פתיחת התפריט הראשי
חב"דפדיה

שינויים

ליובאוויטש (עריכה)

גרסה מ־21:06, 16 באפריל 2024

נוספו 21,675 בתים ,  16 אפריל
אין תקציר עריכה
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[משתמש:לוחם חב"די/פורטל:ליובאוויטש|פורטל:ליובאוויטש]]}}[[תמונהקובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|leftשמאל|thumbממוזער|300px250px|ציור העיירה מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].
העיירה '''ליובאוויטש''' נוסדה לערך לפני 500 שניםהייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ותמיד התקיימה בה קהלה חשובה של יהודיםושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). אמנם המיוחד שבעיירה הזאת הואגם כיום, שבמשך 102 שנים היתה רבות אחרי עזיבת העיירה הזאת מרכזה של תנועת , ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד העולמיתליובאוויטש".
בעיירה ליובאוויטש התקיימה מרכז תנועת חבבבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ד מתקופת [[ק אדמו"ר האמצעי]] שקבע בו את מושבוהצ"צ, בהמשך התגוררו בעיירה: [[אדמוובנו כ"ר הצמח צדק]]; [[ק אדמו"ר המהר"ש]]; ו. והשטח בו גרו בעבר [[אדמו"ר הרש"ברבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.
כרגיל באותן התקופות ובאותן המקומות==השם==לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", מזמן לזמן היו פורצות בהן שריפותוכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, עד שבתי העץ היו נשרפים כלילשכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). אחרי כל שריפה קנו עוד חלקה באותה חצר בליובאוויטש ובנו עליה בתים מרווחים יותרובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, עד שהפכה כל החצר להיות בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא"החצר בליובאוויטשכמו שהיו קוראים אותה בילדותם" . ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - בהה' הידיעהש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}.
==ליובאוויטש בדור הראשון==הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה).
מרכז תנועת חסידות חב"ד עבר לעיירה ליובאוויטש בתחלת הדור השני, בשלהי שנת ו[[תקעהמהרי"גל]] (1813אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן). בדור הראשון היה מרכז התנועה בעיירות [[לאזניא]] , אבן העזר סי' נב ([[תקמבתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ג]] - [[תקסליובאוויטש"א]]; 1783 - 1801בגט) ו[[ליאדי]] ([[תקס}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "א]] - [[תקעלובייעצקי"ב]]; 1801 - 1812) הסמוכות לליובאוויטש.
אמנם כבר כ==מיקום==העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ק אדמוליובאביצ'י"ר הזקן - שהה בצעירותו בליובאוויטש(Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, שם למד תורה מפי הרה"ק רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]]דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.
מקום מגורו של רבי שניאור זלמן היה אז בעיירה לאזניאבעבר, הסמוכה לליובאוויטש. רבה של ליובאוויטש היה החסיד רבי יששכר בער, מתלמידי בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[המגיד ממעזריטשפולין]], ואליו נסע רבי שניאור זלמן ללמוד תורההייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות). אחרי שיסד רבינו הזקן את תנועת חב}}. בשנת ה'רפ"דא (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, הפך רבי יששכר ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער מליובאוויטש להיות חסיד שלולוין}}. בנו רבי יוסף מליובאוויטש היה מגדולי התלמידים של רבינו הזקןבמהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.
אחריו התמנה רבי בנימין להיות רבה של העיירה ==תיאור כללי==ליובאוויטשמעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא פנה בשאלות הלכתיות אל רבינו הזקןכקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.
רשימה העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של כחמישים משפחות שהתגוררו באותה תקופה בליובאוויטש נרשמה בשנת מקום מבודד. וכפי שכותב [[תקמהרבי הריי"דצ]] ב[[ספר הזכרונות]] (1784).:
אחד מתושבי {{ציטוט|תוכן="ליובאוויטש בתקופת רבינו הזקן היה תלמידו החסיד ר, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' [[צבי הירש זרחי]]ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}
==מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש בדור השני==וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.
בעבר היה בעיירה מספר [[אדמו"ר האמצעיבתי כנסת]](בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, התיישב בליובאוויטש מיד בתחלת ימי נשיאותוהבית מדרש (כך שמו), בשלהי קיץ תקעגולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ג - תחלת [[תקעליובאוויטש וחיילה"ד]] (1813)}}.
