עיבור (בחסידות) – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה" תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ קישורים פנימיים |
||
| (6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''עיבור''' הוא מצב בו | '''עיבור''' הוא מצב בו ה[[נפש]] וה[[גוף]] נמצאים במצב של העלם הכוחות הגנוזים במעי האם. העיבור הגשמי מהוה משל לעיבור הרוחני המוזכר ב[[חסידות]] פעמים רבות. | ||
==הנפש שבעיבור== | ==הנפש שבעיבור== | ||
בשעה שהעובר נמצא במעי אמו, לא זו בלבד שהנפש האלוקית עדיין לא נכנסה בו באופן שהיא מתאחדת למציאות אלוקית אחת, אלא שאפילו הנפש החיונית אינה מורגשת בו והיא עדיין בהעלם וכוחותיה עדיין לא יצאו מכח אל הפועל. שהרי העובר אוכל ושותה ממה שאמו אוכלת ושותה. תחילת הנפש החיונית היא רק כשנולד, ותחילת כניסת הנפש האלוקית היא בשעת ה[[מילה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=53 הרבי, ליקוטי שיחות פרשת לך לך חלק י']}}. | בשעה שהעובר נמצא במעי אמו, לא זו בלבד שהנפש האלוקית עדיין לא נכנסה בו באופן שהיא מתאחדת למציאות אלוקית אחת, אלא שאפילו הנפש החיונית אינה מורגשת בו והיא עדיין בהעלם וכוחותיה עדיין לא יצאו מכח אל הפועל. שהרי העובר אוכל ושותה ממה שאמו אוכלת ושותה. תחילת הנפש החיונית היא רק כשנולד, ותחילת כניסת הנפש האלוקית היא בשעת ה[[מילה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=53 הרבי, ליקוטי שיחות פרשת לך לך חלק י']}}. | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[עיבור ולידת הנשמה]]}} | |||
==מוחין דעיבור== | ==מוחין דעיבור== | ||
{{ערך מורחב|מוחין דגדלות ומוחין דקטנות}} | |||
בקבלה ובחסידות המוחין דעיבור היא משל למצב שבו החיות האלוקית שבעולם מתכסה ונעלמת לגמרי. כך למשל נחשבו ישראל במצרים לעובר במעי אמו כמוזכר בגמרא, ועל פי ביאור האר"י ז"ל הרי זה מפני שהמוחין לא יצאו מה[[חב"ד]] לידי גילוי ב[[מידות]]. | בקבלה ובחסידות המוחין דעיבור היא משל למצב שבו החיות האלוקית שבעולם מתכסה ונעלמת לגמרי. כך למשל נחשבו ישראל במצרים לעובר במעי אמו כמוזכר בגמרא, ועל פי ביאור האר"י ז"ל הרי זה מפני שהמוחין לא יצאו מה[[חב"ד]] לידי גילוי ב[[מידות]]. | ||
מצב זה נקרא "תלת כלילן בתלת", כלומר שלשת הספירות התחתונות שהם [[נה"י]] נכללים ב[[חג"ת]] ועדיין לא יצאו לידי גילוי. | מצב זה נקרא "תלת כלילן בתלת", כלומר שלשת הספירות התחתונות שהם [[נה"י]] נכללים ב[[חג"ת]] ועדיין לא יצאו לידי גילוי. | ||
==הולדת המידות== | |||
בכמה מקומות בחסידות עיבור הוא משל לתהליך בו התבוננות שכלית מולידה רגש. {{ערך מורחב|ערך=[[יציאת מצרים#בתורת החסידות|מצרים דקדושה ודקליפה]]}} | |||
==עיבור לטיבותא== | ==עיבור לטיבותא== | ||
