שינויים

[[תמונהקובץ:מנוחה_רחל.jpg|leftשמאל|thumbממוזער|300px250px|ציון הרבנית מנוחה רחל בחברון]]'''הרבנית מנוחה רחל סלונים''' ([[י"ט כסלו]] [[תקנ"ט]] - [[כ"ד שבט]] [[תרמ"ח]]) הייתה בתו של [[אדמו"ר האמצעי]], שעלתה לארץ ישראל והתיישבה ב[[חברון]].

'''==תולדות חייה==הרבנית מנוחה רחל''' נולדה ביום שלישי [[י"ט כסלו ]] [[תקנ"ט]], באותו היום יצא [[אדמו"ר הזקן]] ממאסרו.

הרבנית מאוד השתוקקה לעלות ל[[ארץ ישראל]]. פעם חלתה והרופאים התייאשו מחייה, אביה הורה ללחוש באוזנה בשמו שהיא תבריא ותזכה לעלות לארץ הקודש ומייד ומיד הבריאה.

לאחר נישואיה עם הרב [[יעקב כולי סלונים (חתן אדמו"ר האמצעי)|יעקב כולי סלונים]], התגוררו בני הזוג ב[[ליובאוויטש]]. בשנת [[תקצ"ב]] נולד בנה הבכור ר' [[יהודה לייב סלונים|יהודה לייב]], בשנת [[תקצ"ג]] נולד בנה ר' [[לוי יצחק סלונים (נכד אדמו"ר האמצעי)|לוי יצחק ]] ובשנת [[ת"ר]] נולד בנה ר' [[מרדכי דובערסלונים (נכד אדמו"ר האמצעי)|מרדכי דובער]].

==בארץ ישראלהקודש==בעצת [[אדמו"ר הצמח צדק]] עלתה בשנת [[תר"ה]] עם משפחתה ל[[ארץ הקודש]] והתיישבה ב[[חברון]].

בעצת כאשר הרבנית נכנסה להיפרד מ[[אדמו"ר הצמח צדק]] עלתה בשנת [[תרהתאוננה בפניו שהיא חוששת לצאת לדרך עקב הגשמים. ענה לה אדמו"ר הצמח צדק: "ומה בכך? תיסעי בין טיפות הגשם!"ה]] עם משפחתה לארץ הקודש והתיישבה ב[[חברון]]מאותו יום לא ירדה עליה טיפת גשם עד ליומה האחרון.

כאשר הרבנית נכנסה להיפרד מאדמובהגיעה לחברון מיסדה שם את הקהילה חב"ר הצמח צדק התאוננה בפניו שהיא חוששת לצאת לדרך עקב הגשמיםדית. ענה אדמויהודי העיר ואף הגויים התייחסו אליה כצדיקה, כינו אותה "ר הצמח צדק: די באבע מנוחה רחל"ומה בכך? תיסעי בין טיפות הגשם!ורבים באו להתברך ממנה. האדמו" מאותו יום לא ירדה עליה טיפת גשם עד ליומה האחרוןר מ[[לעלוב]] (רבי אלעזר מענדל), נהג לבקר בביתה בעת שהותו בחברון, כל הזמן היה עומד לפניה ולפני צאתו ביקש שתברך אותו. ישנם סיפורים רבים על מופתים שהרבנית חוללה. כל כלה הייתה מבקרת במערת המכפלה ולאחר מכן הייתה באה אל הרבנית לקבל את ברכתה.

בהגיעה לחברון יסדה שם קהילה חב"דית. יהודי העיר ואף הגויים התייחסו אליה כצדיקההקפידה מאוד שלא ישפכו ושלא יזרקו דבר מאכל של [[שבת]], כינו אותה כפי שקיבלה מ[[אדמו"די באבע מנוחה רחל" ורבים באו להתברך ממנהר הזקן]]. האדמוחינכה ושימשה דוגמא אישית לטוהר וניקיון והייתה אומרת בשם הסבא ובשם אביה: "ר מלעלוב (ר' אלעזר מענדל)במקום שיש טוהר וניקיון, נהג לבקר בביתה בעת שהותו בחברון, כל הזמן היה עומד לפניה ולפני צאתו ביקש שתברך אותו. ישנם סיפורים רבים על מופתים שהרבנית חוללה. כל כלה הייתה מבקרת במערת המכפלה ולאחר מכן הייתה באה אל הרבנית לקבל את ברכתהיש כשרות ויהדות".

הקפידה מאוד ==פטירתה והנצחתה=={{ערך מורחב|ערך=[[בית הכנסת מנוחה רחל]]}}כאשר נכדתה מרת ([[מושקא דבורה]]), התכוננה לחתונתה קראה לה הרבנית מנוחה רחל ואמרה לה שלא ישפכו תחפש דירה ושלא יזרקו דבר מאכל של תרכוש דברים לחתונה כיון והיא מעניקה לה במתנה את הדירה על תכולתה.  לאחר זמן קצר ביותר הרבנית נפטרה והבית עבר לידי הנכדה. בערב [[ראש חודש]] [[שבט]] שנת [[תרמ"ח]] כתבה מכתב ל[[שבתאדמו"ר הרש"ב]]. מסרה אותו לנכד (ר' זאב דב) לשולחו בדואר והזהירה אותו שלא יפתח את המכתב. הנכד שהבין כי דבר מה חשוב יש במכתב הביאו אל אביו, כפי שקיבלה מר' [[יהודה לייב סלונים (נכד אדמו"ר הזקןהאמצעי)|יהודה לייב]]. חינכה ושימשה דוגמא אישית לטוהר וניקיון והייתה אומרת בשם הסבא ובשם אביה: לאחר שפתח את המכתב גילה כי הרבנית כתבה שזהו מכתבה האחרון שהיא כותבת אל האדמו"במקום שיש טוהר וניקיון, יש כשרות ויהדותר הרש"ב.

