בדיקת חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־13:57, 6 במאי 2024

בליל י"ד ניסן, בודקים את החמץ לאור הנר, כדי לבערו ולהשביתו מהבית כמצוות התורה.

הכנות[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפני הבדיקה יש לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם, כדי שיהיה ניתן להבחין בחמץ, אם ישנו.

יש להצניע את החמץ המוכן לאכילה לצורך הערב ומחר בבוקר, קודם שיתחיל לבדוק.

זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, וטוב שיהיו מפיתה שאינה מתפוררת.

כל אחד מהפירורים יהיה כרוך בפיסת נייר, אך לא בנייר כסף, מפני שאינו נשרף היטב, וכן יהיה כל אחד מהפירורים פחות מכזית, ונכון שיהיו כל הפתיתים ביחד בשיעור כזית. הילדים יערכו רשימה היכן הניחו את החמץ, ואם אבד אחד הפתיתים - יעשו שאלת חכם.

קודם הבדיקה יש מדקדקים ליטול את ידיהם. גם מובא בכף החיים שיש להשתדל לטבול במקוה בבוקרו של יום בדיקת חמץ.

כתב רבנו הזקן: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שיתכן שכוונתו היא, שמצוה לזכות גם את בני ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיון שגם בעל הבית בעצמו יבדוק קצת - אין בזה סתירה לדין "מצוה בו יותר מבשלוחו".

זמן הבדיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

זמן הבדיקה היא בליל י"ד בניסן^[1], וצריכה להעשות בתחילת הלילה - צאת הכוכבים^[2]. אמנם כאשר אדם עוזב את ביתו קודם לילה זה, צריך לעשות בדיקת חמץ בלילות שלפניו ללא ברכה אלא אם כן עזב את ביתו יותר משלושים יום קודם הפסח, ללא תכנון לשוב לביתו עד לאחר הפסח^[3]. כמו כן אדם ששכח לבדוק בלילה זה, חייב להשלים את חובת הבדיקה^[4].

הסיבה לכך שקבעו את זמן הבדיקה בלילה שלפני ערב פסח, ולא בערב פסח עצמו, או ביום שלפניו, מורכבת משני פרטים: א. בלילה רוב אנשים נמצאים בבתיהם. ב. בלילה אור הנר מבהיק יותר, ומאפשר יותר לראות את החורים והסדקים שבבית^[5].

על פי חסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסופר על אדמו"ר הזקן, שלאחר שובו מביקורו הראשון אצל המגיד ממעזריטש, אצלו למד את כוונות בדיקת חמץ, האריך מאד בבדיקה כדי להביא את כל הכוונות לפועל בבדיקתו (ובדיקתו נמשכה על כל הלילה, זאת למרות שהיה לו בזמנו רק חדר אחד).

באותו מעמד פירש אדמו"ר הזקן את הטעם לכך שבודקים את החמץ דווקא בי"ד ניסן^[6]: "י"ג בגימטריא אחד, והוא ענין הדעת, בזה אין שייך (צריך^[7]) בדיקה. י"ד הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלקית ודנפש הבהמית), שם צריך להיות בודקין את החמץ". זאת אומרת: חמץ מסמל ישות (לעומת מצה שמסמל ביטול). בחלק הדעת שבנפש – בו מציאותו של ה' הוא מוחשי ואמיתי, בוודאי ישנו ביטול, ואין צורך לבדוק אם יש שם חמץ. מה שאין כן במדות, שענינם הוא הרגשת עצמו, שם שייך ישות, ולכן צריך לבדוק שם את החמץ ולבערו, ולכן זמן הבדיקה הוא בי"ד, משום שהז' מדות של נפש האלקית מבררים את הז' מדות של נפש הבהמית^[8].

