שינויים

הגה{{מפנה|משה ובר|מנכ"ח ל כולל תורה ומשלוחי הרבי באוקראינה|משה ובר (אוקראינה)}}[[קובץ:ר' משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב משה ובר]]הרב '''חיים משה ווברובר'''([[ה'בכסלו]] [[תרע"ד]] 1913 - [[י"ח באדר]] א' ע[[תש"ה ס]] 2000) היה אחד המיוחדים שבחסידי מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", [[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע|משפיעי]] [[חב"ד בארץ הקודש, שהרבי התבטא עליו פעם: ]] ב[[ארץ ישראל]]. נצר לשושלת [[אדמו"אם יש לי חסיד אחד בירושליםר]]ים ורבנים, הרי זה רבי בראשם ה[[משה טייטלבוים (מאוהל)|ישמח משה וובר, הוא מסור בכל כוחות הנפש לעניינים שלי".]] מסאטמר - אבי שושלת [[חסידות סאטמר]].חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.

בצעירותו==תולדות חיים==[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו ר' [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]הרב משה ובר נולד ב[[ה' כסלו]] [[תרע"ד|תרד"ע]] ב[[ירושלים]] שבין החומות לאביו רבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], ולאמו מרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שעזר לחולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם ב[[מסירות נפש]]. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת [[תורת אמת]] בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים{{הערה|זאת בעוד ששאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.}}. על פי הוראתו של אדמו"ר [[הריי"צ]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד [[משפיע]] בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]], פגש [[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על ידי הרבי טיבו. מאז נקשרה נפשו של ר' משה ב[[אדמו"ר הריי"צ]] למשרת משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, והוא היה כותב לו מכתבים ומקבל תשובות.

נולד בהזכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי בשנת [[תשמ"א]], הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' כסלו תרעעל התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר "האין צורך עוד להתווכח עם [[מתנגדים]], לאביו הגאון הרב פנחס לייביש וובר, מגדולי ירושלים וגאוניה, שהיה מבאי ביתם של גדולי הדוררק תראה להם את הספר שלך".

עוד בהיותו ילד נתייתם מאביוב[[יחידות]] של הרב [[שמעון יעקובוביץ]], והתחנך על ידי אמושהיה ממושפעיו הקרובים ושימש כ[[משגיח]] לצידו בישיבת [[תורת אמת]] בירושלים, בתו של הגגה"ח הרב התבטא [[אלימלך פרלמןהרבי]] עכלפי ר' משה כי "אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא חסד שבחסד"ה מדמויות ההוד של ירושלים.

בגיל צעיר נכנס ללמוד ב'תורת אמת' מסופר שהרבי אמר ליהודי ב[[ירושליםיחידות]], וכעבור תקופה הפך לתלמיד מובהק ומקבל 'פנימי' של המשפיע הנערץ הגה"ח ר' אלתר שמחוביץשאם יש לו חסיד אחד בירושלים הרי הוא הרב ובר.

בתקופת הישיבה===הערכה===[[קובץ:משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב ובר, התמיד בלימודולימינו תלמידו ר' [[שלמה ויסברג]], כאשר אופן לימודו הוא להגיע לידי מעשה בעבודת ה' בקדושה ובטהרה.לשמאלו תלמידו [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]

נוסף על גדלותו התורנית, היה מקושר ביותר לאדמוהרב ובר מקורב לגאוני ואדמו"רי [[ירושלים]] בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו ב[[דלקת ריאות]] קשה, הכריז רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים, רבי [[יוסף צבי דושינסקי]], על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה מיוחדת חש כלפיו האדמו"ר הריירבי שלמה מ[[חסידות זוויהל|זוויהל]], שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו ב[[חברותא]]. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל"צלאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהל.

== הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם רבותינו נשיאנו ==מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, בהם האדמו"ר רבי [[יואל מסאטמר]], פוסק ההלכה הליטאי הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], הדיין הרב [[משה הלברשטאם]]. האדמו"ר מ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], היה תלמידו בלימודי [[תורת החסידות]].

לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, התקשר אל הרב ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[הרביחסד]], והיה מהראשונים שנסעו להסתופף בצל קודשו בשנת שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[תשי"זבתי אונגרין]]בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. ובהוראת הרבי בא המזכיר ר' בנימין קליין ועוד חסיד לקבל את הרב וובר בשדה התעופה בניו יורקאף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה אוכל עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.

הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמבתחילת שנות הכ"פים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "א]] ואחר כך ב[[תשדהמרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים"מ]]. במסגרת הרשת, שהייתה מחלוצות עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ, שיעורים בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק מהשיעורים{{הערה|אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב [[תשמ"זראובן אלבז]] ו[[תשמשלימים הקים את ישיבת "אור החיים"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץהמיועדת לחוזרים בתשובה. זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים}}.

כשביקר אצל לאחר [[מלחמת ששת הימים]], כאשר [[הכותל המערבי]] הוחזר לידיים יהודיות, הקים הרב ובר, בהוראת הרבי בשנת תשמ"א, הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי, שמאות יהודים מניחים בו [[תפילין]] מדי יום. הרב ובר עצמו היה נוהג להקדיש שעות רבות במשך היום, על התורהמנת להניח [[תפילין]] עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על קשר. הרבי התעניין בספר ונהנה רבים מאלו פנו אליו כדי לקבל ממנו מאוד ואף אמר 'אין צורך עוד להתווכח עם 'מתנגדים', רק תראה להם את הספר שלך'הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.

במשך כל השנים נשא כאשר החלו גורמים שונים לעודד את דגלו של הרבי ברמה והיה ראש וראשון לכל ה'מבצעים' שתיקן הרביהעלייה ל[[הר הבית]], עמד הרב ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה, שבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה ל[[הר הבית]] בזמן הזה איסור [[כרת]]. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העלייה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם הרב [[שלמה זלמן אוירבך]]{{הערה|לפי עדות חתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ברעיון ל[[אריה ארליך]], עיתון משפחה, [[י"ח מנחם אב]] [[תשע"ז]].}}.

במיוחד השתתף במבצע על ידי דוכן הבמשך מספר שנים החל מ[[חג הפסח]] [[תשכ"ט]] יצא הרב ובר ועימו קבוצה מחסידי חב"ד מ[[תפיליןירושלים]] בלמרחק רב מהעיר, הם חזרו ברגל רק לאחר כניסת החג, וזאת לפי הוראה שהגיעה מהרבי שהיות ויש אפשרות להקריב [[כותלקרבן פסח]], הוא עמד בדוכן במשך שנים רבותיש חשש כרת להיות בירושלים בערב פסח{{הערה|בשנת [[תשל"ה]] אמר הרבי שאין צורך לעשות כך, מידי יוםואכן בשנים הבאות זה לא נעשה. ראה בערך [[קרבן פסח]] בהרחבה}}.

נפטר ללא השאיר אחריו זש"קהרב ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, בח"י [[אדר]] [[תש"ס]]רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני.

על פי מאמר שפורסם באחיו הגדול היה הרב אלימלך ובר ממייסדי [[שבועון בית משיחפאג"י]], אחיינו הוא הרב [[ישעיהו וובר]]. אח נוסף היה הרב זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב [[עמרם בלויא]] מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי עם אחותו של הרב ובר.

בחורף [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמותש"ר הריי"צ|ס]] חלה הרב משה ובר משה. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת [[תפילין]] עם מקורבים ברחבת [[הכותל המערבי]]ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.

ביום [[י"ח באדר|ח"י באדר]] [[ה'תש"ס]] השיב את נשמתו, לקול בכיותיהם של המוני תלמידיו. הוא נטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" ב[[הר המנוחות]] שב[[ירושלים]]. ==ספריו== * "ירים משה" - על חמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס.* "ילקוט אמונה ובטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית.* "שמעו ותחי נפשכם" - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע. ==לקריאה נוספת==*[[אריה ארליך]], תולדות הרב [[משה וובר]], ירושלים*'''המשפיע של ירושלים''', שבועון כפר חב"ד גליון 1849 עמוד 58 {{*}} '''המשפיע הירושלמי''', גליון 1899 עמוד 59*'''גיליון [[כי קרוב (גליון)|כי קרוב]]''', פרשת [[תרומה]] [[תשפ"ד]]. ==קישורים חיצוניים==*{{קישור חבד און ליין|95389|ילדוּת בצל גדלוּת ● אריה ארליך-ובר על האיש שליווה את ילדותו||ט"ז אדר תשע"ו}} {{הערות שוליים}}{{מיון רגיל:ובר משה}}[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]][[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א|ובר משה]][[קטגוריה:אישים בירושלים]][[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]][[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרע"ד]][[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"ס]][[קטגוריה:משפחת וובר]]