שינויים

הרב ה[[חסיד]] ר' '''יצחק הורביץ''' (ידוע בכינויו '''ר' איצ'ע ה דער מתמיד''', [[תר"נ]]-{{הערה|יש אומרים שנולד בשנת [[תרמ"ה]], ראה [https://col.org.il/files/old/files/0.99985478547_2036496.pdf כאן] ע' 22.}} – [[י' כסלו]] [[תש"ב]]), שימש כ[[שד"ר]] ונודע כ[[עובד ה']] מופלא, ונחשב לאחד מגדולי החסידים לאורך הדורות. נהרג ב[[ריגא]] במהלך ה[[שואה]] על [[קידוש ה']].

נולד לאביו הרב שלמה מנחם מענדל ולאמו מרת עלקא בת אחותו של הרב [[אברהם דוד לאוואוט]] סב סבו של [[הרבי]], [[המושבות היהודיות בפלך חרסון|במושבה היהודית ברעגזנעוואטע (נהר טוב) שבפלך חרסון ]] בערך בשנת [[תר"נ]]. כבר מילדותו היה ניכר בר' יצחק גדלותו. ה[[מלמד]] שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה מוכן ללכת לישון.

בתקופה ההיא, היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל ה[[משפיע]] [[שמואל גרונם אסתרמן|ר' גרונם]] בסניף הישיבה ב[[עיירה]] [[ז'מבין]], וגם ר' איצ'ע היה ביניהם. בתחילת לימודיו היה שקוע בלימוד ה'[[נגלה דתורה|נגלה]]', ואפילו כשר' גרונם היה [[התוועדות|מתוועד]] עם הבחורים, היה ר' איצ'ע יושב בקצה השני של בית המדרש וממשיך בלימוד ה'נגלה'. לאחר כמה פעמים ששמע את דבריו 'נתפס' לדבריו והחל להשתתף בהתוועדיותיובהתוועדויותיו.

הרה"ג הרב [[אהרן תומרקין]], סיפר לחתנו הרב [[יהודה חיטריק]] על תקופה זו: "דרכו של ר' יצחק היתה הייתה אז להעמיד ספל [[מים]] ולשים את רגליו בספל המים, כדי שלא יירדם ויוכל להתמיד בלימודו עד שעה מאוחרת בלילה. חבריו, שהכירו בו שהוא מתנמנם וחששו למצב בריאותו היו מכבים את העששית המאירה לידו, כדי לאלץ אותו ללכת לישון".

לאחר ש[[אדמו"ר הריי"צ]] עזב את [[רוסיה]] בשנת [[תרפ"ח]] והתיישב בריגה שבלטביה חיפש ר' יצחק דרכים לעזוב גם הוא את [[רוסיה]] כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ. בשנת [[תרפ"ט]] הצליחה השתדלות אנ"ש מ[[ארה"ב]] להשיג רישיון יציאה עבור הרב [[יעקב ישראל זובער]], ובחורף [[תרפ"ט]] הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז [[אדמו"ר הריי"צ]] את אנ"ש בארה"ב להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' קובץ:איצ'ע ור' [[יעקב מאסקאליק]] (ז'וראביצער), שניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיהה דער מתמיד 2. יחד עם זאת, הורה [[אדמו"ר הריי"צ]] גם להם, לרjpeg|250px|' איצ'ע ולרה דער מתמיד' יעקב, להגיש לשלטונות [[רוסיה|ממוזער|שמאל]] בקשת היתר ליציאה מהמדינה.

באותה תקופה שאל לאחר ש[[אדמו"ר הריי"צ]] עזב את [[רוסיה]] בשנת [[תרפ"ח]] והתיישב בריגה שבלטביה חיפש ר' איצ'ע יצחק דרכים לעזוב גם הוא את [[הרבי רוסיה]] כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ. בשנת [[תרפ"ט]]הצליחה השתדלות אנ"ש מ[[ארצות הברית] האם לבקש היתר ] להשיג רישיון יציאה גם עבור שני בניו הצעיריםהרב [[יעקב ישראל זובער]], הלל ושמואלובחורף [[תרפ"ט]] הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז [[הרבי אדמו"ר הריי"צ]] השיב לו במכתב: את אנ"ש בארצות הברית להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' איצ'ע"ד בניו הלל ושמואל יחיוור' [[יעקב מאסקאליק]] (ז'וראביצער), ראוי היה שיקחם עמדושניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיה. עם זאת, ובודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם בהורה [[גשמיותאדמו"ר הריי"צ]] ובגם להם, לר' איצ'ע ולר' יעקב, להגיש לשלטונות [[רוחניותרוסיה]]"בקשת היתר ליציאה מהמדינה.