מנהג חב"ד לערוך את הבדיקה לאחר תפילת ערבית של הציבור^[9]. הטעם לכך כתב הרבי^[10], הנראה בעיניו ביותר, הוא משום שמנהגינו להאריך מאד בבדיקת חמץ, ויש יותר חשש שישכח להתפלל תפילת ערבית. אמנם אדמו"ר מוהריי"צ היה מתפלל ערבית ביחידות והיה בודק בין מנחה למעריב ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה.

סדר הבדיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ^[11] הנר יהיה דלוק מכבר, והברכה תהי' סמוכה לבדיקה.^[12]

נוהגים שהמברך אוחז את הנר בידו בשעת הברכה, ובני הבית שרוצים להשתתף בהבדיקה יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן, אך ברוך הוא וברוך שמו לא יענו, דהוי הפסק.

בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא לשוחח כלל, שלא מענין הבדיקה במשך כל זמן הבדיקה.

בודקים לאור נר של שעוה יחיד^[13], ועל ידי נוצת עוף, כדי לאסוף מהחורים והסדקים. אין צריך לכבות את החשמל בעת הבדיקה, כי עיקר צורך הנר הוא לחורים ולסדקים.

הבודק מניח החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר.

הרבי כותב: מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ... לא שמעתי בזה שיעור מסויים"^[14], בפועל הרבי נוהג להאריך בבדיקה כמה שעות, ובודק את כל הארונות והמגירות^[^{דרוש מקור]}. אם לא בדק את הבית ורק חיפש אחר הפתיתים, פשוט שלא יצא ידי חובת הבדיקה.

בגמר הבדיקה - מניח השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, מעטף הכל בנייר [אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף], ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו^[15].

מיד אחר הבדיקה יבטל את החמץ הנמצא בכל גבולו שלא מצאו בבדיקה^[16], באמירת: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". בליובאוויטש אין המנהג לומר את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים שונים. ועיקר הביטול הוא בלב, שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. וחשוב שהדברים יהיו מובנים לאומר, ואם אינו יודע פירוש המילים הארמיות יאמר זאת בלשון שהוא מבין. תרגום הדברים בלשון הקודש הוא: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".

אם אמר נוסח הביטול בלשון שאינו מבין כלל, אך יודע שכוונתו לבטל את החמץ ולהפקירו - יצא ידי חובתו.

אחרי הבדיקה יש לרכז במקום המשומר מילדים וכו' את כל החמץ המיועד לאכילה בערב, למחרתו בבוקר, ליל שבת ושבת בבוקר, מכיון שאם יתפזר החמץ בבית, הבדיקה לא הועילה כלום. ויזהר שלא לאכול יותר חמץ בכל הבית אלא בחדר אחד או פינה אחת, וכל פעם שיאכל חמץ ינער היטב את הבגדים שם, ויזהר במיוחד עם הילדים הקטנים שלא יפזרו חמץ בכל הבית.

את החמץ הנמצא בבדיקה נוהגים לשרוף למחרת בבוקר, ובינתיים צריך להצניעו במקום המשתמר.

הטעמים לבדיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שני טעמים ישנם לבדיקת חמץ: א. שמא לא יבטל בלב שלם ועל ידי כך יעבור על בל יראה ובל ימצא^[17]. ב. שמא יבוא לאכול את החמץ (במהלך חג הפסח ולאחריו)^[18]^[19]. במקרה שלא ביטל את החמץ יש שסוברים^[20] שבדיקת החמץ הינה מן התורה, מצד חיוב "תשביתו".

