שני תירוצים שונים שאחד נכון ואחד לא, ואפילו לא שני תירוצים שאחד פשוט ואחד עמוק יותר – אלא שניהם תירוץ אחד. היינו, שזה שידיעת ה' שונה מידיעתינו נובעת מכך שהוא נושא הופכים.)

הרמב"ם{{הערה|הלכות תשובה שם הלכה ד'.}} כתב, שהבחירה אינה בניגוד לכך שהכל ברצון ה', הואיל וזהו גופא רצון ה' שלאדם תהיה בחירה במעשיו. והשל"ה{{הערה|שם}} כתב שמכיוון שהבחירה אף היא כלולה בידיעתו יתברך, אין היא סתירה לאחדות ה'. הרבי מסביר{{הערה|לקוטי שיחות חלק ה' ע' 65.}}, שגם מעשי האדם בענייני תורה ומצוות הם על פי רצונו של ה', אלא שמכיוון שמדובר על הרצון הפנימי של ה' שלמעלה מהעולמות (ועוד - שהקב"ה בעצמו אינו נתפס ברצון), נשאר הוא נבדל מהעולם כך שאינו פועל באופן של הכרח. בשיחה נוספת אומר הרבי{{הערה|שבת פרשת שמיני תשמ"ו.}} שהקב"ה בעצמו אינו מוגבל אף ב[[י"ג עיקרי האמונה]] ובכללם אחדות ה' ויכול לפעול שיהיה האדם "כדוגמתו" שיוכל לבחור בין טוב ורע.