4,723
עריכות
מ
הגהה
מ (הגהה) |
|||
| (12 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:שידוך יצחק ורבקה.PNG|ממוזער|שידוך [[יצחק]] ו[[רבקה]]. משמאל למטה: אליעזר ורבקה ליד באר המים. מימין: אליעזר נותן כסף ללבן הארמי. משמאל למעלה: רבקה באוהל לאחר שנשאה ליצחק.]] | [[קובץ:שידוך יצחק ורבקה.PNG|ממוזער|שידוך [[יצחק]] ו[[רבקה]] במכחולו של [[יחיאל אופנר]]. | ||
'''שידוך יצחק ורבקה''' הוא המאורע שבו [[שליח|נשלח]] | משמאל למטה: אליעזר ורבקה ליד באר המים. מימין: אליעזר נותן כסף ללבן הארמי. משמאל למעלה: רבקה באוהל לאחר שנשאה ליצחק.]] | ||
'''שידוך יצחק ורבקה''' הוא המאורע שבו [[שליח|נשלח]] [[אליעזר עבד אברהם]] לחרן, בשביל למצוא אישה ל[[יצחק]]. | |||
==רקע== | ==רקע== | ||
| שורה 7: | שורה 8: | ||
בראות ה' את דאגות אברהם, הודיע לו שנולדה זוגתו של יצחק - [[רבקה]]. כמו שאומר הפסוק{{הערה|בראשית כ"ב כ'.}}: {{ציטוטון|ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם...הנה ילדה...את רבקה}}. | בראות ה' את דאגות אברהם, הודיע לו שנולדה זוגתו של יצחק - [[רבקה]]. כמו שאומר הפסוק{{הערה|בראשית כ"ב כ'.}}: {{ציטוטון|ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם...הנה ילדה...את רבקה}}. | ||
בהיות רבקה בת שלוש שנים ויום אחד, שאז נעשתה ראויה ל[[נישואין]], קרא אברהם לעבדו - אליעזר, ו[[שבועה|השביע]] אותו ב[[מילת אברהם|מילתו]] ( | בהיות רבקה בת שלוש שנים ויום אחד, שאז נעשתה ראויה ל[[נישואין]], קרא אברהם לעבדו - אליעזר, ו[[שבועה|השביע]] אותו ב[[מילת אברהם|מילתו]] (שהייתה החפץ היחיד של קדושה שבאותו הזמן{{הערה|רש"י בראשית כ"ד ב'.}}), שיקח ליצחק אשה ממולדתו - חרן, ושבשום אופן, לא יקח אשה מבנות הכנענים. | ||
אליעזר שרצה שיצחק ישא את בתו, נסה לדבר על כך עם אברהם. באומרו{{הערה|כ"ד, ל"ט}}: {{ציטוטון|אלי לא תלך האשה אחרי}} - בכתיב חסר שכונתו "אלי" - לי (לביתי) ינשא יצחק. על כך ענה לו אברהם{{הערה|רש"י}}: {{ציטוטון|בני ברוך, ואתה ארור. ואין ארור מדבק בברוך}}. | אליעזר שרצה שיצחק ישא את בתו, נסה לדבר על כך עם אברהם. באומרו{{הערה|כ"ד, ל"ט.}}: {{ציטוטון|אלי לא תלך האשה אחרי}} - בכתיב חסר שכונתו "אלי" - לי (לביתי) ינשא יצחק. על כך ענה לו אברהם{{הערה|רש"י.}}: {{ציטוטון|בני ברוך, ואתה ארור. ואין ארור מדבק בברוך}}. | ||
==הנסיעה== | ==הנסיעה== | ||
