אורי יהודה כהן: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:אורי_כהן.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אורי יהודה כהן]]

[[הרב]] '''אורי יהודה כהן''' ([[י"א שבט]] [[תר"ע]] - [[כ"ג כסלו]] [[תשס"א]]) שימש כראש הקהילה היהודית ברוטרדם-הולנד שלאחרי [[השואה]], עסק רבות בפתיחת מוסדות חינוך [[ישיבה]] ו"[[חדר]]" ב[[הולנד]] ובהצלת יהודים בשנות המלחמה האיומה ולאחר מכן בשליחות [[הרבי מלך המשיח]]{{הערה|חלקם (וכנראה חלקם הגדול) עדיין נסתרים מהעין עד היום.}}.

ב[[ט"ז אב]] [[תש"ב]] זומנו אלפיים מיהודי הולנד להתייצב בככר העיר. רוב יהודי העיר הגיעו לכיכר ממנה נשלחו למחנות ההשמדה בגרמניה. לאחר כמה אקציות, נותרו יהודים מעטים בלבד ברוטרדם, ביניהם ר' אורי, רעייתו ובתו התינוקת.

בשנת [[תש"ג]] נולד לו בן שנפטר כעבור כמה שבועות. ר' אורי שכנע אזרח הולנדי להטמין את הגופה ב[[בית החיים]], וכך הובא התינוק לקבורת ישראל. את בתם החביא אצל גוי עד לסיום המלחמה.

מידי בוקר יצא לרחובות העיר רכוב על אופניים של חלבן, "כדי החלב" שלו היו מלאים בחבילות מזון אותם חילק, וכך הציל בכל יום כשלוש מאות משפחות יהודיות מחרפת רעב.

בזמן המלחמה השחיטה נאסרה והיה צריך לדאוג ליהודים לאוכל כשר, בצעד נועז שכר בית ברובע בו שכנו משרדי הנאצים. הבית היה ממוקם בין משרדי הצי הגרמני, לבין משרדי ארגון הנשים הנאציות. פעמיים בשבוע הביא [[שוחט]] למקום ששחט כמות מספקת של עופות עבור יהודי רוטרדם.

בזמן המלחמה נותרו מספר יהודים שהסתתרו ברוטרדם והיו זקוקים למקום מחבוא ואוכל. לצורך עזרה ליהודים אלו, ר' אורי שיתף פעולה עם המחתרת הקומוניסטית שסיפקו לו תלושי מזון. בתחכום רב הצליח לפעול חיסול חיילים גרמנים רבים{{הערה|ר' אורי ביקש מבעל קונדיטוריה להכין שני סוגי בונבוניירות שוקולד; באחד מהם הכניס רעל חזק במיוחד. בונבוניירות אלו מסר ר' אורי לאנשי המחתרת ההולנדית. נערות הולנדיות צוידו בבונבוניירות הללו משני הסוגים, והן יצאו לטייל עם חיילים גרמנים.

 

במהלך הטיול עם החייל הגרמני, הוליכה הנערה את החייל למקום מוסכם על אנשי המחתרת, שם הציעה לו בונבוניירה, היא אכלה את הבונבוניירה הרגילה, ואילו לחייל הגרמני נתנה בונבוניירה מורעלת. תוך דקות ספורות, נפל הגרמני ללא רוח חיים ואנשי המחתרת שהמתינו לא הרחק, פשטו את מדיו, לקחו ממנו את המסמכים והנשק, זרקו את הגופה לתעלת מים והסתלקו מהמקום}}, כך רכש את אמונם של אנשי המחתרת שסייעו לו בהסתרת יהודים.

הוריו, הורי אשתו ובני משפחה רבים נוספים שנשלחו אל מחנות ההשמדה נספו בשואה. עם תום המלחמה הכירו בו יהודי רוטרדם וראשי השלטונות כראש הקהילה היהודית, כהמשך להצלת חיי היהודים בזמן המלחמה. ר' אורי לקח את התפקיד ברצינות, והתמסר לשיקום ההריסות והפחת רוח חיים ביהדות רוטרדם.

