שינויים

הרב '''מרדכי דובין''' ([[כ"ז טבת]] [[תרמ"ט]] - [[כ' אלול]] [[תריתשי"ז]]) נודע כאחד מהעסקנים היהודים הבולטים באירופה, היה ציר בבית הנבחרים ב[[לטביה]], ועזר רבות בשחרורו של [[אדמו"ר הריי"צ]] [[מאסר וגאולת הרבי הריי"צ|ממאסרו]], ויציאתו מ[[רוסיה]]. ב[[מלחמת העולם השניההשנייה]] נתפס על ידי הסובייטים ונשלח למאסר. לאחר שחרורו כתוצאה מחלישותו במאסר נפטר.

[[אדמו"ר הריי"צ ]] הגדיר אותו כאחד ממנהגי ממנהיגי יהדות אירופה{{הערה|שם=יד|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5335.htm אגרות קודש חלק י"ד אגרת ה'שלה].}}.

ר' מרדכי נולד בשנת ב[[כ"ז טבת]] שנת [[תרמ"ט]] לאביו ר' שניאור זלמן [בער], סוחר מפורסם שהיה חסיד חב"ד. כבר כבחור צעיר החל בעסקנות ציבורית, בהמשך מונה ליו"ר מפלגת "אגודת ישראל". הוא היה ציר בבית הנבחרים הלטבי (וכתוצאה מכך היה עובד באחד ממשרדי השרים בלטביה). ומהעסקנים היהודים הבולטים באירופה. תרם רבות ללצידו עבד ציר בית בנבחרים האגודאי-חב"די ר' [[צדקהשמעון יצחק ויטנברג]] ועקב כך זכה לכינוי 'שר החסד{{הערה|[https://col.org.il/news/146860 ר' מאדמושמעון יצחק ויטנברג הי"ר הריי"צד]}}.

ר' מרדכי דובין היה מהעסקנים היהודים הבולטים בלטביה. תרם רבות ל[[צדקה]] ועקב כך זכה לכינוי 'שר החסד' מ[[אדמו"ר הריי"צ]]. זהירותו במצוות הייתה באופן יוצא מן הכלל, נזהר שלא לגוז שערות פאות ראשו{{מקור}}, ללכת ל[[טבילה קודם התפילה|טבילה]] בכל יום, נזהר באכילה באופן הכי מהודר, היה [[עניו|ענוותן]] באופן מופלא, ועם זה עמד בתוקף וקנאות נגד כל נטיה מדת ישראל, הן במפלגות השונות וזרמים השונים בחוג היהודים והן בחוגי הממשלה.

ב[[שמחת תורה]] [[תרפ"ט]] אמר לו [[אדמו"ר הריי"צ]]: איר זייט אַ איש הטוב והחסד בעצם, אָבער דאָס איז נאָך ניט קיין עבודה. עבודה איז בירור וזיכוך, אַז איינער האָט מדות לא טובות און על ידי עבודה איז ער זיי מזכך. (תרגום: אתה הרי איש הטוב והחסד בעצם אבל זה עדיין ללא [[עבודה]], עבודה פירושה [[בירור]] ו[[זיכוך]] כשלאחד יש [[מדות]] לא טובות ועל ידי עבודה הוא מזככם).

==מאסרו של [[אדמו"ר הריי"צ]]==

בשנת [[תרפ"ז]], בעת מאסר [[אדמו"ר הריי"צ]], הפעיל דובין לחצים כבדים, ואיים על מדינת [[רוסיה]] בהפסקת חלק מהמסחר עם מדינת לטביה, עסקנותו בנוסף לעסקנים נוספים הצליחה להביא לשחרורו מהכלא.

לאחר מכן התיישב [[אדמו"ר הריי"צ ]] בעירו של ר' מרדכי ריגא. מאוחר יותר במסעו של [[אדמו"ר הריי"צ ]] ב[[תרפ"ט]], לארה"ב ליווהו הרב דובין במשך כחודשיים.