אליעזר לקח מבית אברהם, עשרה מ[[גמל|גמלי]] אברהם{{הערה|שהיו עם זמומים בפיהם, שלא יאכלו משדות אחרים.}}, שהיו מלאים בכל טוב. אברהם כתב שטר {{הערה|"דיאתיקי"}} שבו נתן את כל נכסיו ליצחק, כדי שירצו להנשא לו, ונתנו לאליעזר{{הערה|רש"י כ"ד, י'.}}. | אליעזר לקח מבית אברהם, עשרה מ[[גמל|גמלי]] אברהם{{הערה|שהיו עם זמומים בפיהם, שלא יאכלו משדות אחרים.}}, שהיו מלאים בכל טוב. אברהם כתב שטר{{הערה|"דיאתיקי"}} שבו נתן את כל נכסיו ליצחק, כדי שירצו להנשא לו, ונתנו לאליעזר{{הערה|רש"י כ"ד, י'.}}. | ||
לאליעזר ארעה [[קפיצת הדרך]], ובאותו יום שיצא מארץ כנען - הגיע לחרן. כמו שאמר להורי רבקה{{הערה|כ"ד, מ"ב.}}: {{ציטוטון|ואבוא היום}} - היום יצאתי, והיום הגעתי. | לאליעזר ארעה [[קפיצת הדרך]], ובאותו יום שיצא מארץ כנען - הגיע לחרן. כמו שאמר להורי רבקה{{הערה|כ"ד, מ"ב.}}: {{ציטוטון|ואבוא היום}} - היום יצאתי, והיום הגעתי. | ||
הצורך בקפיצת הדרך{{הערה|שם=ג|ליקוטי שיחות, חלק א' פרשת חיי שרה.}} היה, בגלל שרבקה | הצורך בקפיצת הדרך{{הערה|שם=ג|ליקוטי שיחות, חלק א' פרשת חיי שרה.}} היה, בגלל שרבקה הייתה בחרן כשושנה בין החוחים (כמו שושנה בין קוצים). וכשנעשתה ראויה להנשא ליצחק (כשנהייתה בת 3 שנים ויום אחד), שלח אברהם מיד את אליעזר להוציאה משם, ועם הנס של קפיצת הדרך בכדי שזה יעשה בצורה הכי מהירה. ולכן אליעזר סיפר למשפחת רבקה על הנס, שכאשר ראה שרצו לעכבה אצלם, הסביר להם נחיצות המהירות שבדבר, וסיפר להם על הנס המיוחד שנעשה לשם כך. | ||
עוד הסבר: אברהם מסר ביד אליעזר שטר מתנה על נכסיו ליצחק, אם אברהם היה כותב את התאריך בשטר לפי יום כתיבת השטר, היה 'תוקע' את הכסף למשך כל הזמן שעד לקידושי רבקה; ואם היה כותב לפי תאריך הגעת אליעזר לחרן, היה נראה שהשטר מזויף. ולכן הוצרך לנס, שיכתוב ובאותו יום השטר ימסר. | עוד הסבר: אברהם מסר ביד אליעזר שטר מתנה על נכסיו ליצחק, אם אברהם היה כותב את התאריך בשטר לפי יום כתיבת השטר, היה 'תוקע' את הכסף למשך כל הזמן שעד לקידושי רבקה; ואם היה כותב לפי תאריך הגעת אליעזר לחרן, היה נראה שהשטר מזויף. ולכן הוצרך לנס, שיכתוב ובאותו יום השטר ימסר. | ||
| שורה 29: | שורה 30: | ||
בראות אלעזר את מעשיה הטובים של רבקה, הוציא אליעזר נזם [[זהב]] במשקל בקע, ובו [[קידושין|קדשה]] ליצחק{{הערה|מדרש אגדה.}}. אליעזר הוציא גם שני צמידים במשקל עשרה זהב, שהיו ה[[כתובה]] שלה. | בראות אלעזר את מעשיה הטובים של רבקה, הוציא אליעזר נזם [[זהב]] במשקל בקע, ובו [[קידושין|קדשה]] ליצחק{{הערה|מדרש אגדה.}}. אליעזר הוציא גם שני צמידים במשקל עשרה זהב, שהיו ה[[כתובה]] שלה. | ||
