בריש הורמנותא דמלכא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " ית' " ב־" יתברך ") |
צוברענגען משיח (שיחה | תרומות) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
===גליף גליפו בטהירו עילאה=== | ===גליף גליפו בטהירו עילאה=== | ||
'''גליף גליפו''' שחקק חקיקה, בבחינת [[טהירו עילאה]]. שחקיקה, היא ב[[אותיות (דבר ה')|אותיות]], שהוא בחינת ה[[כלים]] - המשכה. | |||
שבעבודת הצדיקים בקביעות החל מ[[ראש השנה]], ממשיכים את בחינה זו. ואז נעשים [[מרכבה]] לה'{{הערה|על פי [[לקוטי תורה]] נד עמוד ד ד"ה כי חק}}. | |||
===בוצינא דקורדניתא=== | ===בוצינא דקורדניתא=== | ||
| שורה 25: | שורה 29: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:עולם המלבוש]] | [[קטגוריה:עולם המלבוש]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
גרסה מ־13:45, 19 בינואר 2024
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
בריש הורמנותא דמלכא - מאמר הפותח את ספר הזוהר[1], המתאר את סדר ההשתלשלות, החל מהרצון הקדום של הקב"ה לברוא עולם, ועד לאמירת העשרה מאמרות והתהוות העולם בפועל. בחסידות מצטטים מאמר זה רבות ובמיוחד במאמרי ראש השנה, מכיון שבכל שנה בראש השנה, העולם כביכול חוזר לקדמותו בטרם שנברא, ועל יד תקיעת שופר, מתעורר שוב הרצון של הקב"ה והעולם נברא מחדש.
לשון המאמר
בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה בוצינא דקרדוניתא
תרגום מילולי: "בתחילת (לפני) רצונו של המלך, חקק חקיקה באור העליון, (ועשהו) קו המידה"
הביאור
בריש הורמנותא דמלכא
המאמר מתאר את ראשית בריאת העולם על ידי הקב"ה, החל מהרצון הפשוט שהתעורר בעצמותו יתברך לברוא עולם, רצונו של הקב"ה לברוא עולם, נמשל למלך שרוצה למלוך על עמו, אך רצון זה מגיע רק לאחר שהעם מחליטים להתבטל ולהכתיר את המלך, ועל ידי כך מתעורר במלך הרצון וההסכמה למלוך, וזהו גם הפעולה הפנימית בכל שנה בראש השנה, עת אשר התהליך של בריאת העולם חוזר על עצמו. בכל שנה בליל ראש השנה, מסתלק רצונו של הקב"ה להוות ולהחיות את העולם, והעולם קיים רק מה"שאריות חיות" (קיסטא דחיותא) שנשאר בה, ולמחרת בתקיעת שופר עם ישראל מעורר אצל הקב"ה את הרצון מחדש (למלוך) להוות ולהחיות את העולם.
אך בבריאת העולם כאשר עוד לא היה את ה"עם" (ישראל) שיעוררו בהקב"ה את הרצון למלוך, ולברוא, הרצון התעורר והגיע על ידי שהקב"ה ראה בעתיד את התענוג שיהיה לו ממעשי הצדיקים וכמו שכתוב "במי נמלך, בנשמותיהם של צדיקים"[2] וזה מה שפעל בו את הרצון והתאווה לברוא כזה עולם ועל מצב זה נאמר בתפילה "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא".
מהמילים "בריש הורמנותא" ולא סתם ב"הורמנותא" מדייקים שמודבר כאן, לא בתחילת ה"הורמנותא" [=רצון] אלא בדרגה שלמעלה מהרצון (בריש - לפני), דהיינו הרצון הקדום אצל הקב"ה, לברוא את העולם לא התחיל והתעורר בדרגת הרצון שבו כביכול, אלא בעצמותו ממש, ומשם ירד לרצון[3].
גליף גליפו בטהירו עילאה
גליף גליפו שחקק חקיקה, בבחינת טהירו עילאה. שחקיקה, היא באותיות, שהוא בחינת הכלים - המשכה.
שבעבודת הצדיקים בקביעות החל מראש השנה, ממשיכים את בחינה זו. ואז נעשים מרכבה לה'[4].