שינויים

'''דבש''' הוא אחד נוזל מתוק משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. על הדבש מברכים שהכל{{הערה| סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן, פרק ז, הלכה א.}}. ==ביהדות==ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים ב[[כוורת]]. הדבש טהור למרות שהדבורה טמאה, מכיוון שהדבש לא נוצר בגוף הדבורה (כמו חלב), אלא הוא צוף פרחים שעובר עיבוד בגופה ובכוורת. ב[[ראש השנה]] אוכלים תפוח טבול בדבש – כדי שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.  נהוג שבהגיע ילד לגיל שלוש ולתחילת לימוד תורה, הוא מלקק את צורת האותיות הכתובה בדבש, על מנת שלימוד התורה יהיה לו מתוק כדבש. 

בחסידות מבואר הפסוק '''"ארץ זבת חלב ודבש"''', כי [[טבע]] הדבש הוא לשמר את הנשמר בתוכו שלא יתקלקל, וישאר בדיוק כמו קודם. ואם לא הדבש, המאכל יתקלקל, כי אז יפרדו ייפרדו ממנו חלקי ה[[ארבע יסודות]] שבכל דבר וירקבויירקב. והסיבה שהדבש משמר הוא היא כי טבע הדבש לכווץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ לכווץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים בי"ד ביורה דעה בכמה דוכתי מקומות, וכמו הורדס הורדוס דטמנה בדובשא (ראו: בבא בתרא ג, ב ) כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל להיפרד ולהיכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך מאוד, ייהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש בי"ד ביורה דיעה בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' פרק כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח ובטור אורח חיים סי' רי"ו ובטוי"ד ובטור יורה דיעה סי' פ"א דיעות בזה}}. וכל זה מסיבת הכיווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן - הגם שהוא מתוק - שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכוחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדולה (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדולה של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא.  מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקות ה[[סוכר]] וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכוחו לקיים כל דבר, להיות (=מפני) שאינו מכווץ, לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכו, והכל מטעם אחד.

וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם והנמשל הוא מפני שבדבש יש שנמשך בחינת גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלבשבחסדים עליונים לכווץ ולהצמית הניצוץ האלוקי שיתקיים בחומרו, והוא מבחינת הולא יוכלל בשורשו על ידי [[גבורות ממותקותכלות הנפש]]. דוגמה לכך אנו רואים, דהיינו בחינת גבורות שבחסד, כי כאשר תחפוץ הנפש להתענג על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץה' בעריבות ומתיקות עד כלותה ממש בצדיקים הגדולים כידוע, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר הנה במה תחזור להתקיים בגופם? בהכרח לומר שכל זה רק על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד ידי שהנפש חפצה יותר ב[[תורה]] ו[[מצוות]] ב[[דרוםעולם הזה]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד משתהנה מזיו ה[[צפוןשכינה]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקאוכמאמר רז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא".

מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם וכמו שכתוב "תחת אשר לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקת ה[[סוכרעבודת השם|עבדת]] ב[[שמחה]] וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכחו לקיים ובטוב לבב מרוב כל דבר להיות שאינו מכווץ", לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע פירוש - השמחה וטוב לבב של הניצוץ האלוקי במעשה המצוות הוא הרבה יותר משמחת וטוב לבב בזיו ה[[מיםשכינה]]הנקרא "רוב כל" כידוע. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכואך מפני מה יפה שעה זו של מעשה המצוות מרוב כל עד שמפני זה תחזור מן דביקותה הנפלאה ותחזור בגופה בבחינת [[שוב]] כידוע? לפי שהתורה נמשלה לדבש, וכמו הדבש שמכווץ כנ"ל, והכל מטעם אחדכן תורה ומצוות יקיימו ויכווצו את הניצוץ להיות נשמר ומתקיים בגופו ימים רבים כו'.

והנמשל הוא שנמשך דרגה זו גבוהה ביותר והיא בחינת גבורות שבחסדים עליונים להכוויץ ולהצמית הניצוץ האלוקי שיתקיים בחומרו"לאשתאבא בגופא דמלכא", ולא יוכלל בשרשו על ידי התכללות אמיתית בשם [[כלות הנפשהוי"ה]]הנקרא גופא דמלכא{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default. דוגמה לכך אנו רואים, כי כאשר תחפוץ הנפש להתענג על ה' בעריבות ומתיקות עד כלתה ממש בצדיקים הגדולים כידוע, הנה במה תחזור להתקיים בגופםaspx? בהכרח לומר שכל זה רק על ידי שהנפש חפצה יותר ב[[furl=/adhaz/toraor/25/107a&search=%D7%93%D7%91%D7%A9 תורהאור הוספות שמות קז א]] ו[[מצוות]] ב[[עולם הזה]] משתהנה מזיו ה[[שכינה]] וכמאמרז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא.}}

וכמו שכתוב == חלת דבש (לעקאח) ==אדמו"תחת אשר ר הזקן סיפר שכאשר היה במעזריטש שמע מהמגיד ממעזריטש בשם הבעל שם טוב שחלת דבש מקמח דגן -'קארענע לעקאך' - מעוררת המשכת הלב לתורה, כי דגן ודבש בשרשם הם כלים לתורה{{הערה|ליקוטי דיבורים ח"ב רסו, א. ספר השיחות תרצ"ו ע' 91.}}. (ראו גם בערך: לעקאח). == שאור ודבש ==כי כל שאור וכל דבש לא [[עבודת השם|עבדת]] תקטירו ממנו אשה לה' (ויקרא ב[[שמחה]] ובטוב לבב מרוב , יא). על פסוק זה אמר אדמו"ר המהר"ש:"כלשאור" – רומז לאדם שלעולם הוא 'חמוץ', בבוקר ובערב, בשבת, בחג ובימות החול."וכל דבש" – רומז לאדם שהוא תמיד 'מתוק', בבוקר ובערב, פירוש - השמחה וטוב לבב של הניצוץ אלקי במעשה המצות בשבת בחג ובימות החול. הוא הרבה יותר משמחת וטוב לבב בזיו ה[[שכינה]] הנקרא רוב כל כידוע'מתוק' לעצמו ו'מתוק' לאחרים. אך מפני מה יפה שעה זו של מעשה המצות מרוב כל עד שמפני זה תחזור מן דביקותה הנפלאה ותחזור בגופה בבחינת [[שוב]] כידוע? לפי שהתורה נמשלה לדבש, וכמו הדבש מכווץ כנ"לא תקטירו ממנו אשה לה'" – משתי ההנהגות האלה אי-אפשר להביא קרבן לה'{{הערה|ספר השיחות תש"ל כן תורה ומצות יקיימו ויכווצו את הניצוץ להיות נשמר ומתקיים בגופו ימים רבים כוד עמ'151.}}.

דרגה זו גבוהה ביותר והיא בחינת "לאשתאבא בגופא דמלכא" התכללות אמיתית בשם [[הוי"ה]] הנקרא גופא דמלכא{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/25/107a&search=%D7%93%D7%91%D7%A9 תורה אור הוספות שמות קז א].}}{{הערות שוליים|}}