שינויים

{{לעריכה}}ה'''שיטת הציונותציונות''' היא שיטה שנתייסדה תנועה לאומית שנוסדה לפני כמאה ועשים ועשרים שנה, ונדחתה על ידי גדולי ישראל מחוגים רחבים וכן ידי קבוצת הוגים יהודים ביניהם: בנימין זאב הרצל, ומשה הס. במרכזה של האידאולוגיה הציונית עומדת ה{{מונחון|לאומיות|כלומר: אידאולוגיה, לפיה יש לעם זכות לקיים ממשל עצמי}} כאשר לקיום התורה והמצוות ישנה עדיפות משנית, אם בכלל. לרעיון זה התנגדו [[רבותינו נשיאנונשיאינו]] בכל תוקף.למרות התנגדותם לשיטה, יחסם למוסדות שמיסודה של התנועה כמו השלטון הנוכחי בארץ ו[[צה"ל]] היה בצורה מרוככת, בשל היות הקמתם מוכרחת מכורח הנסיבות. {{הערה|ראה בערכים עליהם בהרחבה}}

מיסודות השיטה: לאומיות הבאה במקום תורה ומצוות==מקור השם==השם [[ציונות]], והפרדת הדת ממהות עם ישראלשהוטבע על ידי נתן בירנבאום, בתיאור תנועת "חובבי ציון", לקוח מהפסוק "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה", כשבפסוק מכונה [[ירושלים]] בשם ציון. בקונגרס הציוני הראשון, התקבל שם זה ככינוי הרשמי של התנועה.

בראשונה כותב על כך ה==האידאולוגיה הציונית==ההשקפה הציונית סוברת שהלאומיות{{הערה|1=מתוך [[אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב]] באגרותיו. אדמו"ר הרש"ב נלחם במייסדי }} היינו מדינה שפה או מוצא אחיד, באה בראש סדר העדיפויות של כל יהודי; זו הדרך לאחד את העם היהודי ולשומרו כעם; שמירת המצוות נצרכה רק מחוץ לארץ ישראל, כמכנה משותף בין היהודים מכל העולם. אך כעת, כיון שקיים מכנה משותף אחר, אין צורך בהן. מקימי הציונות כידוע, ראו צורך חיוני בהקמת מדינה ליהודים. יעדים נוספים של ה[[ציונות]], הוגדרו בקונגרסים שהתקיימו במשך השנים, כשהם משתנים בהתאם לזמן.

[[הרבי]] עצמו==זרמים בציונות==*ציונות מדינית - בהנהגתם של בנימין זאב הרצל ונורדאו. גרסה, נלחם במנהיגי הציונות הדרכים שונותשיש להשיג הסכם מדיני עם האומות ולאחר מכן להקים את המדינה.*ציונות מעשית - בהנהגתם של מ. ליליינבלום וי. ל. פינסקר. סוברת, אם כי סבר כי יש להבדיל בין האיש והשיטהלזרז עליה לארץ והתיישבות יהודית, ומעולם לא דחה בשתי ידיים על מנת לבסס את מנהיגי הציונותהבית הלאומי.*ציונות סוציאליסטית - בהנהגת נ. סירקין, ד. ב. ברוכוב, ח. ארלוזורוב וב. כצנלסון. שילוב ערכים סוציאליסטים של שיוויון ועבודה.*המזרח"י - בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס, מנהיג תנועת "המזרחי".*[[ציונות דתית|דתיים לאומיים]] - ציונות על פי משנת [[הרב קוק]] והרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]]. אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות בפנים מאירות ובדרכי נועם*ציונות רוויזיוניסטית (מהפכנית) - בהנהגת זאב ז'בוטינסקי.

הרב ===הציונות הדתית==={{ערך מורחב|ערך=[[יהודה פלדיציונות דתית]] נתבקש ע"י הרבי לעשות מערכה ציבורית כולל פרסום מאמרים בעיתונות בעניינים אלה בהסברה נאותה (והיה זה באתערותא דלעילא ביוזמתו }}'''הציונות הדתית''', רואה את ההתעוררות להקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל כחלק מ'תהליך הגאולה'. עיקר השקפת הציונים הדתיים מבוססת על פי משנתו של הרבי מבלי כל התעוררות מצדו<REF>הרב [[בטאון כפר חב"דאברהם יצחק הכהן קוק]], גל’ 1210</REF>.

