שערות הראש והזקן: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שערות''' הוא בחינה ב[[קבלה]] המובאת בהקשרים שונים כשבכללות משמעו הוא [[השפעה]] [[צמצום|מצומצמת]] ביותר, על דרך שערה שה[[חיות]] שבה מזערית לעומת החיות שב[[ראש]], ממנה היא צומחת.

==ענינו==

מבואר כי ענין השערות הוא [[קדושה]] עצומה, כענין [[י"ג תיקוני דיקנא]], וכענין "ושער רישיה כעמר נקא", וכן כנאמר בנזיר "קדוש יהיה גדל פרע". ומה שאין כן מה שנאמר כי "שער באשה ערוה". ומבואר הענין כי השערות הם בבחינת צמצום, ו[[אשה]] היא בבחינת צמצום, וכאשר נמשך הצמצום בצמצום יכול להיות [[יניקה]] ל[[חיצונים]].

==בבחינת מותרי המוחין==

בענין השערות מבואר כי השערה היא חלולה מבפנים ובתוכה [[נמשך]] ו[[מתלבש]] איזה חיות מן ה[[מוחין]]. אלא שהשערות הם ממותרי המוחין, ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה כואב למוח כלל. וכך הוא ב[[רוחניות]] שענין השערות הוא בבחינת [[לבושים]] ובבחינת ה[[משל]], שבו ועל ידיו משיגים את ה[[נמשל]]. שהמשל הוא בבחינת השערה עצמה, וענין הנמשל הוא החיות המלובשת בשערה.

מסיבה זו מצינו שלפעמים הגביהה ה[[תורה]] את מעלת השער, כמו בנזיר שחייב לגדל שער ראשו, ואף מצינו ב[[שמשון הגיבור]] שכל כוחו היה בשערותיו, ולפעמים מצינו שהתורה השפילה את ענין השער כמו בכהנים ולוים. הסיבה לכך היא כי העשרות הינם מותרי המוחין, ולכן תלוי מהיכן הם נמשכים.

כאשר השערות נמשכים ממותרי החיות של [[ע"ק]] שהוא אין סוף, אז השערות הם חיות כל העולמות ויש בהם קדושה רבה ונפלאה, ומכיון שבנזיר מאירה ההארה של ע"ק לכן השערות שלו יש בהם קדושה ואסור לגלחן בימי נזירותו. מסיבה זו שערות ה[[פאות הראש|פיאות]] והזקן יש בהם קדושה של "דיקנא עליאה", אלא שבנזיר הקדושה היא בכל שערות הראש.

אך כאשר השערות נמשכות מ[[נוקבא]] ד[[אצילות]], שהיא בחינת מצומצמת יותר לגבי ע"ק, אז ממותרי המוחין שלה יכול להיות יניקת ה[[חיצונים]].