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן, סימנים תלא, תלב, תלג, תלד, תלה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש
הרבי, בדיקת וביעור חמץ, בתוך הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

איך בודקים חמץ? ואיך מבערים אותו?, מתוך ערוץ יהדותון
שיעור לפסח עם הרב פרבר: "בדיקת חמץ"
הרב יוסף שמחה גינזבורג, הלכות ומנהגי חב"ד בבדיקת חמץ
הרב משה קורנוויץ, כניסה במהלך הפסח לבית חברו שלא בדקו בו חמץ, בתוך קובץ הערות התמימים ואנ"ש ישיבה קטנה בית שמש, י"א ניסן תשפ"ב עמוד 280
הרב מאיר אשכנזי, שואלין ודורשין: כמה צריך להתאמץ בבדיקת החמץ?
שיעור בדיני בדיקת חמץ עם הרב נפתלי ועקנין

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

↑ משנה ריש מסכת פסחים.
↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן תלא ס"ה.
↑ ראה פרטי הדינים בשו"ע אדה"ז סימן תלו.
↑ ראה פרטי הדינים בשו"ע סימן תלה.
↑ ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ה בביאור כיצד שני הטעמים משתלבים יחד.
↑ ראה הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים.
↑ בהגש"פ שם מובא תיבה זו בסוגריים ובתוספת סימן שאלה.
↑ ראה גם סוף מאמר ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת.
↑ היום יום יד ניסן
↑ אגרות קודש חלק ב עמוד שדמ.
↑ סידור אדמו"ר.
↑ כך משמע מלשון אדמו"ר הזקן המובא כאן.
↑ ואם אין לו שעוה יקח נרות אחרים
↑ אגרות-קודש שם. בשיחת יום שמחת תורה תשמ"ט (התוועדויות א' עמוד 247) מבאר בסיפור אדמו"ר הזקן שאדמו"ר הזקן בדק בחורים ובסדקים במשך כל הלילה כפשוטו, אף שהיה לו רק חדר אחד לבדוק.
↑ מובן שצריך ליזהר שלא להכניס לשקית את הדף ובו הברכה וכו'
↑ אך לא את החמץ שהצניעו לאכילה או לשריפה
↑ רבינו ניסים בתחילת פירושו למסכת פסחים ועוד
↑ תוספות פסחים ד' ב' ע"א דיבור המתחיל "אור לארבעה עשר", רבינו ניסים שם ועוד
↑ טעם נוסף ניתן לבדיקה, והוא שהיא משמשת כמין 'תזכורת' לבטל את החמץ (אור זרוע, וחכמת מנוח בתחילת מסכת פסחים), אך טעמים אלו לא מופיעים בשולחן ערוך הרב
↑ רש"י במסכת פסחים דף ד' עמוד א', הר"ן בפירושו על הרי"ף בתחילת מסכת פסחים. ועוד אחרונים רבים.

[1] משנה ריש מסכת פסחים.

[2] שולחן ערוך אדה"ז סימן תלא ס"ה.

[3] ראה פרטי הדינים בשו"ע אדה"ז סימן תלו.

[4] ראה פרטי הדינים בשו"ע סימן תלה.

[5] ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ה בביאור כיצד שני הטעמים משתלבים יחד.

[6] ראה הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים.

[7] בהגש"פ שם מובא תיבה זו בסוגריים ובתוספת סימן שאלה.

[8] ראה גם סוף מאמר ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת.

[9] היום יום יד ניסן

[10] אגרות קודש חלק ב עמוד שדמ.

[11] סידור אדמו"ר.

[12] כך משמע מלשון אדמו"ר הזקן המובא כאן.

[13] ואם אין לו שעוה יקח נרות אחרים

[14] אגרות-קודש שם. בשיחת יום שמחת תורה תשמ"ט (התוועדויות א' עמוד 247) מבאר בסיפור אדמו"ר הזקן שאדמו"ר הזקן בדק בחורים ובסדקים במשך כל הלילה כפשוטו, אף שהיה לו רק חדר אחד לבדוק.

