שינויים

{{לעריכה}}ה'''שיטת הציונותציונות''' היא שיטה שנתייסדה תנועה לאומית שנוסדה לפני כמאה ועשרים שנה, ונחשבת כפסולה על ידי כלל הציבור החרדיקבוצת הוגים יהודים ביניהם: בנימין זאב הרצל, ומשה הס. במרכזה של האידאולוגיה הציונית עומדת ה{{מונחון|לאומיות|כלומר: אידאולוגיה, ובתוכם חסידי חבלפיה יש לעם זכות לקיים ממשל עצמי}} כאשר לקיום התורה והמצוות ישנה עדיפות משנית, אם בכלל. לרעיון זה התנגדו [[רבותינו נשיאינו]] בכל תוקף. למרות התנגדותם לשיטה, יחסם למוסדות שמיסודה של התנועה כמו השלטון הנוכחי בארץ ו[[צה"דל]] היה בצורה מרוככת, בשל היות הקמתם מוכרחת מכורח הנסיבות.{{הערה|ראה בערכים עליהם בהרחבה}}

מיסודות השיטה: לאומיות הבאה בראש סדר העדיפויות ==מקור השם==השם [[ציונות]], שהוטבע על ידי נתן בירנבאום, בתיאור תנועת "חובבי ציון", לקוח מהפסוק "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה", כשבפסוק מכונה [[ירושלים]] בשם ציון. בקונגרס הציוני הראשון, התקבל שם זה ככינוי הרשמי של כל יהודי, והפרדת הדת ממהות עם ישראלהתנועה.

== דעת רבותינו האידאולוגיה הציונית==ההשקפה הציונית סוברת שהלאומיות{{הערה|1=מתוך [[אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב]].}} היינו מדינה שפה או מוצא אחיד, באה בראש סדר העדיפויות של כל יהודי; זו הדרך לאחד את העם היהודי ולשומרו כעם; שמירת המצוות נצרכה רק מחוץ לארץ ישראל, כמכנה משותף בין היהודים מכל העולם. אך כעת, כיון שקיים מכנה משותף אחר, אין צורך בהן. מקימי הציונות, ראו צורך חיוני בהקמת מדינה ליהודים. יעדים נוספים של ה[[ציונות]], הוגדרו בקונגרסים שהתקיימו במשך השנים, כשהם משתנים בהתאם לזמן.

אדמו==זרמים בציונות==*ציונות מדינית - בהנהגתם של בנימין זאב הרצל ונורדאו. גרסה, שיש להשיג הסכם מדיני עם האומות ולאחר מכן להקים את המדינה.*ציונות מעשית - בהנהגתם של מ. ליליינבלום וי. ל. פינסקר. סוברת, כי יש לזרז עליה לארץ והתיישבות יהודית, על מנת לבסס את הבית הלאומי.*ציונות סוציאליסטית - בהנהגת נ. סירקין, ד. ב. ברוכוב, ח. ארלוזורוב וב. כצנלסון. שילוב ערכים סוציאליסטים של שיוויון ועבודה.*המזרח"ר הרשי - בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס, מנהיג תנועת "המזרחי"ב נלחם בציונות בצורה חריפה. *[[ציונות דתית|דתיים לאומיים]] - ציונות על פי משנת [[הרב קוק]] והרב [[הרבייוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] עצמו, נלחם במנהיגי הציונות בדרכים שונות, אם כי סבר כי יש להבדיל בין האיש והשיטה, ומעולם לא דחה בשתי ידיים את מנהיגי הציונות. אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות בפנים מאירות ובדרכי נועם*ציונות רוויזיוניסטית (מהפכנית) - בהנהגת זאב ז'בוטינסקי.

הרב ===הציונות הדתית==={{ערך מורחב|ערך=[[יהודה פלדיציונות דתית]] נתבקש ע"י הרבי לעשות מערכה ציבורית בענין}}'''הציונות הדתית''', כולל פרסום מאמרים בעיתונות בעניינים אלה בהסברה נאותה, והיה זה באתערותא דלעילא ביוזמתו רואה את ההתעוררות להקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל כחלק מ'תהליך הגאולה'. עיקר השקפת הציונים הדתיים מבוססת על פי משנתו של הרבי מבלי כל התעוררות מצדו<REF>הרב [[בטאון כפר חב"דאברהם יצחק הכהן קוק]], גל’ 1210</REF>.

