קידושין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (10 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=מיסוד הנישואים|אחר=מסכת קידושין|ראו=[[מסכת קידושין]]}} | {{פירוש נוסף|נוכחי=מיסוד הנישואים|אחר=מסכת קידושין|ראו=[[מסכת קידושין]]}} | ||
'''קידושין''' או '''אירוסין''' (בכתיב המקראי: ארושין), הוא מונח [[הלכה|הלכתי]] המתאר קנין אשה [[יהודי]]ה לבעלה ומהווה את השלב ראשון מתוך שניים בהליך לקיחת אשה (השלב השני מכונה נישואין, ובלשון המקרא 'לקיחה'). לאחר הקידושין, האשה נחשבת [[אשת איש|אשת-איש]], ואינה יכולה להתקדש או להנשא לאחר עד שתקנה עצמה חזרה (ב[[גט]] או במיתת הבעל). | '''קידושין''' או '''אירוסין''' (בכתיב המקראי: ארושין), הוא מונח [[הלכה|הלכתי]] המתאר קנין אשה [[יהודי]]ה לבעלה ומהווה את השלב ראשון מתוך שניים בהליך לקיחת אשה (השלב השני מכונה נישואין, ובלשון המקרא 'לקיחה'). לאחר הקידושין, האשה נחשבת [[אשת איש|אשת-איש]], ואינה יכולה להתקדש או להנשא לאחר עד שתקנה עצמה חזרה (ב[[גט]] או במיתת הבעל). | ||
בחוגים רבים נוהגים לכנות כיום את קישורי השידוכין (ה'[[ווארט]]') בשם אירוסין, והרבי העיר שאין זה מתאים על פי הלכה ויש להימנע מכך. | |||
== תקופת האירוסין == | == תקופת האירוסין == | ||
| שורה 14: | שורה 16: | ||
*'''שטר''' - האיש נותן לאישה [[שטר אירוסין]], כעין חוזה הסכמה על הקידושין. | *'''שטר''' - האיש נותן לאישה [[שטר אירוסין]], כעין חוזה הסכמה על הקידושין. | ||
*'''ביאה''' - האיש מתייחד עם האישה ובא עליה. אולם, אסרו חכמים לקדש אישה בביאה, משום הפריצות שהדבר עלול לגרום. בגמרא מסופר כי ה[[אמורא]] [[רב (אמורא)|רב]] [[מלקות (הלכה)|הלקה]] אדם שקידש בביאה.{{הערה|מסכת יבמות נב, עמוד א.}} | *'''ביאה''' - האיש מתייחד עם האישה ובא עליה. אולם, אסרו חכמים לקדש אישה בביאה, משום הפריצות שהדבר עלול לגרום. בגמרא מסופר כי ה[[אמורא]] [[רב (אמורא)|רב]] [[מלקות (הלכה)|הלקה]] אדם שקידש בביאה.{{הערה|מסכת יבמות נב, עמוד א.}} | ||
כיום נהוג לקדש בשווה כסף בצורת [[טבעת הקידושין|טבעת]] ללא תוספת אבן טובה, ומובא בספרים שטבעת זו צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם - עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. ועל פי [[הקבלה]] יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אף על פי כן, מנהג חב"ד בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומ[[זהב]] דווקא{{ | כיום נהוג לקדש בשווה כסף בצורת [[טבעת הקידושין|טבעת]] ללא תוספת אבן טובה, ומובא בספרים שטבעת זו צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם - עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. ועל פי [[הקבלה]] יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אף על פי כן, מנהג חב"ד בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומ[[זהב]] דווקא{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/2/35/252&search=%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95\%22%D7%A8 תורת מנחם]. וגם ספר המנהגים עמ' 76, וראה [[אגרות קודש]] חלק ג' עמ' תכט, לא לקדש בטבעת כסף מוזהבת.}}{{הערה|הטעם לענידת הטבעת דווקא: שיחת שבת פרשת בלק התוועדויות תשד"מ חלק ג' עמוד 2115. שיחת שבת פרשת וישלח תשי"ד, תורת מנחם חלק י' עמוד 200.}}. | ||
בכתבי רבותינו נשיאינו מופיעים ביאורים רבים למנהג זה{{הערה|1=[http://www.teshura.com/teshurapdf/%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%AA%20%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F%20-%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA%20%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%20%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%98.%20%D7%9B%D7%94%20%D7%98%D7%91%D7%AA%20%D7%AA%D7%A9%D7%A4.pdf טבעת קידושין - הלכות, מקורות וטעמים בפרד"ס התורה ובמשנת רבותינו נשיאינו].}}. | בכתבי רבותינו נשיאינו מופיעים ביאורים רבים למנהג זה{{הערה|1=[http://www.teshura.com/teshurapdf/%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%AA%20%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F%20-%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA%20%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%20%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%98.%20%D7%9B%D7%94%20%D7%98%D7%91%D7%AA%20%D7%AA%D7%A9%D7%A4.pdf טבעת קידושין - הלכות, מקורות וטעמים בפרד"ס התורה ובמשנת רבותינו נשיאינו].}}. | ||
| שורה 24: | שורה 26: | ||
בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק {{ציטוטון|כי יקח איש אשה}}, שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה.{{הערה|מסכת קידושין ט, א.}} כמו [[גט]], על השטר להכתב לשמה. | בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק {{ציטוטון|כי יקח איש אשה}}, שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה.{{הערה|מסכת קידושין ט, א.}} כמו [[גט]], על השטר להכתב לשמה. | ||
נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי [[רבא]] ו[[רבינא]], אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה,והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של [[רב פפא]] ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול,{{הערה|מסכת קידושין ט, ב.}} וכך נפסקת ההלכה.{{הערה|משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ג' הלכה ד'.}} | נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי [[רבא]] ו[[רבינא]], אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה, והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של [[רב פפא]] ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול,{{הערה|מסכת קידושין ט, ב.}} וכך נפסקת ההלכה.{{הערה|משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ג' הלכה ד'.}} | ||
על-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הגופני אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני [[עדות|עדים]] כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם [[הסכמה בשתיקה|בשתיקה]]. כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה). כאשר הקידושין נעשים ב[[כסף]] או בשווה כסף, כנהוג בימינו, על המתנה להיות בעלת ערך של [[פרוטה]] לפחות. | על-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הגופני אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני [[עדות|עדים]] כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם [[הסכמה בשתיקה|בשתיקה]]. כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה). כאשר הקידושין נעשים ב[[כסף]] או בשווה כסף, כנהוג בימינו, על המתנה להיות בעלת ערך של [[פרוטה]] לפחות. | ||
| שורה 44: | שורה 46: | ||
בטעם הדבר שארוסת כהן אוכלת בתרומה מדין תורה, שנלמד מהפסוק "קנין כספו"{{הערה|קידושין ה, א; י, ב; ודברי התוספות במסכת יבמות סח, ב.}}, דנו הראשונים והאחרונים אם הוא משום שהאשה נחשבת קניינו בקנין הקידושין, או משום שכשעושה קנין קידושין בכסף, קרוי הדבר קנין כספו וכיוון ש"הוקשו הוויות להדדי", לומדים מכסף לשאר סוגי הקידושין (שטר וביאה) שגם אם התקדשה בהם אוכלת הארוסה תרומה מן התורה. | בטעם הדבר שארוסת כהן אוכלת בתרומה מדין תורה, שנלמד מהפסוק "קנין כספו"{{הערה|קידושין ה, א; י, ב; ודברי התוספות במסכת יבמות סח, ב.}}, דנו הראשונים והאחרונים אם הוא משום שהאשה נחשבת קניינו בקנין הקידושין, או משום שכשעושה קנין קידושין בכסף, קרוי הדבר קנין כספו וכיוון ש"הוקשו הוויות להדדי", לומדים מכסף לשאר סוגי הקידושין (שטר וביאה) שגם אם התקדשה בהם אוכלת הארוסה תרומה מן התורה. | ||
==מסדר קידושין== | |||
[[קובץ:תשח 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי, [[מסדר קידושין]] בשנת [[תש"ח]]]] | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[מסדר קידושין]]}} | |||
למרות שמצד הדין אדם ש[[קידושין|מקדש]] אשה בפני שני [[עדים כשרים]], הרי היא מקודשת, מכל מקום ישנה תקנה לערוך את הקידושין במעמד רב שהוא '''מסדר הקידושין'''. והטעם לכך הוא, כדי שימצא שם אדם שיוכל לפקח ולראות שהקידושין מתנהלים כ[[הלכה]], וכדי שלא יהיו אחר כך ספקות לגבי כשרות הקידושין. לדעת בעל ה[[כנסת יחזקאל]]{{הערה|סימן עב.}} כבר בתקופת ה[[תלמוד]] היו נוהגים לערוך את הקידושין במעמד רב 'מסדר קידושין', ויש אחרים הסוברים שרק מאוחר יותר, בתקופת ה[[ראשונים]], התקינו לקדש בפני רב 'מסדר קידושין'{{הערה|על פי תשובות הרמב"ם קנ"ו.}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[ | *[[חתונה]] | ||
*[[נישואין]] | *[[נישואין]] | ||
==לקריאה נוספת== | |||
*'''בדיני ומנהגי חופה וקידושין''', בתוך תשורה מנישואי מנחם מענדל ושטערנא שרה מינצברג, י"ד כסלו תשפ"ג, עמוד 11 | |||
{{חתונה}} | |||
{{אירועים יהודיים}} | {{אירועים יהודיים}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חתונה]] | [[קטגוריה:חתונה]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:24, 2 ביולי 2024
קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושין), הוא מונח הלכתי המתאר קנין אשה יהודיה לבעלה ומהווה את השלב ראשון מתוך שניים בהליך לקיחת אשה (השלב השני מכונה נישואין, ובלשון המקרא 'לקיחה'). לאחר הקידושין, האשה נחשבת אשת-איש, ואינה יכולה להתקדש או להנשא לאחר עד שתקנה עצמה חזרה (בגט או במיתת הבעל).
