[[תמונה:העיירה_ליובאוויטש.jpg{{פירוש נוסף|leftנוכחי=עיירה ליובאוויטש|thumbאחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|250px|ציור מפת הראו=[[חסידות חב"ד]] [[עיירהליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[משתמש:לוחם חב"די/פורטל:ליובאוויטש|פורטל:ליובאוויטש]]}}[[קובץ:מוזיאון ליובאוויטשהעיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]'''ליובאוויטשלְיוּבַּאווִיטְש''' (בכתיב עברי מודרניבעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: '''לובביץ''''Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]]. נוסדה לפני כחמש מאות שנים ותמיד התקיימה בה קהילה חשובה של [[יהודי]]ם. ייחודיות עיירה זו היא, שבמשך מאה ושתיים שנים היתה העיירה מרכזה של תנועת [[חב"ד]] העולמית, מה שנתן לה את שמה '''תנועת ליובאוויטש''' ואת מנהיג התנועה ל- '''[[הרבי מליובאוויטש]]'''.
בעיירה העיירה ליובאוויטש שכן מרכז תנועת הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד מתקופת [[אדמו"ר האמצעי]] שקבע בה את מושבו. בהמשך התגוררו בעיירה: [[אדמו, ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ר הצמח צדק]]; [[אדמוד במשך 102 שנה (תקע"ר המהרג - תרע"ש]]; ו[[אדמו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ר הרשד ליובאוויטש"ב]].
כרגיל באותן התקופות ובאותן המקומותבבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, מזמן לזמן היו פורצות שריפות בעיירה. שריפות אלו גרמו לנזקים רבים ולאבדן בתי העץ שהיו נשרפים כליל. לאחר השריפות שהיו בעיירה קנו עוד חלקות באותה חצר בליובאוויטש ובנו עליהן בתים מרווחים יותר, עד שהפכה כל החצר להיות כ"'''החצר בליובאוויטש'''ק אדמו" - המתוארת בספרות החבר המהר"דיתש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.
==השם==
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}.
== הקמת העיר ==בספר הזכרונות של האדמו"ר הרבי הריי"צ מסופר באריכות סיפור הקמתה כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, על ידי יהודי בשם רבי [[ר' מאיר]], יהודי קדוש מן הנסתריםשהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה).
העיר כונתה בשם זהו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שם האהבת יושביה לכלשמו של השר הראשון שהקים את העיירה, אפילו לבעלי החייםששמו היה "לובייעצקי".
==מרכז חסידות חב"דמיקום==העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.
בחירת העיירה ליובאווטשבעבר, עיירה קטנה ונידחת, כמרכז בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[חיסודת חב"דפולין]], נתבארה הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על ידי [[אדמוהסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ר הרייליובאוויטש - תולדות העיירה"צ]]:מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.
==תיאור כללי==ליובאוויטש מעולם לא בכדי נועדה [[ליובאוויטש]] לתפוס מקום כה נכבדהיתה עיר גדולה, תחילה בחיי הלמרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[צדיקחסידים]]ים הנסתרים ומאוחר יותר בחיי אדמומכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "רי וחסידי חבבריזנה"דהיה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות). ליובאוויטש}} (reka berezina), בגלל מעמדה הגיאוגרפי המיוחדובמערב העיירה זורם עוד נהר, היתה מקום מתאים לאנשים בעלי שאר־רוחקטן יותר (reka khuditsa), להתנזרות מהעולםשנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. החיצון והתמסרות מוחלטת לתורה ולעבודת ה'האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או כדי להתחיל בחיים חדשים המבוססים על העקרונות המוסריים הטהורים של התורהלרחצה (ספר הזכרונות).}}.
ליובאוויטש היתה העיירה מוקפת מאז ומתמיד יערות בייערות גדולים ששיוו , שמשווים לה מראה של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה׳ ובריאתו.וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:
במשך מאה ושתיים שנה שימשה {{ציטוט|תוכן="ליובאוויטש כמקום מושב לארבעה דורות , הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של נשיאי חב"דמקום מבודד, וכמרכז לחסידות החב"דית על מאות אלפי חסידיה במרחבי רוסיה ובמדינות העולםוהעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו.זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש היתה עיירה קטנה, התגוררו בה כשלוש מאות משפחות יהודיות וכמאה משפחות נוכריותמראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".{{הערת שוליים|מבוא ל׳ספר הזכרונות׳ ח"אמרכאות=כן}}
===תקופת מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הזקן===הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.