הרב ==דעת רבותינו ==[[פרץ אוריאל צימרקובץ:הכתב והמכתב.jpg|ממוזער|200px|כריכת הקונטרס 'הכתב והמכתב', דעת [[אדמו"ר הרש"ב]], שהיה ידוע בדעותיו הקנאיות בנושא בשלילת [[התנועה הציונית|הציונות והמדינה - והיה ספרא רבה, ברוך כשרונות שפרסם את מאמריו והגיגיו בכמה וכמה עיתונים וכתבי עת ברחבי העולם היהודי]] (הדפסה מחודשת משנת תש"ל)]]{{ערך מורחב|ערך=[[הכתב והמכתב]]}}ב[[קונטרס ומעין]] מובאת התכתבות בין [[אדמו"ר הרש"ב]] לרב [[שלמה אהרון אהרונסון]] בקשר להתנגדות של הרבי לתנועה הציונית. הוא נצטווה עבמכתב התשובה של אדמו"ר הרש"י הרבי ביחידויות הרבות שזכה להןב, להרבות בכתיבה אנטי ציוניתמבוארת הבעייתיות שבשיטה זו. וזאת על ושהיא אף הרעה לעשות מחברת מפיצי ההשכלה, שהרי מי שנהיה למשכיל יודע שבכך עוזב את מסורת ישראל סבא, לא כן הציונים שפרקו מעליהם עול תומ"צ ואעפ"כ מחשיבים עצמם למחזיקי היהדות, כפי שכתבו "אשר לא זהו יהודי מי שמקיים את המצוות, כי אם מי שהוא היה אז כבר מפורסם כמקושר לרבי ומקורב אליו ביותר ציוני אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת רח"ל". כיוון שלטענתם יהודי הוא לאומי. וגם זכה לשמש כמזכיר אצלומה שלפתע נתעוררו לעלות לאה"ק, הוא לא מפני הקדושה שם, אלא מפני שכבר כמעט ונתערבו בגויים רק שהאנטישמיות לא נתנה להם להיות אזרחים במדינתם, ולכן חיפשו הגדרה לעצמם ובזה נתעורר הרצון הלאומי, ולמרות רצונו העז להפסיק מלכתוב בנושאים אלו ושטח את תחנוניו לפני אך כלל לא אכפת אם יהיה זה בארץ ישראל או בארץ אחרת. ולכן נלחמו רבותינו נשיאנו ברעיון הציוני. [[הרבי שיפטור אותו מזה (בלשונו “אינני סאטמארער”)]] דוגל בשיטה שיש להפריד בין האיש והשיטה, זה ומעולם לא עזר לו במאומה והרבי ציווה עליו בתוקף לכתוב עוד ועודדחה את מנהיגי הציונות, אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות.

באחת ההזדמנויות <REF>[[אדמו"ר הרש"ב]] ביסס את עמדתו בעיקר על איסור 'שלושת השבועות'{{הערה|ולא רק משום שלא שמרו תורה ומצוות.}} - המובא ב[[יחידותמסכת כתובות]]{{הערה|דף קי"א ע' א'}}, איסור הכולל בין היתר ניסיונות ל[[קץ הגלות|דחיקת הקץ]] על ידי ריבוי תפילות ותחנונים - וקל וחומר במעשים גשמיים. {{ציטוטון|הנה גם אם היו האנשים האלה שלמים עם ה' ותורתו וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם אין לנו לשמוע להם לדבר הזה לעשות את גאולתנו בכח עצמינו, והלא '''אין אנו רשאים גם לדחוק את הקץ''' להרבות תחנונים על זה, ו'''כל שכן בכחות ותחבולות גשמיים'''{{הערה|כפירוש ה[[מהרש"א]] ביום כ:"ג שבט תשישלא יעלו יחד ביד חזקה ולבנות להם חומת ירושלים"ח</REF> סיפר לו הרבי.}}, שכמה אישי ציבור וחברי כנסת חרדייםדהיינו לצאת מהגלות בזרוע אין אנו רשאים ו'''לא בזה תהיה גאולתינו ופדות נפשינו''' ובפרט שהוא נגד תקותינו האמיתי, מהעומדים בראש מפלגה חרדית חשובהכי כל צפיותינו ותקוותינו הוא שיביא ה[[קב"ה]] לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, בקשו מהרבי שיפעל עליו להפסיק לכתוב, אבל הוראת כל חפצם לפרוק עול התורה והמצוות והלאומיות תהיה יהדות|ממכתב הרבי אליו היתה שדוקא משום כך עליו לרבות בכתיבההרש"ב{{הערה|נדפס בספר [[אור לישרים]] עמוד 57}}}}.