בחוגים רבים נוהגים לכנות כיום את קישורי השידוכין (ה'ווארט') בשם אירוסין, והרבי העיר שאין זה מתאים על פי הלכה ויש להימנע מכך.
תקופת האירוסין[עריכה | עריכת קוד מקור]
בין האירוסין לנישואין, המאורסת ב'בית אביה' תחת רשות אביה. רק חלק מהחובות החלים על בני זוג נשואים קיימים בין בני זוג מאורסין.
תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה ובימי חז"ל עמדה על שנה - שנועדה לאפשר לאישה ולאיש להתכונן לקראת חייהם המשותפים. בתקופת הראשונים אוחדו שני השלבים, והקידושין נעשים תחת החופה מעט לפני הנישואין, בטקס הידוע כחופה וקידושין, עקב מקרים שבהם ברחו החתנים והשאירו את הנשים עגונות. עקב כך, החל מוסד השידוכים, מוסד שאינו מחייב מבחינה הלכתית כקידושין, להחליף את מוסד האירוסין, עד כדי שלפעמים מכונים השידוכים בימינו (בטעות) אירוסין.
ארוסה אסורה על הארוס לביאה ואם בא עליה בבית חמיו מכים אותו מכת מרדות[1], אולם דעת הרבה ראשונים שאם בא עליה לשם נישואין קונה אותה לנישואין ואין בכך איסור.
בתלמוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשנה, (מסכת קידושין ב, א.) קיימות שלוש דרכים שונות לקדש אשה:
- כסף - האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה.
- שטר - האיש נותן לאישה שטר אירוסין, כעין חוזה הסכמה על הקידושין.
- ביאה - האיש מתייחד עם האישה ובא עליה. אולם, אסרו חכמים לקדש אישה בביאה, משום הפריצות שהדבר עלול לגרום. בגמרא מסופר כי האמורא רב הלקה אדם שקידש בביאה.[2]
כיום נהוג לקדש בשווה כסף בצורת טבעת ללא תוספת אבן טובה, ומובא בספרים שטבעת זו צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם - עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. ועל פי הקבלה יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אף על פי כן, מנהג חב"ד בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומזהב דווקא[3][4].
בכתבי רבותינו נשיאינו מופיעים ביאורים רבים למנהג זה[5].
אמירה[עריכה | עריכת קוד מקור]
האיש נדרש להבהיר את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה כך שכוונתו תהייה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. מבחינה הלכתית אין הבדל בלשון ההצהרה, כל עוד היא ברורה, ואמירה כמו: "התקדשי לי" תקפה.
כיום נהוג לומר "הרי את מקודשת לי", ולפרט "בטבעת זו" ולהוסיף "כדת משה וישראל" כנראה כדי להתנות את הקידושין בהסכמת "דת משה וישראל", שהממונים עליה הם חכמי ההלכה. אך מצד הדין, אין הכרח להוסיף פרטים אלו.
בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק "כי יקח איש אשה", שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה.[6] כמו גט, על השטר להכתב לשמה.
נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי רבא ורבינא, אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה, והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של רב פפא ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול,[7] וכך נפסקת ההלכה.[8]
על-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הגופני אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני עדים כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה. כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה). כאשר הקידושין נעשים בכסף או בשווה כסף, כנהוג בימינו, על המתנה להיות בעלת ערך של פרוטה לפחות.
עדי קידושין[עריכה | עריכת קוד מקור]
הקידושין וההכרזה חייבות להיעשות בפני שני עדים כשרים שיראו שהאיש קידש כראוי, והאישה הסכימה במפורש או בשתיקה.
באמצעות שליח[עריכה | עריכת קוד מקור]
ניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות שליח. האיש יכול למנות שליח לקדש, והאישה יכולה למנות שליח לקבל את הקידושין. (משנה קידושין, פרק ב משנה א). כך שתאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים.
השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים.
קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה.
מהות הקנין[עריכה | עריכת קוד מקור]
מסכת קידושין פותחת במילים:
האשה נקנית בשלש דרכים...
— ב, א
אך, מלשון הראשונים מתבאר שאין האשה קנויה בגופה לבעל[9] ואין קנין זה כמו קנין ממון[10]. אלא, מהות הקידושין לאוסרה על ידי המקדש לכל העולם[11].
קנין כספו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בטעם הדבר שארוסת כהן אוכלת בתרומה מדין תורה, שנלמד מהפסוק "קנין כספו"[12], דנו הראשונים והאחרונים אם הוא משום שהאשה נחשבת קניינו בקנין הקידושין, או משום שכשעושה קנין קידושין בכסף, קרוי הדבר קנין כספו וכיוון ש"הוקשו הוויות להדדי", לומדים מכסף לשאר סוגי הקידושין (שטר וביאה) שגם אם התקדשה בהם אוכלת הארוסה תרומה מן התורה.
מסדר קידושין[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מסדר קידושין |
למרות שמצד הדין אדם שמקדש אשה בפני שני עדים כשרים, הרי היא מקודשת, מכל מקום ישנה תקנה לערוך את הקידושין במעמד רב שהוא מסדר הקידושין. והטעם לכך הוא, כדי שימצא שם אדם שיוכל לפקח ולראות שהקידושין מתנהלים כהלכה, וכדי שלא יהיו אחר כך ספקות לגבי כשרות הקידושין. לדעת בעל הכנסת יחזקאל[13] כבר בתקופת התלמוד היו נוהגים לערוך את הקידושין במעמד רב 'מסדר קידושין', ויש אחרים הסוברים שרק מאוחר יותר, בתקופת הראשונים, התקינו לקדש בפני רב 'מסדר קידושין'[14].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בדיני ומנהגי חופה וקידושין, בתוך תשורה מנישואי מנחם מענדל ושטערנא שרה מינצברג, י"ד כסלו תשפ"ג, עמוד 11
| חתונה | ||||
|---|---|---|---|---|
| הכנות לחתונה | גיל הנישואין · שידוך · ווארט (לחיים) · הזמנה לחתונה · נדוניה · אויפרופעניש · תפילת מנחה קודם החופה | |||
| מהלך החתונה | שטר תנאים · כתובה · קבלת פנים · חופה · מסדר קידושין · שושבינים · קידושין · שבע ברכות · נישואין · חדר ייחוד | |||
| נישואין והנהגת הבית | שנה ראשונה · קדושת הבית היהודי · שלום בית · יום נישואין | |||
| ניגונים | מהרה ישמע · שמח תשמח · ישיש עליך · מי אדיר | |||
| ערכים קרובים | גירושין · חתונת אדמו"ר הרש"ב · חתונת אדמו"ר הריי"צ · חתונת אדמו"ר שליט"א · זיווג שני | |||
| אירועים וטקסים במעגל החיים היהודי | ||
|---|---|---|
| ילדות ונערות | שלום זכר · וואכנאכט (ליל ברית) · ברית מילה · פדיון הבן · יום הולדת · תספורת (אפשערניש) · הכנסה לחיידר · הנחת תפילין · בר מצווה / בת מצווה | |
| תקופת החתונה | שידוך · ווארט (לחיים) · אויפרופעניש (שבת חתן) · קבלת פנים · חופה · קידושין · שבע ברכות · נישואין · חדר ייחוד | |
| כללי | חנוכת הבית · הלוויה · שבעה (אבלות) · יארצייט (יום זכרון) | |
הערות שוליים
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק י' הלכה א'.
- ↑ מסכת יבמות נב, עמוד א.
- ↑ תורת מנחם. וגם ספר המנהגים עמ' 76, וראה אגרות קודש חלק ג' עמ' תכט, לא לקדש בטבעת כסף מוזהבת.
- ↑ הטעם לענידת הטבעת דווקא: שיחת שבת פרשת בלק התוועדויות תשד"מ חלק ג' עמוד 2115. שיחת שבת פרשת וישלח תשי"ד, תורת מנחם חלק י' עמוד 200.
- ↑ טבעת קידושין - הלכות, מקורות וטעמים בפרד"ס התורה ובמשנת רבותינו נשיאינו.
- ↑ מסכת קידושין ט, א.
- ↑ מסכת קידושין ט, ב.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ג' הלכה ד'.
- ↑ עיין הרשב"א ו, ב. וכן הר"ן ב, ב מדפי הרי"ף
- ↑ "ממונא מאיסורא לא ילפינן" (ג, ב) וראה רבי עקיבא איגר שם, וכן במסכת גיטין לט, ב "מה אשה איסורא ולא ממונא"
- ↑ כהגדרת האבני מילואים, מב, א על פי דברי הרשב"א
- ↑ קידושין ה, א; י, ב; ודברי התוספות במסכת יבמות סח, ב.
- ↑ סימן עב.
- ↑ על פי תשובות הרמב"ם קנ"ו.