מרכז תנועת חסידות חב"ד עבר לעיירה ליובאוויטש בתחלת הדור השני, בשלהי שנת בעבר היה בעיירה מספר [[תקע"גבתי כנסת]] (1813בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בדור הראשון בנוסף לכך היה מרכז התנועה בעיירות [[לאזניא]] בעיירה טחנת קמח של מים ([[תקמ"ג]] - [[תקס"א]]; 1783 - 1801על יד גשר הנהר) ו[[ליאדי]] . בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר ([[תקסעם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "א]] - [[תקעליובאוויטש וחיילה"ב]]; 1801 - 1812) הסמוכות לליובאוויטש}}.
אמנם כבר כשמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"ק [[אדמוצ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה"ר הזקן]] - שהה בצעירותו בליובאוויטש, שם למד תורה מפי הרה"ק רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]]ויגאן" ו"סימטת הנהר".
מקום מגורו של רבי שניאור זלמן היה אז בעיירה לאזניא, הסמוכה לליובאוויטש. רבה של ליובאוויטש היה החסיד רבי יששכר בער, מתלמידי ב[[המגיד ממעזריטשליובאוויטש וחייליה]], ואליו נסע רבי שניאור זלמן ללמוד תורה. אחרי שיסד רבינו הזקן כותב את תנועת חבשמות הרחובות: "דשילעווע, הפך רבי יששכר בער מליובאוויטש להיות חסיד שלוחחלוקא, פטרבורג. בנו רבי יוסף מליובאוויטש היה מגדולי התלמידים של רבינו הזקןשייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".
אחריו התמנה רבי בנימין להיות רבה של ==אוכלוסיה==במהלך רוב שנותיה, העיירה ליובאוויטש. הוא פנה בשאלות הלכתיות אל רבינו הזקןהייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים.
אחד מתושבי ליובאוויטש בתקופת רבינו הזקן בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה תלמידו החסיד ר' [[צבי הירש זרחי]]בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.
===תקופת אדמובשנת תקמ"ר האמצעי===ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}.
[[אדמו"ר האמצעי]], התיישב בליובאוויטש מיד בתחלת ימי נשיאותו, ב[[ח"י באלול]] [[בשנת תקע"ג]] (1813)היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|1=[[ליקוטי דיבורים]] חלק א' ע' 36, וראו [http://www.shturem.net/images/news/64817_news_23072013_9640.pdf תשורה לבר-מצוה של הת' מ"מ מונדשיין (סמולנסק), י"ד מנחם אב תשע"ג] עמ' 77 {{PDF}}ספר הזכרונות}}.
בשנת ה'תר"כ (1860): היה זה מיד אחרי מלחמת נפוליון, כאשר כ"ק אביו אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד - רבי שניאור זלמן, עזב את ליאדיבליובאוויטש 1516 נפשות, עד אשר ב[[כ"ד טבת תקע"ג]] נסתלקה נשמתו בכפר [[פיענא]]מתוכן 978 יהודים.
במשך הקיץ חזר בנו ממלא מקומו רבי דובער לרוסיה הלבנה וקבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטשבשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות.
בדיווח של החוקר קורביצקי שכתב אל בית המשפט בשנת [[תקפ"ו]] (1825) מספרלאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, שבתחלה קנה בית עץ מאת בעל האחוזה מר קרויערעזבו יהודים רבים את העיירה, ואחר כך בחצר בית כנסת גדול של עץ. הבניה התחילה בשנת תקע"ד (1814) ונמשכה שנה או שנתייםוכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות.