[15] מובן שצריך ליזהר שלא להכניס לשקית את הדף ובו הברכה וכו'

[16] אך לא את החמץ שהצניעו לאכילה או לשריפה

[17] רבינו ניסים בתחילת פירושו למסכת פסחים ועוד

[18] תוספות פסחים ד' ב' ע"א דיבור המתחיל "אור לארבעה עשר", רבינו ניסים שם ועוד

[19] טעם נוסף ניתן לבדיקה, והוא שהיא משמשת כמין 'תזכורת' לבטל את החמץ (אור זרוע, וחכמת מנוח בתחילת מסכת פסחים), אך טעמים אלו לא מופיעים בשולחן ערוך הרב

[20] רש"י במסכת פסחים דף ד' עמוד א', הר"ן בפירושו על הרי"ף בתחילת מסכת פסחים. ועוד אחרונים רבים.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+[[קובץ:בדיקת חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|300px|הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]] בבדיקת חמץ, תשס"ט. צילום: מאיר דהן, שטורעם]]
+בליל [[י"ד ניסן]], '''בודקים את ה[[חמץ]]''' לאור הנר, כדי לבערו ולהשביתו מהבית כ[[מצוה|מצוות]] ה[[תורה]].
-בליל י"ד ב[[ניסן]], '''בודקים את החמץ''' לאור הנר, כדי לבערו ולהשביתו מהבית כמצוות התורה.
+== הכנות ==
+לפני הבדיקה יש לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם, כדי שיהיה ניתן להבחין בחמץ, אם ישנו.
-השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד
+יש להצניע את החמץ המוכן לאכילה לצורך הערב ומחר בבוקר, קודם שיתחיל לבדוק.
-יצחק קראוס. סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 235 עמ', 88 שקלים
+זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, וטוב שיהיו מפיתה שאינה מתפוררת.
-שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
+כל אחד מהפירורים יהיה כרוך בפיסת נייר, אך לא בנייר כסף, מפני שאינו נשרף היטב, וכן יהיה כל אחד מהפירורים פחות מכזית, ונכון שיהיו כל הפתיתים ביחד בשיעור כזית. הילדים יערכו רשימה היכן הניחו את החמץ, ואם אבד אחד הפתיתים - יעשו שאלת חכם.
-כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
+קודם הבדיקה יש מדקדקים ליטול את ידיהם. גם מובא בכף החיים שיש להשתדל לטבול במקוה בבוקרו של יום בדיקת חמץ.
-הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
+כתב [[רבנו הזקן]]: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שיתכן שכוונתו היא, שמצוה לזכות גם את בני ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיון שגם בעל הבית בעצמו יבדוק קצת - אין בזה סתירה לדין "מצוה בו יותר מבשלוחו".
-ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
+==זמן הבדיקה==
-לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
+זמן הבדיקה היא בליל י"ד בניסן{{הערה|משנה ריש מסכת פסחים.}}, וצריכה להעשות בתחילת הלילה - [[צאת הכוכבים]]{{הערה|שולחן ערוך אדה"ז סימן תלא ס"ה.}}. אמנם כאשר אדם עוזב את ביתו קודם לילה זה, צריך לעשות בדיקת חמץ בלילות שלפניו ללא ברכה אלא אם כן עזב את ביתו יותר משלושים יום קודם הפסח, ללא תכנון לשוב לביתו עד לאחר הפסח{{הערה|ראה פרטי הדינים בשו"ע אדה"ז סימן תלו.}}. כמו כן אדם ששכח לבדוק בלילה זה, חייב להשלים את חובת הבדיקה{{הערה|ראה פרטי הדינים בשו"ע סימן תלה.}}.
-קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
+הסיבה לכך שקבעו את זמן הבדיקה בלילה שלפני ערב פסח, ולא בערב פסח עצמו, או ביום שלפניו, מורכבת משני פרטים: א. בלילה רוב אנשים נמצאים בבתיהם. ב. בלילה אור הנר מבהיק יותר, ומאפשר יותר לראות את החורים והסדקים שבבית{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ה בביאור כיצד שני הטעמים משתלבים יחד.}}.
-זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
+===על פי חסידות===
-שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