לעומת זאת יש לעיתים שהעיבור הוא כינוי למצב נעלה ביותר בו האדם נכלל לגמרי במקורו ושרשו העליון. החילוק בין המצב הזה למצב הקודם שבו העיבור הוא לגריעותא, הוא שבמצב הראשון אזי מציאות העיבור היה רק בחלק ההסתלקות של המוחין, אבל לא בחלק הביטול הגמור לשורש, נמצא שמצד המציאות היה העולם במצב של גילוי הנקרא [[זעיר אנפין]], ואלא שהמוחין נסתלקו ממנו בבחינת העיבור. לעומת זאת, יש מצב שבו העולם נכלל במקורו מצב האור שבו ומניעת הפירוד, ומצב זה הוא העיבור לטיבותא. | לעומת זאת יש לעיתים שהעיבור הוא כינוי למצב נעלה ביותר בו האדם נכלל לגמרי במקורו ושרשו העליון. החילוק בין המצב הזה למצב הקודם שבו העיבור הוא לגריעותא, הוא שבמצב הראשון אזי מציאות העיבור היה רק בחלק ההסתלקות של המוחין, אבל לא בחלק הביטול הגמור לשורש, נמצא שמצד המציאות היה העולם במצב של גילוי הנקרא [[זעיר אנפין]], ואלא שהמוחין נסתלקו ממנו בבחינת העיבור. לעומת זאת, יש מצב שבו העולם נכלל במקורו מצב האור שבו ומניעת הפירוד, ומצב זה הוא העיבור לטיבותא. | ||
| שורה 16: | שורה 22: | ||
על דרך זה מסביר המהר"ש, שה[[נשמה|נשמות]] דאצילות כמו נשמת רב המנונא סבא היא בבחינת הביטול לגמרי, עד שאי אפשר לה לפרוד אפילו שעה אחת כחלק מהמים עצמן (- במשל הדגים), וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה עובר ירך אמו הוא, כלומר: למרות שהוא עובר, שהרי הוא מציאות נרגש בפני עצמו, מכך מקום כל זמן העיבור הרי הוא כירך אמו ואינו נחשב לדבר בפני עצמו, וזאת מפני ביטולו המוחלט לאמו במשך זמן זה, שאוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה וכדומה, וכך גם ה[[נשמה|נשמות]] דאצילות בהיותם בעיבור בבטן המלכות הנקרא ים סוף, הם כירך אמם ובטלים לגמרי כעובר שהוא ירך אמו וכמו [[דגים]] שבים שהם מובלעים במי הים{{הערה|1=[[תורת שמואל|לקוטי תורה תורת שמואל]][http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15866&hilite=a0d90b25-438d-4841-ba84-10f0fe8fae20&st=%D7%A8%D7%91+%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%90&pgnum=266 תרמ"ה א'].}}. | על דרך זה מסביר המהר"ש, שה[[נשמה|נשמות]] דאצילות כמו נשמת רב המנונא סבא היא בבחינת הביטול לגמרי, עד שאי אפשר לה לפרוד אפילו שעה אחת כחלק מהמים עצמן (- במשל הדגים), וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה עובר ירך אמו הוא, כלומר: למרות שהוא עובר, שהרי הוא מציאות נרגש בפני עצמו, מכך מקום כל זמן העיבור הרי הוא כירך אמו ואינו נחשב לדבר בפני עצמו, וזאת מפני ביטולו המוחלט לאמו במשך זמן זה, שאוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה וכדומה, וכך גם ה[[נשמה|נשמות]] דאצילות בהיותם בעיבור בבטן המלכות הנקרא ים סוף, הם כירך אמם ובטלים לגמרי כעובר שהוא ירך אמו וכמו [[דגים]] שבים שהם מובלעים במי הים{{הערה|1=[[תורת שמואל|לקוטי תורה תורת שמואל]][http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15866&hilite=a0d90b25-438d-4841-ba84-10f0fe8fae20&st=%D7%A8%D7%91+%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%90&pgnum=266 תרמ"ה א'].}}. | ||
{{הערות שוליים | {{לידה}} | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]] | [[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||