אורך בית הכנסת הוא 10 סאזשין העיירה כיום (לערך 21 מטר1998) ורחבו 6 סאזשין (לערך 13 מטר). בכניסה לבית הכנסת יש פרוזדור שפתוח לשני הצדדיםמונה 545 תושבים נכרים. באמצע בית הכנסת עומדת בימה עם שלחן הקריאהואין יהודים שגרים בעיירה.
עוד הולך ומונה את מספר ספרי התורה ==היסטוריה==העיירה ליובאוויטש מוזכרת (שנכתבו על ידי הסופר מיאנאוויטשלראשונה), המנורות במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (שהוזמנו מ[[פטרבורג]]עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, הפמוטים, הוילונות והמפותכשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.
אוסף הספרים, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונות. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירה.הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:
באותה שעה גרו בליובאוויטש מאה ועשר {{ציטוט|תוכן="פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחותנוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. את הבתים בנה באותו שטח שלמד בו כ"ק אביו אדמו"ר הזקן אצל הרב יששכר בערנראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.
לעומת דיווח החוקר הנזכרלפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, כותב כואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "ק [[אדמוכל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו"ר הריי, וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "צ]] ברשימותיו אשר גודל בית הכנסת שבנה כליובאוויטש"ק אדמו"ר האמצעי היה 60x40 ארשין (לערך 42 על 28 מטר)סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל.
מיד כשהתיישב כרבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "ק אדמועיר ואם בישראל"ר האמצעי בליובאוויטש התחילו לנהור לליובאוויטש [[אנ, שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי"ש]] מכל המדינה.|מרכאות=כן}}
כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלובליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".
מלבד זאת היה כבספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"ק אדמומ או ה'ת"נ, ר האמצעי נוסע בעצמו מליובאוויטש אל העיירות שבהם גרים אנ' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "שבנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לחזור לפניהם [[דא"ח]] ולקבלם ל[[יחידות]]לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).
===תקופת אדמווכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ר הצמח צדק===ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש).
[[===תקופת אדמו"ר הצמח צדק]]הזקן===בשנים: תקט"ז - תקי"ז, יחד עם היה כ"ק דודו וחותנו אדמורבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר האמצעי, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ג ז - תחלת שנת תקעתקי"ד (1813ז)למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. אחרי הסתלקות כקביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "ק דודו וחותנו אדמופועלי צדק משכימי קום"ר האמצעי, בשנת [[תקפ{{הערה|ראה "ח]] (1827) קיבל את נשיאות ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.
קרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש, שהיה אבן הפינה, שהכל פונים אליו בכל עת.וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:
מלבד זאת רגיל היה האדמו{{ציטוט|תוכן="ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר לנסוע כל הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה לבקר . ודאי שמע אז את אנ"ש בעיירותיסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, כל שנה באיזור אחרוביחסם לאנשים, לומר לפניהם דאובמיוחד לאנשים פשוטים..."ח ולקבלם ליחידות.
כך "...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה לפחות בעשרת השנים הראשונות לנשיאותו. מתוך רבי שניאור זלמן ל"[[רשימת מאמרי דאנכד"ח כפול של כהבעש"ק אדמוט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הצמח צדק]]הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב" (קהד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"ת תשני אדמו"ד) למדנו, כי עד שנת [[תקצר האמצעי"ז]] (1837) ביקר ביותר משלושים עיירות.|מרכאות=כן}}
ב[[אגרות קודש אדמומאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר הריי"צ]] מסופר שבמשך התקופה הזאת יסד ' יששכר בער חסיד של רבינו ישיבה בליובאוויטש, ובעוד כמה עיירותהזקן{{הערה|שם}}.
במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטשגם בנו של ר' ישכר דוב, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים [[תרט"ז]]-[[תרי"ח]] (1856-1858)ר' יוסף מליובאוויטש, שבה נשרף בית היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, עם כל החצרמתלמידי רבינו הזקן, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלוגר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. אחר כך בנו את כל החצר והבתים מחדש, באופן מרווח יותרובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".
לפני השריפה היתה לו דירה קטנה בפינת החצר בשנת תקע"ב (מערבית צפונית1812)חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו - גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו בית הכנסת גדול מאדלמשך שבועיים.