באותה יחידות הוא גם סיפר לרבי[[אדמו"ר הריי"צ]] נלחם בציונות, שמבין עסקני חבואף התבטא ואמר:"ד בארה"ק התרעמו על שפירסם דברים שהרבי אמר ...כאן אנו נמצאים בגלות בידי אומות העולם, בארץ ישראל נמצאים בגלות בידי יהודים, וקשה יותר להיות בגלות אצל רשעי ישראל מאשר אצל רשעי אומות העולם. הגלות בידי הגויים טובה מהגלות בידי יהודים, הגוי מחזיק את הגוף היהודי בגלות אך עם הנשמה היהודית אין לו ביחידות קודמת בנושא זה - העסקנים כנראה סברו שהדברים יפים לאמרם בצינעא ובחדרי חדרים ביחידותעסק, ואילו הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומחפש לטמא את הנשמה. חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל '''מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות, לטמא את קדושת הארץ, אך פירסום הדברים בעיתונות יכול להזיק לתדמיתה לטמא את לשון הקודש'''. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של חב”ד ואולי גם לתקציבים שהיא מקבלת מן השלטוןלשון הקודש, שהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל. תשובת הרבי היתה: לא רק שניחא לי בפירסום הדבריםבלשון הקודש שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, אלא זו הוראה מפורשת מצדי לפרסמם <REF>צילום מכתבו של הר”א צימר בנושא מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זהלשון הקודש, עם והלואי שהיו מוסיפים עוד הרבה מכתבים שלויותר מילים, התפרסמו בתשורה לשמחת נישואין עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של משפחת בלוילשון הקודש, טבריvאז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה. אלה שנמצאים כאן יכולים להיות שבעי רצון על שלא נמצאים שם בארעא דישראל הגלותי, אלול תשסשהאנשים היראים הגרים שם הם עבדים תחת ידי פריצי עמך"ה, ע’ 63</REF>{{הערה|ספר השיחות תש"ג.}}.

לאחד שהדפיס מאמר לשלילת הדיעה הרואה בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, כתב ההתנגדות לציונות נמשכה על ידי הרבי; הרבי: ...כבר הבעתי תשואות חן ושביעת רצון מרובה ממאמרו שהדפיס על דבר הטעות המצערת והמבהילה אשר קוראים לגלות מר וחשך כפול ומכופל בשם אתחלתא דגאולה וכו’ . וזכות הרבים מסייעת לכל אחד המוחה נגד זה. וכמובן אין מקום לנפילת רוח שהמחאה אינה מתקבלת באופן שצריכה להתקבלאמר לרב [[חיים מנחם טייכטל]] לגבי אביו, אף שתקוותי שבכל אופן עושה רושםרבי [[ישכר שלמה טייכטל]] מחבר הספרים "משנה שכיר" ו"אם הבנים שמחה", ומי עמד בסוד הוי’ לידע התוצאות. וכמובן שאין זה פוטר מלמחות עוד הפעם ועוד הפעםשכשיבוא ל[[ארץ ישראל]] ידפיס את כתבי אביו, ובפרט ע”פ המדובר ומבואר כמה פעמים אודות רציניות העניין וההיזק של כינוי המצב הנוכחי בשם אתחלתא דגאולה...<REF>כל זה נלקח מתוך ויפרסם שהוא היה {{ציטוטון|אַ ערליכער איד און ווייט פון ציונות}} (=יהודי [[http://chabad.info/indexירא שמים]] ורחוק מציונות), זאת בעקבות טענות שבסוף ימיו רבי ישכר נעשה ציוני{{הערה|{{היברובוקס||הקדמת בן המחבר|53692|'''אם הבנים שמחה''', ירושלים תשע"ג|ללא|עמוד=21}}.php?url=article_he&id=28823 חב"ד אינפו]}}.</REF>

אם כי ==דרכי נועם==הרבי לא גרס גורס ויכוח ציבורי בנושא , כיון שאינו מביא לשום דבר, ויכול אף לגרום לנזקים. הרב [[יוסף הכט]] שליט"א, רבה של אילת מספר לפני שנים רבות, בעקבות חילוקי דעות שנתעוררו בבית הכנסת שלו מסביב לאמירת מי שברך למדינה, עלה בדעתו לערוך דיון ציבורי בנושא זה, דיון שהיה גולש מטבע הדברים, גם לשאלות נוספות כגון שאלת היחס למדינה ולציונות בכלל, גיוס לצבא ל[[צה"ל|צבא]] (כולל של בחורי ישיבות ושל בנות) וכיו"בוכיוצא בזה, והוא שאל את הרבי אם לקיים את הדיון והסימפוזיון הזה, ועל זה הוא זכה לקבל את המענה בזה”לבזה"ל: “מיעוט "מיעוט הויכוח בכיו"ב ישובח”.<REF>ישובח"{{הערה|1=מפי מי ששמע מפיו, מובא ב[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=28823 חב"ד אינפו].</REF>}}.

