שינויים

{{מקורות|כל הערך=כן}}{{בעבודה מתמשכת|}}'''חטא העגל''' היה אחד ה[[חטא]]ים החמורים בהם נכשלו [[בני ישראל]]. החטא ארע ביום הארבעים לעליית [[משה רבינו]] להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלוש בשלושה סוגי [[מוות|מיתות]]. כתוצאה מחטא זה שוברו [[לוחות הברית]] וכלל בני ישראל נענשו בכמה דבריםבארבעים שנה במדבר{{הערה|שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, ה'תשי"ח.}}.

חטא זה מקביל ל[[חטא עץ הדעת]], שכן ב[[מתן תורה]] הסתלקה זוהמת ה{{קס|נחש|הקדמוני}} מבני ישראל והתבטלה מהם ה[[מיתה]], אך לאחר חטא העגל - חזרה הזוהמה ונקנסה עליהם מיתה כפי שנקנס [[אדם הראשון]] וזרעו{{הערה|מסכת שבת קמו, עמוד א. זוהר חלק א, נב, ב.}}.

לאחר ש[[בני ישראל]] [[יציאת מצרים|יצאו ממצרים]] ב[[ט"ו בניסן]], הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. ב[[ראש חודש סיון]] הם הגיעו ל[[מדבר סיני]] וחנו למרגלות [[הר סיני]] מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירתם לספירת העומר (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה ב[[ו' בסיוון]] או ב[[ז' בסיוון]]) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את [[מעמד מתן תורה]]{{הערה| שמות י"ט, כ.}}, שמעו את [[עשרת הדברות]] ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד [[תחיית המתים|להחיות את המתים]] והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל [[משה רבינו]] וביקשו ממנו שיהווה [[ממוצע]] ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית [[כלות הנפש]] נוספת{{הערה|שמות כ, ט"ז.}}.

היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן ה[[ערב רב]] שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו ב[[ט"ז בתמוז]] למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך [[השטן]] פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו [[מלאכים]] סוחבים מיטהנושאים את מיטתו של משה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו [[לוויה]]{{הערה|מסכת שבת פט, א.}}.

כאשר ה[[ערב רב]] ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב [[אהרן הכהן]] וביקשו ממנו שיעשה להם "אלקיםאלוהים אחרים". הרבי מסביר שלמעשה הם רצו שיהיה תחליף למשה רבינוולא להקב"ה{{הערה|ליקוטי שיחות, חלק י"א פרשת כי תשא.}}, ומכיוון שעל בני אדם לא ניתן לסמוך והם כבר ראו שמשרתי ה' ב[[מרכבה]] הם בעלי [[פני שור]], הם ביקשו תחליף שכזה.

אהרן שראה שהעם משולהב להוט מאוד ולא ניתן להתחמק לדחותם, בקש מהם, ביקשם להביא את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים והילדים, בכדי לעכב את עשיית ה"אלקים"העגל. במקום ללכת אל הנשים והבנות, הם פירקו סרבו לתת את הזהב שלהם עבור עשיית העגל ולכן הגברים פרקו מעצמם את הנזמים שהיו באזניהם וריכזו במקום אחד{{הערה|מדרש תנחומא פרשת 'כי תשא', סימן י"ט.}}. אהרן השליך את הזהב אל תוך האש, לדעה אחת בחז"ל: וה[[מכשפים]] שהיו בין ה[[ערב רב]] היו גם [[מכשפים]], והם עשו את צורת העגל בכישוף; ולדעה . לדעה אחרת: [[{{הערה|רש"י שמות ל"ב, ד.}}, מיכה (משבט דן)]] לקח את הטס עליו כתב משה רבינו את המילים "עלה שור" בכדי להעלות את ארונו של יוסף מה[[נילוס]]מהנילוס, זרקו לתוך האש ומיד יצא עגל זהב מתוך האש, בעל יכולת ללכת ולאכול.

הערב רב שראו את ההצלחה, הכריזו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"{{הערה|שמות ל"ב, ד.}}.

==החגיגות==לאחר שנעשה העגל, אהרן רצה לדחות את בני ישראל עוד קצת, ולכן הכריז: מחר יהיה חג לה', ולבינתיים אבנה בעצמי את המזבח. אהרן אהרון התכוון לדחות אותם כמה שיותר ולכן החל בבנייה איטית מכוונת של המזבחבתקווה שמשה ירד ויעצור אותם. הוא פחד לעצור אותם לאחר שראה שהרגו את חור, שהסתיים עם היוםבנה של מרים שהוכיח אותם.

למחרת בבוקר, השטן זירז את בני ישראל לקום, בכדי שיספיקו לחטוא לפני שמשה ירד מההר. בני ישראל הקריבו קרבנות, ישבו לאכול וחגגו. באותם חגיגות היה גם מקרה של רצח [[חור (בן מרים)]] שמחה במעשיהם.

היום בו משה רבינו היה צריך לרדת באמת היה [[י"ז בתמוז]], באותו זמן שה' "סיים" לצייד הביא למשה את משה ב[[לוחות הברית]] ובשאר מצוות התורה שלמד במשך אותם ארבעים ימים, בני ישראל החלו לחגוג עם העגל. הקב"ה מיד אמר למשה "לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים"{{הערה|שמות ל"ב, ז.}}, כלומר, כל הגדולה שלך היא בשביל בני ישראל, וכעת כשהם חטאו בגלל העם שמשה העלה ממצרים - ה"ערב רב", רד מגדולתך זו.

בנוסף אמר ה' למשה: אל תבקש ממני לוותר להם, אכלה אותם ואקים ממך רוצה לכלות את כל בני ישראל ולהקים ממשה עם חדש. , אך משה הבין שהכל תלוי בו, ומיד החל לבקש מהמתחנן לה' שיוותר להם בגלל שני דבריםשלא יעשה זאת משתי סיבות: 1. פרעה אמר למשה שלא יצא למדבר כי הוא רואה את הכוכב "רעה" שעולה מולם, וכעת יצא שפרעה צדק - שכאשר בני ישראל יהיו במדבר תבוא אליהם עליהם כליה. 2. בזכות האבות שנשבע להם ה' שיקים מהם עם שינחל את [[ארץ ישראל]].

ה' שמע את דברי משה, ו"חזר בו" מההחלטה לכלות את כל בני ישראל{{הערה|שמות ל"ב, י"ד.}}.

==שבירת הלוחות וענישת החוטאיםראו גם==*[[דבר מלכות כי תשא]] ==לקריאה נוספת==*'''הרפורמים הראשונים - היו עובדי עגל הזהב''', מכתב הרבי מתאריך ראש חודש שבט תש"ל, נדפס בשבועון כפר חב"ד 1962 עמוד 8 ==קישורים חיצוניים==*'''[https://drive.google.com/file/d/15z_EBcOHHdbjyhqDMCxyNmUS7NnpHOOi/view אופן הכפרה דמחצית השקל על חטא העגל]''', קובץ 'פלפולא דאורייתא' תומכי תמימים קרית גת י"א ניסן תשפ"ד (גליון ד') עמוד 305