בשנת [[תתש"שא]] פלשו הרוסים ללטביה, דובין נאסר והושפל על ידי הסובייטים עקב מעמדו הבכיר ומעשיו בעבר. בשנת וישב בבית המאסר ב[[תש"הסרטוב]] באחד מלילות החורף . לקראת סוף השנה הודיעו לו על שחרורו ממאסר{{הערה|הרוסים שחררו אותו בערב שבת בשעת ערב מאוחרת, ומכיון שהיה עם החבילה של החפצים שלו ולא יכל לטלטל ללא עירוב, נותר לעמוד במקומו יממה שלימה עד צאת השבת, ובעקבות כך התקרר ונפל למשכב, וחסידי חב"ד סייעו לו עד שהצליח לשוב לאיתנו ולחזור לקויבשוב.}}. דוקא {{דרושה הבהרה|איך גרם?}} צער זה שנגרם לו מתוצאת המאסר, גרם להצלתו מידי הגרמנים ימ"ש. אשתו של דובין מרת פייגה ובנו יחידו שניאור זלמן דובין יחד עם כלתו איידל פאפנהיים לא שרדו את המלחמה, ומרדכי דובין נשאר ללא משפחה.

אדמו"ר הריי"צ מאד השתדל להצלתו, בחודש [[אלול]] בשנת [[תש"ח]] כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב [[יצחק אייזיק הרצוג]]{{הערה|שם=יד}}, בו הרבי הריי"צ מפליא במעלותיו של ר' מרדכי ומבקש מהרב הרצוג לפנות לגורמים ב[[ארץ ישראל]] (בניהם השר [[משה שרת]]), וב[[רוסיה]], שיפעלו לשחרורו מהכלא הרוסי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב ל[[שז"ר]] בו הרבי מבקשו גם לפעול בענין. בחודש [[כסלו]] [[תש"ט]] שוב שלח הרבי מכתב לרב הרצוג לפעול שוב בשיא המרץ בענין זה. ר' מרדכי נפטר בגולה על יד העיר [[טולא]] ב[[כ' אלול]] [[תשי"ז]], בתחילה נקבר בעיר [[טולא]]. ובשנת [[תשמ"ז]] - ע"פ הוראת הרבי - ארונו הועבר במבצע חשאי ל[[מלחובקה]] ומצבה מכובדת הוקמה על קברו. ==ניגונו==בפרוייקט [[מסורת הניגונים]] מופיע ניגון י"ח בשם 'ניגון לר' מרדכי דובין'. הניגון הוא [[ניגון געגועים]] המעפיל לגבהים{{הערה|[https://chabadpedia.co.il/images/0/01/%D7%9C%D7%A8%27_%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%93%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F.mp3 '''לשמיעת הניגון'''] מאת הבעל-מנגן ר' דוד הורביץ {{שמע}}}}{{הערה|[https://chabad.info/musicnews/602567/ לשמיעת הניגון בביצוע הקלידן יוספי בן אפרים]''' {{אינפו}} {{שמע}}}}{{הערה|[https://www.chassidus.com/audio/nigun/17-08-Niggun-Ga-agu-im-Reb-Mordechai-Dubin-s-Niggun-Heichal-Neginah.htm הניגון באתר היכל הנגינה] {{שמע}}}}.

לאחר שחרורו נדד ממקום למקום==לקריאה נוספת==*ספר '''חסידים הראשונים''' ע' 267-266.*יצחק גינזבורג, עד שהגיע לעיר [[קוביישוב]] ושם נפטר ב[[כ' אלול]] [[תשי"ז]]''ראיתי יהודי זקן שוכב על ספסל ומשמיע אנחות''', מחמת חולשתו וטלטוליו הרבים. בתחילה נקבר בר' [[עיירהראובן זייטשיק]] טולא על ידי השלטונות, אחות יהודיה מקומית גילתה לחסידים על מותו וקבורתו של הרב דובין, ארונו נלקח במבצע חשאי ונקבר במתראיין ל[[מלחובקהשבועון כפר חב"ד]] ומצבה מכובדת הוקמה על קברו.