שינויים

[[קובץ:פנחס מנחם אלתר.JPG|leftשמאל|thumbממוזער|250px|רבי [[פנחס מנחם אלתר מגור]] בביקור אצל הרבי]]'''חסידי פולין''' הוא כינוי (בעגה החב"דית) לחסידויות הכלליות שהולכים בדרך [[הבעל שם טוב]], ורובם גם בדרך [[המגיד ממזריטש]], אך בדרך הדגשה על [[חג"ת]]. בין חסידויות אלו לחסידות חב"ד שררו תמיד חילוקי דיעות על מידת הצורך בשימת דגש על ההבנה השכלית וההעמקה ברזי פנימיות התורה בהם עסקה [[תורת חב"ד]], כמו גם ביחס לדרישת חסידות חב"ד כי כל חסיד יעבוד את [[עבודת השם|עבודתו]] בכוחות עצמו, בעוד וחסידי פולין הסתמכו על עבודתו של רבם.

חילוקי דיעות אלו לרוב לא גרמו לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות הייתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ורבי [[מרדכי מטשרנוביל]] - שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד - השתדכו עם נשיאי חב"ד. וכן בכל הפעולות הציבוריות והפרטיות שררה אהבת נפש שלא תתואר במילים בין נשיאי חב"ד לשאר האדמו"רים ההולכים בדרך החסידות הכללית. ==היסטוריה=={{ערך מורחב|ערך=[[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|רבי אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)]]}}בשנת [[תקנ"ז]] הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את ספר ה[[תניא]] כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.}}. [[ספר התניא]] היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את [[תורת החסידות]] באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי [[אברהם מקאליסק]] יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה [[אדמו"ר הזקן]] מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר [[המגיד ממזריטש]] ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים"{{הערה|[[אגרות קודש]] הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב', ד'.}} אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. [[אדמו"ר הזקן]] השיב לו{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}} על כך. שיטתו של [[אדמו"ר הזקן]] היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}. בשנת [[תק"ס]] פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו{{הערה|אגרות קודש הנ"ל נספחים 29 - 30.}} ומסכים על כך שדרכו של [[אדמו"ר הזקן]] לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה". המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ורבי [[אשר מסטולין]], ואילו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי [[נחמן מברסלב]] ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם [[אדמו"ר הזקן]] ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת{{הערה|על המסע ראה [[יהושע מונדשיין]], '''מסע ברדיטשוב''', תש"ע. על פגישתו במהלך המסע את רבי נחמן ראה הרב [[יהושע מונדשיין]], '''[http://www.toratchabad.com/files/Gilion39Digital2.pdf פגישותיו של רבי נחמן מברסלב עם אדמו"ר הזקן]''', גליון [[מעיינותיך]], כ"ד טבת [[תשע"ד]] עמוד 11. {{PDF}}.}}. ==מחלוקת השיטות=====מיעוט אמירת תורה והסתמכות על הצדיק===כאשר התקיימה חתונת בת אדמו"ר האמצעי לרבי [[יעקב ישראל מטשרקאס (חתן אדמו"ר האמצעי)|יעקב ישראל מטשרקאס]] אמר אדמו"ר האמצעי כמה דרושים בחתונה. לעומת זאת המגיד מטשרנוביל התנגד לריבוי אמירת תורה, ולכן כשביקשו ממנו לומר תורה אמר: יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם - יש לומר מעט תורה אך העיקר היא לרחוץ את הרגילות, והשענו תחת העץ - להשען על הצדיק שיקשר את האדם להקב"ה בעבודת ה'{{הערה|מובא בכתבי ר"י שו"ב, וחלק מהדברים מובאים ברשימות הרבי תרצ"א - תרצ"ה}}.