במשך כארבע שניםבאותה תקופה שאל ר' איצ'ע את [[הרבי הריי"צ]] האם לבקש היתר יציאה גם עבור שני בניו הצעירים, מתרפ"ט עד הלל ושמואל. [[תרצהרבי הריי"גצ]]השיב לו במכתב: "ע"ד בניו הלל ושמואל יחיו, הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאהראוי היה שיקחם עמדו, וכל פעם בקשתו נדחתה ובחודש ובוודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם ב[[תשריגשמיות]] וב[[תרצ"גרוחניות]] הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ברוסיה".

במשך כארבע שנים, מ[[תרפ"ט]] עד [[תרצ"ג]], הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאה, וכל פעם בקשתו נדחתה ובחודש [[תשרי]] [[תרצ"ג]] הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ב[[רוסיה]]. ר' איצ'ע היגר מ[[רוסיה]] לפוליןל[[פולין]], לאחר מכן יצא בתור [[שד"ר]] ל[[אירופה]], ל[[ארצות הברית]], ול[[ארץ ישראל]]. במהלך שהותו ב[[ארץ ישראל]] בתור [[שד"ר לאירופה ולארה]] פגש בעסקן ר' [[חנניה יום טוב ליפא שטיינמיץ]], שעמד בקשרים קרובים עם [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]]{{הערה|זו הפעם הראשונה שר' חנניה פגש ב[[חסיד חב"ד]].}}.

על הרגעים האחרונים של ר' איצ'ע ה מסופר{{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 503 וגליון 861 ומשם לספר יראת ה' אוצרו' עמוד 279.}} כי הנאצים ימ"ש היו חוטפים את יהודי [[ריגא]], מכנסים אותם ב[[בית הכנסת]] ובהתמלא הבית, מציתים אותו באש על כל הנמצאים בתוכו וכל מי שהיה מנסה להמלט מן הלהבות היה נורה מיד!

עדי ראיה סיפרו מאוחר יותר כי ר' איצ'ע פתח את ארון הקודש, הוציא [[ספר תורה]] ואמר: "אנו זוכים לקיים מצות [[מסירות נפש]] על קידוש השם ועלינו לעשות זאת מתוך שמחה'. הוא הניח את ידו האחת על כתפו של הרב [[אליהו חיים אלטהויז ]] ואת השניה על כתפו של הרב [[יחזקאל פייגין]] (מזכירו המסור והנאמן של [[הרבי הריי"צ]]) ויחד הם יצאו בריקוד כשהם שרים בתוך כך את [[ניגון ההקפות לרבי לוי יצחק|ניגון ה'הקפות' ]] החב"די הנודע של ר' [[לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א)]] אבא אביו של [[הרבי]].

הוא היה לומד שמונה עשרה שעות ביממה . [[ישראל חיים מראדין|החפץ חיים]] אמר עליו כי אם הוא ילמד רבע שעה אחת פחות, ישתמד יהודי במקום אחר{{הערת שולייםהערה|כתבי רבי אהרן רוזנפלד.}}.

הוא היה רבו הרוחני של למשך זמן, כשביקר באנגליא בשנות הצ' הדריך בחסידות והשפיע מאד על את הרב [[אליהו אליעזר דסלר|רבי אליהו דסלר]], מגדולי בעלי ה[[מוסר]].

* ר' [[הלל הלוי הורביץ]] - גאון בנגלה וחתן החסיד רבי רפאל הכהן, רב בריגא. נולד בתרע"ד. התחתן בשנת ת"ש ונעקד"ה בגטו ריגא בתש"ב.

* ר' [[שמואל גורביץ' (לוד)|שמואל הלוי גורביץ]]

*[[ישראל אלפנביין]], '''יראת ה' אוצרו''', סיפור חייו של הרב 'יצחק דער מתמיד', הוצאת [[שבועון כפר חב"ד]], תשס"ו