היה זה מיד אחרי מלחמת נפוליוןשמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, כאשר כשממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "ק אביו אדמושילבה"ר הזקןשהוליך אל רודניה, מייסד חסידות חבורחוב "חכלוקה"ד - רבי שניאור זלמןשהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, עזב את לאדיהיו מספר סימטאות: "סיריצה",עד אשר ב[[כ"ד טבת תקעהסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר"ג]] נסתלקה נשמתו בכפר [[פיענא]].
במשך הקיץ חזר בנו ממלא מקומו רבי דובער לרוסיה הלבנה וקבע ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטששמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".
בדיווח של החוקר קורביצקי שכתב אל בית המשפט בשנת [[תקפ"ו]] (1825) מספר==אוכלוסיה==במהלך רוב שנותיה, שבתחלה קנה בית עץ מאת בעל האחוזה מר קרויערהעיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, ואחר כך בחצר בית כנסת גדול של עץ. הבניה התחילה בשנת תקע"ד (1814) ונמשכה שנה או שנתייםשחיו בשלום עם שכניהם הגוים.
אורך בית הכנסת הוא 10 סאזשין בשנים תקט"ז - תקי"ז (לערך 21 מטר1755 - 1756) ורחבו 6 סאזשין (לערך 13 מטר). בכניסה לבית הכנסת יש פרוזדור שפתוח לשני הצדדים. באמצע בית הכנסת עומדת בימה עם שלחן הקריאההיה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.
עוד הולך ומונה את מספר ספרי התורה בשנת תקמ"ד (שנכתבו על ידי הסופר מיאנאוויטש1784), המנורות (שהוזמנו מ[[פטרבורג]]), הפמוטים, הוילונות והמפותהיה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}.
אוסף הספרים, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונות. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירהבשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.
באותה שעה גרו בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש מאה ועשר משפחות. את הבתים בנה באותו שטח שלמד בו כ"ק אביו אדמו"ר הזקן אצל הרב יששכר בער1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים.
לעומת דיווח החוקר הנזכר, כותב כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] נ"ע ברשימותיו אשר גודל בית הכנסת שבנה כ"ק אדמו"ר האמצעי היה 60x40 ארשין (לערך 42 על 28 מטר)בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות.
מיד כשהתיישב כ"ק אדמו"ר האמצעי לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש התחילו לנהור לליובאוויטש [[אנ"ש]] מכל המדינהרק כ110 משפחות יהודיות.
כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלוהעיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.
מלבד זאת היה כ==היסטוריה==העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ק אדמוד{{הערה|"ר האמצעי נוסע בעצמו מליובאוויטש אל העיירות שבהם גרים אנליובאוויטש - ערש חסידות חב"שד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, לחזור לפניהם [[דאכשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד"ח]] ולקבלם ל[[יחידות]]שם}}.
==ליובאוויטש בדור השלישי==הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:
[[אדמו{{ציטוט|תוכן="ר הצמח צדק]]פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעישלש משפחות נוספות, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813)את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... אחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעיהשטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, בשנת [[תקפ"ח]] (1827) קיבל את נשיאות חב"דשכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.
קרוב לארבעים שנה נהג לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את נשיאותו בליובאוויטשהאדם, שהיה אבן הפינהבחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, שהכל פונים אליו ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל עתהסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל.
מלבד זאת רגיל רבי מאיר היה האדמוהראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "ר לנסוע כל שנה לבקר את אנעיר ואם בישראל"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דאשממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי"ח ולקבלם ליחידות.|מרכאות=כן}}
כך היה לפחות בעשרת השנים הראשונות לנשיאותו. מתוך "[[רשימת מאמרי דא"ח בליובאוויטש הייתה קהילה של כיהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ק אדמו"ר הצמח צדק]]" (קהד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"ת תשנמ "ד) למדנו, כי עד שנת [[תקצהיתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר"ז]] (1837) ביקר ביותר משלושים עיירות.
ב[[אגרות קודש אדמובספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר הריי' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל"צ]] מסופר שבמשך התקופה הזאת יסד רבינו ישיבה בליובאוויטש(אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, ובעוד כמה עיירותלאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).
במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטשוכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים [[תרט"ז]]-[[תרי"ח]] בדור שלאחריהם: ר' יוסף (1856-1858רב העיירה), שבה נשרף בית רבינור' זבולון הסופר, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלור' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. אחר כך בנו את כל החצר והבתים מחדש, באופן מרווח יותראלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש).
לפני השריפה היתה לו דירה קטנה בפינת החצר (מערבית צפונית)===תקופת אדמו"ר הזקן===בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, ולידה נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (לצד מזרחתקט"ז - תקי"ז) בית הכנסתלמד רבינו בליובאוויטש. אחרי השריפה הרחיב את ביתו בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע- גם על שטח שהיה בתחלה דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית הכנסתהמדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו אך בספר בית הכנסת גדול מאדרבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.
בתוך ביתו (במקום שהיה בית הכנסת בתחלה) הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דאוכותב ע"ח בעת שהקיבוץ גדול, היינו בשעה שמגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטש.ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:
ביתו החדש {{ציטוט|תוכן="ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה גדול ורחבאז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, גדלו 30X30 ארשין (לערך 21X21 מטר)שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. ואחרי הפסק קטן נבנה בית הכנסתרוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, בשטח החדש שנקנה בחצרובמיוחד לאנשים פשוטים..."
ביתו "...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבינו היה מלא ארונות ספריםרבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. קירותיו כך הונח היסוד להתקשרותה של חדר היחידות ושל חדר הסמוך לו מכוסים היו בארונות מלאים וגדושים בספרים וכתבי ידחסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}
חלק מהספרים וכתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה הנזכרתמאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}.
מיד כשהתיישבו בליובאוויטש גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם גם [[מקוה]]}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".
אחבשנת תקע"כ בנו את המקוה על שפת הנהרב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, לא רחוק מהחצר של רבותינולמשך שבועיים.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת ===תקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: משנת [[תקצהאמצעי===בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ב]] ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (1832עם כל משפחתו) ואילך היה הרב יששכר יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם במליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר אביגדור הכהןהזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש.
כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש עד יומו האחרון - ב[[י"ג ניסן תרכ"ו]] (1866){{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, ושם מנוחתו כבודלא רחוק מהחצר של רבותינו.
בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעציםלאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לנהור לשם אנ"ש מכל המדינה. אמנם למעשה חששו שהערלים יחפרו בקבר לחפש שם זהבמליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, שאולי הוטמן בולהתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גגומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. ואח"כ הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברוכשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.
==ליובאוויטש בדור הרביעי=תקופת אדמו"ר הצמח צדק===אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.
[[רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר המהרהצמח צדק: משנת תקצ"ש]] גר כל ימיו וגם נסתלק בליובאוויטשב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.
בקיץ [[אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ח]] ו (18681866) נשרף שוב כל החצר והבתים אשר עליו, ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. הוצרכו אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות את הבתים מחדשאהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, ונוצרה בעיה:להיות בית המדרש סמוך לקברו.
כ===תקופת אדמו"ר המהר"ק ש===אדמו"ר ההמהר"צמח צדקש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב" כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן או בית מדרשר יוסף זעליגסון. עתה שנשרף הבית הסתפק אדמו"ר מוהרהמהר"ש ננסתלק בליובאוויטש בי"ע אם הוא יכול לבנות את ביתו על מקום בית ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו, שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קייםאדמו"ר הצמח צדק.
===חורבן ליובאוויטש=== {{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}"חורבן ליובאוויטש" הוא כתב בזה שאלה ותשובה (כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[אגרות קודש אדמו"ר הרבי המהר"ש]] אגרת מא), אבל למעשה בנה במקום הזה בשנת עד לקבלת הנשיאות של בנו [[תרלהרבי הרש"ב]] (1872[[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]) , בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[האולם הגדול (ליובאוויטש)[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]][http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח], כגודל הבית אשר היה שם - 30X30 ארשין (21X21 מטר). תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיו}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.
בפינה המזרחית דרומית של האולם ===תקופת אדמו"ר הרש"ב===בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה חדר שני, ולידו פתח הכניסה, כיור וקיר לתליית המעיליםהרב דוד יעקובסון.
כבימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ק אדמוו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ר מוהרב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ש נז חשוון תרע"ע רצה אם כן לבנות ו עזבו הרבי ומשפחתו את בית דירתו במקום שבנה כליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ק אביו ב באזני בנו, אדמו"ר ההריי"צ, כי אדמו"צמח צדקר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע" ו, הם עוזבים את בית הכנסת, היינו לצד מזרח. אך גם בזה היתה לו שאלהליובאוויטש, אם מותר לבנות בית דירה וביאר באזניו ביאור על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרשמשקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.
גם בזה כתב שאלה ותשובהאחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, ושם מספר אשר למעשה לא התפללו בבית הכנסת הזה (שבנו לערך בשנת [[תרי"ט]]) רק ב[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]], וגם אחרי ההסתלקות התפללו בו בר"ה ויוהכ"פ של שנת [[תרכ"ז]] (1866)נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, משאין כן ביוהכ"פ של שנת [[תרכ"ח]] (1867) היה הקור גדול ולא התפללו בובדרכם לישיבה בקרמנטשוג, רק היה משמש לבית המדרש בימי הקיץ. ובמשך הקיץ של שנת תרכבשלהי קיץ תרע"ח (18681918) נשרף.
למעשה קנה אז כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע שטח נוסףלפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, בהמשך החצר לצד מזרחלחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, ושם בנה את ביתו; ואילו על מקום במרתף של בית הכנסת בנה הרבי, והצניעו שם את [[האולם הקטן (ליובאוויטש)]], שהיה מחובר לדירתוהחפצים. בכותל המזרחי לאחר נסיעתם של האולם הקטן היה פתח ממנו אל חדר היחידות. באולם הקטן הזה היה גם חדר שני האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (חבהוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"דניצע, למאריכים בתפלה ביחידותו), ועל גביו - עזרת נשים.
בין שני אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך - לצפון החצרשבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.
בשעה שבנה בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את האולם הקטן למקום תפלההעיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו [[רבי זלמן אהרן[[ שהתקיימה בתחלת שנת [[תרל"ד]] (1873)הוסיף על הקשיים הכלכליים, ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזהומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.
ברשימת כ"ק ===תקופת אדמו"ר מוהרייהריי"צ נ"ע מסופר, אשר במשך שנות נשיאותו בנה כ"ק ===אדמו"ר מוהרהריי"ש נצ נולד בי"ע גם את שאר הדירות אשר בחצר, דירה עבור בנו הרזב תמוז תר"א מ (בפינה מזרחית צפונית של ביתו1880), עבור בתו [[הרבנית דבורה לאה גינזבורג (בת אדמו"ר המהרבליובאוויטש. בקיץ תרנ"ש)]] ג (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אח"כ דירתו של כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] נ"ע1893)התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ודירה עבור כובשלהי שנת תרנ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] נ"ע ז (באמצע הצד הדרומי של החצר1897)התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.
למזרחה של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצרבתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ולידה באר מים וגינהלאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כבערב ר"ק ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר מוהרהריי"ש נצ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ע היה הרב אברהם בד (1924) השתדל אדמו"ר יוסף זעליגסוןהריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.
כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע נסתלק בליובאוויטש ב[[י"ג תשרי תרמ"ג]] (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור כ"ק אביו אדמו"ר בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"צמח צדק"ו.
==ליובאוויטש בדור החמישי=בשואה==={{ערך מורחב|שואת ליובאוויטש}}
בקיץ [[תרנ"ז]] (1897) ייסד [[אדמו"ר הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]]. בתחלה למדו התלמידים בכמה מקומות שבחצרבזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, אמנם בשנת [[תרס"א]] (1901) התרבה מספר התלמידים, ואז התחילו הלימודים באולם הגדולשהיוו כמחצית מתושבי העיירה.
בשנת [[תרסמפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"ב]] (1902) בנו מטבח וחדר אוכל בחצר לתלמידי הישיבהא נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.
במשך השנים הסמוכות נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצרבסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, שבהם גם ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם הלימודים לתלמידי השיעוריםבפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח ופנת טה לתלמידי הישיבהכשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.
