שיריים (הלכה) – הבדלי גרסאות

 
(8 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לפשט}}
'''שיריים''' הוא מושג הלכתי בהלכות הקרבת [[קרבן|קרבנות]] המבטא את המצב שחל על שאריות של [[דם]] שנותרו ב[[כלי שרת]] לאחר שבוצעה עבודת ה[[זריקת הדם|זריקה]]. על השיריים חלה חובת שפיכה ל[[יסוד המזבח]].
'''שיריים''' הוא מושג הלכתי בהלכות הקרבת [[קרבן|קרבנות]] המבטא את המצב שחל על שאריות של [[דם]] שנותרו ב[[כלי שרת]] לאחר שבוצעה עבודת ה[[זריקת הדם|זריקה]]. על השיריים חלה חובת שפיכה ל[[יסוד המזבח]].


שורה 12: שורה 11:
כראיה לכך מביא [[רבי חיים מבריסק]] את דברי ה[[רמב"ם]] שקובע כי קיים חילוק בין שיירים של דם שנמצא כולו בכוס אחת, לבין שיירים של דם שנמצא בשתי כוסות נפרדות. בעוד שבסיטואציה הראשונה נחשב הדם כולו לשיריים, הרי שבסיטואציה השניה שבו הדם מחולק בין שתי כוסות, נחשב רק הדם שבכוס הראשונה - שבה בוצעה הזריקה על המזבח - לשיריים ואילו הדם השני אינו נחשב ל"שיריים". התוצאה של קביעה זו באה לידי ביטוי במקרה שבו אדם עשה רק אחת מארבע הזריקות שיש לעשות ב[[קרבן חטאת]], מקרה שאליו מתייחסת המשנה וקובעת שהקרבן כשר למרות שישנה מצווה להשלים ולבצע את כל ארבעת הזריקות. במקרה כזה, יחול על הדם שבכוס דין "זריקה" חלקי, מכיון שישנה עדיין מצווה לזרקו, אבל יחול עליו גם דין שיריים מכיון שהזריקה הראשונה הינה זריקה מושלמת, שמביאה לידי פועל את כשרות הקרבן (שהרי גם אם לא יעשה זריקות נוספות הקרבן יהיה כשר).
כראיה לכך מביא [[רבי חיים מבריסק]] את דברי ה[[רמב"ם]] שקובע כי קיים חילוק בין שיירים של דם שנמצא כולו בכוס אחת, לבין שיירים של דם שנמצא בשתי כוסות נפרדות. בעוד שבסיטואציה הראשונה נחשב הדם כולו לשיריים, הרי שבסיטואציה השניה שבו הדם מחולק בין שתי כוסות, נחשב רק הדם שבכוס הראשונה - שבה בוצעה הזריקה על המזבח - לשיריים ואילו הדם השני אינו נחשב ל"שיריים". התוצאה של קביעה זו באה לידי ביטוי במקרה שבו אדם עשה רק אחת מארבע הזריקות שיש לעשות ב[[קרבן חטאת]], מקרה שאליו מתייחסת המשנה וקובעת שהקרבן כשר למרות שישנה מצווה להשלים ולבצע את כל ארבעת הזריקות. במקרה כזה, יחול על הדם שבכוס דין "זריקה" חלקי, מכיון שישנה עדיין מצווה לזרקו, אבל יחול עליו גם דין שיריים מכיון שהזריקה הראשונה הינה זריקה מושלמת, שמביאה לידי פועל את כשרות הקרבן (שהרי גם אם לא יעשה זריקות נוספות הקרבן יהיה כשר).


הגדרה זו מתבססת על חילוק שמבואר בדבריו בין הגדרת "שיריים" להגדרת "דחוי" החל על דם קרבן שנגמרה עבודתו, והוא קובע שבעוד שהגדרת "דחוי" חלה על קרבן רק לאחר שהוא נדחה לגמרי מעבודת המקדש ולא שייך לקיים בו מצווה נוספת, הרי שהגדרת ה"שיריים" היא [[חלות]] פעילה שחלה על הדם כתוצאה מעבודה הזריקה, וממילא תיתכן סיטואציה שבה יחול על ה[[דם]] הגדרת שיריים גם אם יש על הדם חובת זריקה.
הגדרה זו מתבססת על חילוק שמבואר בדבריו בין הגדרת "שיריים" להגדרת "דחוי" החל על דם קרבן שנגמרה עבודתו, והוא קובע שבעוד שהגדרת "דחוי" חלה על קרבן רק לאחר שהוא נדחה לגמרי מעבודת המקדש ולא שייך לקיים בו מצווה נוספת, הרי שהגדרת ה"שיריים" היא [[חלות]] פעילה שחלה על הדם כתוצאה מעבודת הזריקה, וממילא תיתכן סיטואציה שבה יחול על ה[[דם]] הגדרת שיריים גם אם יש על הדם חובת זריקה.


