פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏תולדות חיים: תיקון טעות
==תולדות חיים==
ר' ניסן, נולד ב[[י"ג מנחם אב]] [[תרס"ד]] [[בעיירה]] [[ז'לובין]] שב[[רוסיה]] לאביו ר' יצחק ולאמו מרת שיינא חיה. הוא למד והתחנך ב[[תלמוד תורה]] אצל רב העיירה החסידית הרב [[משה אקסלרוד]] ובגיל שתים עשרה נסע ל[[ליובאוויטש]] עם גיסו לעתיד ר' [[ישעיהו דנבורג]]. הוא הגיע לליובאוויטש בחודש [[טבת]] [[תרע"ז]] והתקבל לכיתתו של ה[[ר"מ]] [[שמואל ניסנוביץ|ר' שמואל-בער ניסנביטש]] וכן היה תלמיד של המשפיעים ר' [[יחזקאל פייגין ]] ור'[[ זלמן משה היצחקי ]] . בשנת [[תרפ"ה]] נתמנה ל[[משגיח]] בסניף ישיבת [[תומכי תמימים חרקוב|תומכי תמימים בחרקוב]] ומשם עבר בראשית שנת [[תרפ"ח]] להיות [[משגיח]] [[חסידות]] בישיבת [[תומכי תמימים נעוועל|תומכי תמימים בנעוועל]] שם שהה עד [[י"ד כסלו]] [[תרפ"ט]] שאז הקומוניסטים סגרו את ה[[ישיבה]] ואחרי מספר חודשים עבר בחשאי ל[[לנינגרד]] שם כיהן כ[[משפיע]] ל[[חסידות]]. בשנת [[תרפ"ח]] התחתן עם מרת מאשע{{הערה|ב[[ספר החסידים]] כתב את שמה מאש'''א''' רבקה.}} רבקה בת ר' [[משה רסקין]]. בח' [[כסלו]] [[תר"צ]] (19301929), נאסר ונשלח לשלוש שנות גלות בארכנגלסק ש[[בסיביר]], בשל היותו [[מלמד]] תורה, דבר שהיה אסור על פי ה[[חוק]] ב[[ברית המועצות]].
ב[[ג' תמוז]] [[תרפ"ז]], לפני ש[[הרבי הריי"צ]] יצא ברכבת מ[[לנינגרד]] לעיר גלותו [[קוסטרומה]], שם היה אמור לגלות ל3 שנים - ביקש מחסידיו לא לבוא ללוותו בתחנת הרכבת, עקב הסכנה מעיניהם הבולשות של ה[[ק.ג.ב]]. בפועל, למרות הציווי ה[[חסידים]] באו בהמוניהם לחתנת הרכבת כיוון שידעו שבדרך הטבע אין להם סיכוי לראות את פניו הקדושות של ה[[רבי]] בשלושת השנים הבאות. ר' ניסן ציית להוראת הרבי ונשאר בביתו. כשראה הרבי את המוני ה[[חסידים]] שהגיעו לתחנת הרכבת, שאל את אחד החסידים אם גם ר' ניסן נמצא במקום. ענה ה[[חסיד]]: הרי הרבי הורה שלא לבוא! הגיב הרבי: "ניסן איז א זיסער סאלדאט" [= ניסן הוא חייל מתוק].
ב[[תש"ח]] נסע ל[[צרפת]] על פי הוראתו של [[הריי"צ]], והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר [[ברינואה]]. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב ל[[מנהל]] ו[[משפיע]] ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של [[עבודת השם]] מתוך "[[קבלת עול]]".
==הוראות מהרבי==פעל רבות בענין [[קבלת הנשיאות של הרבי]].לאחר הכתרת [[הרבי]] הפך ל[[חסיד]] שלו והיה נוסע אליו לעיתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכהופעל כל העת ליישם את ההוראות שקיבל מהרבי
באחת הפעמים בהם ר' ניסן הגיע ל-[[770]], [[התוועדות|התוועד]] כל הלילה עם [[תמימים|הבחורים]] ב[[770#הזאל הקטן|'זאל הקטן']]. בבוקר התעניין הרבי אצל המזכיר ר' [[יהודה לייב גרונר]] על מה דיבר ר' ניסן בהתוועדות, והמזכיר סיפר שבכל הלילה התוועד על נקודה אחת: כיצד בחור יכול לעמוד מול הרבי כאשר ה[[מחשבה דיבור ומעשה]] שלו אינם נקיים? הרבי הרהר כמה רגעים, ואחר התבטא: "הוא צודק"...
ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"[[בינוני]]" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל [[שלושה לבושים|מעשה, דיבור או מחשבה]] שלו נעשים לשם שמים.
 
במהלך התוועדות בישבה אמר פעם: הרי אסור להישבע, אבל אם היה מותר להישבע הייתי נשבע בספר תורה שהרבי שליט"א הוא ה[[הרבי כמלך המשיח|מלך המשיח]]!
נפטר ב[[ט' באייר]] [[תשד"מ]]. בנו, הרב [[יצחק נמנוב]], ממלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה.
984

עריכות