הסופר הרב ==דעת רבותינו ==[[פרץ אוריאל צימרקובץ:הכתב והמכתב.jpg|ממוזער|200px|כריכת הקונטרס 'הכתב והמכתב', דעת [[אדמו"ר הרש"ב]], שהיה ידוע בדעותיו הקנאיות בנושא בשלילת [[התנועה הציונית|הציונות והמדינה, נצטווה ע]] (הדפסה מחודשת משנת תש"ל)]]{{ערך מורחב|ערך=[[הכתב והמכתב]]}}ב[[קונטרס ומעין]] מובאת התכתבות בין [[אדמו"ר הרש"י ב]] לרב [[שלמה אהרון אהרונסון]] בקשר להתנגדות של הרבילתנועה הציונית. במכתב התשובה של אדמו"ר הרש"ב, להרבות בכתיבה אנטי ציוניתמבוארת הבעייתיות שבשיטה זו. וזאת על ושהיא אף הרעה לעשות מחברת מפיצי ההשכלה, שהרי מי שנהיה למשכיל יודע שבכך עוזב את מסורת ישראל סבא, לא כן הציונים שפרקו מעליהם עול תומ"צ ואעפ"כ מחשיבים עצמם למחזיקי היהדות, כפי שכתבו "אשר לא זהו יהודי מי שמקיים את המצוות, כי אם מי שהוא היה אז כבר מפורסם כמקושר לרבי ומקורב אליו ביותר ציוני אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת רח"ל". כיוון שלטענתם יהודי הוא לאומי. וגם זכה לשמש כמה שלפתע נתעוררו לעלות לאה"ק, הוא לא מפני הקדושה שם, אלא מפני שכבר כמעט ונתערבו בגויים רק שהאנטישמיות לא נתנה להם להיות אזרחים במדינתם, ולכן חיפשו הגדרה לעצמם ובזה נתעורר הרצון הלאומי, אך כלל לא אכפת אם יהיה זה בארץ ישראל או בארץ אחרת. ולכן נלחמו רבותינו נשיאנו ברעיון הציוני. [[מזכירהרבי]] אצלודוגל בשיטה שיש להפריד בין האיש והשיטה, ומכאן שהרבי ומעולם לא חשש להודיע בת רבים דחה את דעת חב"ד בענינים אלומנהיגי הציונות, אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות.

למרות רצונו העז להפסיק מלכתוב בנושאים אלו ושטח [[אדמו"ר הרש"ב]] ביסס את תחנוניו לפני הרבי שיפטור אותו מזה בטענה עמדתו בעיקר על איסור 'שלושת השבועות'{{הערה|ולא רק משום שלא שמרו תורה ומצוות.}} - המובא ב[[מסכת כתובות]]{{הערה|דף קי"א ע' א'}}, איסור הכולל בין היתר ניסיונות ל[[קץ הגלות|דחיקת הקץ]] על ידי ריבוי תפילות ותחנונים - וקל וחומר במעשים גשמיים. {{ציטוטון|הנה גם אם היו האנשים האלה שלמים עם ה' ותורתו וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם אין לנו לשמוע להם לדבר הזה לעשות את גאולתנו בכח עצמינו, והלא '''אין אנו רשאים גם לדחוק את הקץ''' להרבות תחנונים על זה, ו'''כל שכן בכחות ותחבולות גשמיים'''{{הערה|כפירוש ה[[מהרש"א]]:"אינני סאטמארערשלא יעלו יחד ביד חזקה ולבנות להם חומת ירושלים".}}, זה דהיינו לצאת מהגלות בזרוע אין אנו רשאים ו'''לא עזר לו במאומהבזה תהיה גאולתינו ופדות נפשינו''' ובפרט שהוא נגד תקותינו האמיתי, והרבי ציווה עליו בתוקף לכתוב עוד ועוד. ואכן בהוראת הרבי כתב את הספר "כי כל צפיותינו ותקוותינו הוא שיביא ה[[יהדות התורה והמדינהקב"ה]]לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, כל חפצם לפרוק עול התורה והמצוות והלאומיות תהיה יהדות|ממכתב הרבי הרש" - על יחס היהדות החרדית למדינה ולב{{הערה|נדפס בספר [[יום העצמאותאור לישרים]]עמוד 57}}}}.