גם מקוה התחיל אז כ"ק אדמו"ר מוהרשבשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב נ"ע לבנות בחלק המזרחי , נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של החצר; אלא שהיו בזה מניעות עצומותמזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, והוחלט לשפץ את המקוה במקומה הקודםשיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה.
ישיבת חיסול הגטו נערך בי"תומכי תמימיםד חשוון ה'תש" ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]][[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש התקיימה במשך יותר מעשרים שנהכיום, משלהי שנת תרנ"ז בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (1817⬆) עד שנת [[תרע"חניצבת עליו] pg]] היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (1918אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כבשנת ה'תש"ק אדמו"ר מוהרשב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב נ"ע היה הרב דוד יעקבסון(24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .
בימי מלחמת העולם הראשונהכשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, בתחלת שנת [[תרע"ו]] (1915)נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, עזב כ"ק ומצבות אדמו"ר מוהרשהצמח צדק ואדמו"ב נר המהר"ע ובני ביתו ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את ליובאוויטשהמקום. היו כמה שבועות בדרך ואחר כך התיישבו ב[[רוסטוב]] ערק בערב ראש השנה ה'תש"נ דוןד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.
אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את ==העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בכיום==[[קרמנטשוגקובץ:בית-הארחה-בליובאוויטש.jpeg|250px|שמאל|ממוזער|בית הארחה בעיירה ליובאוויטש]], בשלהי קיץ תרע"ח (1918).
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשרבשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח{{הערה|[https://chabad. חפרו בעומקinfo/news/474947/ י"ג ניסן: בית הארחה הוקם בעיירה ליובאוויטש{{תמונה}}{{אינפו}}]}}, במרתף של בית הרבישוחזר המקוה, והצניעו שם את החפציםה'[[הזאל הגדול (ליובאוויטש)|זאל]]' ו'''חצר רבותינו נשיאנו'''.
==ליובאוויטש בדור הששי==[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש| אוהל רבותינו נשיאינו]] והמקומות הקדושים בעיירה שופצו ושוחזרו.
רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[אדמוגבריאל גורדון]] (יו"ר הריי"צארגון [[ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]] נולד ) פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום{{הערה|[https://chabad.info/news/635179/ סקירה ב[[י-ynet: "ב תמוז תרתחיית המתים"מ]של העיירה ליובאוויטש{{אינפו}}] (1880) בליובאוויטש}}.
בקיץ ==בתי העלמין בליובאוויטש== {{ערך מורחב|ערך=[[תרנבית העלמין בליובאוויטש]]}}{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל הרבניות]]}}[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"גק [[אדמו"ר הצמח צדק]] (1893) התקיימה הבר מצוה שלו באולם הגדול הנוכ"ל, ובשלהי שנת תרנק [[אדמו"ז (1897) התקיימה חתונתו באולם הגדול הנר המהר"לש]].
אחר כך נפתחה הישיבה תומכי תמימים והוא מונה להיות מנהל הישיבהבסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינא]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|אברהם סנדר]] שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).[[קובץ:אבא דוד גורביץ שחזור הקמת מצבות ליובאוויטש.jpeg|שמאל|ממוזער|הרב אבא דוד גורביץ במהלך שחזור הקמת מצבות אדמו"רי ליובאוויטש]]בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.
אחרי חתונתו הוסיפו לבנות אצל בליובאוויטש היה בית כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע - עוד חדר אחד עבור דירתו ואחר כך עבר לגור בבית הסמוךהעלמין נוסף, בפינה מערבית דרומית של החצר (הבית שנבנה בתחלה עבור מרת דבורה לאה גינזבורג - בת אדמו"ר מוהר"ש נ"ע)עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.
בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה==חצר רבותינו נשיאינו=={{להשלים}}[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייערjpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, המכונה "די קאלטע גאסשם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג") היתה דירתוכ ישיבת [[תומכי תמימים]].
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר. כיום במקום נבנה מוזיאון הסוקר את האולם הגדול הפכו לתיאתרון העירוני. בית כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע - בית המשפט. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע - ועד ההנהגה העירונית. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע - בית הפקידות העירוני. בית החומה - בית הספר העירוניתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה.
בתחלת ניסן ה'זאל' ובתי [[תרפ"ארבותינו נשיאנו]] (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הנכריםשוחזרו.