 

ר' אורי החל לעסוק בשיקום בניני מוסדות הקהילה. באותה תקופה פתח ישיבה בעיר חאודה שבהולנד לבחורים שהבריח ממחנות הפליטים שקמו באירופה. אולם, גורמים ממשלתיים{{הערה|שכנראה האווירה הנאצית השפיעה עליהם}} התנכלו למוסד שפתח ודאגו לסגור אותו. באותם ימים, פתח את ביתו בפני פליטים וחסרי קורת גג{{הערה|כלתו, מרת רחל כהן, סיפרה על התעסקותו במצות הכנסת אורחים: {{ציטוטון|בביתו תמיד בישלו בסירים ענקיים. הוא אירח יהודים רבים שמצא ברחוב, כששאלתי אותו פעם כיצד מסוגל אתה לארח חולים ואנשים שריח רע נודף מהם, השיב בפשטות האם אפשר להשאיר יהודי רעב?! כל יהודי שהגיע לרוטרדם ידע שהכתובת להתארח היא אצל ר' אורי כהן, עד כדי כך היה זה מפורסם שכשהחשמלית היתה מגיעה לתחנה הסמוכה לביתו, היה הנהג פונה ליהודים שראה בחשמלית, ואומר להם: "הנה פה ביתו של כהן, כנראה לפה אתם רוצים להגיע"...}}}}.

[[קובץ:החדר בהולנד.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הקמפוס החינוכי המפואר שהקים]]

בחודש [[תשרי]] [[תשל"ה]] ביקר ה[[משפיע]] ר' [[מענדל פוטרפס]] אצל קרובי משפחתו באמסטרדם. לכבודו של ר' מענדל, ערך ר' אורי בביתו סעודת מלוה מלכא. בזמן הסעודה סיפר ר' מענדל בהשתוממות רבה כי בהולכו ברחוב באמסטרדם ראה את אחד מילדי המשפחות החרדיות נוסע על אופניו, ותוך כדי נסיעה נפלה ממנו הכיפה. "הילד לא הרים את כיפתו מידי - נענה ר' מענדל – "אלא המשיך מעט בנסיעה, ואז חזר והרים את הכיפה".

 

רק כמה ימים חלפו מאז, וה'חדר' קם והיה לעובדה. ר' אורי הקצה לשם כך שני חדרים מתוך ארבעה שהיו בביתו. ב'חדר' החדש היו ארבעה תלמידים; שני בניו של הרב יצחק פורסט עם שני ילדים נוספים. ה'מלמד' הראשון היתה רעייתו של ר' אורי - גב' רבקה, שלמדה עם התלמידים את האותיות א-ב

עם הקמתו של ה'חדר' התחוללה מלחמה של ממש נגד ר' אורי. כמה מראשי קהילת אמסטרדם טענו שכיון שקיים בעיר זה שנים רבות בית ספר יהודי, הרי שפתיחת ה'חדר' לא נועדה אלא לעורר מדנים ומחלוקות {{הערה|אכן היה בית ספר יהודי בעיר, אבל חוץ מכך שתלמידיו היו יהודים, הרי שלא ניכרו בו סימנים יהודים, ובוודאי שלא בתכנית הלמידה}}. בעקבות זאת החלו לחצים ואיומים נגדו. בהגיעו לבית הכנסת מדי יום ביומו, ספג גערות ונאצות. אחד הלוחמים הגדיל לעשות וסטר על לחיו בפני כל המתפללים. כשהמתנגדים ראו שאין הוא נבהל מהם, איימו עליו ועל משפחתו שירצחו אותם! כל אותה תקופה חיו ר' אורי ובני משפחתו בפחד גדול, מחשש לחייהם.

מי שהחזיק את ידיו כל אותה תקופה והעניק לו עידוד רב עוצמה, היה הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]], מזכירו של הרבי, ומנהל [[המרכז לעניני חינוך]]. הם שוחחו ביניהם כמעט מידי לילה, כאשר הרב חודקוב מחזק את ידיו לשמור על ה'חדר' היחיד בהולנד. פעמים רבות עלה הרבי על הקו והאזין לשיחות ביניהם. {{הערה|כשנרגעו מעט הענינים, כתב לו הרב חדקוב: "שמחנו לקרוא כי בעזרת השם יתברך מסתדרים עניני החדר החדש באופן טוב ובדרכי שלום, ות"ח ת"ח על תמונת החדר ששלח לנו המראה פניהם המאירות של התלמידים שיחיו. פרישת שלום לכל חביריו שיחיו

