שלום דובער פרידמן (איטליה) – הבדלי גרסאות

{{לשכתב}}

{{פירוש נוסף|נוכחי=איש עסקים מפעילי בית חב"ד באיטליה|אחר=איש המחתרת היהודית בברית המועצות וממייסדי ארגון [[שמי"ר]]|ראו=[[שלום דובער פרידמן (שמי"ר)]]}}

הרב '''שלום דוב בער פרידמן''' ([[י"ח ניסן]] [[תרצ"ב]] – [[י"א אלול]] [[תשנ"ו]]) היה מפעילי בית חב"ד ב[[איטליה]], וגביר שהיה מעמודי התווך שתמכו בפעולות השלוחים במקום.

נולד ב[[י"ח ניסן]] [[תרצ"ב]], בעיירה [[דונילוביץ]]' שברוסיה הלבנה, לאביו הרב ישעיהו פרידמן. הוא היה בנו השישי של אביו ונקרא שמו שלום דב בער, על שם [[אדמו"ר הרש"ב]]. אביו, שהיה מכונה בפי חבריו "שייקע דוקשיצער" על שם מוצאו מהעיירה [[דוקשיץ]], היה מה[[תמים|תמימים]] שלמדו ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. הוא היה שוחט, מוהל, שימש כמו"צ בעירו, והיה סוחר מצליח בפרוות.

==הצלתו ב[[מלחמת העולם השנייה]] ==

בימים הראשונים לאחר שנכנסו הגרמנים לעיירה, הוציאו מספר מסויים של אנשים מהעיירה ולקחו אותם מרחק חמש ק"מ בתוך היער, שם העסיקו אותם בעבודות שונות. כך נמשך הדבר מספר ימים. יום אחד, שתי משאיות עמוסות בחיילים גרמנים נכנסו למבנה העבודה המאולתר. והחלו ביחד עם השוטרים הפולנים לרכז את כל הצעירים בקומה שנייה של אחד המבנים (העיירה דונילוביץ' שכנה במקום שהיה שייך פעם לפולן). ופתאום ניתנה פקודה מהגרמנים שכל הנשים והבנות ייצאו החוצה. לאחר מכן נשמעו קול יריות.

לאחר המלחמה שירת בצבא הרוסי תקופה עד שהשתחרר ועלה לארץ ישראל.

בשנת [[תשי"ט]] עלה ר' שלום-בער ל[[ארץ הקודש]], שם [[נישואין|נשא לאישה]] את רעייתו מרת גיטל ונולד לו בנו הבכור ר' ישעיהו פרידמן. לאחר מספר שנים, עבר לגור ב[[מילאנו]] שב[[איטליה]]. שם הצליח במסחר הפנינים.

ידידות עמוקה נקשרה בינו לבין הרב [[גרשון מענדל גרליק]], והוא נהיה ליד ימינו בביסוס והקמת מוסדות חב"ד באיטליה, ומעמודי התווך שלהם עד יומו האחרון.

 

== שליח באיטליה ==

כשהחל זרם הפליטים היהודיים לצאת מרוסיה בשנות השבעים, חיפשו משרדי הג'וינט מקום בשבילם עד שיטפלו בהוצאת הפליטים מרוסיה וסידור ניירותיהם כדי שיוכלו להמשיך בדרכם ל[[ארה"ב]], דבר שלוקח בערך שלושה-ארבעה חודשים. בתחילה שיכנו את הפליטים בבתי-מלון, אולם הדבר עלה הון תועפות, ובג'וינט תרו אחר פתרון זול יותר.

 

ערכו אנשי הג'וינט מחקר בעיירות בפרברי רומא, וחיפשו עיירה שבה יש דירות רבות להשכרה ויכולה לאכלס פליטים רבים. לאדיספולי ענתה על דרישותיהם, ומאז ואילך החלו להפנות לשם את כל הפליטים היוצאים מרוסיה, והיא הפכה עיירת מעבר עבור הפליטים, שהלכו ובאו באלפיהם.

 

 

לאחר כמה שנים, עם גבור זרם הפליטים מרוסיה, ומספר הפליטים שהתגוררו בעת ובעונה אחת בלאדיספולי עמד על כחמשת אלפים - החליט ר' שלום-בער שלפחות בחודשי [[תשרי]] ו[[ניסן]] יעתיק את דירתו עם משפחתו ללאדיספולי, על מנת לארגן לפליטים את תפילות ומצוות תשרי ואת סדרי [[חג הפסח]]. כאשר נודע שלאדיספולי תהיה עיירת המעבר הקבועה (לפני כן שוכנו הפליטים בעיירה אוסטיה, כשישים ק"מ מרומא, אליה נסע בשנים הראשונות) - החליט ר' שלום-בער שהגיע הזמן לארגן לפליטים פעילות קבועה, והחל לנסוע למקום פעמיים בחודש, ושהה שם כל פעם במשך מספר ימים.

 

גם בזאת לא הסתפק ר' שלום-בער, והוא חפץ מאוד להביא למקום [[שליח]] קבוע. בהתייעצות עם הרב גרליק והרב [[יצחק חזן]] שאל את [[הרבי]] האם לחפש שליח דובר רוסית למקום. הרבי הסכים, והשליח נמצא בדמותו של הרב [[צבי יוסף רביסקי]], שנולד ב[[מוסקבה]] ויצא ממנה בגיל ארבע עשרה.

 

ר' שלום-בער דאג לכל הדרוש עבור השליח בגשמיות, כולל הקמת מבנה קבוע עבור "[[בית חב"ד]]" בלאדיספולי.

 

מאוחר יותר החלו להגיע לעיר גם פליטים מ[[איראן]], ור' שלום-בער גייס למלאכת הפעילות עימם את ר' [[מיכאל נמדר]] דובר הפרסית.

 

== שליח ברוסיה ==

עם נפילת [[מסך הברזל]], הקיץ הקץ על תפקידה של לאדיספולי כעיירת מעבר. הפליטים חדלו לפוקדה, ואף השליח הרב ביסק היה יכול לעזוב את המקום.

באותה התקופה החלו להישלח [[שלוחים]] לערים השונות ברוסיה, ור' שלום-בער היה החלוץ לעזרה בגוף ובממון לאותם שלוחים.

ב[[ג' תמוז]] [[תשנ"ו]] ביקר ר' שלום-בער ב[[בית חיינו]]. זמן קצר לאחר שחזר לאיטליה, נפל למשכב שממנו לא קם. ליבו אמר לו לקום ולנסוע לארץ ישראל, שם עשה את הימים האחרונים לחייו, ונפטר ב[[י"א אלול]] תשנ"ו. נטמן ב[[הר הזיתים]] ב[[ירושלים]].

לאחר פטירתו, נמצאו במגירת שולחנו ארבע קלטות זעירות. כששמו בניו את הקלטת הראשונה ברשמקול, נחרדו לשמוע את קולו של אביהם: "ברצוני לספר בזה את קורות חיי, כדי שידעו בניי ונכדיי".

קלטות אלו נערכו על ידי הסופר החב"די [[דוד זאב רוטנברג]], ויצאו לאור בספר 'הפרטיזן שחיכו לו חיים אחרים'.