מישהו שאל ביחידות פרטית לרב [[מנחם בן ציון וילהלם]] בכ"ב סיון תשכ"ז ששאל כיצד לתווך את הרבי כיצד לשלב בין השיטה של שיטת חב"ד נגד הציונות, עם השיטה דרך הקירוב של שיטת חב"ד לקרב כל אחד ואחד. אמר הרבי השיב כי צריך לקרב : "אמנם צריכים להיות נגד הציונות, אך את האנשים המחזיקים בה באופן אישייש לקרב, אבל כלומר: מקרבים כל יהודי מאחר שהוא יהודי, אך לא לקרב מקרבים יחד איתם איתו את הציונות שבהם, מכיון שהם יהודים וצריך לקרבםשבו ח"ו{{הערה|שיחות קודש תשכ"ז ח"ב ע' 407. וראה תשורה פרידמן תשע"ה ע' 37.}}.

הרבי סיפר גם באותה הזמנות הזדמנות שעל ידי שקירב מספר מהציונים בדרכי נועם, הצליח לגרום למנוע אירוע מסוים שהיה גורם חילול ה' נורא ועצום. באותה הזדמנות הביע הרבי את מורת רוחו מגן הפסלים הממוקם בהבאה"ק, שם יש ענינים שהם [[עבודה זרה]] ממש!<REF> {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4596&hilite=8c4ad0cb9dca0992-48dc1e3d-4fae4214-91d386d9-10ded80f23ab91fe597f8dc5&st=%D7%A692%D7%9F+%D7%9994%D7%A4%D7%95A1%D7%A09C%D7%9599%D7%AA 9D&pgnum=440 שיחות קודש [[תשכ"ז]<] (440)].}} במספר הזדמנויות במענה לאלו ששאלו אודות התרחקותה של [[חב"ד]] מסממנים ציוניים שונים השיב [[הרבי]] שאחת מסיבותיה של הנהגה זו נובעת מחשש שעל ידי הזדהות עם הציונות תיפגע הפעילות ל[[הפצת היהדות]] בחוגים שונים המתנגדים לה{{הערה|בקשר לחגיגת יום העצמאות - אגרות קודש חלק כ"א ע' כ"ח, ובאגרת מתש"מ למי שתמהה מדוע לא מניפים את דגל ישראל בתהלוכות ל"ג בעומר - קובץ 'ניצוצי אור' ע' 114}}, או משום שהדבר יפגע בפעילות חב"ד במדינות ערב השונות{{הערה|מכתב ה[[מזכירות]] מי"א ניסן תש"כ לרב [[שניאור זלמן סרברנסקי]] - [https://chabad.info/beis-medrash/REF>594953/ לצילום המכתב]}}. ==פירסום הטעות שברעיון "אתחלתא דגאולה"=={{ערך מורחב|אתחלתא דגאולה}}למרות ש[[הרבי]] הורה שלא להילחם בנושא, הרבי הורה לעסוק בשלילת הטעות החמורה שכביכול ה[[מדינת ישראל|מדינה]] הינה "[[אתחלתא דגאולה]]". דבר שנוגד להלכה שהרי הרמב"ם שהוא הפוסק היחידי בעניין פוסק שהגאולה תבוא על ידי משיח בלבד, ולכן כל "גאולה" שאינה על ידי משיח אין עליה שם גאולה כלל גם לא אתחלתא.לאחר ששלל הרבי את הרעיון בשיחה חריפה בחג השבועות{{הערה|נדפס ב"[[תורת מנחם]]" חי"ד עמוד 125 הערה 101}} בשנת [[תשט"ו]], אמר הרבי:'''"ישנם החושבים שדיבורים אלו יזיקו, אך האמת היא שלא זו בלבד שלא יזיקו – אלא שתהיה מהם גם תועלת"'''. הרבי גם התבטא{{הערה|‏וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – '''הכרזת "[[אתחלתא דגאולה]]"''' - עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל" [[אגרות קודש]], אגרת ט'תריג. וראה באגרת ג'קד‏.}} כי הסיבה היחידה שמצא לנפילת החללים הרבים – היא ההכרזה של ה"[[אתחלתא דגאולה]]"!  