המתעסקים בהחדר".}}

בנו, ר' עוזיאל כהן, סיפר על המאורעות שעברו עליהם באותם ימים בראיון לעיתון [[שבועון בית משיח|בית משיח]]: {{ציטוטון|היו אלו שנים קשות מאוד. היתה מלחמה יום-יומית, והקושי היה כפול, כיוון שגם ידידים הפנו עורף ונלחמו בנו ללא הרף. כל זאת במקביל לכך שאבא נדרש לגייס משאבים כספיים להחזקת החדר, שמספר תלמידיו הלך וגדל תוך תקופה קצרה. יש לציין שהרבי שלח סכומי כסף ניכרים לאחזקת ה'חדר'. 'כמה חודשים התקיים ה'חדר' בביתנו, בזמן הזה ניסה אבא לקבל מהשלטונות מבנה מתאים, אבל הניסיונות לא עלו יפה. כך נמשכו הדברים ביגיעה רבה עד שאבא עשה מעשה פרטיזני': בוקר אחד לקח את התלמידים ונכנס עמם למבנה של בית ספר סמוך שלא פעל זמן רב. לא הועילו פניות ותביעות השלטונות לפנות את המבנה. אבא עמד על כך שממשלת הולנד חייבת לדאוג לבניין מתאים ל'חדר'.

רק לאחר שמספר התלמידים גדל באופן משמעותי, קיבל ה'חדר' הכרה רשמית מצד משרד החינוך ההולנדי. ההכרה הרשמית גררה בעקבותיה עזרה רבה מצד גורמים רשמיים."אך כאן נוצרה בעיה חדשה: החוק בהולנד אסר לימודי קודש בבתי ספר הנתמכים בידי השלטונות, וזאת על יסוד חוק שוויון זכויות שבאחד מסעיפיו נכתב שבתי הספר לא ייחדו שעות ללימודי דת. אבא ביקש מפקידים בכירים במשרד החינוך ההולנדי להתיר ללמוד לימודי קודש ב'חדר', אך הם טענו שאין בסמכותם לשנות את החוק. בלית ברירה פנה לשר החינוך ולאחר שיחות ארוכות ולחצים, הסכים שר החינוך לשנות את החוק - והתיר את לימודי הקודש בבתי הספר בהולנד, כך אבא שינה את החוק בהולנד עבור בית-ספר יהודי אחד... המלחמות שנמשכו בשנים הראשונות, פסקו לאחר שהמוסד התבסס, והגורמים העוינים הבינו שהמקום מבוסס דיו, ולא יוכלו לגרום לסגירתו. רק אז הופסקו הלחצים והאיומים. "את ה'חדר' ניהל אבא במשך כעשרים שנה. הוא דאג לתקציבים ומבנים, כאשר הטיפול החנוכי הופקד בידי צוות מקצועי ומיומן. אבא פיקח על התנהלות ה'חדר' מלמעלה, והתערב רק כשהיה בכך צורך. "אסיים באנקדוטה על המצב הרגיש ששרר באותם שנים. באותן שנים הרבה אבא לנסוע לרבי לצורך ענינים שונים, שגם אני לא יודע את טיבם. פעם אחת הגיע לניו יורק כדי לשהות אצל הרבי, אך בטרם הספיק להגיע ל-770 שוחח בטלפון עם הולנד ונודע לו כי הגורמים המתנגדים מתכוננים לערוך צעדים מסוימים שיזיקו מאוד ל'חדר'. אבא לא המתין, ובו במקום חזר לשדה התעופה, ועלה על המטוס הראשון להולנד כדי לסכל את המזימה. כשהדבר נודע לרב חודקוב שאבא נסע מיד מבלי להכנס אפילו ל-770, שיבח את אבא ואמר לו "יישר כח שכך עשית".}}.

הרב [[יעקב אליעזר פרידריך]] מ[[אנטוורפן]] שב[[בלגיה]], היה יד ימינו של ר' אורי בכל עניני הקמת וניהול ה'חדר', כאשר עד היום הוא משמש כחבר ההנהלה. הרב פרידריך אכן גר באנטוורפן, אבל לצורך עבודתו ב'חדר' הוא נוסע לפעמים אפילו שלוש פעמים בשבוע לאמסטרדם שבהולנד.

לא רבים יודעים כי השם 'חדר' ניתן על יד הרבי בעצמו, שדאג ל'חדר' כל השנים. הרבי ליווה את הקמת ה'חדר' בצורה אישית וקרובה מאד. בימי הבראשית, החדר עמד בפני קשיים עצומים. מפני שהחוק בהולנד קבע שבבית ספר רשמי חייבים להיות מינימום 164 תלמידים, ואילו ב'חדר' למדו 24 תלמידים. באחד הימים קיבל ר' אורי הוראה מהרבי להתחיל ליצור קשרים עם אנשי ממשל על מנת לקבל הכרה ל'חדר'. ר' אורי עשה כפי שצווה, רקם קשרים במקומות הנכונים, ואכן הקשרים האלו סייעו לקבל הכרה ממשלתי מלאה. עם השנים התרחב ה'חדר' והתפתח.  