באחת ההזדמנויות<REF>בגם [[יחידות]] ביום כאדמו"ר הריי"ג [[שבטצ]] [[תשינלחם בציונות, ואף התבטא ואמר:"ח]].</REF> סיפר ..כאן אנו נמצאים בגלות בידי אומות העולם, בארץ ישראל נמצאים בגלות בידי יהודים, וקשה יותר להיות בגלות אצל רשעי ישראל מאשר אצל רשעי אומות העולם. הגלות בידי הגויים טובה מהגלות בידי יהודים, הגוי מחזיק את הגוף היהודי בגלות אך עם הנשמה היהודית אין לו הרביעסק, שכמה אישי ציבור וחברי כנסת חרדייםואילו הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומחפש לטמא את הנשמה. חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל '''מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות, מהעומדים בראש מפלגה חרדית חשובהלטמא את קדושת הארץ, בקשו מהרבי שיפעל עליו להפסיק לכתובלטמא את לשון הקודש'''. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של לשון הקודש, אבל הוראת הרבי אליו היתה שדוקא משום כך עליו לרבות בכתיבהשהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל. בלשון הקודש שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש, והלואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים, עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש, אז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה. אלה שנמצאים כאן יכולים להיות שבעי רצון על שלא נמצאים שם בארעא דישראל הגלותי, שהאנשים היראים הגרים שם הם עבדים תחת ידי פריצי עמך"{{הערה|ספר השיחות תש"ג.}}.

באותה יחידות הוא גם סיפר לרביההתנגדות לציונות נמשכה על ידי הרבי; הרבי אמר לרב [[חיים מנחם טייכטל]] לגבי אביו, שעסקני חברבי [[ישכר שלמה טייכטל]] מחבר הספרים "ד בארהמשנה שכיר" ו"אם הבנים שמחה"ק התרעמו על שפירסם דברים שהרבי אמר לו ביחידות קודמת בנושא זה, מכיון שסברו שהדברים יפים לאמרם בצינעא ובחדרי חדרים ביחידות, אך פירסום הדברים בעיתונות יכול להזיק לתדמיתה של חב”ד ואולי גם לתקציבים שהיא מקבלת מן השלטון. תשובת הרבי היתה: לא רק שניחא לי בפירסום הדבריםשכשיבוא ל[[ארץ ישראל]] ידפיס את כתבי אביו, אלא זו הוראה מפורשת מצדי לפרסמם <REF>צילום מכתבו של הר”א צימר בנושא זהויפרסם שהוא היה {{ציטוטון|אַ ערליכער איד און ווייט פון ציונות}} (=יהודי [[ירא שמים]] ורחוק מציונות), עם עוד הרבה מכתבים שלוזאת בעקבות טענות שבסוף ימיו רבי ישכר נעשה ציוני{{הערה|{{היברובוקס||הקדמת בן המחבר|53692|'''אם הבנים שמחה''', התפרסמו בתשורה לשמחת נישואין של משפחת בלוי, טבריה, אלול תשסירושלים תשע"ה, ע’ 63ג|ללא|עמוד=21}}.</REF>}}.