הרב [[יהודה פלדי]] נתבקש על ידי הרבי לעשות מערכה ציבורית בענין, כולל פרסום מאמרים בעיתונות בעניינים אלה בהסברה נאותה, והיה זה ביוזמתו של הרבי מבלי כל התעוררות מצדו{{הערה|1=[[שבועון כפר חב"ד]], גל' 1210}}. הסופר הרב [[אוריאל צימר]], שהיה ידוע בדעותיו הקנאיות בנושא הציונות והמדינה, נצטווה על ידי הרבי, להרבות בכתיבה אנטי ציונית. למרות רצונו העז להפסיק מלכתוב בנושאים בטענה "אינני {{מונחון|סאטמר|סאטמערער|חסיד סאטמר}}", למרות זאת ציווה עליו הרבי להמשיך בתוקף – "ודווקא בכיוון שכותב". ואכן בהוראת הרבי כתב את הספר "[[יהדות התורה והמדינה]]" - על יחס היהדות החרדית למדינה ול[[יום העצמאות]]. כשראה הרבי את החוברת – התבטא כי היא כתובה בפחות מדי חריפות... באחת ההזדמנויות{{הערה|1=ב[[יחידות]] ביום כ"ג [[שבט]] [[תשי"ח]].}} סיפר הרבי לר' אוריאל שכמה עסקנים חרדיים, מהעומדים בראש מפלגה חרדית חשובה, בקשו מהרבי שיפעל עליו להפסיק לכתוב, אבל הוראת הרבי אליו הייתה שדוקא משום כך עליו להרבות בכתיבה.  באותה [[יחידות]] הוא גם סיפר לרבי, שעסקני חב"ד בארה"ק התרעמו על שפירסם דברים שהרבי אמר לו ב[[יחידות]] קודמת בנושא זה, מכיון שסברו שהדברים יפים לאמרם בצינעא ובחדרי חדרים ביחידות, אך פירסום הדברים בעיתונות יכול להזיק לתדמיתה של חב"ד ואולי גם לתקציבים שהיא מקבלת מן השלטון. תשובת הרבי הייתה: לא רק שניחא לי בפירסום הדברים, אלא זו הוראה מפורשת מצדי לפרסמם{{הערה|1=צילום מכתבו של הר"א צימר בנושא זה, עם עוד הרבה מכתבים שלו, התפרסמו בתשורה לשמחת [[נישואין]] של משפחת בלוי, טבריה, [[אלול]] תשס"ה, ע' 63.}}.  לאחד שהדפיס מאמר לשלילת הדיעה הרואה בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, כתב הרבי:... כבר הבעתי תשואות חן ושביעת רצון מרובה ממאמרו שהדפיס על דבר הטעות המצערת והמבהילה אשר קוראים לגלות מר וחשך כפול ומכופל בשם אתחלתא דגאולה וכו'. וזכות הרבים מסייעת לכל אחד המוחה נגד זה. וכמובן אין מקום לנפילת רוח שהמחאה אינה מתקבלת באופן שצריכה להתקבל, אף שתקוותי שבכל אופן עושה רושם, ומי עמד בסוד הוי' לידע התוצאות. וכמובן שאין זה פוטר מלמחות עוד הפעם ועוד הפעם, ובפרט על פי המדובר ומבואר כמה פעמים אודות רציניות העניין וההיזק של כינוי המצב הנוכחי בשם [[אתחלתא דגאולה]]... עם זאת כאשר הכין ר' [[שלום דובער וולף]] [[דובר חב"ד]], ידיעה לתקשורת אודות דברי הרבי בסוגיית תיקון חוק [[מיהו יהודי]] בה כלל גם דברים שהשמיע הרבי באותה הזדמנות בשלילת האמירה שישנה כבר [[אתחלתא דגאולה]], הורה לו הרבי להשמיט את הנושא ולא להיכנס אליו והסביר זאת בכותבו: {{הערות שולייםציטוטון|פשוט שכוונת השידורים (והפרסום בכלל) היא: 1) שיפור '''ותיקון''' דהנ"ל 2) שזהו '''דורש זהירות''' שלא להכניס הצד שכנגד לנצחנות, מלחמה וכיוצא בזה, 3) לא לעורר התנגדות דחוגים המסכימים לתיקון זה, אבל מחולקים עם כו' בעניין אחר, על ידי שיצרפו גם זה לדרישת התיקון. מובן גם כן, שהכתיבה צריכה להיות באופן שיהיה סיכוי שידפיסוהו. וק"ל}}{{הערה|פתקים משולחנו של הרבי, ח"ג ע' 319}}.

== ראו עוד גם ==*[[ציונות דתית]]