מסיימים בטוב

מסיימים בטוב הינו ביטוי נפוץ בתורתו ומכתביו של הרבי, המתייחס ל'כלל ידוע' כשמסיימים עניין כמו ספר או פרשה מסיימים אותו בעניין חיובי.

פעמים רבות האיר הרבי למחברים ששלחו אליו את ספרם, על הדיוק "לסיים בדבר טוב". היו מספר מקרים שבהם הוסיף הרבי על ספרים שהיו תחת ידו פסוק או עניין, כדי שיהיה 'מסיימין בטוב'.

מקורות

בגמרא נאמר: "שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים". . התוספות בסוף מסכת נדה מסביר את סיום הסכת במאמר "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום..." שהוא כדי "לסיים בדבר טוב". המשנה האחרונה במסכת ברכות מסתיימת בדברי רבי נתן: "הפרו תורתך משום עת לעשות לה'". המפרשים מסבירים שרבי נתן שינה את סדר מילות הפסק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כדי 'לסיים בטוב'.

ישנם ארבעה ספרים בתנ"ך שבהם חוזרים וכופלים פסוק כדי לסיים בדבר טוב: ישעיה, תרי-עשר, קינות (איכה) קהלת, סימנם הוא יתק"ק.

בעניין זה מבאר הרבי שלשיטת הירושלמי, אפשר להסתפק בדבר טוב סתם, באיזה דרגה ואופן שיהיה, שלכן אפשר לסיים אפילו בעניין של פורענות – מכיוון שפורענות של עכו"ם נחשבת לדבר טוב עבור בני ישראל, אף שטוב זה אינו אלא לישראל – "אך טוב לישראל", ולא לכל העולם כולו, גם לאומות-העולם.

הסבר זה דומה להסברו של ה'שיטה מקובצת' על סיום הספרים יתק"ק ש"סימן שבח ונחמה הן לישראל".

ראו גם

• לשון נקיה

קישורים חיצוניים

משיחות הרבי בנושא מסיימים בטוב

• לקוטי שיחות, כרך ל', עמ' 249 שיחה ג' לפרשת ויחי
• לקוטי שיחות, כרך ל"ד, עמ' 219 שיחה א' לפרשת ברכה

כתבות בנושא מסיימים בטוב, בגליון התקשרות

• הרב מרדכי-מנשה לאופר, ומסיימים בטוב במגזין התקשרות מספר 615
• הרב מרדכי-מנשה לאופר, "דיוק לסיים בדבר טוב" במגזין התקשרות מספר 616
• הרב מרדכי מנשה לאופר, למה הקפיד כל-כך הרבי לסיים ב'דבר טוב'? במגזין התקשרות מספר 1167