לאחד שהדפיס מאמר לשלילת הדיעה הרואה בהקמת המדינה אתחלתא דגאולהלמרות זאת, כתב הרבי: ...כבר הבעתי תשואות חן ושביעת רצון מרובה ממאמרו שהדפיס אמר שבהקמת [[מדינת ישראל|המדינה]] לא עברו על דבר הטעות המצערת והמבהילה אשר קוראים לגלות מר וחשך כפול ומכופל בשם אתחלתא דגאולה וכו’ . וזכות הרבים מסייעת לכל אחד המוחה נגד זה. וכמובן אין מקום לנפילת רוח שהמחאה אינה מתקבלת באופן שצריכה להתקבל, אף שתקוותי שבכל אופן עושה רושם, ומי עמד בסוד הוי’ לידע התוצאות. וכמובן שאין זה פוטר מלמחות עוד הפעם ועוד הפעםהאיסור של "[[קץ הגלות|דחיקת הקץ]]", ובפרט ע”פ המדובר ומבואר כמה פעמים אודות רציניות העניין וההיזק משום שהיו אז במצב של כינוי המצב הנוכחי בשם אתחלתא דגאולה...<REF>כל זה נלקח מתוך פיקוח נפש וזה היה מוכרח{{הערה|מובא בספר "[[http://chabad.info/indexבין אור לחושך]]" עמוד 23.php?url=article_he&id=28823 חב"ד אינפו]}}.</REF>

== דרכי נועם ==הרבי לא גורס ויכוח ציבורי בנושא, כיון שאינו מביא לשום דבר, ויכול אף לגרום לנזקים. הרב [[יוסף הכט]] רבה של אילת מספר לפני שנים רבות, בעקבות חילוקי דעות שנתעוררו בבית הכנסת שלו מסביב לאמירת מי שברך למדינה, עלה בדעתו לערוך דיון ציבורי בנושא זה, דיון שהיה גולש מטבע הדברים, גם לשאלות נוספות כגון שאלת היחס למדינה ולציונות בכלל, גיוס ל[[צה"ל|צבא]] (כולל של בחורי ישיבות ושל בנות) וכיוצא בזה, והוא שאל את הרבי אם לקיים את הדיון והסימפוזיון הזה, ועל זה הוא זכה לקבל את המענה בזה"ל: "מיעוט הויכוח בכיו"ב ישובח"{{הערה|1=מפי מי ששמע מפיו, מובא ב[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=28823 חב"ד אינפו].}}.

אם כי הרבי לא גרס ויכוח ציבורי בנושא שאינו מביא לשום דבר, ויכול אף לגרום לנזקים. הרב ביחידות פרטית לרב [[יוסף הכטמנחם בן ציון וילהלם]] שליטבכ"א, רבה ב סיון תשכ"ז ששאל כיצד לתווך את שיטת חב"ד נגד הציונות עם דרך הקירוב של אילת מספר לפני שנים רבות, בעקבות חילוקי דעות שנתעוררו בבית הכנסת שלו מסביב לאמירת מי שברך למדינה, עלה בדעתו לערוך דיון ציבורי בנושא זה, דיון שהיה גולש מטבע הדברים, גם לשאלות נוספות כגון שאלת היחס למדינה ולציונות בכלל, גיוס לצבא (כולל של בחורי ישיבות ושל בנות) וכיושיטת חב"ד אמר הרבי: "באמנם צריכים להיות נגד הציונות, והוא שאל אך את הרבי אם לקיים את הדיון והסימפוזיון הזההאנשים המחזיקים בה באופן אישי יש לקרב, כלומר: מקרבים כל יהודי מאחר שהוא יהודי, ועל זה הוא זכה לקבל אך לא מקרבים יחד איתו את המענה בזה”ל: “מיעוט הויכוח בכיוהציונות שבו ח"ו{{הערה|שיחות קודש תשכ"ז ח"ב ישובח”ע' 407.<REF>מפי מי ששמע מפיו, מובא ב[http://chabad.info/indexוראה תשורה פרידמן תשע"ה ע' 37.php?url=article_he&id=28823 חב"ד אינפו]}}.</REF>

