רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א): הבדלים בין גרסאות בדף

'''רבי מנחם מענדל שניאורסון''' (ב[[אידיש]] '''שניאורסאהן'''; מכונה '''הרבי מלובביץ'{{הערה|בכתיב מסורתי, הרבי מ[[ליובאוויטש]]}}''' ובחסידות חב"ד '''הרבי'''. נולד ב[[י"א ניסן]] שנת [[תרס"ב]]{{הערה|תאריך הולדתו של הרבי נודע לחסידים לראשונה בעת [[ביקור הרבי בפאריז (תש"ז)|ביקורו של הרבי בפריז]], כאשר בי"א ניסן פנתה אימו [[הרבנית חנה]] לקבוצת חסידים, ביניהם הרב [[בן ציון שם טוב]], והציעה להם לבקש מהרבי להתוועד לרגל יום הולדתו - ואכן כך היה והרבי הסכים והתוועד (ימי מלך חלק ג' ע' 997)}} 1902), הוא מנהיג [[רוחני]] בעל השפעה מקיפה בעולם כולו ובפרט בעם היהודי, [[נשיא הדור|נשיאה]] השביעי של [[חסידות חב"ד]], ו[[הרבי כמלך המשיח|מוגדר]] כ[[מלך המשיח]] שיגאל את העם ב[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה האמיתית והשלימה]]. בין פעולותיו הבולטות הוא מפעל ה[[שליחות]], וכן [[עשרת המבצעים]] שיזם, במטרה להביא את היהדות לכל [[יהודי]] ויהודי. בעשייתו, דיבוריו והשפעתו מודגשת הציפיה ל[[משיח]] ופעילות להחשת ה[[גאולה]].

 

ב[[ג' בתמוז]] [[תשנ"ד]] נעלם מעיני בשר ודם, אם כי על פי דבריו מאמינים החסידים אודות [[נצחיות חייו של הרבי|נצחיות חייו]] בדורנו. בקרב [[חסיד]]י [[חב"ד]] קיימים מגוון דעות והתייחסויות ליום ג' בתמוז, אך כולם מאמינים שזהו חלק מתהליך ה[[גאולה]] ומצפים להתגלות [[הרבי כמלך המשיח]]{{הערה|זאת בהסתמך, בין היתר, על דברי [[רש"י]] בסוף ספר דניאל (פרק י"ב פסוק י"ב) על הפסוק המדבר על מלך המשיח, "אשרי המחכה ויגיע" וגו': "שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, ש[[מלך המשיח]] [[נכסה וחוזר ונגלה]]}}.

הרבי נולד ביום שישי, [[י"א בניסן]] [[תרס"ב]] (18 באפריל 1902 [[למניינם]]) ב[[עיירה]] הרוסית-אוקראינית [[ניקולייב]], לרבי [[לוי יצחק שניאורסון|לוי יצחק]]{{הערה|מצד אביו, הרבי הינו דור שישי ל[[אדמו"ר הצמח צדק]]: אביו רבי לוי יצחק הינו בנו של רבי [[ברוך שניאור זלמן שניאורסון (סב אדמו"ר שליט"א)|ברוך שניאור זלמן שניאורסון]], בנו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|לוי יצחק שניאורסון]] בנו של רבי [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ברוך שלום שניאורסון]], בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק - שהיה גם סב אשתו, [[הרבנית חיה מושקא]]}} ולהרבנית [[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|חנה שניאורסון]] בתו של הרב [[מאיר שלמה ינובסקי]], רבה של ניקולייב.

עוד טרום קבלת הנשיאות, שלח הרבי שלוחים ראשונים ל[[מרוקו]] - הרב [[מיכאל ליפסקר]] והרב [[שלמה מטוסוב]] ולפי הוראות הרבי שלוחי הרבי למרוקו, ייסדו את רשת [[אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש (מרוקו)]] הכוללת ישיבות, תלמודי תורה לבנים ובתי ספר לבנות במרוקו, ובכך זיכה אלפי בני נוער יהודים בחינוך יהודי מקורי והצילם מטמיעה והתבוללות רוחנית. במקביל הוקמו במרוקו בהכוונת הרבי גם ישיבות קטנות ובתי-מדרש להכשרת מורים, רבנים, שוחטים, סופרי סת"ם ועוד משרות קודש.

במקביל הרבי שלח שלוחים למדינות שונות בארצות הברית, ומדינות נוספות כמו אוסטרליה, ברזיל ומרוקו. ובמקומות אלו נוסדו מוסדות חינוך וארגונים חב"דיים, במקביל לפעילות לקירוב ליהדות וחסידות בכל מקום בהתאמה לתנאי האוכלוסיה היהודית המקומית ובמרוקו הוקמה רשת המוסדות [[אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש (מרוקו)]].

*שנת [[תש"י]] (1950): ייסוד מפעל השליחות במרוקו. שולח שליחים ראשונים למרוקו: הרב [[מיכאל ליפסקר]] והרב [[שלמה מטוסוב]]. בהוראת הרבי הרב מיכאל ליפסקר הקים מוסדות בעיר שליחותו מקנס והסביבה, והרב [[שלמה מטוסוב]] הקים עשרות מוסדות ברחבי מרוקו במסגרת רשת [[אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש (מרוקו)]].

אמונה זו הלכה והתחזקה, והגיעה לשיא בשנים [[תשנ"ג]] - [[תשנ"ד]], אז עודד שירה זו בתדירות גבוהה. באותן שנים אף אישר הרבי לראשונה את פירסום זהותו כמלך המשיח בקנה מידה עולמי, כאשר אישר לחסיד הרב [[יצחק שפרינגר]] להדפיס בעיתון "ניו יורק טיימס" מודעות ענק עם תמונתו בכותרת "יחי המלך המשיח". אירוע מכונן בפרסום זה היה ב[[סאטלייט (י' שבט תשנ"ג)|מעמד קבלת המלכות עולמי]] שנערך ב[[י' שבט]] תשנ"ג ושודר בשידור חי ברשתות הטלויזיה המובילות בעולם כולו, בו עודד הרבי את שירת ה'יחי'{{הערה|להרחבה, ראו בספר "[[והוא יגאלנו (ספר)|והוא יגאלנו]]", ברוקלין תשנ"ד.}}.

#'''[[ניגון הוא אלוקינו|הוא אלוקינו]]''' - ניגון אותו היה שר ה[[חזן]] ב[[ליובאוויטש]], ר' [[יחיאל הלפרין (חזן)|יחיאל הלפרין]] בפני [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]]. הניגון נשכח, ככל הנראה, והרבי לימדו בליל [[שמחת תורה]] אחרי הקפות בשנת [[תשכ"ד]]. כיום שרים ניגון זה בתפילת "כתר" של [[חזרת הש"ץ]] של תפילת מוסף של [[שבת]] ו[[יום טוב]].

#'''[[ניגון האדרת והאמונה (צרפת)|האדרת והאמונה]]''' - ניגון במנגינת המרסייז (ההמנון הצרפתי) שלימדו הרבי על הפיוט "האדרת והאמונה", בעת ההקפה הרביעית בליל [[שמחת תורה]] בשנת [[תשל"ד]].