אתהפכא – הבדלי גרסאות

אתהפכא - היא עבודת ה' של הצדיקים אשר בעבודתם "מהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה". כמו שכתוב: ואהבת את ה' בכל לבבך, ואמרו חז"ל: בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.

זאת אומרת להפוך את היצר הרע, ולהביאו לידי אהבת ה'.

כי בכוחות ה[[נפש הבהמית]] שני ענינים:

 

 

וכשמסיר את ה"לבושים" יכול להפך את הכח לטוב, על ידי שמלבישו בלבושים של קדושה, ולדוגמא, שמפנה את כח אהבתו הטבעית לדברים חיוביים שבקדושה.

[[צדיק גמור]] - אשר הפך את כל עצם הרע שבנפשו לטוב.

 

 

גם האדם ה[[בינוני]] שייך לעבודת ה' בדרך "אתהפכא", אף על פי שעצם הרע שבכוחות נפשו הוא בתקפו כתולדתו ולא נדחה ממקומו כלל, ויתכן שאף נתחזק יותר בהמשך הזמן על-ידי השימוש בו, מכל מקום  הוא הופך את לבושי הכוחות של הנפש הבהמית ש[[מקליפת נוגה]] - שהם ה[[מחשבה]] ה[[דיבור]] וה[[מעשה]] - המתהפכים מרע לטוב.

וזאת הוא עושה על-ידי שמשליט את המוח על הלב ומגביר את ה[[נפש האלקית]] במחשבה דיבור ומעשה על הנפש הבהמית.

עבודת האתהפכא היא על ידי שהנפש האלקית מתלבשת ומאירה בנפש הבהמית עד כי מלבד ש"ויגרשהו וילך לו" - הרע שבנפש הבהמית, הנה עוד זאת היא גם מהפכת את הרע לטוב.

וזאת מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו בבחינת [[אהבה בתענוגים]], הרי זה גורם לגודל שנאתו ל[[סטרא אחרא]], והמיאוס ברע בתכלית.

כי ה' וקדושתו ולעומתו הרע וס"א, הם שני ניגודים, וככל שדבק יותר בקדושה, כך מתרחק ומואס יותר ברע והס"א.

ולכן, הדבקות המוחלטת בא"ס ב"ה בבחינת אהבה בתענוגים, מביאה לידי ה[[ביטול]] המוחלט של הרע על ידי שמתהפך לטוב.

מגיעים לזה בדרכים שונות המבוארים בתורת החסידות.

[[קטגוריה:ערכים חב"דים]]