במתנות אלו מרומזים ענינים של כלל ישראל (שחתונת יצחק ורבקה, היותה בסיס להם): נזם זהב במשקל בקע, בא לרמז על מצות [[מחצית השקל]], | במתנות אלו מרומזים ענינים של כלל ישראל (שחתונת יצחק ורבקה, היותה בסיס להם): נזם זהב במשקל בקע, בא לרמז על מצות [[מחצית השקל]], שהייתה גם במשקל בקע. ושני צמידים במשקל עשרה זהב, מרמז לשני [[לוחות הברית]] הצמודות זו לזו ("שני צמידים"), ובם [[עשרת הדברות|עשרה דברות]]. | ||
ענינים אלו, שייכים גם ליסוד של הבית היהודי: מחצית השקל הוא [[מצות צדקה]] שהיא כללות כל ה[[מצוות]], ועשרת הדברות הם כללות כל ה[[תורה]]. ושני לוחות הברית, מרמזים שהתורה ומצוות, צריכים להיות בלתי נפרדים מהבית. כמו האותיות החקוקות בלוחות הברית, שאי אפשר להפרידם מהלוחות{{הערה|ליקוטי שיחות, א' חיי שרה, אותיות ט' - י'.}}. | ענינים אלו, שייכים גם ליסוד של הבית היהודי: מחצית השקל הוא [[מצות צדקה]] שהיא כללות כל ה[[מצוות]], ועשרת הדברות הם כללות כל ה[[תורה]]. ושני לוחות הברית, מרמזים שהתורה ומצוות, צריכים להיות בלתי נפרדים מהבית. כמו האותיות החקוקות בלוחות הברית, שאי אפשר להפרידם מהלוחות{{הערה|ליקוטי שיחות, א' חיי שרה, אותיות ט' - י'.}}. | ||
| שורה 49: | שורה 50: | ||
רבקה רכבה לארץ ישראל על הגמלים, יחד עם נערותיה ומניקתה. כאשר הגיעו ל[[אוהל אברהם]], בדיוק יצא לשדה יצחק להתפלל [[תפילת מנחה]], וראה את הגמלים באים. כאשר ראתה אותו רבקה, הרכינה עצמה כלפי מטה כי ראתה אותו הדור ונבהלה ממנו. היא שאלה את אליעזר מי הוא האיש הזה היוצא לקראתם, וכשענה לה שזהו יצחק, היא לקחה את צעיפה והתכסתה בו מפחד להסתכל בפניו הקדושות. | רבקה רכבה לארץ ישראל על הגמלים, יחד עם נערותיה ומניקתה. כאשר הגיעו ל[[אוהל אברהם]], בדיוק יצא לשדה יצחק להתפלל [[תפילת מנחה]], וראה את הגמלים באים. כאשר ראתה אותו רבקה, הרכינה עצמה כלפי מטה כי ראתה אותו הדור ונבהלה ממנו. היא שאלה את אליעזר מי הוא האיש הזה היוצא לקראתם, וכשענה לה שזהו יצחק, היא לקחה את צעיפה והתכסתה בו מפחד להסתכל בפניו הקדושות. | ||
יצחק לקח את רבקה לאוהלה של [[שרה]] אמו (שכבר נפטרה), ואהב אותה והתנחם בה מפטירת אמו. המדרש{{הערה|מדרש רבה פרשה ס', ט"ז. הובא ברש"י.}} מסביר, שהתורה מביאה את העובדה שיצחק הביאה {{ציטוטון|האהלה שרה אמו}}, כדי לומר לנו שברבקה היו אותם ניסים שהיו אצל שרה: '''א'.''' שהיה [[ענן]] קשור תמיד על פתחה ("האהלה"). '''ב'.''' | יצחק לקח את רבקה לאוהלה של [[שרה]] אמו (שכבר נפטרה), ואהב אותה והתנחם בה מפטירת אמו. המדרש{{הערה|מדרש רבה פרשה ס', ט"ז. הובא ברש"י.