בתוך ביתו ===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (במקום שהיה בית הכנסת בתחלה1812) הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנהשהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דאולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח בשעה שהיו מגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו "י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש.
ביתו החדש היה גדול ורחבהנסיך צ'חווסקי, גדלו 30X30 ארשין (לערך 21X21 מטר)ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. ואחרי הפסק קטן נבנה בית הכנסתאחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, בשטח החדש שנקנה בחצרלא רחוק מהחצר של רבותינו.
ביתו של לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לנהור לשם אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו היה מלא ארונות ספרים. קירותיו של חדר היחידות ושל חדר הסמוך לו מכוסים היו בארונות מלאים וגדושים בספרים וכתבי ידלתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.
חלק מהספרים וכתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה הנזכרת===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.
מיד כשהתיישבו בליובאוויטש בנו שם גם [[מקוה]]רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.
אחר כך בנו את המקוה אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על שפת הנהרקברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, לא רחוק מהחצר שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של רבותינוהאהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כאדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ק ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר הצמח צדק: משנת [[תקצהמהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ב]] ג (18321882) ואילך היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם בושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר אביגדור הכהןהצמח צדק.
כ===חורבן ליובאוויטש=== {{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}"ק אדמוחורבן ליובאוויטש"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמוהוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"רי חבש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - ב]] ([[י"ג ניסן תרכתשרי]] [[תרמ"וג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]] (1866), ושם מנוחתו כבודבהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.
בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהערלים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו. ===תקופת אדמו"ר מהרהרש"שב=== [[אדמו"ר המהר"ש]] גר כל ימיו וגם נסתלק בליובאוויטש. בקיץ [[תרכתרנ"ח]] ז (18681897) כאשר נשרפה שוב כל החצר והבתים שבה והוצרכו לבנות את הבתים מחדש, נוצרה בעיה: כ"ק ייסד אדמו"ר [[הצמח צדק]] כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן או בית מדרשהרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. עתה שנשרף הבית הסתפק אדמו"ר מוהר"ש אם הוא יכול וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את ביתו על מקום בית אביו, שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קייםהמקוה הקודם במקום. הוא כתב בזה שאלה ותשובה ([[אגרות קודש רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר המהר"ש]] אגרת מא), אבל למעשה בנה במקום הזה בשנת [[תרלהרש"ב]] (1872) את [[האולם הגדול (ליובאוויטש)]], כגודל הבית אשר היה שם - 30X30 ארשין (21X21 מטר). תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיוהרב דוד יעקובסון.
בפינה המזרחית דרומית של האולם היה חדר שניבימי מלחמת העולם הראשונה, ולידו פתח הכניסהבתחילת שנת תרע"ו (1915), כיור וקיר לתליית המעיליםכשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.
כ"ק אדמו"ר מוהר"ש רצה אם כן לבנות אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את בית דירתו במקום שבנה כ"ק אביו אדמו"ר [[הצמח צדק]] את בית הכנסתהעיירה ליובאוויטש, היינו לצד מזרח. אך גם בזה היתה לו שאלהבדרכם לישיבה בקרמנטשוג, אם מותר לבנות בית דירה על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרשבשלהי קיץ תרע"ח (1918).
גם בזה כתב שאלה ותשובהלפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, ושם מספר אשר למעשה לא התפללו בבית הכנסת הזה (שבנו לערך בשנת [[תרי"ט]]) רק ב[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]]לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, וגם אחרי ההסתלקות התפללו בו בר"ה ויוהכ"פ במרתף של שנת [[תרכ"ז]] (1866)בית הרבי, משאין כן ביוהכ"פ והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של שנת [[תרכ"ח]] האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (1867) היה הקור גדול ולא התפללו בו, הוא נבנה מחדש רק היה משמש לבית המדרש בימי הקיץ. ובמשך הקיץ של שנת תרכבשנת תשכ"ח (1868ו) נשרף.
