שינויים
אין תקציר עריכה
[[קובץ:דבש.jpg|ממוזער|דבש]]
[[קובץ:תפוח בדבש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תפוח]] בדבש - נהוג לאכלו בלילה הראשון של [[ראש השנה]]]]
'''דבש''' הוא אחד נוזל מתוק משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. על הדבש מברכים שהכל{{הערה| סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן, פרק ז, הלכה א.}}. ==ביהדות==ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים ב[[כוורת]]. הדבש טהור למרות שהדבורה טמאה, מכיוון שהדבש לא נוצר בגוף הדבורה (כמו חלב), אלא הוא צוף פרחים שעובר עיבוד בגופה ובכוורת. ב[[ראש השנה]] אוכלים תפוח טבול בדבש – כדי שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. נהוג שבהגיע ילד לגיל שלוש ולתחילת לימוד תורה, הוא מלקק את צורת האותיות הכתובה בדבש, על מנת שלימוד התורה יהיה לו מתוק כדבש.
==בחסידות==
בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי [[טבע]] הדבש הוא לשמר את הנשמר בתוכו שלא יתקלקל, וישאר בדיוק כמו קודם. ואם לא הדבש, המאכל יתקלקל, כי אז ייפרדו ממנו חלקי ה[[ארבע יסודות]] שבכל דבר ויירקב. והסיבה שהדבש משמר היא כי טבע הדבש לכווץ כל דבר, כמו שטבע החומץ לכווץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים ביורה דעה בכמה מקומות, וכמו הורדוס דטמנה בדובשא (ראו: בבא בתרא ג, ב ) כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להיפרד ולהיכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאוד, ייהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש ביורה דיעה בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פרק כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטור אורח חיים סי' רי"ו ובטור יורה דיעה סי' פ"א דיעות בזה}}.
== חלת דבש (לעקאח) ==
אדמו"ר הזקן סיפר שכאשר היה במעזריטש שמע מהמגיד ממעזריטש בשם הבעל שם טוב שחלת דבש מקמח דגן -'קארענע לעקאך' - מעוררת המשכת הלב לתורה, כי דגן ודבש בשרשם הם כלים לתורה {{הערה|ליקוטי דיבורים ח"ב רסו, א. ספר השיחות תרצ"ו ע' 91.}}. (ראו גם בערך: לעקאח).
== שאור ודבש ==
כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' (ויקרא ב, יא). על פסוק זה אמר אדמו"ר המהר"ש:
"כל שאור" – רומז לאדם שלעולם הוא 'חמוץ', בבוקר ובערב, בשבת, בחג ובימות החול.
"וכל דבש" – רומז לאדם שהוא תמיד 'מתוק', בבוקר ובערב, בשבת בחג ובימות החול. הוא 'מתוק' לעצמו ו'מתוק' לאחרים.
"לא תקטירו ממנו אשה לה'" – משתי ההנהגות האלה אי-אפשר להביא קרבן לה'.{{הערה|ספר השיחות תש"ד עמ' 151.}}.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]