מאסרי חסידים ברוסיה הסובייטית: הבדלים בין גרסאות בדף
אליה אלימלך (שיחה | תרומות) |
|||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
==גל המאסרים בלנינגרד - תר"צ== | ==גל המאסרים בלנינגרד - תר"צ== | ||
בלנינגרד היו מאסרים בודדים וגם גלי מאסרים גדולים. הרב [[שמעון לזרוב]] רב הקהילה החסידית בנו הרב גרשון אליעזר והרב [[ניסן נמנוב]] ראש ישיבת תומכי תמימים המקומית, נאסרו בשנת [[תר"צ]], ונגזר דינם לעשר שנות גלות. לאחר זמן הוקל עונשם לשלוש שנים, אלא שכוחותיו של הרב לזרוב לא עמדו לו והוא נפטר זמן קצר לאחר סיום גלותו. | בלנינגרד היו מאסרים בודדים וגם גלי מאסרים גדולים. הרב [[שמעון לזרוב (לנינגרד)|שמעון לזרוב]] רב הקהילה החסידית בנו הרב גרשון אליעזר והרב [[ניסן נמנוב]] ראש ישיבת תומכי תמימים המקומית, נאסרו בשנת [[תר"צ]], ונגזר דינם לעשר שנות גלות. לאחר זמן הוקל עונשם לשלוש שנים, אלא שכוחותיו של הרב לזרוב לא עמדו לו והוא נפטר זמן קצר לאחר סיום גלותו. | ||
==גל המאסרים במוסקבה - אלול תרצ"ה== | ==גל המאסרים במוסקבה - אלול תרצ"ה== | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
הנאשמים סבלו רבות בגלותם אך הצליחו לשרוד - מלבד הרב [[יעקב מאסקאליק]] שעקבותיו "נעלמו", בקזחסטן. | הנאשמים סבלו רבות בגלותם אך הצליחו לשרוד - מלבד הרב [[יעקב מאסקאליק]] שעקבותיו "נעלמו", בקזחסטן. | ||
המאסר ההמוני הבא היה בעיר [[רוסטוב]]. החל מליל א' ד[[ראש השנה]], נאסרו חסידים רבים, ובהם החסיד הרב [[לייזער ננס]] הרב [[דוד לאבאק]], הרב [[שמואל מענדל הלפרין]], הרב [[מרדכי אהרן פרידמן]] הרב [[שמאי ויגאן]] ועוד. | המאסר ההמוני הבא היה בעיר [[רוסטוב]]. החל מליל א' ד[[ראש השנה]], נאסרו חסידים רבים, ובהם החסיד הרב [[לייזר ננס|לייזער ננס]] הרב [[דוד לאבאק]], הרב [[שמואל מענדל הלפרין]], הרב [[מרדכי אהרן פרידמן]] הרב [[שמאי ויגאן]] ועוד. | ||
באותה תקופה, הריכוז החב"די הגדול ביותר היה ב[[לנינגרד]], שם הייתה קהילה רבת-חסידים, שלמרות הכול המשיכו להתפלל יחד, להתוועד ולשמור על אורח חיים חסידי. וגם לשם הגיע גל המעצרים. החל מחודש [[אלול]] [[תרצ"ז]] ועד סוף החורף נאסרו עשרות רבות של חסידים, אשר חלקם נשפטו לתקופה של 10 שנים, אם יותר ואם פחות; חלקם חזרו לאחר תום תקופת הגלייתם, ואחדים מהם שלא יכלו לשאת את הסבל הנורא - נפחו את נשמותיהם מקור וכפור, עינויים והכאות, תשישות ואפיסת כוחות. | באותה תקופה, הריכוז החב"די הגדול ביותר היה ב[[לנינגרד]], שם הייתה קהילה רבת-חסידים, שלמרות הכול המשיכו להתפלל יחד, להתוועד ולשמור על אורח חיים חסידי. וגם לשם הגיע גל המעצרים. החל מחודש [[אלול]] [[תרצ"ז]] ועד סוף החורף נאסרו עשרות רבות של חסידים, אשר חלקם נשפטו לתקופה של 10 שנים, אם יותר ואם פחות; חלקם חזרו לאחר תום תקופת הגלייתם, ואחדים מהם שלא יכלו לשאת את הסבל הנורא - נפחו את נשמותיהם מקור וכפור, עינויים והכאות, תשישות ואפיסת כוחות. | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
==גל המאסרים לאחר היציאה מרוסיה - תש"ח-תשי"א== | ==גל המאסרים לאחר היציאה מרוסיה - תש"ח-תשי"א== | ||
בתחילת שנת [[תש"ח]] נעצרו שישה מחשובי החסידים במוסקבה: ר' [[יונה כהן]] (קגן), ר' [[בערל ריקמן]], ר' [[מרדכי גוראריה]], ר' [[דובער לברטוב|בערל לברטוב]], ר' [[משה | בתחילת שנת [[תש"ח]] נעצרו שישה מחשובי החסידים במוסקבה: ר' [[יונה כהן]] (קגן), ר' [[בערל ריקמן]], ר' [[מרדכי גוראריה (מוסקבה)|מרדכי גוראריה]], ר' [[דובער לברטוב|בערל לברטוב]], ר' [[משה חיים דוברבסקי]] ור' [[חיים אליעזר גורביץ]]. כולם הואשמו באשמה אחת מרכזית: ניסיון בריחה מברית המועצות דרך לבוב. | ||
כל החסידים הללו נשלחו לגלות ממושכת. | כל החסידים הללו נשלחו לגלות ממושכת. חלקם שבו מהגלות שבורים ורצוצים בגופם, בעוד הרב יונה כהן והרב דובער לברטוב, נפטרו בגלות. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||