ביסודות אלו סברו הרבה מחסידויות פולין כשיטת טשרנוביל. וכן מובא בשם רבי [[פנחס מקוריץ]]{{הערה|ב"אמרי פנחס" שער ה עניני לימוד התורה}}: "אמר אין לאדם לשמוע דברי תורה יותר מדאי, כי עי"כ נעשית חכמתו מרובה ממעשיו, רק לשמוע ד"א ולקיימו ואחר כך לשמוע עוד ולקיימו". דברים דומים כותב רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] בספרו פרי הארץ{{הערה|(4) ספר פרי הארץ - פרשת נשא: כשירבה המדרש והחכמה לדעת ולא המעשה יהיה חכמתו מרובה ממעשיו, ולא די שלא יתקן אלא אדרבה והופכתו על פניו כנזכר. וכמאמר (סוכה נב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולא דרך כלל אמרו אלא אפילו אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת איך להנצל מאותו תאוה ולא ירבה במצות אותו אבר המיוחד לאותו תאוה גם כן מזיק יותר בחכמתו. והוא מאמר רז"ל (ברכות סג ע"א) למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, מה שאין כן אם אינו רואה סוטה בקלקולה ואינו יודע חכמה ודעת להווסר כל כך אין צריך להזיר עצמו מן היין. ולכאורה הוא להיפך אדרבא כי בראותו נווסרו כל הנשים ואין צריך להזיר אבל הוא דברינו הנ"ל כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו להשתמש בתאוה זו ומאז צריך שימור יותר ויותר כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו שלא תתהפך הידיעה [והחכמה] על פניו}}. שונה היא [[חסידות ברסלב]] שאמנם הדגישה את ההסתמכות על הצדיק יותר משאר חסידי פולין באופן קיצוני ביותר, אך לעומת זאת דגלה בלימוד ספרי חסידות של רבי [[נחמן מברסלב]] העוסקים בדברים עמוקים ביותר . ==מנהגי פולין ונהגתם בחב"ד=====מלבושי חסידי פולין===אדמו"ר הרש"ב דיבר אודות מעלת עניין החיצוניות של פולין שזהו עניין הלבושים, באמרו:"אני מיצר ודואג על שאין אנו דרים בפולין"{{הערה|רשימות היומן עמ' קע ראה גם סה"ש תרפ"ג ס"ע 46 ואילך}}. גם אדמו"ר הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד{{הערה|רשימות תרצ"א}}. === אמירת תחנון בימי הילולא === הרבי סיפר: שאלתי פעם אצל [[אדמו"ר הריי"צ|מו"ח אדמו"ר]] מהו הטעם שאצל חסידי חב"ד נוהגים לומר תחנון ביאָרצייט של צדיקים (דלא כמנהג חסידי פולין).  והשיב, שזהו הזמן היותר טוב לבקש ולפעול כו' (למרות שהם עוסקים ברע מעט יותר משאר ספרי חסידות"וואו איז דאָ אַ בעסערע צייט אויף אויסבעטן").

כמו כן רבי ביאר הרבי: הביאור בזה - שאצל [[אברהם מקאליסקפולין]] מתאונן במכתביו על מנהגו של אדהאין אומרים תחנון, מפני שהעלייה שביום היאָרצייט אצל הצדיק ש"באמונתו יְחַי'" פועלת עליה אצל כל מקושריו, שנמצאים במעמד ומצב שלמעלה מהענינים שצריכים לומר עליהם תחנון (אף שאין זה בדרך פנימיות); אבל חסידי חב"ז להרבות בריבוי דברים עמוקים מכבשונו של עולם לכל אדםד, וסובר שריבוי לימוד חסידות עלול לגרום על האדם השפעה לא טובה. דברים דומים כותב רבי שתובעים מהם [[מנחם מנדל מויטבסקפנימיות]] בספרו פרי הארץ{{הערה|ועבודה דוקא, רוצים להעלות (4"מיטנעמען") ספר פרי הארץ - פרשת נשא: כשירבה המדרש והחכמה לדעת ולא המעשה יהיה חכמתו מרובה ממעשיוגם את הגוף, ולא די שלא יתקן אלא אדרבה והופכתו על פניו כנזכר. וכמאמר [[גוף]] רחוץ (סוכה נב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולא דרך כלל אמרו אלא אפילו אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת איך להנצל מאותו תאוה ולא ירבה במצות אותו אבר המיוחד לאותו תאוה ג"כ מזיק יותר בחכמתו. והוא מאמר רזאַ אָפּגעוואַשענעם גוף"ל (ברכות סג ע"א) למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, משא"כ אם אינו רואה סוטה בקלקולה ואינו יודע חכמה ודעת להווסר כל כך אין צריך להזיר עצמו מן הייןולכן גם אז אומרים תחנון. ולכאורה הוא להיפך אדרבא כי בראותו נווסרו כל הנשים ואין צריך להזיר אבל הוא דברינו הנ"ל כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו להשתמש בתאוה זו ומאז צריך שימור יותר ויותר כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו שלא תתהפך הידיעה {{הערה|1= [והחכמהhttp://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/1/26/172&search=%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9F תורת מנחם] על פניו}}. זו היתה אחת מהסיבות לפילוג הדיעות בין חצר ויטבסק לחצר חב"ד.

