שמחה בונם אלתר – הבדלי גרסאות

בשנות הצדי"ק, לאחר פטירת אמו ונישואי אביו מחדש, עלה ל[[ארץ הקודש]]. בשנת [[תרצ"ט]] חזר ל[[פולין]] להביא את אביו ל[[ארץ הקודש]] ונתר שם עד לשנת [[ת"ש]]. בין השנים [[תש"א]] - [[תש"ח]] סייע לאביו בייסוד מוסדות גור ב[[ארץ הקודש]]. לאחר פטירת אביו ביום [[חג השבועות]] [[תש"ח]], נבחר אחיו הרב [[ישראל אלתר מגור]] בעל ה'בית ישראל' ל[[אדמו"ר]] והוא יצא למשך תקופה עם משפחתו מ[[ארץ ישראל]], לסן ז'רמן, מפרברי [[פריז]] שב[[צרפת]], ואחר כך התיישב ב[[אנטוורפן]] שב[[בלגיה]].  

בשנת [[תשמ"ה]] חלה ומיעט לצאת מביתו ולדבר, למרות זאת הנהיג והשתתף במספר מאבקים פומביים ביניהם נגד הקמת "האוניברסיטה המורמונית" בירושלים, נגד חילולי שבת בחברות ציבוריות ועוד. נפטר ביום [[ז' בתמוז]] תשנ"ב, ואת מקומו באדמו"רות מילא אחיו מאביו, רבי [[פנחס מנחם אלתר]] בעל ה'פני מנחם' מגור. ליקוטים מחידושיו בטישים שערך לפני שנת [[תשמ"ה]] כונסו בספר "לב שמחה".

במשך כל תקופת חליו התעניין הרבי בשלומו באמצעות עסקני חסידות גור שהיו מבקרים אצל הרבי{{הערה|1=[https://chabad.info/video/rebbe/dailyvideo/63205/ התעניינותו של הרבי בבריאות האדמו"ר מגור].}}