+מסופר על [[אדמו"ר הזקן]], שלאחר שובו מביקורו הראשון אצל [[המגיד ממעזריטש]], אצלו למד את [[כוונות]] בדיקת חמץ, האריך מאד בבדיקה כדי להביא את כל הכוונות לפועל בבדיקתו (ובדיקתו נמשכה על כל הלילה, זאת למרות שהיה לו בזמנו רק חדר אחד).
-== הכנות ==
-לפני הבדיקה צריך לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם, כדי שיהיה אפשר להבחין בחמץ, אם ישנו.
+באותו מעמד פירש אדמו"ר הזקן את הטעם לכך שבודקים את החמץ דווקא בי"ד ניסן{{הערה|ראה [[הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים]].}}: "י"ג ב[[גימטריא]] [[אחד]], והוא ענין ה[[דעת]], בזה אין שייך (צריך{{הערה|בהגש"פ שם מובא תיבה זו בסוגריים ובתוספת סימן שאלה.}}) בדיקה. י"ד הוא ענין ה[[מדות]] (ז' מדות ד[[נפש האלקית]] וד[[נפש הבהמית]]), שם צריך להיות בודקין את החמץ". זאת אומרת: [[חמץ]] מסמל [[ישות]] (לעומת [[מצה]] שמסמל [[ביטול]]). בחלק הדעת שבנפש – בו מציאותו של ה' הוא מוחשי ואמיתי, בוודאי ישנו ביטול, ואין צורך לבדוק אם יש שם חמץ. מה שאין כן במדות, שענינם הוא הרגשת עצמו, שם שייך ישות, ולכן צריך לבדוק שם את החמץ ולבערו, ולכן זמן הבדיקה הוא בי"ד, משום שהז' מדות של נפש האלקית מבררים את הז' מדות של נפש הבהמית{{הערה|ראה גם סוף מאמר ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת.}}.
-יש להצניע את החמץ המוכן לאכילה לצורך הערב ומחר בבוקר, קודם שיתחיל לבדוק.
+מנהג חב"ד לערוך את הבדיקה לאחר [[תפילת ערבית]] של הציבור{{הערה|היום יום יד ניסן}}. הטעם לכך כתב [[הרבי]]{{הערה|אגרות קודש חלק ב עמוד שדמ.}}, הנראה בעיניו ביותר, הוא משום שמנהגינו להאריך מאד בבדיקת חמץ, ויש יותר חשש שישכח להתפלל תפילת ערבית. אמנם [[אדמו"ר מוהריי"צ]] היה מתפלל [[ערבית]] ב[[יחידות]] והיה בודק בין [[מנחה]] ל[[מעריב]] ומתפלל [[ערבית]] לאחרי הבדיקה.
-זמן בדיקת חמץ: אור לשלשה עשר מיד אחרי צאת הכוכבים, לאחר תפילת ערבית של הציבור. כ"ק [[אדמו"ר מוהריי"צ]] היה מתפלל ערבית ביחידות והיה בודק בין מנחה למעריב ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה.
+== סדר הבדיקה ==
+וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ{{הערה|1=סידור אדמו"ר.}} הנר יהיה דלוק מכבר, והברכה תהי' סמוכה לבדיקה.{{הערה|1=כך משמע מלשון [[אדמו"ר הזקן]] המובא כאן.}}
-זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, וטוב שיהיו מפיתה שאינה מתפוררת.
+נוהגים שהמברך אוחז את הנר בידו בשעת הברכה, ובני הבית שרוצים להשתתף בהבדיקה יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן, אך ברוך הוא וברוך שמו לא יענו, דהוי הפסק.
-כל אחד מהפירורים יהיה כרוך בפיסת נייר, אך לא בנייר כסף, מפני שאינו נשרף היטב, וכן יהיה כל אחד מהפירורים פחות מכזית, ונכון שיהיו כל הפתיתים ביחד בשעור כזית]. הילדים יערכו רשימה היכן הניחו את החמץ, ואם אבד אחד הפתיתים - יעשו שאלת חכם.
+בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא לשוחח כלל, שלא מענין הבדיקה במשך כל זמן הבדיקה.
-קודם הבדיקה יש מדקדקים ליטול את ידיהם. גם מובא בכף החיים שיש להשתדל לטבול במקוה בבוקרו של יום בדיקת חמץ.
+בודקים לאור נר של שעוה יחיד{{הערה|1=ואם אין לו שעוה יקח נרות אחרים}}, ועל ידי נוצת עוף, כדי לאסוף מהחורים והסדקים. אין צריך לכבות את ה[[נורה חשמלית|חשמל]] בעת הבדיקה, כי עיקר צורך הנר הוא לחורים ולסדקים.
-כתב [[רבנו הזקן]]: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שיתכן שכוונתו היא, שמצוה לזכות גם את בני ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיון שגם בעל הבית בעצמו יבדוק קצת - אין בזה סתירה לדין "מצוה בו יותר מבשלוחו".
+הבודק מניח החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר.
