שינויים
אין תקציר עריכה
{{לעריכה|העתקה תורנית ללא עריכה מינימלית}}[[קובץ:דבש.jpg|ממוזער|דבש]][[קובץ:תפוח בדבש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תפוח]] בדבש - נהוג לאכלו בלילה הראשון של [[ראש השנה]]]]'''דבש''' הוא אחד נוזל מתוק משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. על הדבש מברכים שהכל{{הערה| סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן, פרק ז, הלכה א.}}. ==ביהדות==ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים ב[[כוורת]]. הדבש טהור למרות שהדבורה טמאה, מכיוון שהדבש לא נוצר בגוף הדבורה (כמו חלב), אלא הוא צוף פרחים שעובר עיבוד בגופה ובכוורת. ב[[ראש השנה]] אוכלים תפוח טבול בדבש – כדי שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. נהוג שבהגיע ילד לגיל שלוש ולתחילת לימוד תורה, הוא מלקק את צורת האותיות הכתובה בדבש, על מנת שלימוד התורה יהיה לו מתוק כדבש.
==בחסידות==
בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי מטבע [[טבע]] הדבש הוא להעמיד הדבר הנטמן לשמר את הנשמר בתוכו. שיתקיים הדבר ימים רבים מאד בלי יקולקל כללשלא יתקלקל, מכמו שהיה בראשית התהוותו חזק במעמדו כו'וישאר בדיוק כמו קודם. ובלתי ואם לא הדבש הנה מרוב ימים ושנים יתפרדו , המאכל יתקלקל, כי אז ייפרדו ממנו חלקי ה[[ד' ארבע יסודות]] שבאותו הדבר וילכו לאבדון ולכליון כל אחד למקורושבכל דבר ויירקב. ומזה סבת הפסד אותו הדבר התבואה תרקב. והדומם יתעפש וכדומה לזה בכל חלקי גופי הדומם וה[[צומח]] והחי יבאו להפסד וכליון לגמרי מטעם זה, אבל הדבש יקויים בו הדבר במעמדו ותקפו כמו שהיה בלתי יקולקל ויופסד כלל גם משינוי אוירים וכדומה והטעם הוא לפי שיש בטבע והסיבה שהדבש משמר היא כי טבע הדבש לכווץ, היינו להצמית ולהכוויץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ לכווץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים בי"ד ביורה דעה בכמה דוכתי מקומות, וכמו הורדס הורדוס דטמנה בדובשא (ראו: בבא בתרא ג, ב ) כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצו נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל להיפרד ולהיכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך מאוד, ייהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש בי"ד ביורה דיעה בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' פרק כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח ובטור אורח חיים סי' רי"ו ובטוי"ד ובטור יורה דיעה סי' פ"א דיעות בזה}}. וכל זה מסיבת הכיווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן - הגם שהוא מתוק - שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכוחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדולה (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדולה של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא. מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקות ה[[סוכר]] וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכוחו לקיים כל דבר, להיות (=מפני) שאינו מכווץ, לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכו, והכל מטעם אחד. והנמשל הוא שנמשך בחינת גבורות שבחסדים עליונים לכווץ ולהצמית הניצוץ האלוקי שיתקיים בחומרו, ולא יוכלל בשורשו על ידי [[כלות הנפש]]. דוגמה לכך אנו רואים, כי כאשר תחפוץ הנפש להתענג על ה' בעריבות ומתיקות עד כלותה ממש בצדיקים הגדולים כידוע, הנה במה תחזור להתקיים בגופם? בהכרח לומר שכל זה רק על ידי שהנפש חפצה יותר ב[[תורה]] ו[[מצוות]] ב[[עולם הזה]] משתהנה מזיו ה[[שכינה]] וכמאמר רז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא".