ענווה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־08:37, 30 ביוני 2024

ענווה היא מידה טובה והפכה של מידת הגאווה, שהאדם מבטל את עצמו ואינו מחזיק את עצמו ליש כלל.

דרגות בענווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנם שלוש דרגות כלליות בענווה:

א) שאינו מחזיק טובה לעצמו, ואינו מרגיש עצמו למעלה משאר האנשים. למרות שיודע את מעלותיו וערכו, אינו מתגאה בזה כלל וכלל, כי יודע אשר כל מעלותיו ניתנו לו מהקב"ה, ועושה חשבון בנפשו, שאילו היו הכוחות הללו ניתנים לאחר היה גם הוא במדריגה ומעלה זו, ואולי היה מגיע למדריגה עליונה יותר.

ב) לא רק שאינו מחזיק טובה לעצמו, אלא משפיל את עצמו ומרגיש את עצמו למטה מכל אדם, כי הוא עניו ובטל באמת - עד שפשוט בשכל אצלו (ולא רק "אפשר") שאם היו לשני מדות ותכונות אלו שהקב"ה נתנם לו היה בוודאי למעלה יותר ממנו.

ג) למעלה מכל זה ישנה ענוה הגורמת שישפיל את עצמו ולירד ולהתעסק גם עם זה שברור אצלו שהוא הירוד והשפל ביותר^[1].

עובד - עניו[עריכה | עריכת קוד מקור]

על עובד להיות עניו, ולא שפל, בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר בעבודת ה', על ידי יגיעה. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה בעבודה, מתוך יגיעה^[2].

אצל משה רבינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

במידה טובה זו נשתבח משה רבינו עליו השלום, ככתוב^[3]: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

אצל מלך המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם ממעלות המשיח הוא שיהיה עניו. למרות שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים^[4].

ענווה פסולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ופלגשו ושמה ראומה, פירש הבעש"ט שהכוונה לענוה פסולה, שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וזהו "ופלגשו", ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה "ראו מה", ראו שאני במדריגות ובחינת "מה". ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.

ועל ענין ענוה פסולה זאת, משל מהבעל שם טוב לאחד שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו... ופעם אחת הקניטו אדם אחד, אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה...^[5].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבי יומי: ביאור נפלא על מידת הענווה והביטול
ענווה אמיתית, בתוך גליון הפארברענגען השבועי של מרכז אנ"ש קראון הייטס, גליון 620 פרשת בהעלותך תשפ"א
שניאור אשכנזי, ענווה היא כח, שיעור לחג השבועות תשפ"ג
ענווה - מבט פנימי, מתוך הספר 'אנשי המילה' (אנגלית)

הערות שוליים

↑ לקו"ש חלק לח שיחת בהעלותך ב.
↑ ליקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 607 - 610.
↑ במדבר יב, ג
↑ היום יום, א' מנחם אב.
↑ כתר שם טוב ח"ב ע' שטו

[1] לקו"ש חלק לח שיחת בהעלותך ב.

[2] ליקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 607 - 610.

[3] במדבר יב, ג

[4] היום יום, א' מנחם אב.

[5] כתר שם טוב ח"ב ע' שטו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''ענווה''' היא מידה טובה, שהאדם אינו מחזיק את עצמו ל[[יש]] כלל, אלא מחזיק את עצמו בביטול הישות ואינו מחזיק מעצמו, ובמידה טובה זו נשתבח [[משה רבינו]] עליו השלום, והאיש משה עניו מאוד מכל האיש אשר על פני האדמה.
+'''ענווה''' היא מידה טובה והפכה של מידת ה[[גאווה]], שהאדם [[ביטול|מבטל]] את עצמו ואינו מחזיק את עצמו ל[[יש]] כלל.
-העניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מ[[אבות|אבותינו]] כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.{{הערת שוליים|סד"ה וירא העם - קונטרס חג השבועות שנה זו (ספר המאמרים תש"י ע' 236).}}.
+==דרגות בענווה==
-== ענווה בתורת החסידות ==
+ישנם שלוש דרגות כלליות בענווה:
-ההולכים בדרך ה[[חסידות]] היו ידועים במיוחד במידה טובה זו. רבי [[אלימלך מליז'נסק]] למשל, מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] ידוע היה בעוונתנותו. כאשר נשאל [[אדמו"ר הזקן]], על ידי [[רב]] [[מתנגד]] אחד להגיד לו את מהותו של מחבר הספר נועם אלימלך, שמונח תחת הספסל שלו - של המתנגד, אמר לו אדמו"ר הזקן: גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה.{{הערה|1=[[בית רבי]], סג, א.}}
+א) שאינו מחזיק טובה לעצמו, ואינו מרגיש עצמו למעלה משאר האנשים. למרות שיודע את מעלותיו וערכו, אינו מתגאה בזה כלל וכלל, כי יודע אשר כל מעלותיו ניתנו לו מהקב"ה, ועושה חשבון בנפשו, שאילו היו הכוחות הללו ניתנים לאחר היה גם הוא במדריגה ומעלה זו, ואולי היה מגיע למדריגה עליונה יותר.
-אחיו רבי [[זושא מאניפולי]] נודע כבעל דרך מיוחדת ב[[עבודת השם]], הכוללת ענוה וביטול ועבודת ה' בתמימות. בצוואת המגיד{{הערה|1=מ[[הגניזה החרסונית]].}} הורה לתלמידים ללכת בדרכו של רבי זושא במידת הענווה.
+ב) לא רק שאינו מחזיק טובה לעצמו, אלא משפיל את עצמו ומרגיש את עצמו למטה מכל אדם, כי הוא עניו ובטל באמת - עד שפשוט בשכל אצלו (ולא רק "אפשר") שאם היו לשני מדות ותכונות אלו שהקב"ה נתנם לו היה בוודאי למעלה יותר ממנו.
-== ממעלות מלך המשיח ==
+ג) למעלה מכל זה ישנה ענוה הגורמת שישפיל את עצמו ולירד ולהתעסק גם עם זה שברור אצלו שהוא הירוד והשפל ביותר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/38/4/2/index.htm לקו"ש חלק לח שיחת בהעלותך ב].}}.
+==עובד - עניו==
+על [[עובד]] להיות עניו, ולא [[שפל]], בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר ב[[עבודת ה']], על ידי [[יגיעה]]. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה ב[[עבודה]], מתוך יגיעה{{הערה|1=[[ליקוטי דיבורים]], חלק ג', עמ' 607 - 610.}}.
+== אצל משה רבינו ==
+{{להשלים}}
+במידה טובה זו נשתבח [[משה רבינו]] עליו השלום, ככתוב{{הערה|במדבר יב, ג}}: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
+== אצל מלך המשיח ==
+גם ממעלות ה[[משיח]] הוא שיהיה עניו. למרות שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד [[תורה]] עם [[האבות]] ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה וה[[ביטול]] ללמוד גם עם אנשים פשוטים{{הערה|1=[[היום יום]], א' מנחם אב.}}.
+==ענווה פסולה==
+ופלגשו ושמה ראומה, פירש הבעש"ט שהכוונה לענוה פסולה, שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וזהו "ופלגשו", ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה "ראו מה", ראו שאני במדריגות ובחינת "מה". ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.
+ועל ענין ענוה פסולה זאת, משל מהבעל שם טוב לאחד שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו... ופעם אחת הקניטו אדם אחד, אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה...{{הערה|כתר שם טוב ח"ב ע' שטו}}.
+==קישורים חיצוניים==
+*'''[https://chabad.info/video/rebbe/dailyvideo/678679/ רבי יומי: ביאור נפלא על מידת הענווה והביטול]''' {{וידפו}}
+*'''[http://merkazanash.com/sites/default/files/620-%20True%20Humility.pdf ענווה אמיתית]''', בתוך גליון הפארברענגען השבועי של מרכז אנ"ש קראון הייטס, גליון 620 פרשת בהעלותך תשפ"א
+*שניאור אשכנזי, '''[https://chabadpedia.co.il/images/9/91/%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99_%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%94_%D7%94%D7%99%D7%90_%D7%9B%D7%97_%D7%91%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%9A_%D7%A4%D7%92.pdf ענווה היא כח]''', שיעור לחג השבועות תשפ"ג {{PDF}}
+*'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5785598/jewish/Humility-Anavah.htm ענווה - מבט פנימי]''', מתוך הספר 'אנשי המילה' {{בית חבד}} (אנגלית)
-גם ממעלות ה[[משיח]] הוא שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד [[תורה]] עם ה[[אבות]] ומשה רבינו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה וה[[ביטול]] ללמוד גם עם אנשים פשוטים.{{הערת שוליים|1=[[היום יום]], א' מנחם אב.}}
-===עובד - עניו===
-על [[עובד]] להיות [[עניו]], ולא [[שפל]], בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר ב[[עבודת ה']], על ידי [[יגיעה]]. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה ב[[עבודה]], מתוך [[יגיעה]]{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי דיבורים]], חלק ג', עמ' 607 - 610.}}.
 {{הערות שוליים}}
-[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
+[[קטגוריה:מידות ורגשות]]