==אמירת תורה ברבים==דרכו של אחד הדברים המאפיינים את חסידי חב"ד לעומת חסידי פולין הוא בנוגע ללבישת ה[[המגיד ממזריטשגארטל]] הייתה לומר דברי חסידות ברבים. רבי פינחס מקוריץ חלק עליו וסבר, כי דברים רמים ונישאים כאלה אין לאומרם והוא הימנעותם של הבחורים לפני כל אדםחתונתם מלבישת הגארטל{{הערת שולייםהערה| למרות שהיה תלמידו1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15900&pgnum=411 אגרות קודש חלק י' עמוד שצד].}}. פעם אחת מצא רבי פינחס ברחוב כמה דפים כתוביםההסבר לכך הוא היות שהגארטל קשור עם בחינת ה'[[מקיף|מקיפים]]', וכשהרימם נוכח כי כתובים עליהם דברי-תורתו של המגיד. חשב הצדיק בליבו: הנה, זו התוצאה של חוסר זהירות בדברים נעלים כאלהדבר שאדם מתחיל להיות קשור אליו רק לאחר חתונתו.

ראה עם זאת , נהוג אצל חסידי חב"ד לחגור גומי מעל ה[[ציצית]] מתחת לחולצה, דבר המסייע גם למתיחת ה[[ציצית]] שלא תתקמט מתחת ל[[בגד|בגדים]] - דבר המהווה בעיה הלכתית לפי שיטת [[אדמו"ר הזקן]], והשמיע באוזני רבי פינחס משל:. חלק מהבחורים נוהגים לחגור גארטל דק במקום הגומי.

:::''"בן מלך חלהיוצא מהכלל הוא חגירת גארטל בשעת כניסה ל[[יחידות]] או בשעת כתיבת [[פדיון נפש]] לרבי, והרופאים נלאו למצוא מזור למחלתודבר הנהוג גם אצל בחורים לא נשואים{{הערה|ראו הוראת הרבי בזה ב[[ימי בראשית (ספר)|ימי בראשית]] עמוד 55. לבסוף אמרו, שיש אבן יקרה ונדירה, שאם יכתשוה לאבקה וישקו ממנה }}.===מצוה טאנץ===רבי [[גבריאל ציננער]] שאל את בן-המלך - יחליםהרבי מדוע לא נהגו חסידי חב"ד במנהג המצוה טאנץ כפי מנהג חסידי פולין. החלו הכול לחפש אחר האבןהרבי השיב לו במכתב{{הערה|ליקוטי הוראות ומנהגים בעניני חתונה ע 149}} כי לא שמע הטעם בזה, אבל לפי מה שרואים בפועל מה שנשתשלשל מזה בכמה וכמה חתונות, ונתברר שזו האבן המפארת ניתן להבין את כתר המלךהטעם שלא נהגו בזה, שאין כמותה בכתרי כל המלכים. חסו השרים וכמו שמצינו במדרש לענין דברים טובים שנהגו בהם ה[[אבות]] הקדושים ונפסלו מחמת שנשתלשל מהם הנהגה שלא כראוי (עיין ספרי ופרש"י על הכתרשופטים טז, ובפרט שמחלת הבן החמירה עד שהיה ספק אם יוכל לבלוע את התרופהכב). באו ושאלו את פי המלךאך למעשה כתב ש"אין עניני למעט בשמחות בני ישראל", ושלמעשה ישאלו בזה מורה הוראה. אמר המלך ==ראו גם==*[[חסידות הכללית]] ==קישורים חיצוניים== * [http: יקר הוא הכתר, ויקרה היא האבן המפארת אותו, אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת ערכו של בן-המלך//hageula. כדאי לכתוש את האבן אפילו על הספק - אולי טיפה אחת תיכנס ותצילוcom/news/view/16326.htm/ חסידי חב"ד או חסידי פה לין?] {{הגאולה}}

 [[קטגוריה:מושגים כלליים בחסידותחסידות הכללית‏]]