מישהו שאל את הרבי כיצד לשלב בין השיטה של חב"ד נגד הציונותסיפר באותה הזדמנות שעל ידי שקירב מספר מהציונים בדרכי נועם, עם השיטה של חב"ד לקרב כל אחד ואחדהצליח לגרום למנוע אירוע מסוים שהיה גורם חילול ה' נורא ועצום. באותה הזדמנות הביע הרבי השיב כי צריך לקרב את האנשים באופן אישי, אבל לא לקרב יחד איתם את הציונות שבהםמורת רוחו מגן הפסלים הממוקם באה"ק, מכיון שם יש ענינים שהם יהודים וצריך לקרבם[[עבודה זרה]] ממש!{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4596&hilite=9dca0992-1e3d-4214-86d9-91fe597f8dc5&st=%D7%92%D7%9F+%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9D&pgnum=440 שיחות קודש [[תשכ"ז]] (440)].}}

במספר הזדמנויות במענה לאלו ששאלו אודות התרחקותה של [[חב"ד]] מסממנים ציוניים שונים השיב [[הרבי סיפר גם באותה הזדמנות ]] שאחת מסיבותיה של הנהגה זו נובעת מחשש שעל ידי שקירב מספר מהציונים בדרכי נועםהזדהות עם הציונות תיפגע הפעילות ל[[הפצת היהדות]] בחוגים שונים המתנגדים לה{{הערה|בקשר לחגיגת יום העצמאות - אגרות קודש חלק כ"א ע' כ"ח, הצליח לגרום למנוע אירוע מסוים שהיה גורם חילול ובאגרת מתש"מ למי שתמהה מדוע לא מניפים את דגל ישראל בתהלוכות ל"ג בעומר - קובץ 'ניצוצי אור' ע' 114}}, או משום שהדבר יפגע בפעילות חב"ד במדינות ערב השונות{{הערה|מכתב ה[[מזכירות]] מי"א ניסן תש"כ לרב [[שניאור זלמן סרברנסקי]] - [https://chabad.info/beis-medrash/594953/ לצילום המכתב]}}. ==פירסום הטעות שברעיון "אתחלתא דגאולה"=={{ערך מורחב|אתחלתא דגאולה}}למרות ש[[הרבי]] הורה שלא להילחם בנושא, הרבי הורה לעסוק בשלילת הטעות החמורה שכביכול ה[[מדינת ישראל|מדינה]] הינה "[[אתחלתא דגאולה]]". דבר שנוגד להלכה שהרי הרמב"ם שהוא הפוסק היחידי בעניין פוסק שהגאולה תבוא על ידי משיח בלבד, ולכן כל "גאולה" שאינה על ידי משיח אין עליה שם גאולה כלל גם לא אתחלתא.לאחר ששלל הרבי את הרעיון בשיחה חריפה בחג השבועות{{הערה|נדפס ב"[[תורת מנחם]]" חי"ד עמוד 125 הערה 101}} בשנת [[תשט"ו]], אמר הרבי:'''"ישנם החושבים שדיבורים אלו יזיקו, אך האמת היא שלא זו בלבד שלא יזיקו – אלא שתהיה מהם גם תועלת"''' נורא ועצום. באותה הזדמנות הביע  הרבי גם התבטא{{הערה|‏וגם עתה לא הייתי כותב את מורת רוחו מגן הפסלים הממוקם בהכל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – '''הכרזת "[[אתחלתא דגאולה]]"''' - עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"קת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל" [[אגרות קודש]], שם יש ענינים שהם אגרת ט'תריג. וראה באגרת ג'קד‏.}} כי הסיבה היחידה שמצא לנפילת החללים הרבים – היא ההכרזה של ה"[[עבודה זרהאתחלתא דגאולה]] ממש"!