למעשה קנה אז כ"ק אדמו"ר מוהראחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ש שטח נוסף, בהמשך החצר לצד מזרח, ושם בנה את ביתו; ואילו על מקום בית הכנסת בנה את [[האולם הקטן ח (ליובאוויטש1918)]], שהיה מחובר לדירתוהתנחלה העירייה בחצר הרבי. בכותל המזרחי של האולם הקטן היה פתח ממנו אל חדר היחידות. באולם הקטן הזה היה גם חדר שני בתחילת חודש ניסן תרפ"א (חב1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"דניצער מוהרש"ב, למאריכים בתפלה ביחידות)נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, ועל גביו - עזרת נשיםוכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.
בין שני הבתים היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך - לצפון החצרבעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.
בשעה שבנה את האולם הקטן למקום תפלה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן ===תקופת אדמו"ר הריי"צ===אדמו"ר המהרהריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"שמ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893)|רבי זלמן אהרן]] שהתקיימה בתחלת התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת [[תרלתרנ"ד]] ז (18731897)התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.אחרי חתונתו, ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזהבנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.
ברשימת כבתחילת חודש ניסן תרפ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסופרא (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, אשר במשך שנות נשיאותו בנה כ"ק אדמו"ר מוהרכמה מאנ"ש גם שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את שאר הדירות אשר בחצרבית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, דירה עבור בנו הרזובתחלת שנת תרפ"א ב (בפינה מזרחית צפונית של ביתו1921), עבור בתו [[הרבנית דבורה לאה גינזבורג (בת אדמו"ר המהר"ש)]] (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אחר כך דירתו של כ"ק [[שלח להם אדמו"ר הריי"צ]] ), ודירה עבור כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] (באמצע הצד הדרומי של החצר)סכום כסף לתיקון המקוה.
למזרחה בערב ר"ח אלול של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצראותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, ולידה באר מים וגינהאמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כבית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ק אדמו"ר מוהר"ש היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסוןו.
כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נסתלק בליובאוויטש ב[[י"ג תשרי תרמ"ג]] (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק".===בשואה==={{ערך מורחב|שואת ליובאוויטש}}
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.
בקיץ [[תרנמפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"ז]] (1897) ייסד [[אדמוא נפתח "ר הרשמבצע ברברוסה"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]]של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. בתחלה למדו התלמידים בכמה מקומות שבחצר, אמנם בשנת [[תרסהגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א]] (1901) התרבה מספר התלמידים, ואז התחילו הלימודים באולם הגדולנכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.
בשנת [[תרס"ב]] בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (1902עגול) בנו מטבח וחדר אוכל בחצר לתלמידי הישיבה. לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.
במשך השנים הסמוכות נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של החצרהעיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, שבהם גם והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה אולם הלימודים לתלמידי השיעוריםברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח ופינת תה לתלמידי הישיבהשיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה.
גם מקוה התחיל אז כחיסול הגטו נערך בי"ק אדמו"ר מוהרשד חשוון ה'תש"ב לבנות בחלק המזרחי של החצר; אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה במקומה הקודםאנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]][[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים.
ישיבת בשנת ה'תש"תומכי תמימים" בליובאוויטש התקיימה במשך יותר מעשרים שנהב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, משלהי שנת תרנונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ז ב (181724 בפברואר 1942) עד שנת [[תרע"ח]] הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (1918יהודים ולא-יהודים).
רב כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ליובאוויטש בתקופת כורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ק אדמור הצמח צדק ואדמו"ר מוהרשהמהר"ב ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה הרב דוד יעקבסוןשייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת ==העיירה כיום==[[תרע"ו]] (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטשקובץ:בית-הארחה-בליובאוויטש. ואכן, ב[[ט"ז חשוון תרע"ו]], עלו משפחת jpeg|250px|שמאל|ממוזער|בית הרב על המרכבה ועזבו את הארחה בעיירה ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי [[אדמו"ר האמצעי]] התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור נפלא על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.
משפחת בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח{{הערה|[https://chabad.info/news/474947/ י"ג ניסן: בית הרב היו כמה שבועות בדרך. את יום הולדתו ב[[כ' בחשווןהארחה הוקם בעיירה ליובאוויטש{{תמונה}}{{אינפו}}]] חגג הרבי הרש"ב בעיר אוראל}}, שוחזר המקוה, ואחר כך התיישבו בה'[[רוסטובהזאל הגדול (ליובאוויטש)|זאל]]' ו'''חצר רבותינו נשיאנו'''.
אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה ב[[קרמנטשוגאוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש| אוהל רבותינו נשיאינו]], בשלהי קיץ תרע"ח (1918)והמקומות הקדושים בעיירה שופצו ושוחזרו.
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטשרבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשרלבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] (יו"ר ארגון [[ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]]) פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום{{הערה|[https://chabad. חפרו בעומק, במרתף info/news/635179/ סקירה ב-ynet: "תחיית המתים" של בית הרבי, והצניעו שם את החפציםהעיירה ליובאוויטש{{אינפו}}]}}.
===אדמו"ר הריי"צ וליובאוויטשבתי העלמין בליובאוויטש=={{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל הרבניות]]}}[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הריי"צהצמח צדק]] נולד בוכ"ק [[יאדמו"ב תמוז תרר המהר"מש]] (1880) בליובאוויטש.
בקיץ בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[תרנסטערנא]] (אשת אדמו"גר הזקן), הרבנית [[שיינא]] (1893אשת אדמו"ר האמצעי) התקיימה הבר מצוה שלו באולם הגדול הנ, הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"לר הצמח צדק), ובשלהי שנת תרנהרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ז ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (1897בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי) התקיימה חתונתו באולם הגדול הנ, [[אברהם סנדר שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"לש)|אברהם סנדר]] שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).[[קובץ:אבא דוד גורביץ שחזור הקמת מצבות ליובאוויטש.jpeg|שמאל|ממוזער|הרב אבא דוד גורביץ במהלך שחזור הקמת מצבות אדמו"רי ליובאוויטש]]בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.
אחר כך נפתחה הישיבה תומכי תמימים והוא מונה להיות מנהל הישיבהבליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.
אחרי חתונתו==חצר רבותינו נשיאינו=={{להשלים}}[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, בנו בבית כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב עוד חדר אחד עבור דירתו ואחר כך עבר לגור בבית הסמוךשם התגוררו הם ומשפחותיהם, בפינה מערבית דרומית של החצר (הבית שנבנה בתחלה עבור מרת דבורה לאה גינזבורג - בת אדמוושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"ר מוהר"ש )כ ישיבת [[תומכי תמימים]].
בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתוכיום במקום נבנה מוזיאון הסוקר את תולדות רבותינו נשיאינו בעיירה.
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר. את האולם הגדול הפכו לתיאתרון העירוני. בית כ"ק אדמו"ר הרש"ב - בית המשפט. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש - ועד ההנהגה העירונית. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - בית הפקידות העירוני. בית החומה - בית הספר העירוניה'זאל' ובתי [[רבותינו נשיאנו]] שוחזרו.
בתחלת ניסן ==בית שניאורסון=={{ערך מורחב|ערך=[[תרפ"אבית שניאורסון בליובאוויטש]]}}[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]] (1921)בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, ככלות שנה ראשונה להסתלקות כהמשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ק אדמוד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ר מוהרש"ב , נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר ט ורשום על ידי הנכריםשמו של הרבי.בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.
באותה שעה עדיין היו גרים כמה מ[[אנ"ש]] בליובאוויטש, אשר העבירו את בית הכנסת לבית החומה. גם בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת [[תרפ"ב]] (1921) שלח להם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ סכום מעות לתיקון המקוה.==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה==
בערב [[*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"רבעל ה"צמח צדק"ח]] [[אלול]] של אותה שנה : "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (1922כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה) נסע כ. מייסד הישוב "ליובאוויטש"ק אדמונקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "ר מוהריישמא - מילתא היא"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר [[מאמר]] חסידות בבית הכנסת נאמר גם:"וכל אשר בבית החומהיקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".
היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.{{ליובאוויטש}}
בקיץ ==ראו גם==*[[תשליובאוויטש - העיירה של חב"אד (ספר)]] (1941) כבשו הגרמנים את העיירה. ברביעי בנובמבר - ג' *[[חשווןגבריאל גורדון]] .*[[תש"בליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]] רצחו את כל 483 היהודים אשר בה, הי"ד.
בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. בשנת ==לקריאה נוספת==* [[תרפ"דאלישיב קפלון]] (1924) השתדל כ, '''"ק אדמוליובאוויטש - העיירה של חב"ר מוהרייד"צ לתקן את האהל''' תשע"ז, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים566 עמודים.*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.
האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת ==קישורים חיצוניים==*[https://anash.org/century-old-blueprint-reveals-unkown-details-about-lubavitch/ שרטוט מלפני מאה שנה חושף פרטים לא ידועים על ליובאוויטש] באתר {{אנש}} [תשכ"ו]המקור באנגלית]*[http://www.mylubavitch. לצורך זה נסע הרב [[דוד גורביץorg/ ליובאוויטש שלי]], מסמרקנד הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם אתר המתעד את מצבות כתולדות חסידות חב"ק אדמוד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר*[https://chabadpedia.co.il/images/2/23/%D7%91%D7%99%D7%93_%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9.pdf בית משיח התלווה לביקור בית דין רבני חב"ר [[הצמח צדק]] וכד באה"ק אדמו- בעיירה ליובאוויטש]*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ר מוהרליובאוויטש"ש ההרוסות.באתר {{אינפו}}]
את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.
==ליובאוויטש כיום==
השם ליובאוויטש בתקופתינו מפורסם לא בגלל העיירה "ליובאוויטש" כי אם בגלל התנועה "ליובאוויטש".
מאז עלה [[הרבי]], על כס נשיאות חב"ד, התחיל לשלוח [[שלוחים]] למרחבי תבל, לפתוח מרכזי יהדות וחסידות חב"ד בכל עיר ובכל פינה.
"ליובאוויטש" מפורסמת היום בכל העולם, ויש לה היום לערך אלפיים מרכזים, במאות מדינות הפזורות בכל העולם.
מאז נפתחו שערי ברית המועצות, ואחר כך "חבר העמים", שלח הרבי שלוחים רבים לפתוח מרכזי חב"ד גם בעיירות ומדינות רבות ב"חבר העמים".
גם בליובאוויטש נקנתה חצר עם בית, בשנת תשמ"ט, שהפך להיות "[[בית חב"ד]]". בבית הזה נאספים כל הנוסעים להשתטח על אהלי הקודש בליובאוויטש, שם כותבים את הפדיון ומשם הולכים אל הציון הקדוש.
== מוזיאון ליובאוויטש ==
[[קובץ:שער הכניסה למויזאון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חצר רבותינו נשיאינו]]
עם פתיחת מסך הברזל, התחיל הרב [[נתן גוראריה]] לדון עם ממשלת רוסיה בקשר לבניית [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון מיוחד]] על גבי חצר רבותינו בעיירה ליובאוויטש; במשך שנות הפעילות הירבה לקבל עידוד וזירוז מאת הרבי, להביא את התוכנית האמורה לביצוע.
ביום השלישי - [[ג' ניסן]] [[תשס"א]] הושלמה בניית המוזיאון, ונפתח המוזיאון לציבור.
==ראו גם==
*[[ליובאוויטש (ספר)]]
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.chabadlibrary.org/books/search.aspx?searchWhere=47%2f62&searchText=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9 הספר 'ליובאוויטש' על העיירה] - מאת הרב [[שלום דובער לוין]]
* [http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=64960 אנדרטה לזכר נרצחי ליובאוויטש]{{תמונה}}
*[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65029 זכרונות מהליובאוויטש מאת מר מרדכי לזר] - הביא לדפוס [[שניאור זלמן ברגר]]
*[https://picasaweb.google.com/mylubavitch?fgl=true&pli=1 אלבום שיתופי (פיקסה) מאתרי חב"ד בליובאוויטש]{{תמונה}}
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}
{{הערות שוליים}}
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}[[קטגוריה:אתרים חב"דים]][[קטגוריה:קהילות חב"ד ברוסיהליובאוויטש|*]]
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]