+הרבי כותב: מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ... לא שמעתי בזה שיעור מסויים"{{הערה|אגרות-קודש שם. בשיחת יום שמחת תורה תשמ"ט (התוועדויות א' עמוד 247) מבאר בסיפור אדמו"ר הזקן שאדמו"ר הזקן בדק בחורים ובסדקים במשך כל הלילה כפשוטו, אף שהיה לו רק חדר אחד לבדוק.}}, בפועל הרבי נוהג להאריך בבדיקה כמה שעות, ובודק את כל הארונות והמגירות{{מקור}}. אם לא בדק את הבית ורק חיפש אחר הפתיתים, פשוט שלא יצא ידי חובת הבדיקה.
-== סדר הבדיקה ==
+בגמר הבדיקה - מניח השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, מעטף הכל בנייר [אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף], ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו{{הערה|1=מובן שצריך ליזהר שלא להכניס לשקית את הדף ובו הברכה וכו'}}.
-וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ <REF>סידור אדמו"ר.</REF> הנר יהיה דלוק מכבר, והברכה תהי' סמוכה לבדיקה.<REF>כך משמע מלשון אדה"ז המובא כאן.</REF>
+מיד אחר הבדיקה יבטל את החמץ הנמצא בכל גבולו שלא מצאו בבדיקה{{הערה|1=אך לא את החמץ שהצניעו לאכילה או לשריפה}}, באמירת: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". בליובאוויטש אין המנהג לומר את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים שונים. ועיקר הביטול הוא בלב, שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. וחשוב שהדברים יהיו מובנים לאומר, ואם אינו יודע פירוש המילים הארמיות יאמר זאת בלשון שהוא מבין. תרגום הדברים בלשון הקודש הוא: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".
-נוהגים שהמברך אוחז את הנר בידו בשעת הברכה, ובני הבית שרוצים להשתתף בהבדיקה יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן, אך ברוך הוא וברוך שמו לא יענו, דהוי הפסק.
-בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא לשוחח כלל, שלא מענין הבדיקה במשך כל זמן הבדיקה.
+אם אמר נוסח הביטול בלשון שאינו מבין כלל, אך יודע שכוונתו לבטל את החמץ ולהפקירו - יצא ידי חובתו.
-בודקים לאור נר של שעוה יחיד<REF>ואם אין לו שעוה יקח נרות אחרים</REF>, ועל ידי נוצת עוף, כדי לאסוף מהחורים והסדקים.אין צריך לכבות את החשמל בעת הבדיקה, כי עיקר צורך הנר הוא לחורים ולסדקים.
+אחרי הבדיקה יש לרכז במקום המשומר מילדים וכו' את כל החמץ המיועד לאכילה בערב, למחרתו בבוקר, ליל שבת ושבת בבוקר, מכיון שאם יתפזר החמץ בבית, הבדיקה לא הועילה כלום. ויזהר שלא לאכול יותר חמץ בכל הבית אלא בחדר אחד או פינה אחת, וכל פעם שיאכל חמץ ינער היטב את ה[[בגד|בגדים]] שם, ויזהר במיוחד עם הילדים הקטנים שלא יפזרו חמץ בכל הבית.
-הבודק מניח החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר.
+את החמץ הנמצא בבדיקה נוהגים לשרוף למחרת בבוקר, ובינתיים צריך להצניעו במקום המשתמר.
-הרבי כותב: מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ... לא שמעתי בזה שיעור מסויים". אם לא בדק את הבית ורק חיפש אחר הפתיתים, פשוט שלא יצא ידי חובת הבדיקה.
-בגמר הבדיקה - מניח השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, מעטף הכל בנייר [אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף], ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו<REF>מובן שצריך ליזהר שלא להכניס לשקית את הדף ובו הברכה וכו'</REF>.
+==הטעמים לבדיקה==