כאשר נכדתה בלילה האחרון לחייה ביקשה מנינתה פעשה הדסה (הרבנית סלונים, ולאחר נישואיה - הלפרין), שהייתה כבת 12 שלא תישן אצלה כהרגלה אלא המשרתת זיסל שהייתה כבת 90 שנה. באמצע הלילה העירה את זיסל וביקשה שתרתיח [[מים]] כדי שתוכל להתרחץ ולהחליף [[מושקא דבורהבגד|בגדים]]. לאחר מכן ביקשה לקרוא לכל בני המשפחה ובכל אותה העת שפתותיה היו ממלמלות פרקי תפילה. ברגעיה האחרונים ישב ליד מיטתה הר' אפרים הלבן (מרבני חברון), התכוננה לחתונתה קראה לה כאשר הרגיש כי אלו רגעיה האחרונים רצה לצאת ולקרוא למניין שיהיו בשעת יציאת הנשמה, אך הרבנית מנוחה רחל ואמרה לה שהייתה בדעה צלולה רמזה לו שלא תחפש דירה ושלא תרכוש דברים לחתונה כיון והיא מעניקה לה במתנה את הדירה על תכולתהילך כי לא יספיק, אמרה לו "אבותיי נמצאים אתי כאן" ומיד יצאה נשמתה. בשעת טהרתה בקשו ממנה החברה קדישא שתזדקף וכך עשתה.

לאחר זמן קצר ביותר הרבנית נפטרה והבית עבר לידי הנכדה. בערב [[ראש חודש]] [[שבט]] שנת [[תרמ"ח]] כתבה מכתב ל[[אדמו"ר הרש"ב]]. מסרה אותו לנכד (ר' זאב דב) לשולחו בדואר והזהירה אותו שלא יפתח את המכתב. הנכד שהבין כי דבר מה חשוב יש במכתב הביאו אל אביובהלווייתה השתתפו כל יהודי חברון, ר' יהודה לייב. לאחר שפתח את המכתב גילה כי הרבנית כתבה שזהו מכתבה האחרון שהיא כותבת אל האדמו"ר הרש"בוילדי העיר הלכו לפני המיטה כשבידיהם נרות דולקים תוך כדי אמירת פרקי תהלים.

בלילה האחרון לחייה ביקשה מנינתה פעשה הדסה (סלונים, ולאחר נישואיה - הלפרין), שהייתה כבת 12 שלא תישן אצלה כהרגלה אלא המשרתת זיסל שהייתה כבת 90 שנה. באמצע הלילה העירה את זיסל וביקשה שתרתיח מים כדי שתוכל להתרחץ ולהחליף בגדים. לאחר מכן ביקשה לקרוא לכל בני המשפחה ובכל אותה העת שפתותיה היו ממלמלות פרקי תפילה. ברגעיה האחרונים ישב ליד מיטתה הר' אפרים הלבן (מרבני חברון), כאשר הרגיש כי אלו רגעיה האחרונים רצה לצאת ולקרוא למניין שיהיו בשעת יציאת הנשמה, אך הרבנית שהייתה בדעה צלולה רמזה לו שלא ילך כי לא יספיק, אמרה לו הסתלקה ב[[כ"אבותיי נמצאים אתי כאןד שבט]] [[תרמ" ומייד יצאה נשמתה. בשעת טהרתה בקשו ממנה החברה קדישא שתזדקף וכך עשתהח]] ומנוחתה כבוד בעיר [[חברון]].

בהלווייתה השתתפו כל יהודי בשנת [[תשמ"ב]], יזם הגאון החסיד רבי [[שמואל אלעזר היילפרין]] זצ"ל, את חידוש העלייה לקברה ביום הסתלקותה, מאז שיחרור העיר חברוןבמלחמת ששת הימים, העלייה קבלה את ברכתו ועידודו של הרבי, ומאז (להוציא את תשמ"ח שלא התאפשרה העלייה, וילדי העיר הלכו לפני המיטה כשבידיהם נרות דולקים תוך כדי אמירת פרקי תהיליםמפאת בעיות ביטחוניות), בכל שנה עולים מאות מצאצאיה ואנ"ש חסידי חב"ד מכל רחבי הארץ, בפרט נשים צדקניות שבאות בהמוניהן ביום פטירתה ובכל עת. ישנה גם תופעה של ממש של נתינת שמות לבנות ישראל על שמה, ומאות ואולי אלפי בנות נושאות את שמה בגאון.

הרבנית הסתלקה בעל שמה נקרא [[כבית הכנסת מנוחה רחל]] שהינו בית הכנסת החב"די העתיק ביותר בעולם, בו ממוקמים כיום גם חלק מפעולות בית חב"ד שבט תרמ"ח]] ומנוחתה כבוד בעיר [[חברון]]בחברון.

*ר' [[מרדכי דובער סלונים (נכד אדמו"ר האמצעי)|מרדכי דובער]]

[[קטגוריה:נשיםבנות בית רבי]][[קטגוריה:אישים בחברון]][[קטגוריה:משפחת סלונים]]