}} מסביר, שהתורה מביאה את העובדה שיצחק הביאה {{ציטוטון|האהלה שרה אמו}}, כדי לומר לנו שברבקה היו אותם ניסים שהיו אצל שרה: '''א'.''' שהיה [[ענן]] קשור תמיד על פתחה ("האהלה"). '''ב'.''' שהייתה ברכה מצויה בעיסתה ("שרה" - שנס העיסה מודגש בשרה, שאברהם ביקש ממנה לעשות עוגות ל[[מלאכים]]). '''ג'.''' שהיה לה [[נר]] דולק מ[[שבת]] לשבת ("אמו" - שהדלקת [[נרות שבת]] שיך במיוחד ל[[אמא]]){{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1xjjOIE9ew4IL8y25t2pRIhFe35JBvGur/view ליקוטי שיחות חלק ט"ו, חיי שרה שיחה ג'.] ([[מפתח]])}}. | ||
== | ==שידוכים כלליים== | ||
השידוך של יצחק ורבקה, לא היו שידוכים פרטיים של שניהם, אלא שידוכים כלליים שנוגעים לכלל ישראל. | |||
שידוכים ונישואים אלו, היו שהביאו את ההמשך של עם ישראל, ולכן מבטאים את הנישואין של '''כל עם ישראל'''. וזוהי הסיבה לכך שאברהם מסר ביד אליעזר את כל רכושו, כי בגלל שזהו השידוך של כל עם ישראל, ואברהם היה ה[[ראש]] של כל עם ישראל, לכן התמסר לו, ונתן למענו את כל רכושו. | |||
===יחוד מ"ה וב"ן=== | |||
חסידות מסבירה{{הערה|ליקוטי תורה וזאת הברכה ד"ה תורה צוה, [[דבר מלכות חיי שרה]].}}, שהנישואין של יצחק ורבקה, הם נישואין כללים של כל עם ישראל, כי הם משקפים את ה[[עבודת ה'|עבודה]] של בני ישראל בכל הדורות: | |||
ישנם שני דרגות ובחינות כלליות: '''מ"ה''' - ה[[אור]] ה[[רוחני]], ו'''ב"ן''' - ה[[גשמיות]]. חיבור שני ענינים אלו היה בנישואי יצחק ורבקה. שיצחק הוא יותר רוחני - [[נשמה]] (שהיה עולה תמימה, לאחר שהקריבו אברהם על המזבח), ורבקה הייתה יותר שייכת לגשמיות - [[גוף]] (שהייתה בחרן כשושנה בין הקוצים). | |||
חיבור שני הענינים שבנישואי יצחק ורבקה, הוא גם כל עבודת בני ישראל - חיבור [[בני ישראל]] ו[[הקב"ה]]. שחיבורם החל ב[[מתן תורה]] שאז היו שידוכי בני ישראל וה', וכיום עבודתינו היא [[הבאת המשיח|להביא את המשיח]], שאז יהיה החיבור בשלימות (נישואין). | |||
הסיבה שבתורה מוסברת באריכות דוקא שליחות אליעזר, ולא עצם שידוכם של יצחק ורבקה הוא, כי בשביל יחוד מ"ה וב"ן, צריך להיות [[שלוחים]] (כאליעזר). כמו שבשליח יש שתי נקודות: '''א'.''' מציאות עצמו בתור אדם עצמאי. '''ב'.''' כפי שהוא בטל למשלח, ופועל בדיוק כפי הוראותיו. כך גם בעבודתינו, שכל יהודי הוא [[שליח]] לגלות בגופו את הגילוי האלוקי, שגם כפי שהגוף הוא מציאות בפני עצמה, יתגלה בו האור של הנשמה, ויתבטל אליו. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:חומש בראשית]] | |||