-מיד אחר הבדיקה יבטל את החמץ הנמצא בכל גבולו שלא מצאו בבדיקה<REF>אך לא את החמץ שהצניעו לאכילה או לשריפה</REF>, באמירת: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". בליובאוויטש אין המנהג לומר את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים שונים. ועיקר הביטול הוא בלב, שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. וחשוב שהדברים יהיו מובנים לאומר, ואם אינו יודע פירוש המילים הארמיות יאמר זאת בלשון שהוא מבין. תרגום הדברים בלשון הקודש הוא: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל  ויהיה הפקר כעפר הארץ".
-אם אמר נוסח הביטול בלשון שאינו מבין כלל, אך יודע שכוונתו לבטל את החמץ ולהפקירו  - יצא ידי חובתו.
+שני טעמים ישנם לבדיקת חמץ: א. שמא לא יבטל בלב שלם ועל ידי כך יעבור על בל יראה ובל ימצא{{הערה|[[רבינו ניסים]] בתחילת פירושו ל[[מסכת פסחים]] ועוד}}. ב. שמא יבוא לאכול את החמץ (במהלך חג הפסח ולאחריו){{הערה|[[תוספות]] פסחים ד' ב' ע"א דיבור המתחיל "אור לארבעה עשר", [[רבינו ניסים]] שם ועוד}}{{הערה|טעם נוסף ניתן לבדיקה, והוא שהיא משמשת כמין 'תזכורת' לבטל את החמץ (אור זרוע, וחכמת מנוח בתחילת מסכת פסחים), אך טעמים אלו לא מופיעים ב[[שולחן ערוך הרב]]}}. במקרה שלא ביטל את החמץ יש שסוברים{{הערה|[[רש"י]] במסכת פסחים דף ד' עמוד א', ה[[ר"ן]] בפירושו על הרי"ף בתחילת מסכת פסחים. ועוד [[אחרונים]] רבים.}} שבדיקת החמץ הינה מן התורה, מצד חיוב "[[ביעור חמץ|תשביתו]]".
-אחרי הבדיקה יש לרכז במקום המשומר מילדים וכו' את כל החמץ המיועד לאכילה בערב, למחרתו בבוקר, ליל שבת ושבת בבוקר, מכיון שאם יתפזר החמץ בבית, הבדיקה לא הועילה כלום. ויזהר שלא לאכול יותר חמץ בכל הבית אלא בחדר אחד או פינה אחת, וכל פעם שיאכל חמץ ינער היטב את הבגדים שם, ויזהר במיוחד עם הילדים הקטנים שלא יפזרו חמץ בכל הבית.
+==לקריאה נוספת==
+*[[אדמו"ר הזקן]], סימנים '''[https://chabadlibrary.org/books/3101060006 תלא], [https://chabadlibrary.org/books/3101060007 תלב], [https://chabadlibrary.org/books/3101060008 תלג], [https://chabadlibrary.org/books/3101060009 תלד], [https://chabadlibrary.org/books/3101060010 תלה]''' ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]], {{ספריה}}
+*[[הרבי]], '''[https://chabadlibrary.org/books/6402170003 בדיקת וביעור חמץ]''', בתוך [[הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים]], {{ספריה}}
-את החמץ הנמצא בבדיקה נוהגים לשרוף למחרת בבוקר, ובינתיים צריך להצניעו במקום המשתמר.
+==קישורים חיצוניים==
-{{הערות שוליים}}
+*'''[https://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/2600861 איך בודקים חמץ? ואיך מבערים אותו?]''', מתוך ערוץ [[יהדותון]] {{וידאו}} {{בית חבד}}
+*'''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/657874/ שיעור לפסח עם הרב פרבר: "בדיקת חמץ"]''' {{וידפו}}
+*הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]], '''[https://col.org.il/news/28422 הלכות ומנהגי חב"ד בבדיקת חמץ]''' {{COL}}
+*הרב [[משה קורנוויץ]], '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/04/05-04-2022-01-57-37-קובץ-הערות-120-תותל-בית-שמש-קטנה.pdf כניסה במהלך הפסח לבית חברו שלא בדקו בו חמץ]''', בתוך קובץ [[הערות התמימים ואנ"ש]] [[ישיבה קטנה בית שמש]], [[י"א ניסן]] [[תשפ"ב]] עמוד 280
+*הרב מאיר אשכנזי, '''[https://col.org.il/news/137751 שואלין ודורשין: כמה צריך להתאמץ בבדיקת החמץ?]''' {{וידאו}}{{COL}}
+*'''[https://chabad.info/beis-medrash/776463/ שיעור בדיני בדיקת חמץ עם הרב נפתלי ועקנין]''' {{וידפו}}
-== מקורות ==
+==ראו גם==
+*[[ביעור חמץ]]
+*[[ביטול חמץ]]
-מאת חוברת  [[פסח חסידי]] הרב אברהם שמואל בוקיעט.
 {{פסח}}
-[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]][[קטגוריה:פסח]]
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:איסור חמץ]]