באותה שעה עדיין היו גרים כמה מ==בית שניאורסון=={{ערך מורחב|ערך=[[אנ"שבית שניאורסון בליובאוויטש]] }}[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטשבימינו]]בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, אשר העבירו את בית המשמש כיום כבית הכנסת לבית החומה. גם בנין המקוה נחרבאורחים, ובתחלת שנת [[תרפוכמוזיאון למורשת חסידות חב"ב]] (1921) שלח להם כד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע סכום מעות לתיקון המקוהט ורשום על שמו של הרבי.בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.
בערב [[ר"ח]] [[אלול]] של אותה שנה (1922) נסע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר [[מאמר]] חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה.==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה==
היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות *'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".
בקיץ [[תש"א]] (1941) כבשו הגרמנים את העיירה. ברביעי בנובמבר - ג' [[חשוון]] [[תש"ב]] רצחו את כל 483 היהודים אשר בה, הי"ד.{{ליובאוויטש}}
בתקופה שנחרבה החצר נחרב ==ראו גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. בשנת ==*[[תרפליובאוויטש - העיירה של חב"ד(ספר)]] .*[[גבריאל גורדון]].*[[ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (1924ארגון) השתדל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]].
האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת ==לקריאה נוספת==* [[תשכ"ואלישיב קפלון]]. לצורך זה נסע הרב דוד גורביץ, מסמרקנד הרחוקה אל '''"ליובאוויטש, והקים שם את מצבות כ- העיירה של חב"ק אדמוד"ר ה''' תשע"צמח צדק" וכ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ההרוסותז, 566 עמודים.*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.
את האהל בנו מחדש בשנת ==קישורים חיצוניים==*[https://anash.org/century-old-blueprint-reveals-unkown-details-about-lubavitch/ שרטוט מלפני מאה שנה חושף פרטים לא ידועים על ליובאוויטש] באתר {{אנש}} [תשמ"טהמקור באנגלית]*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי], הרב דוד נחשון ור' אבי טאובאתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר*[https://chabadpedia. מאז ואילך מרבים אנco.il/images/2/23/%D7%91%D7%99%D7%93_%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9.pdf בית משיח התלווה לביקור בית דין רבני חב"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינוד באה"ק - בעיירה ליובאוויטש]*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]
==ליובאוויטש בתקופתינו==
השם ליובאוויטש בתקופתינו מפורסם לא בגלל העיירה "ליובאוויטש" כי אם בגלל התנועה "ליובאוויטש".{{תבנית:עיירות ברוסיה}}{{הערות שוליים}}מאז עלה [[הרבי]], על כס נשיאות חב"ד, התחיל לשלוח [[שלוחים]] למרחבי תבל, לפתוח מרכזי יהדות וחסידות חב"ד בכל עיר ובכל פינה. "ליובאוויטש" מפורסמת היום בכל העולם, ויש לה היום לערך אלפיים מרכזים, במאות מדינות הפזורות בכל העולם. מאז נפתחו שערי ברית המועצות, ואחר כך "חבר העמים", שלח הרבי שלוחים רבים לפתוח מרכזי חב"ד גם בעיירות ומדינות רבות ב"חבר העמים". גם בליובאוויטש נקנתה חצר עם בית, בשנת תשמ"ט, שהפך להיות "בית חב"ד". בבית הזה נאספים כל הנוסעים להשתטח על אהלי הקודש בליובאוויטש, שם כותבים את הפדיון ומשם הולכים אל הציון הקדוש. עם פתיחת מסך הברזל, התחיל הרב נתן גוראריה לדון עם ממשלת רוסיה בקשר לבניית [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון מיוחד]] על גבי חצר רבותינו בעיירה ליובאוויטש; במשך שנות הפעילות הירבה לקבל עידוד וזירוז מאת הרבי, להביא את התוכנית האמורה לביצוע. ביום השלישי - ג' [[ניסן]] [[תשס"א]] הושלמה בניית המוזיאון, ונפתח המוזיאון לציבור. :קטגוריה:<small>(החומר בערך זה נלקח מתוך [[ליובאוויטש (ספר)|חוברת ליובאוויטש*]])</small> [[קטגוריה:ערכים קהילות חב"דיםד שנכחדו]]
ל. ק.
1,538

עריכות

אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/20048...675166"