<REF>  הרב [[יהודה פלדי]] נתבקש על ידי הרבי לעשות מערכה ציבורית בענין, כולל פרסום מאמרים בעיתונות בעניינים אלה בהסברה נאותה, והיה זה ביוזמתו של הרבי מבלי כל התעוררות מצדו{{הערה|1=[[http://wwwשבועון כפר חב"ד]], גל' 1210}}. הסופר הרב [[אוריאל צימר]], שהיה ידוע בדעותיו הקנאיות בנושא הציונות והמדינה, נצטווה על ידי הרבי, להרבות בכתיבה אנטי ציונית. למרות רצונו העז להפסיק מלכתוב בנושאים בטענה "אינני {{מונחון|סאטמר|סאטמערער|חסיד סאטמר}}", למרות זאת ציווה עליו הרבי להמשיך בתוקף – "ודווקא בכיוון שכותב". ואכן בהוראת הרבי כתב את הספר "[[יהדות התורה והמדינה]]" - על יחס היהדות החרדית למדינה ול[[יום העצמאות]]. כשראה הרבי את החוברת – התבטא כי היא כתובה בפחות מדי חריפות.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req באחת ההזדמנויות{{הערה|1=4596&hiliteב[[יחידות]] ביום כ"ג [[שבט]] [[תשי"ח]].}} סיפר הרבי לר' אוריאל שכמה עסקנים חרדיים, מהעומדים בראש מפלגה חרדית חשובה, בקשו מהרבי שיפעל עליו להפסיק לכתוב, אבל הוראת הרבי אליו הייתה שדוקא משום כך עליו להרבות בכתיבה.  באותה [[יחידות]] הוא גם סיפר לרבי, שעסקני חב"ד בארה"ק התרעמו על שפירסם דברים שהרבי אמר לו ב[[יחידות]] קודמת בנושא זה, מכיון שסברו שהדברים יפים לאמרם בצינעא ובחדרי חדרים ביחידות, אך פירסום הדברים בעיתונות יכול להזיק לתדמיתה של חב"ד ואולי גם לתקציבים שהיא מקבלת מן השלטון. תשובת הרבי הייתה: לא רק שניחא לי בפירסום הדברים, אלא זו הוראה מפורשת מצדי לפרסמם{{הערה|1=8c4ad0cb-48dc-4fae-91d3-10ded80f23ab&st=%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA שיחות קודש תשכצילום מכתבו של הר"א צימר בנושא זה, עם עוד הרבה מכתבים שלו, התפרסמו בתשורה לשמחת [[נישואין]] של משפחת בלוי, טבריה, [[אלול]] תשס"זה, ע' 63.}}.  לאחד שהדפיס מאמר לשלילת הדיעה הרואה בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, כתב הרבי:... כבר הבעתי תשואות חן ושביעת רצון מרובה ממאמרו שהדפיס על דבר הטעות המצערת והמבהילה אשר קוראים לגלות מר וחשך כפול ומכופל בשם אתחלתא דגאולה וכו'. וזכות הרבים מסייעת לכל אחד המוחה נגד זה. וכמובן אין מקום לנפילת רוח שהמחאה אינה מתקבלת באופן שצריכה להתקבל, אף שתקוותי שבכל אופן עושה רושם, ומי עמד בסוד הוי' לידע התוצאות. וכמובן שאין זה פוטר מלמחות עוד הפעם ועוד הפעם, ובפרט על פי המדובר ומבואר כמה פעמים אודות רציניות העניין וההיזק של כינוי המצב הנוכחי בשם [[אתחלתא דגאולה]</REF>]... עם זאת כאשר הכין ר' [[שלום דובער וולף]] [[דובר חב"ד]], ידיעה לתקשורת אודות דברי הרבי בסוגיית תיקון חוק [[מיהו יהודי]] בה כלל גם דברים שהשמיע הרבי באותה הזדמנות בשלילת האמירה שישנה כבר [[אתחלתא דגאולה]], הורה לו הרבי להשמיט את הנושא ולא להיכנס אליו והסביר זאת בכותבו: {{ציטוטון|פשוט שכוונת השידורים (והפרסום בכלל) היא: 1) שיפור '''ותיקון''' דהנ"ל 2) שזהו '''דורש זהירות''' שלא להכניס הצד שכנגד לנצחנות, מלחמה וכיוצא בזה, 3) לא לעורר התנגדות דחוגים המסכימים לתיקון זה, אבל מחולקים עם כו' בעניין אחר, על ידי שיצרפו גם זה לדרישת התיקון. מובן גם כן, שהכתיבה צריכה להיות באופן שיהיה סיכוי שידפיסוהו. וק"ל}}{{הערות שולייםהערה|פתקים משולחנו של הרבי, ח"ג ע' 319}}.

== ראו עוד גם ==*[[ציונות דתית]]