תהלים נ"א

תהלים נ"א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא
א: לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב: בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע. ג: חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי. ד: הֶרֶב (הרבה), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. ה: כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. ו: לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי: לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. ז: הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. ח: הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת; וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. ט: תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. י: תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. יא: הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי; וְכָל עֲו‍ֹנֹתַי מְחֵה. יב: לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. יג: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. יד: הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. טו: אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. טז: הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהֵי תְּשׁוּעָתִי: תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ. יז: ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. יח: כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. יט: זִבְחֵי אֱ-לֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה. כ: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן; תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם. כא: אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל; אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.

תהלים נ"א הוא המזמור ה-51 בספר תהלים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הנ"א ביום ההולדת ה-50, ועד ליום ההולדת ה-51.

מזמור זה הוא המזמור הראשון ב'תהלים ליום שלישי' בחלוקה של מזמורי התהלים לפי ימי השבוע.

תוכן המזמור ומחברו

בתהלים אהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "בו מבואר מה שנאמר לדוד על ידי נתן הנביא שחטא בבת שבע ונתן הנביא הלך לביתו ואז היה דוד המלך מתבודד בינו לבין הקדוש ברוך הוא ואמר תפילות גדולות ונוראות ואיך התנצל דוד בחטאו. וכל אדם יאמר מזמור זה על חטאיו ופשעיו".

מזמור זה נכלל בנוסח חב"ד כחלק מקריאת שמע שעל המיטה והתוכן שלו קשור עם חשבון נפש ובקשת מחילה על החטאים.

בקונטרס פוקח עוורים נאמר שסדר ההנהגה של בעלי תשובה שצריכים להשכים בכל בוקר ומייד בהשכמה להזכיר לעצמם את כל החטאים שעשו במשך ימי חייהם, ולומר פרק נ"א בתהלים, ובפרט בימי שני וחמישי, ובכל ערב ראש חודש.

הפסוק "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" משמש כפתיחה לתפילת שמונה עשרה.

בחסידות

• כרוב רחמיך מחה פשעי - בקשת הסליחה היא בקשת רחמים רבים מהקב"ה, ורק אחרי העמקת הדעת בגדולת ה' והירידה הגדולה שפעל במעשיו וחטאיו, יכול לבקש מעומק הלב כרוב רחמיך מחה פשעי.
• וחטאתי נגדי תמיד - גם כשיהודי עושה תשובה מעולה ולגבי מדריגה זו החטא אינו פוגם, כאשר הוא עולה במדריגתו - התשובה הקודמת אינה מספיקה, ונדרשת ממנו תשובה עמוקה יותר, ומכיון שהקב"ה הוא אין סוף והעליות שיהודי עולה הם אין סוף, תמיד תישאר מדריגה של 'חטא' שיצטרך לעשות עליה תשובה, אך ידיעה זו צריכה להיות מרחוק בלבד, כך שלא תפריע לו בעבודת השם.
• ורוח נדיבה תסמכני - נדיבות היא למעלה מחסד סתם, והיא כאשר ההשפעה האלוקית נמשכת מחסד דאריך בלי שום עיכובים ודינים המעכבים את ההשפעה, וההנהגה שממשיכה השפעה באופן זה היא כשיהודי מעמיד את עצמו בעבודת השם במצב של 'רוח נדיבה' למעלה מהטבע שלו.
• ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך - בתורה מודגש שזוהי תורת ה' ויהודי הוא רק כעונה אחר הקורא (מלמעלה למטה, מעלת העליון), ומשמעות הפסוק היא שגם בתפילה שלו (שבדרך כלל היא מלמטה למעלה, מעלת התחתון) יורגש שאין זו התפילה שלו, ורק שעל ידו ימשך תהלתו של הקב"ה. וזו ההתכללות של מעלת התורה עם מעלת התפילה, שזוהי הקדמה לחיבור ואיחוד השלם בין המעלה והמטה כפי שיהיה בגאולה העתידה. והטעם שקבעו לומר פסוק זה כהקדמה לתפילת עמידה, היא כדי לעורר השפעה בלי עיכובים, באופן שאינו תלוי בעבודת התחתונים.
• כי לא תחפוץ זבח ואתנה . . זבחי אלוקים רוח נשברה - מצד שם אלויקם שהוא מידת הדין, הקרבן אינו מרצה, שהרי האדם חטא ופגם וכיצד הבאת בהמה על גבי המזבח תכפר? ולכן מדויק בלשון הפסוק שמבחינת שם אלוקים "לא תחפוץ זבח", וכל הפסוקים שמדברים על הקרבנות מדובר דווקא על שם הוי' מידת הרחמים שדווקא ממנו מגיעה הכפרה על החטא, דוגמת "כי תקריב מנחה להוי'", "זבח תודה להוי'", "זבח שלמים להוי'", וכדי לפעול את ההתרצות גם במידת הדין, צריך דווקא רוח נשברה, לשבור את גסות הרוח והגאוה, ואפילו בעדינות יותר, הגסות הרוחנית שלו, והענוה שקולה כנגד כל הקרבנות.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק
• פירוש יהל אור על הפרק