==בתורת החסידות==
==בתורת החסידות==
בשיריים דמצוה יש כח נעלה ביותר שלא מצינו בענין אחר.
בשיריים של מצוה יש כח נעלה ביותר שלא נמצא בכל ענין אחר.


גם ביציאת מצרים נאמר "וישא העם גו' משארותם צרורות בשמלותם על שכמם", ואיתא במכילתא "אלו שיורי מצה ומרור . . שהיו ישראל מחבבים את המצות", היינו, שמצד חביבות המצוה נטלו בנ"י עמהם גם את "שיורי מצה ומרור" בצאתם ממצרים לקריעת ים סוף ומתן-תורה.
ב[[יציאת מצרים]] נאמר "וישא העם גו' משארותם צרורות בשמלותם על שכמם", ונאמר ב[[מכילתא]] "אלו שיורי מצה ומרור . . שהיו ישראל מחבבים את המצות", היינו, שמצד חביבות המצוה נטלו [[בני ישראל]] עמהם גם את "שיורי מצה ומרור" בצאתם ממצרים לקריעת ים סוף ו[[מתן תורה]].


ויתירה מזה מצינו בתרגום ירושלמי – ש"משארותם" היינו "מותרי פסחיהן", והיינו, שאע"פ ששירי הפסח אסורים באכילה לאחרי חצות לילה, בכל זאת לא השאירו את שיירי הפסח במצרים, אלא נטלום עמהם, בגלל החביבות שבשירי מצוה. ונמצא, שאפילו קודם מתן-תורה הי' הענין דחביבות שירי מצוה, ומזה מובן במכ"ש וק"ו גודל החביבות דשירי מצוה לאחרי מתן-תורה.
ויותר מזה בתרגום ירושלמי נאמר – ש"משארותם" היינו "מותרי פסחיהן", והיינו, שאף על פי ששירי הפסח אסורים באכילה אחרי חצות הלילה, בכל זאת לא השאירו את שיירי הפסח במצרים, אלא לקחו אותם עמהם, בגלל החביבות שבשירי מצוה. ונמצא, שאפילו קודם מתן תורה היה ענין חביבות שירי מצוה, ומזה מובן בכל שכן וקל וחומר גודל החביבות של שירי מצוה לאחר מתן תורה.


וההוראה מזה בעבודת ה':
וההוראה מזה בעבודת ה':


כאשר יהודי עוסק בענין של מצוה, ומקציב לזה מממונו מגופו ומנשמתו, ובסופו של דבר רואה שנשארו ענינים כחות כו' שלא נוצלו לגמרי עבור מצוה זו, ובמילא חושב שיכול עתה לנצלם עבור עניני הרשות אזי אומרים לו, שצריך לידע שענינים אלו הם בבחינת "שירי מצוה" שאין להניחם באשפה... כיון שיש בהם ענין של קדושה, ולכן צריך לנצלם אך רק עבור עניני קדושה{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/19/27/328.htm תורת מנחם ה'תשי"ז חלק ב' שיחת אחרון של פסח, עמ' 328]}}.
גם כאשר יהודי עוסק בענין של מצוה, ומקדיש לזה מכספו, מגופו ומנשמתו, בסופו של דבר רואה שנשארו ענינים כחות כו' שלא נוצלו לגמרי עבור מצוה זו, ובמילא חושב שיכול עכשיו לנצלם בעבור עניני שהם בגדר רשות אז אומרים לו, שצריך לדעת שענינים אלו הם בבחינת "שירי מצוה" שאסור להניחם באשפה... כיון שיש בהם ענין של קדושה, ולכן צריך לנצלם אך ורק עבור עניני קדושה{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1XwfY0QfA9GH7KJv0uLkFRq8VYoPPcvB9/view תורת מנחם ה'תשי"ז חלק ב' שיחת אחרון של פסח, עמ' 328]}}.


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:הלכה]]
[[קטגוריה:הלכה]]