חג הפסח
יציאת מצרים	מצרים • יציאת מצרים • עשרת המכות • קרבן פסח • קריעת ים סוף • ספירת העומר
ימי חג הפסח	הכנות לפסח • חודש ניסן • שבת הגדול • ערב פסח • ליל הסדר • שביעי של פסח • אחרון של פסח • שבת אסרו חג פסח • פסח שני
חמץ ומצה	חמץ: מכירת חמץ • בדיקת חמץ • ביעור חמץ • ביטול חמץ • הזהירות מחמץ: איסור קטניות בפסח • מצה עשירה • מצה שרויה • חומרות והידורים בפסח • מצה: אפיית מצות • מים שלנו • מצה שמורה • מצות מכונה • מצת מצווה • מבצע מצה • חלוקת מצות
ליל הסדר	סדר לדוגמא • מנהגי ליל הסדר • סימני הסדר • סיפור יציאת מצרים • ארבע קושיות • ארבעת הבנים • הבן החמישי • הגדה • אכילת מצה • מרור • ארבע כוסות • הסיבה • כוס של אליהו • אפיקומן • לשנה הבאה בירושלים • ליל הסדר ציבורי • ביקורי הרבי בסדרים ציבוריים
תפילות ומנהגים	מעות חיטים • תענית בכורות • סדר קרבן פסח • הלל • תפילת טל • סעודת משיח • כינוס תורה
ניגוני החג	ניגון עך טי זיעמליאק • ניגון והיא שעמדה • ניגון ממצרים גאלתנו • ניגון על אחת כמה וכמה • ניגון טל יעסיס
חוברות וספרי החג	הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים • הגדת סוד קדושים • סימני סדר של פסח - THE SEDER