ח' סיוון תשל"ד (תאונה): הבדלים בין גרסאות בדף

רגעים אחדים לאחר מכן, הגיע למקום רכב נוסף שחזר מהחתונה. נהג הרכב היה ר' [[יוסף פרסיה]], ועמו ה[[משפיע]] הרב [[דב בעריש רוזנברג]], שניהם תושבי [[שיכון חב"ד לוד]]. באופן טבעי עצרו בצד הדרך כדי להושיט עזרה לנפגעים. כשיצאו החוצה, נחרדו לראות את הרב [[אלימלך קפלן]], רב שכונת חב"ד בלוד, עומד ליד המכונית ההפוכה, והוא זב דם. כשהתקרבו לרכב, נגלה לעיניהם מחזה נורא ואיום: כולם שכבו מדממים, חלקם נאנקו בפצעי המוות וחלקם דממו. לא היה ברור מי מהם כבר הלך לעולמו{{הערה|הנוסע היחיד במונית שניצול היה הרב [[יעקב אופן]], שהעיד על התאונה: {{ציטוטון|רק ב[[השגחה פרטית]] עליתי לאותה מכונית. איני יודע איך נודע לי על הרכב שנסע מלוד לירושלים ובחזרה. הנסיעה חזרה נסיעה לילית שקטה. אני זוכר את דמותו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]] יושב ליד הנהג כשהוא מכונס בתוך עצמו. שאר הנוסעים ישבו מאחור. אני שוחחתי עם ר' ישעיה וייס. כברת דרך לאחר שער הגיא, סטה לפתע הרכב בחדות ימינה לכיוון שולי הכביש. הוא התהפך כמה פעמים עד אשר חזר על עומדו. המצב היה נורא ואיום. הרב גרליק כנראה נהרג במקום. פרמדיקים של מד"א שהגיעו למקום לאחר כמה דקות, ניסו להציל את ר' [[ישעיה וייס]], אולם כעבור זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה. נחמה רוזנברג הצעירה, הראתה עוד סימני חיים, אבל היא הייתה במצב אנוש. לפי מצבו של ר' יחיאל היה נראה כי סופו מתקרב. הייתה אפילו [[מחשבה]] שהוא אינו בין החיים. מכל מקום, את ר' יחיאל וגיסתו נחמה העלינו לרכבו של ר' יוסף פרסיה שהגיע בנתיים למקום, והוא דהר לבית הרפואה. יחד עמו נסע הרב [[בעריש רוזנברג]]. בגין החשיכה ומצב הפצועים לא הבין ר' בעריש כי הפצועים שהוא נושא עמו ברכב, אינם אלא בתו וחתנו. לדאבון ליבי, כאשר כבר הגענו ל[[בית רפואה|בית הרפואה]] קבעו הרופאים את מותם}}.}}.

'''הרב [[שניאור זלמן גרליק]]''': נהג הרכב ועמו הרב וייס יצאו מלוד בדרכם ל[[כפר חב"ד]] כדי לקחת את הרב גרליק. בכפר הצטרף גם ה[[תמים]] יעקב אופן שלמד בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. משום מה הוחלט לפתע לשוב ללוד כדי לקחת את הרב [[מיילך קפלן]]. כך נסעו שלושתם ל[[כותל המערבי]] ומשם לאולם החתונה. בתמונות שצולמו בחתונה נראים השלושה יושבים סביב אותו שולחן.

באותם ימים קרא הרבי ל[[חסידים]] להתחזק ב[[מבצעים]] כתגובה למאורעות המצערים שקרו. הכוונה הייתה לפיגועים הגדולים שארעו באותם ימים ב[[קריית שמונה]] וב[[מעלות]], בהם נרצחו 39 יהודים, מתוכם 29 ילדים. במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו ב[[שבת]] האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות [[תורה]] ו[[אהבת ישראל]] באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. הרבי אף הוסיף שמכיון שהחורבן [[בית המקדש]] היה בגלל היפך אהבת חנם, על כן יש להשתדל ולהתחזק בענין אהבת ישראל, עד באופן דאהבת חנם.