לצד ה'חדר' לבנים הוקם בית ספר לבנות על טהרת הקודש. ר' אורי בנה קומפלקס מפואר שהכיל בנינים עבור התלמידים והתלמידות. ואז החל לגייס חמש- עשרה מליון דולר לבניית הקומפלקס המפואר, הוא דאג בעצמו לכל פרט בבניית הבניינים בני השלוש קומות. הוא חשב על כל דבר, אפילו על מעליות מיוחדות שיתאימו לתלמידים מוגבלים פיזית. תוכניות הבנייה נמסרו קודם לכן לידי הרבי, שעבר עליהן ונתן את ברכתו להצלחת הבנייה.

בחודש [[שבט]] [[תשנ"ד]] חגגה הקהילה היהודית באמסטרדם את חנוכת הקומפלקס המפואר של ה'חדר'. לקראת יום חגה של הקהילה בכלל, ושל ר' אורי בפרט, הגיעו למעמד רבנים ואישי ציבור רבים, ובראשם שרי ממשלה ואחות המלכה (הממלאת את מקומה בהיעדרה). בחגיגה צוינה שנת העשרים לייסודו של ה'חדר'. הנואמים כולם שיבחו את ר' אורי כהן על שבמשך עשרים שנה פעל במרץ לפיתוחו של ה'חדר' מבלי להתחשב בגילו המופלג.

בשנת [[תשד"מ]] דלפו חומרים רדיואקטיביים מהכור האטומי הממוקם בסמיכות לעיירה [[צ'רנוביל]] שב[[אוקראינה]].אלפים מתו, ומאות אלפים חלו במחלות קשות.

במקביל פנה למוסדות חב"ד בישראל, וביקש מהם לקלוט את הילדים. הנהלת המוסדות לא ידעה כיצד "לעכל" את הענין, ולאחר שהגיע מענה חיובי מהרבי, החלו אנשי [[אגודת חסידי חב"ד]] לטפל בהעלאתם של הילדים. ר' אורי ליווה את הילדים עד לתחנת ביניים

מאז החל הנושא לצבור תאוצה, ואנשי [[צא"ח]] המשיכו בפרוייקט הזה. עד כה הועלו כאלפיים ילדים. יש מהם שהתקרבו ל[[חב"ד]] והקימו משפחות חסידיות לתפארת.

ר' יוחנן ספרנאי מספר, כי שמע שבאחת היחידויות, עם היכנסו של ר' אורי לגן עדן העליון - קם הרבי לכבודו {{הערה|בנו ר' עוזיאל כהן מוסיף פעם אבא נכנס לבית מדרשו של הרבי בעיצומה של ההתוועדות של הרבי. כרגיל היו במקום אלפי חסידים ובית המדרש מלא עד אפס מקום. אולם כשאבא נכנס פנימה, הרבי הבחין בו מיד ופנה אליו: "ר' אורי זאָגט לחיים"}}.

לאחר פטירתה המשיך בתנופה מחודשת לעסוק למען הקמת הכולל, אבל הוא לא הספיק. באמצע חודש כסלו השנה לקה בלבו ואושפז בבית רפואה. בעת אשפוזו אמר לבני משפחתו וידידיו: "כבר לא אזכה להגיע ליום הולדתי התשעים ואחת".

* בנו, הרב עוזיאל כהן - [[ירושלים]].

* בתו, חיה שרה יעקבס - [[מנטשעסטער]].

* בנו, הרב אברהם אריה כהן ע"ה - [[לונדון]]{{הערה|נפטר בשנת [[תשפ"ג]].}}.

* בנו, הרב יונתן כהן - [[אמסטרדם, הולנד]].

* בתו, הדסה כהן - [[אמסטרדם, הולנד]]

* [https://chabadpedia.co.il/images/e/ee/בית_משיח_גל'_319.pdf שבועון בית משיח גל' 319] - [[י"א ניסן]] [[תשס"א]]

*תשורה מחתונת משפחות כהן - [[תמרין]], [[תשפ"ג]] [https://drive.google.com/drive/u/0/recent]